33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 28] – הלכות שבת - דינים כלליים בשבת

 

יותר משאנו שומרים את השבת – השבת שומרת עלינו

הלכות שבת - דינים כלליים בשבת

(סימנים שכ"ו, של"ח, של"ט, שמ"א)

 

 

 

 

א. אסור לרחוץ כל גופו במים חמים בשבת, ואפילו הוחמו מבעוד יום. ורק פניו ידיו ורגליו, מותר, ואף אם רוחץ כל אבר בנפרד, אסור להגיע לרוב גופו. ובחמי טבריה, מותר [או"ח סימן שכו א]. ואפילו להכנס למרחץ רק להזיע, אסור [שם יב'].

ב. מותר להשטף במים צוננים בשבת, והאשכנזים מחמירים בזה, אלא אם כן במצטער [שם א']. ומכל מקום צריך ליזהר לנגב בנחת, שלא יבא לידי סחיטה [ילק"י ד/ד עמוד ס']. ותינוק או חולה, מותר להם לשטוף כל גופם במים חמים [שם סד'].

ג. אדם שרחץ בצונן, אסור לו לעמוד ליד תנור, מפני שמפשיר מים שעליו. אבל אם רחץ רק ידיו, מותר [ה"ע ח"ד עמוד רז']. ומכאן ראיה שדין רחיצה בפושרים בשבת, כדין רחיצה בחמים [ילק"י ד/ד נז'].

ד. אסור לטבול במקוה חם בשבת, ולכך אשה שזמן טבילתה הוא בליל שבת, תטבול לכתחילה בבין השמשות. ומכל מקום אם לא הספיקה, לא תדחה טבילתה, ותסמוך על הדעה המתירה [ט"ה ח"ב עמוד תנב].

ה. אסור לנגן בכלי שיר בשבת, גזרה שמא יתקן כלי שיר [או"ח סימן שלח' א']. וכן אסור למחא כפים או לרקוד ולתופף על השלחן כדרך המשוררים [שלט ג'].

ו. להקיש על הדלת שלא בדרך שיר, מותר. ובטבעת הקבועה על הדלת לדעת הרמ"א אסור, אך לדעת מרן הדבר מותר [שלח א'-ילק"י ד/ה עד']. וכן מכים כף על כף או על השלחן שיהיו בשקט, או למחא כפים למי שגמר לנאום, כיון שאין זה דרך שיר, הדבר מותר [שם סז'-סט'].

ז. לשרוק בפה, מותר, כיון שאינו עושה מעשה [שלח א'-ילק"י ד/ה ע'].

ח. השומר פירות וכדומה ורוצה להבריח צפרים או בעלי חיים, אסור לו לטפוח בכפיו או לרקוד כדי להבריחם, גזרה שמא יטול צרור ויזרוק עליהם [שלח ד'].

ט. רמ"א כתב שנהגו לרקד ולמחא כף, והסביר שלא מחו בהם, מחמת שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, וכן שסמכו על הדעה שכיון שהיום לא בקיאים בתקון כלי שיר, הדבר מותר. ומכל מקום מרן בב"י דחה טעם זה, ואסר [שלט ג']. ואין להשתמש בטעמים של "אש רשפי קדש" [ילק"י ד/ה פז'].

י. במקום מצוה, כגון שמחת תורה או הכנסת ספר תורה, הקלו במחיאות כפים ורקודים, אך לא בשאר שמחות של מצוה ואפילו לא שמחת חתן וכלה [שם].

יא. רקוד שנאסר זה כאשר עוקר רגליו מן הקרקע, אך כאשר הולכים במחול, לא נחשב כרקוד [שם פו'].

יב. דלת שעם פתיחתה מזיזה פעמונים, מותר לפתחה בשבת, כי אין כונתו לכך, והמחמיר להוציאם מערב שבת, תבוא עליו ברכה. ואם זה חשמלי, חייב לנתקם [שם עה']. ופעמונים הקבועים ברמונים לספר תורה או בפרוכת, שעשויים לשם מצוה שישימו לבם לעמוד לפני ספר תורה, מותר לכתחילה [שם עז'].

יג. יש מתירים להביא נגנים גויים לנגן בשמחת חתן וכלה, והמנהג בארץ ישראל לאסור [ה"ע ח"ג קצ'].

יד. אסור לשחק באגוזים ורמונים על גבי קרקע, שמא יבוא להשוות גומות. וכתב הרמ"א, שעל גבי שלחן מותר [שלח ה'], ונחלקו האחרונים בדין קרקע מרוצפת, אם מותר [שם כפה"ח ס"ק לו']. וילדים המשחקים "חבל" ו"גולות", צריך למנעם מלשחק על גבי קרקע רכה [ה"ע ח"ד רמא].

טו. אין רוכבים על גבי בהמה בשבת, גזרה שמא יתלוש זמורה להנהיגה [שלט ה']. ואם הבהמה שלו, חייב בשביתתה מדין "למען ינוח שורך וחמורך", וזה לא משנה אם נעשה על ידו או על ידי אחרים [שש"כ כז' ג'].

טז. אסור מחמר (1), הוא בין אם הבהמה שלו או של אחרים, ואפילו הפקר, ועושה בה אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת לאדם מישראל, על ידי שמנהיגה לכך ביד או במקל ואפילו בקולו [שם ב']. ומלאכות שאסורם מדרבנן, יש בזה רק אסור שביתת בהמתו [שם ד'].

יז. מלאכות שהבהמה עושה להנאתה, כגון תולשת ואוכלת, מותר. וכן אם יש עליה משא שנועד לחממה, מותר. אך אם זה בשביל שלא תזיק, הוי משא, ואסור [שם ו'-ז'].

יח. אסור לשחות בים, נהר, או ברכה ללא שפה, גזרה שמא יעשה חבית שיטין [שלט ב']. וכיום אסור אפילו בברכה עם שפה מסביב, מפני כל החילול שבת שמסביב [ילק"י ד/ב ז'].

יט. אסור לדון בשבת, דהינו לשמוע את טענות הצדדים, ולתת פסק דין. אך לעיין בשבת בספרי שו"ת ופוסקים לדעת מה יפסוק, מותר [שלט ד'].

כ. אסור להפריש תרומות ומעשרות ביום שבת, ואפילו הם פירות דמאי, הפרשתם אסורה. ורק בבין השמשות, מותר להפריש מפירות דמאי [שלט ד']. ואדם שמחמיר לעשר כל מה שאוכל מצד חומרא, יכול להניח קצת בצד, ולהפריש במוצאי שבת.

 כא. אשה ששכחה להפריש חלה, אם המדובר בארץ ישראל שעיקר דין הפרשת חלה מדאורייתא, מכיון שאי אפשר להפריש חלה, אסור לאכול מאותם דברי מאפה. אך אם המדובר בחו"ל שכל הפרשת חלה עקרה מדרבנן, יכולה להניח חתיכה להפרשת חלה במוצאי שבת, ולאכול מאותו מאפה [או"ח סימן תקו ג']. ונקרא עיסת חוץ לארץ, אם העיסה נעשתה בחו"ל, אפילו אם הקמח מארץ ישראל. אבל קמח מחוץ לארץ שנעשתה העיסה בארץ ישראל, דינו כארץ ישראל [רמב"ם ביכורים פ"ה ה"ו].

כב. אין פודים פדיון הבן בשבת וביום טוב, אלא דוחים למוצאי שבת ויום טוב, ואפילו בשוה כסף אסור לפדות [שלט ד'-ילק"י ד/ה ק'].

כג. כל הדברים הללו אם נעשו בשבת, בין במזיד ובין בשוגג, הועילו. אלא שאם נעשה במזיד, אסור להם להנות עד מוצאי שבת, ואם נעשה בשוגג גם בשבת, מותר בהנאה [שלט ד'].

כד. אסור בשבת לקדש או לגרש אשה, וכן לא לחלוץ או לייבם, וכן אסור להקדיש דברים [שם].

כה. ספינה הקשורה לחוף מותר לעלות עליה בשבת, אך אם אינה קשורה, הדבר אסור [שלט ז'].

כו. אין לעשות התרת נדרים בשבת, אלא אם כן יש צורך בהתרה לכבוד שבת, כגון שנדר שלא לאכול או לשתות וכיוצא בזה, וזאת אפילו היה לו פנאי להתירם קודם השבת. אבל מה שנוגע לאמצע השבוע, אסור [שמא א'].

כז. מותר לבעל להפר נדרי אשתו אפילו בשבת, מחמת שאין אפשרות אחרת [שם]. וכן מותר להתיר חרמי הקהל בשבת [שם ג']. ונהגו לעשות "כל נדרי" בליל כפור, מכיון שמחשיבים זאת כצורך היום שיהא להם לכפרה. ויש מחמירים לעשות מבעוד יום [ילק"י ח"ה קא'].

 

 

ביאור מושגים:

 

(1) מְחַמֵּר -

מְחַמֵּר הוא הציווי על כל  יהודי לאפשר לבניו ובנותיו הקטנים, עבדיו ובעלי החיים שברשותו, לנוח מכל מלאכה בשבת. מקור האיסור הוא פסוק בתורה האומר (שמות כ, ט): "לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

אסור לאדם לגרום לבעלי החיים שברשותו לעבוד בשבת ולעבור על אחת מהמלאכות (אפילו מלאכה מדרבנן). פעולה הגורמת לבעל חיים לעבוד בשבת נקראת "מחמר". אדם הגורם לבנו לעבור על איסור שבת על פי צוויו, עובר גם הוא על איסור מחמר.

 

השבת היא מקור הברכה, יהי רצון שנשמור שבת כהלכתה, אמן!

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}      

   יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת