33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 39] – הלכות תרומות ומעשרות

 

הלכות תרומות ומעשרות

 

 

תמונה קשורה

 

 

א. תרומות ומעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל, כשבית המקדש קיים וכשבית המקדש אינו קיים. בזמן הזה, אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדרבנן. מפני שנאמר: "כי תבואו" משמע ביאת כל ישראל ולא ביאת מקצתן, כמו שהיה בימי עזרא [יו"ד שלא א-ב]. ואף על פי כן צריך לברך על הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שהם טבל ודאי (1) [ח"ע ט"ו בשבט עמוד מז].

ב. פירות עובד הכוכבים שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל, אם נגמרה מלאכתן ביד עובד הכוכבים, וּמֵרְחָן עובד הכוכבים, פטורין מתרומות ומעשרות. ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו, קודם שתגמר מלאכתן, וגמרן ישראל, חייבים, ומפריש תרומה ומעשר ראשון ותרומת מעשר, ומשייר לעצמו מעשר ראשון, והוא שלו, מפני שהוא אומר ללוי: אני באתי מכח איש שאין אתה יכול ליטול ממנו. [ד]. ענבים הנמכרים בשוק ע"י גויים, אשר גדלו בקרקע שלהם, וקנאם ישראל ועשה מהם יין, פטורים מתרומות ומעשרות, שמסתמא (מן הסתם, כך אפשר לצפות, כך קורה בדרך כלל) נבצרו לאכילה, ולא על דעת לעשות מהם יין [ח"ע שם עמוד נב].

ג. פירות ארץ ישראל שיצאו חוצה לארץ, פטורים מתרומות ומעשרות, ופירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבים, אם נגמרה מלאכתן ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ. [יב].

ד. התבואה והזיתים שלא גדלו שליש גידולם, פטורים מתרומה ומעשרות. ומנין (מהיכן) יודע, כל שזורעה ומצמחת, בידוע שהביאה שליש. [טו]. פירות וירקות הגדלים בשדה הפקר פטורים מתרומות ומעשרות. אבל הזורע שדה הפקר, חייב בתרומה ומעשרות. [טז].

 

ה. בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית משבע שנים מפרישין בסדר הזה:

תרומה גדולה – בזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, שיעורה כל שהוא.

מעשר ראשון – אחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה ונותנו ללוי, ויש אומרים אף לכהן. ועל זה נאמר בתורה: "כי את מעשר בני ישראל... ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל... ".

מעשר שני – ואח"כ מפריש מהשאר אחד מעשרה, והוא לבעליו (ניתן לבעל השדה לאוכלו במקום המקדש), ובסימן זה יתבארו משפטיו, ועליו נאמר: "עשר תעשר".

 

אבל, בשנה השלישית והשישית משבע שנים,

אחר שמפרישין מעשר ראשון מפרישין מהשאר מעשר אחר, ונותנים לעניים, והוא נקרא מעשר עני. ואין בשתי שנים אלו מעשר שני (כנזכר לעיל) אלא מעשר עני, ועליו נאמר: "מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך... ובא הלוי... ".

 

שנת השמיטה כולה הפקר

ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל [ט].

 

מעשר ראשון שלוקח הלוי,

מפריש ממנו אחד מעשרה ונותנו לכהן, והוא נקרא תרומת מעשר, ועליו נאמר: "ואל הלויים תדבר... ".

 

דין תרומת מעשר כדין תרומת גדולה - שאסור באכילה.

מיהו אפילו האידנא בעינן (אפילו אנו צריכים עכשיו) ליתן כשיעור. [כ]. וגם כיום חייב ליתן ללוי, ואם לא נותן הוי גזל בידו [מעיין אומר ח"ה פ"א סימן ט].

 

ו. תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד, אלא מדקדק בשיעורה, ואפילו בזמן הזה:

דבר שדרכו למדוד, מודד.

ודבר הנשקל, שוקל.

ודבר שאפשר למנותו, מונה.

היה אפשר למנותו ולשוקלו ולמדוד אותו, המונה משובח,

המודד משובח ממנו,

והשוקל משובח משניהם.

התרומה ניטלת שלא מן המוקף.

ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף. [כד].

אין מעשרין באומד, אלא במידה או במשקל או במנין.

וכל המדקדק בשיעור – משובח.

והמרבה במעשרות, מעשרותיו מקולקלים שהרי הטבל מעורב בהן, ופירותיו מתוקנים. [ע"ו].

 

ז. אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף (הקיפו אותו, כוסה, נעטף). כיצד, היו לו חמישים סאה (2) בבית זה וחמישים סאה בבית אחר, לא יפריש מאחד מהם על שניהם, ואם הפריש שלא מן המוקף, תרומתו תרומה, והוא שיהיה המופרש שמור. [כה]. פירות המפוזרים בתוך הבית, או שני ארגזים שבבית אחד, תורם מאחד על הכל. חביות שלא סתם את פיהם, תורם מאחד על הכל. משיסתום, תורם מכל אחד ואחד. [כו]. ואם הפירות במספר קופסאות או שקיות ונתונות בסל אחד גדול, הסל מצרפן. ומכל מקום טוב לפתוח את כל החבילות למעלה [ח"ע פסח עמוד קעו].

 

ח. חמישה – אין תרומתן תרומה:

חרש, שוטה, קטן, עובד כוכבים שתרם של ישראל, אפילו ברשותו, והתורם את שאינו שלו, שלא ברשות בעליו;

אבל התורם משלו על של אחרים, הרי זה תרומה ותקן פירותיהם, וטובת הנאה שלו שנותנה לכל כהן שירצה. [ל].

קטן שהגיע לעונת נדרים, אף על פי שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול, אם תרם – תרומתו תרומה. [לג].

 

ט. המתכון לומר: תרומה, ואמר: מעשר, או שהתכון לומר: מעשר, ואמר: תרומה, לא אמר כלום, עד שיהיו פיו ולבו שוים. [מה]. הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום, הרי זה תרומה, שנאמר ונחשב לכם תרומתכם. [מו].

י. המפריש תרומות ומעשרות, וניחם עליהם (התחרט), הרי זה נישאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין שאר נדרים, והפירות יחזרו להיות חולין (ללא קדושה) כמו שהיו. [מח].

יא. התורם את הגורן, צריך שיכון את לבו שתהיה תרומה על הכרי ועל מה שבקוטעין, בצדדים ובתוך התבן. התורם את היקב, צריך שיכון את לבו לתרום על מה שבחרצנים ובזנים. התורם את הבור של שמן הזית, צריך שיכון את לבו על השמן שבגפת – בפסולת של החרצנים. ואם לא נתכון, אלא תרם סתם, נפטר הכל, שתנאי ב"ד הוא שתרומה על הכל. [נ].

יב. אין תורמין אלא מן היפה. ונראה לי דהשתא דלאבוד אזלא (שעכשיו לאיבוד הלכה) מפני הטומאה, אין להקפיד בכך; ומיהו במעשר הניתן ללוי ולעני, יש להקפיד. [נב].

יג. אין תורמין ממין על שאינו מינו. ואם תרם, אין תרומתו תרומה. הקישוא והמלפפון מין אחד. כל מין חיטים מין אחד. כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה מין אחד, ותורם מזה על זה. וכל שהוא כלאיים בחברו לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרעה; ואם תרם, אין תרומתו תרומה. [נג].

יד. אין תורמין מהמחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר, ואם תרם, אין תרומתו תרומה. אבל אם אמר: פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו, ונתלשו, דבריו קיימין. והוא שהביאו שניהם שליש בעת שאמר. [נה]. לכך אדם שיש לו בגינתו דבר שאין לקיטתו כאחד כגון לימונים ונענע, כדאי שיעשה דבר זה לכתחילה מחשש שמא יקטפו אנשי ביתו וישכחו לעשר [מעיין אומר ח"ה פ"א סימן ב].

טו. אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם, אינה תרומה, שנאמר: "שנה שנה". ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא בא השמש, וחזר וליקט אחר שבא השמש, אין תורמין מזה על זה, שזה חדש וזה ישן. וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר בא השמש, אין תורמין מזה על זה, מפני שאחד בתשרי – ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן. [נז-ח"ע עמוד מג]. ואם אינו יודע מתי נלקט ולאיזה שנת מעשר הוא שייך, אומר: אם צריך מעשר שני יהא מעשר שני וכו', ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני וכו'.

טז. אחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואה, קטניות וירקות. וט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות. כיצד, תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית, אף על פי שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני. וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אף על פי שנגמרו ונאספו אח"כ בסוף שנה שלישית, נעשרין לשעבר ומפרישין להם מעשר שני. וכן אם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של רביעית, אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהם מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט, נעשרין להבא. [קכה]. וכתב הרמב"ם [מעשר פ"ב ה"ה] אי זו היא עונת המעשרות, לכשיגיעו הפירות להזריע ולצמוח הכל לפי מה שהוא הפרי, כיצד, התאנים כשיעשו רכים עד שיהיו ראויים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן, הענבים והבאושים והם הענבים הדקים המדבריות כשיראה החרצן שלהם מבחוץ, הרימונים כשימס הפרח שלהם בין האצבעות ויצא ממנו מים, התמרים כשיפתחו כשאור, האפרסקים כשיטילו גידים אדומים וכו' [ח"ע עמוד מו].

 

יז. הירק בשעת קטיפתו – עישורו. כיצד, אם נקלט ביום ראש השנה של שלישית, אף על פי שבא לעונת המעשרות ונגמר בשניה, מפרישין ממנו מעשר עני. ואם נלקט ברביעית, מעשר שני. וכן האתרוג, בשונה משאר פירות האילן [ואף לא שאר פירות הדר – ח"ע עמוד מד], הרי הוא כירק והולכין אחר לקיטתו, בין למעשר בין לשביעית. כיצד, אם נלקט בשלישית אחר ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני אף על פי שנגמר בשניה. וכן אם נלקט ברביעית קודם ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני. נלקט בחמישית אחר ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר שני. ואף על פי שהולכין אחר לקיטתו, אתרוג בין שישית שנכנס לשביעית, אפילו היה כזית ונעשה ככיכר, חייב במעשרות. [קכו].

 

יח. מעשרין ממקום זה על מקום אחר, ואינו צריך לעשר מן המוקף. אבל אין מעשרין ממין על שאינו מינו, ולא מן החייב על הפטור, ולא מן הפטור על החיוב. ואם עישר, אינו מעשר. [עא].

 

יט. המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר, מברך קודם שיפריש:

 "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו להפריש תרומה".

 והמפריש מעשר ראשון או מעשר שני, מברך קודם:  

"... להפריש מעשר".

 ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד, ולא סח (דיבר) ביניהם, כוללן בברכה אחת ומברך:

 "... להפריש תרומות ומעשרות". [עח].

 

כ. פירות שהגיעו לעונת המעשרות ונתלשו ועדין לא נגמרה מלאכתן, כגון תבואה שקצרה ודשה ועדין לא זרה אותה ולא מרחה, מותר לאכול מהם אכילת עראי עד שתגמר מלאכתן, ולכשתגמר מלאכתן אסור לאכול מהם עראי. בד"א (במה דברים אמורים), בגומר פירותיו למכרן בשוק. אבל אם היתה כונתו להוליכן לבית, הרי זה מותר לאכול מהם עראי אחר שנגמרה מלאכתן, עד שיקבעו למעשר. [פב].

כא. כאשר יש עץ תאנה בחצר, אם אוכל ממנו אחת אחת [תאנה תאנה], פטור ממעשרות. ואם קטף שני תאנים או יותר – חייב במעשר. במה דברים אמורים, כשהיה האדם עומד בקרקע. אבל אם עלה לראש התאנה, ממלא חיקו ואוכל שם, אינו צריך לעשר. [פט]. אם העץ עומד בחצר ונוטה לגינה, הרי זה אוכל ממנו בגינה כדרכו, כאילו היה נטוע בגינה. היה נטוע בגינה ונוטה לחצר, הרי זה כנטוע בחצר שאינו אוכל שם אלא אחת אחת. [צ]. עץ גפן הנטוע בחצר, לא יטול את כל האשכול כאחד ויאכל, אלא קוטף ענב ענב ואוכל. וכן ברימון, לא יטול את כל הרימון, אלא פורט את הרימון באילן, ואוכל הפרט משם. וכן באבטיח, חתכו בקרקע, ואכלו שם. [צא].

 

כב. מעשר שני נאכל לפנים מחומת ירושלים, שנאמר:  ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו'. ונוהג כשבית המקדש קיים וכשאינו קיים, אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית, שנאמר: "מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך" [דברים יד, כג], מפי השמועה למדו, מה בכור אינו נאכל אלא כשבית המקדש קיים, אף מעשר שני לא יאכל אלא כשבית המקדש קיים. [קלב].

 

כג. בזמן הזה, אם רצה לפדות מעשר שני שוה מנה בפרוטה, לכתחילה, פודה ומשליך הפרוטה לים הגדול. אבל לשאר נהרות צריך לשחקה תחילה. וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרים, הרי זה מחולל (3), ושורף את הפירות שחילל עליהם, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים. [קלג]. ובנוסח החילול לא יאמר הוא וחומשו בפרוטה, אלא ומחולל על פרוטה או על פרוטה ורבע. [מעיין אומר ח"ה פ"א סימן ה].

כד. כשם שאין אוכלים מעשר שני בזמן הזה בירושלים, כך אין פודין אותו שם, ואין מחללין ומוכרים אותו. ואם נכנס בירושלים, אף בזמן הזה, אין מוציאין אותו משם, אלא מניחים אותו שם עד שירקב. וכן אם עבר והוציאו משם, מניחין אותו עד שירקב. לפיכך אין מפרישין מעשר שני בירושלים בזמן הזה, אלא מוציאין את הפירות בטיבלן חוץ לעיר, ומפרישין אותו שם, ופודהו. ואם הפרישן שם בזמן הזה, ירקב. במה דברים אמורים, במעשר שני שלא נטמא. אבל אם נטמא, פודין אותו בירושלים. ויש להכשירו כדי שיקבל טומאה ויהא לו התר בפדיון. [קלה].

 

כה. הפודה מעשר שני, מברך: 

"ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצונו, על פדיון מעשר שני".

ואם חיללן על פירות אחרים, מברך:  

"... על חילול מעשר שני".

והפודה או המחלל מעשר שני של דמאי, אינו צריך ברכה. [קלז].

אין פודין מעשר שני אלא בכסף. [קלח].

 

כו. מצות עשה להתוודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ, וזהו הנקרא ודוי מעשר. מתוודין ודוי זה לאחר השנה שמפרישין בה מעשר עני. [קמ].

ואימתי מתוודין, במנחה, ביום טוב האחרון של פסח של השנים רביעית ושביעית. [קמא].

אין מתוודין אלא ביום. וכל היום כשר לודוי המעשר. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתוודות. [קמב].

ודוי זה נאמר בכל לשון. [קמג]. מתוודין רק כאשר לא נשארה אצלו כלל אחת מהמתנות. ערב יום טוב האחרון היה הביעור, ולמחר מתוודין, ופירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אין מעכבין אותו להתוודות, ואינו חייב לבערן. [קמד]. אם הפריש המתנות שלא על הסדר, או אם נשרף טבלו, או אם הפריש מעשר בטומאה, אינו מתוודה. [קמו]. כיום גם מי שלא הפריש מעשרותיו, יכול לומר נוסח זה, שהוא דרך תפילה. [מעיין אומר ח"ה פ"א יא].

כז. גדולי מים, מעיקר הדין אין חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, ומכל מקום יש להפריש מהם ללא ברכה, לחוש לדעות המחייבות. כמו כן תבלינים שאינם עומדים למאכל בפני עצמן, פטורים ממעשרות. ובדברים שיש אוכלים אותם בפני עצמן כמו נענע, יפרישו ללא ברכה. [מעיין אומר ח"ה פ"א סימן ב].

 

 

ביאור מושגים:

 

(1) טבל, דמאי -

יבול אשר לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא טבל,

 יבול אשר מקורו באדם שאינו נאמן על התרומות והמעשרות נקרא דמאי (וחייב בהפרשה מדרבנן),

ויבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא בלשון המשנה -  "מתוקן".

 

(2) סאה -

הסאה היא מידת יבש (כלים יז, יא) ולא מצאנו את נפח הסאה בפני עצמו, אך במקום אחד (מקוות ח, ה) ציין הרמב"ם את נפח 40 סאה - אמה על אמה בגובה 3 אמות, על פי מידת האמה... [כלומר: על פי מידת האצבע...  אורך האמה הוא 45.6 ס"מ. במידת האמה משתמשים הרבה בשיעורי שטח ונפח]. הנפח במידות ימינו הוא 284.456 ליטר, ונפח סאה אחת 7,111.4112 סמ"ק. (מתוך: מדות ושיעורי תורה בפירוש המשנה לרמב"ם).

 

(3) מחולל -

מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע. בשונה מ"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות רשאיים באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר עני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג גם היום, ללא שינוי.

 

 

 

 

 

בעה"י בשיעור הבא נלמד בהלכות כלליות - בענייני רשויות.

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת