33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

מדינה חוצפנית, צבועה, קרתנית ועלובה.

15/08/2016
אנחנו מדינה חוצפנית, צבועה, קרתנית ועלובה. בהגדרה המילונית, קרתן (פרובינציאלי) הוא שמרן וצר אופקים, אינו מתוחכם ובעל פרספקטיבה מוגבלת. קרתן עלוב, נוסף על כל אלה, נוטה להתקשט בנוצות של אחרים ולנכס לעצמו הצלחות של אחרים, תוך שהוא מדביק לאותם "אחרים" את כשלונותיו ומחדליו שלו.
 
הנה ראו את סיפור המדליות האולימפיות רק השנה (ריו 2016). כל זמן שספורטאינו לא זכו במדליות, ראינו בתקשורת את האמירות "אכזבה", "אכזבה גם ל...", "בושה", "חיכינו ליותר", אכזבה, אכזבה ואכזבה. כל "הגדולים" - עסקנים ופוליטיקאים (שהם בכלל קטני קטנים) מלאו פיותיהם מים ולבטח כבר הכינו את החרבות, הסכינים, דברי הביקורת, מניעת התקציבים ותוכניות ההדחות.
 
והנה זה פלא, כנגד כל הסיכויים, ספורטאי ישראלי זכה במדליה. כל אותם "גדולים" (פוליטיקאים ועסקנים קטנים ועלובים), מצייצים. מתקשרים (ומוודאים שמקליטים אותם), מתראיינים, מצטלמים, מהללים, "גאווה לאומית", "המדינה שמחה", "גאולה מהבושה" והעיר שושן/ירושלים/תל-אביב צהלה ושמחה. כאילו כל זה שייך להם. כאילו שהיתה להם יד או רגל בהצלחה. עוד לא צעקו ברחובות "יש אלוהים"???!!! הרי אלוהים נותן מדליות. הוא חובב ספורט ידוע. הוא גם צופה נלהב בטלויזיה, שם סיקרו את הזכיות כאילו אין עוד חדשות. כל זוכה במדליית ארד/ניחומים התקבל בכבוד השמור לשועי עולם, מלכים ורוזנים, לא רק כאילו זכה במדליית זהב אלא כמי שנושא את כל כבוד האולימפיאדה על כתפיו.
 
אולי תזכרו, שבאולימפיאדת אתונה, שרת החינוך דאז – לימור לבנת, טסה כחץ מקשת להצטלם עם המדליסט הטרי גל פרידמן (זהב בשיט) ואין לי ספק שטרחה לדאוג שהתמונה תפורסם בכל פינה אפשרית. אם תהיתם – כל זאת על חשבון משלם המיסים, כמובן. ומה בדיוק היתה השקעתה בגל פרידמן?!
 
אם תפשפשו עוד בזכרונכם, תמצאו שבעבר הרחוק קראו למשרד שלה סתם "משרד החינוך". המהדרין קראו לו "משרד החינוך והתרבות" (כאילו יש לנו משהו כזה). היה ידוע שזה המשרד הממונה גם על הספורט, אבל לא הזכירו את זה במילה. הרי הספורט נחשב לסרח עודף ולנטל תקציבי. על תהילה והישגים לא דברו בכלל.
אבל יום בהיר אחד, נדמה לי שבתקופתה של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני המנוחה, זכתה לראשונה ספורטאית ישראלית במדליית כסף (יעל ארד – ברצלונה 92). מאותו יום ממש (לא מאותו יום אלא מאותו רגע ממש), כבר במהדורת החדשות בטלויזיה, הקפידו לקרוא למשרד בשם המפוצץ "משרד החינוך התרבות והספורט" (מענין מי הורה להם להקפיד על כך). בוקר טוב גבירתי!!! נזכרת שאת גם שרת הספורט? מה העיר אותך? האפשרות להתקשט בפרי מאמציה של הג'ודוקא? כאילו שמשרדך תמך בה בדרכה הקשה כמו שעושים במדינות רבות בעולם.
 
אכן מגיע כבוד רב לכל המדליסטים. כבוד מלכים ממש. אבל לא על המדליה. הכבוד שלהם הוא על זה שזכו במדליה (בצדק מוחלט), לא הודות למדינה אלא למרות המדינה. לא הודות לסיוע שקיבלו אלא למרות כל הסיוע והתמיכה שנמנעו מהם בידי פוליטיקאים ועסקנים קרתנים, קמצנים ודואגים רק לעצמם ולישבנם הגדול והנכבד.
במדינות רבות השואפות למדליה אולימפית משקיעים לא רק בספורט ובספורטאים. משקיעים בעשרות אלפי או מאות אלפי ילדים שאוהבים ספורט ומוכשרים לו. משקיעים באלפים רבים של נערים (כי חלק מהילדים פרשו מהתחום) ומשקיעים בכל ספורטאי. הרי רק אחד מהם יביא מדליה בתחומו. רק אחד. אבל מדינה שחושקת במדליה משקיעה באלפים רבים כדי לתת סיכוי למדליה אחת. רוב הספורטאים הללו כלל לא יגיעו להישגים ראויים לשמם. זה לא מרתיע את המדינה ההיא מהשקעות עתק בסיכוי למדליה אחת.
 
אצלנו – עולם הפוך. אומרים לאוהבי הספורט – זבשכ"ם (זו הבעיה שלכם). אוהבים? תממנו. המדינה לא צריכה להשקיע בתענוגכם הפרטי. תמצאו את הזמן, המקום, התנאים והתקציב. אם תביאו הישגים, כמו איזו מדליה או אליפות – תפנו אלינו ונחשוב עליכם.
בעולם הגדול, קודם השקעה – אחר כך הישגים. אצלנו המתקדמים, הנאורים והחכמים – קודם תביאו הישגים, אחר כך נזרוק לכם כמה עצמות, על השקעה לא מדברים בכלל. שתבינו – את הבשר והשמנת יקחו לעצמם כל העסקנים והפוליטיקאים. אם ייצא רק ספורטאי אחד לתחרות בין-לאומית, יצטרפו אליו עוד עשרות עסקנים ומקורביהם, על תקן דוברים, מאמנים, מחסנאים, מעסים, פסיכולוגים, אנשי תקשורת, מאבטחים, לוגיסטיקאים, מארגנים, ראשי משלחת, סגנים, טכנאי תקשורת, נושאי דגלים וסמלים, עיתונאים וכן הלאה וכן הלאה בעלי תפקידים פיקטיביים. על זה הולכים תקציבי ההשקעה וכספי ציבור.
והספורטאי? אל תתפלאו אם בכמה וכמה תחרויות עולמיות או יבשתיות ידרשו ממנו לשלם על הטיסות והשהיה.
 
ספורטאים יקרים (דלילה חתואל את שומעת?), לו אני במקומכם הייתי שולח את המדינה הזו לכל הרוחות והולך לייצג מדינה שמשקיעה בספורט ובספורטאים. במדינה שמכבדת אותם ולא רוכבת על גבם. לא הייתי מאפשר לכל הפוליטיקאים והעסקנים הצבועים כולל הנשיא וראש הממשלה ופמליותיהם להתקרב אלי למרחק קטן מקילומטר. הייתי אומר להם: לא השקעתם? לא קיבלתם. המדליה היא לא שלכם. היא שלי ורק שלי.
 
עלו והצליחו ספורטאים חביבים. הכבוד כולו שלכם ורק שלכם – גם אם לא הבאתם מדליה. זה שהייתם שם – שאפו גדול.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת