00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רוב הזמן אני אשתו

להתחיל מהתחלה...

הבלוג שלי הוא גם קצת סיפור: יש לו התחלה, אמצע, ויום אחד יהיה לו סוף, עם כל מיני תפניות  ומעקפים בדרך, כשכרגע הוא בסוג של שבתון. לכן, באופן אישי, אני ממליצה ל"חדשים" לפנות קצת זמן, ולהתחיל לקרוא מההתחלה 

(ולמי שרוצה לקרוא רק את ה"עסיסי" - ריכזתי את הרשומות המתאימות בקוביה נפרדת, בצד ימין)

פיצפון

כבר ברשומה in your face עמדתי על פיצפוניותו של העולם בו אנו חיים. אם רק תחפרו מעט - כולם מכירים, איכשהו, את כולם. לאחרונה קיבלתי תזכורת נוספת לכך, שגרמה לי לאנחת רווחה עמוקה ומיוסרת במיוחד. 
 
הסיפור מתחיל דווקא באחד מהגברים שהכרתי אבל לא הזדיינתי איתם. למה לא, אתם שואלים? כשעוד חיפשתי מועמדים פוטנציאליים נהגתי לפסול גם כאלה מוצלחים ביותר, מכל מיני סיבות משונות כמו מקום המגורים שלהם, המקצוע בו הם עוסקים או תחביבים שלהם. כל דבר שנראה לי קרוב לסביבתי האנושית והתעסוקתית, אפילו במידה קלושה למדי, או קרוב מדי לסביבה של משפחתי, חברי ומכרי - נחשב מבחינתי לסכנה גדולה מכדי להתקרב אליה (כבר כתבתי בעבר שאני פחדנית). מבחינתי זה היה חוק בל יעבור, כי אין לי שום רצון להיתקל בפרטנר לסקס, עם או בלי בת זוגו, בכנס מקצועי, בפגישת עבודה או באירוע משפחתי, חלילה. יתכן שזה 'עלה' לי בכמה גברים שווים במיוחד, אבל אני חיה עם זה בשלום.
 
נדמה לי, שכתבתי בעבר גם, שמדי פעם גברים "פוטנציאלים" שנדחו (בד"כ לא להיפך) ממשיכים לדסקס איתי סוגיות שברומו של עולם ואנו הופכים לסוג של ידידי-רשת-אפלטוניים חצי-אנונימיים. למה חצי? כי מצידי, אני ממשיכה לשמור על האנונימיות שלי באותה אדיקות, אבל חלק מידידי חושבים שאין בכך צורך (וזו זכותם), בין אם בגלל שלא הזדיינו ובין אם בגלל שהם גברים, או שככה הם היו חושבים גם אילו נפגשנו. כך, אני יודעת מי הם, ולפעמים גם איך קוראים לבת זוגם ולילדיהם ומה כל אחד מהם עושה בחיים, או נניח, מתי הבת האמצעית שברה רגל, או מתי האישה החליטה להתפטר וכמה זה קשה. 
 
בקיצור, לפעמים הקפדנות שלי מוכיחה את נחיצותה, למשל, באותו יום סתוי קצת לפני ראש השנה, בו נכנסתי לפגישה עם הנציגים של לקוח חדש, ובסבב ההיכרות נחת בחיקי כרטיס ביקור עם שם מוכר, ונדיר מכדי להיות מקרי. חיברתי אחד ועוד שתיים, יחד עם כתובת המשרדים של אותו לקוח, תחום העיסוק של הגברת ועוד כמה רכיבים, והופס - מסתבר שאשתו של #$@& מצאה עבודה חדשה... 
 
והפואנטה? אין פואנטה. נניח שאני והוא כן היינו מזדיינים, ונניח שהוא היה יודע באמת מי אני - סביר להניח שהוא לא היה מספר לה...  אז היא לא היתה יודעת, והמפגש בינינו בכל מקרה היה עובר בדיוק באותה צורה: בלי שום התייחסות מצד שתינו ל'מכרנו' המשותף. בכל זאת, אני מודה שהסתכלתי עליה ותהיתי מה יש או אין בה, בחייה האישיים, שגורם לו לשוטט בפרדס ולחפש זיונים עם אחרות. זה בלי ספק השפיע על הרושם הראשוני שהיא עשתה עלי, למרות שרציונלית אני יודעת שזה בכלל לא קשור, לא רלוונטי, וכנראה די מופרך לחשוב על זה כך.
בנוסף, יהיו לנו עכשיו מספר פגישות ובהן לא מעט עניינים מקצועיים לטפל בהם, ומבחינתי, הידיעה שבעלה בוגד בה היא ידיעה מיותרת ומעיקה. אם העניינים יעלו יפה עשוי להיווצר בינינו קשר קרוב ומתמשך, שלפעמים מוביל לידידות אישית החורגת מן העבודה. מה אעשה עם הידע הזה? דיה לצרה בשעתה, תרתי משמע. 
 
בחשבון הסופי חיזקתי לעצמי את התחושה שבאמת, אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי זהירים. 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

כל הזמן יש לי זכויות

אסור לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לשדר בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר כל חלק שהוא מן החומר  בבלוג זה בלי מתן קרדיט הולם וקישור לבלוג.

אין לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בבלוג זה בלי רשותי המפורשת, מראש ובכתב (קידום בתפוז זה בסדר...).

אסור לקחת מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי

כל הזכויות, כל הזמן - שמורות לרוב הזמן ©

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רוב הזמן אני אשתו אלא אם צויין אחרת