33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 33] – הלכות שמחות - דיני אבלות

 

הלכות שמחות - דיני אבלות

 

 

 

 

א. מצוה לבקר את החולה, הקרובים והחברים נכנסים מיד, והרחוקים אחר שלושה ימים. ואם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד [יו"ד סימן שלה א].

ב. נטה למות אומרים לו התוודה. ואומרים לו: הרבה התוודו ולא מתו, והרבה שלא התוודו, מתו. ובשכר שאתה מתוודה, אתה חי. וכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתוודות בפיו, יתוודה בליבו [שלח א].

ג. הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, ואסור לעשות דבר המקרב את מותו. ואסור לחצוב לו קבר, שלא ליתרע מזליה. וכיון שנטה למות אין רשאין להפרד ממנו, שלא תצא נפשו והוא יחידי. ומעיקר הדין כל העומד בשעת יציאת נשמה היה צריך לקרוע בגדיו [שלט א-ד]. אך נהגו שלא לקרוע, שחוששין שלא ישאר אדם עם הנפטר בשעת יציאת נפש [יב"א ח"ד יו"ד לח].

ד. המנהג לשפוך כל המים שבשכונת הנפטר, דהינו שני בתים מכל צד. וגם זאת רק במים שבכלים, אך קוביות קרח, מי סודה, תבשיל, מים שעל הגג ומים בכלי סגור מותר [ילק"י אבלות עמוד צו].

ה. אם אפו או בשלו במים שהיו בשכונת המת, אם היו עוד מים בבית המת, אפשר להקל. ואם לא, אסור. וכן אפשר להקל בסעודת מצוה. ובכל זה אין הבדל בין מת גוי לישראל [יב"א ח"א יו"ד כג].

ו. חובה על האבלים לקרוע, ונקטינן להלכה שהחיוב הוא מדרבנן. וזאת חובה על גברים ונשים, אלא שבנשים התירו לחבר הבגד על ידי סיכת בטחון, אך באיש הדבר אסור [שמ יא-יב"א ח"ו יו"ד לב].

ז. הקריעה צריכה להיות מעומד, ואם קרע מיושב, לא יצא, וחוזר וקורע, אך לא מברך שוב [שמ א-יב"א ח"ח או"ח סימן כג אות י]. ועיקר הקריעה בשעת יציאת נשמה [שמ ה]. ויש קורעים לפני סעודת הבראה. ומרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל נהג לקרוע לפני צאת הלויה [ילק"י ריא]. ואם עבר יום הקבורה ולא ברך ולא קרע, קורע ללא ברכה. והינו שעבר היום וכל הלילה אחריו [ילק"י רטו]. ואם עבר שבעה ולא קרע שוב אינו קורע, חוץ מאביו ואמו שלעולם קורע [שצו א].

ח. מקום הקריעה לפניו עד הטבור. קרע למטה מהטבור או לאחריו, לא יצא [שמ ב]. ואם קרע לרוחב הבגד נראה שיצא. ומצות הקריעה יש אומרים על ידי אחר, ויש אומרים על ידי עצמו. ונוהגים שאחר מתחיל לקרוע והוא גומר [ילק"י אבלות ריג].

ט. באביו ואמו קורע כל בגדיו עד שמגלה לבו. ובשאר קרובים רק הבגד העליון חוץ מאפיקרסותו [שמ ט]. ומחמת שיש מחלוקת מה נקרא "אפיקרסותו" שפטור מקריעה, אם זה בגד כבוד כגון מעיל או חליפה, או שזה בגד הזיעה דהינו הגופיה, לכך אפילו באביו ואמו, פטור משניהם [שמ י].

י. באביו ואמו קורע משפת הבגד דוקא, ובפרהסיה. ובשאר קרובים יכול מאמצע הבגד. ובהוריו קורע בידו דוקא, ובשאר קרובים יכול בכלי. וחייב לקרוע טפח שהוא שמונה ס"מ. ואם רצה להחליף בגדיו קודם קריעה בפשוטים יותר, רשאי [שמ יב-יג].

יא. קטן שמת לו מת מקרעים לו מפני עוגמת נפש [שמ כז]. ואם הגיע למצוות תוך השבעה, מכאן ואילך נוהג דיני אבלות רק של י"ב חודש [ילק"י אבלות שא].

יב. אין קורעים ביום טוב, אבל בחול המועד, קורעים [שמ לא]. ומנהג ירושלים שעל הוריו קורע בחול המועד, ועל שאר קרובים, רק במוצאי החג. ונוהגים כך רק בירושלים, אבל בכל ערי הארץ קורעים על כולם. ומכל מקום אף בירושלים מברכים מיד ברכת דין האמת, שאחר יום קבורה אי אפשר לברך [ילק"י אבלות רכו].

יג. מי שמת לו מת ועדין לא נקבר, הוי "אונן". ופטור מקריאת שמע תפילה ותפילין, ומכל מצוות שהם בקום ועשה, ואינו מברך המוציא ובברכת המזון, ומכל מקום חייב ליטול ידיו ולצום, וכן אסור בלימוד תורה. ואסור לאוננים לשבת על כסא, לאכול בשר ולשתות יין, מלאכה, רחיצה, סיכה ושאלת שלום. ובשבת אין דין אנינות, אוכל בשר ושותה יין, וחייב בכל המצוות, ורק דברים שבצנעא נוהג. ובמוצאי שבת מיד אסור לו להתפלל ולהבדיל עד אחר הקבורה. [שמא א]. ולכך כדאי שבשבת קודם השקיעה יתפלל ערבית ויעשה הבדלה ללא נר ובשמים, כדי שאם תהא קבורה למחרת , לא יפסיד מצוות אלו [יב"א ח"ו יו"ד לג אות ב].

יד. קטן שמת לו מת ועדין לא נקבר, אין נוהג דיני אנינות ומברך ומתפלל כרגיל [ילק"י אבלות קמב].

טו. במקומות בהם על פי חוק המדינה, לא נותנים לקבור עד כעבור יומיים שלושה מהפטירה, כל הימים האלו אין עליהם דין אונן ומברכין ומתפללים רגיל. ורק ביום המיתה והקבורה, לא יניחו תפילין בברכה. וכן המשפחה בארץ ישראל שלא הגיע המת אין דינם כאוננים עד שיגיע ארצה, ורק מאז ועד הקבורה הם כאוננים, ואסורים בהנחת תפילין ביום הקבורה.

טז. ברכות השחר יברך מיד לאחר הקבורה עד השקיעה. ולאחר מכן, המברך יש לו על מי לסמוך. וכן יברך ברכת על נטילת ידים.

יז. מנהג ארץ ישראל שאונן אומר קדיש בזמן הלויה, אף שלכתחילה אין מצטרף למנין [ילק"י אבלות קנז]. ולא חולץ מנעליו עד אחר הלויה, שמגיע לביתו. וכן פטור מתפילת הדרך [שם קסו]. ואם נמצא בבית הכנסת אינו פוטרם מוידוי, אף שמתפלל עמהם [שם קע].

יח. חתן שערב חופתו מת אחד מקרוביו, כיום בדרך כלל נדחית החופה ולא מעכבים את הקבורה [שמב א]. ורק אם נישא כבר ואחר כך מת קרובו, נוהג תחילה שבעת ימי חופה, ואחר כך יושב שבעה. ואם יש שם גדול הבית, קם עמו. אבל ברכת דין האמת, מברך מיד. ורק את הקריעה והשבעה, נדחים לאחר שבעת ימי החופה [יב"א ח"ו יו"ד לד].

יט. מצוה גדולה להספיד את המת ולעורר הצבור. ויזהר מאוד שלא להפליג בשבח המת, שנפרעים מן המת ומן הספדן. ומספידים גם נשים [שדמ א-ב]. ואין מספידין בחודש ניסן, ראשי חדשים, חנוכה, פורים וחול המועד, אלא לחכם בפניו [תא ה]. ואם צוה שלא יספידוהו, אין מספידין. ואם מחל שבעה ושלושים, אין שומעין לו [שמד י]. ורק באביו ואמו שאמרו שלא ינהג עליהם אבילות י"ב חודש שזה מפני כבודם, יכולים למחול, אבל קדיש אף אם מחלו יאמר עליהם [שם ש"ך ס"ק ט].

כ. אין מכניסים את המיטה לבית הכנסת כדי להספידו, אלא אם כן תלמיד חכם עצום בתורה [שמד יט].

כא. המלין מתו עובר בעשה, ואם לכבודו מותר [שנז א]. ואם לא נספד כראוי או שהיו גשמים יורדים עליו סימן יפה הוא למת, שנפרעים ממנו בעולם הזה [שנז ב].

כב. צוה שלא יעשו מצבה, או שלא יקברוהו אלא כעבור מ"ח שעות מפחדו אולי יקברוהו חי, או שלא יאמרו עליו קדיש, או צוה גופתו למדע, אין שומעין לו. שאלו ידע האמת, לא צוה כן [ילק"י שב-שג ותרנ"ה].

כג. מבטלים תלמוד תורה להוצאת המת. ואם הוא תלמיד חכם שלימד לרבים, חיבים כולם ללוותו [שסא א]. ולפי הזוהר הקדוש נשים לא ילוו את המת, והשולחן ערוך כתב שכדאי שלא ילווהו. וכן יש מנהג טוב שבאיש, כל זרעו לא הולך אחר המיטה כי יש בזה צער למת.

כד. כל העם המתאספים בשעת הלויה אסורים בשאלת שלום. ולנוד בראשו לשלום, מותר [שמג ב-ילק"י רמט].

כה. אסור ללכת בבית קברות עם תפילין בראשו וספר תורה בזרועו, וראוי להחמיר אפילו בסתם ספרים. ואם הספרים מכוסים, מותר [שסז ב-ג]. וכן אסור לדבר דברי תורה בבית הקברות. אך נוהגים לומר דברי תורה לכבודו של מת, בתוך ד' אמות של מת או בבית הקברות [שמד יז].

כו. אשה עדיף שלא תלך כלל לבית הקברות, ובפרט בימי ראיתה. ואם יש לה צער גדול מזה כגון שנפל השבעה השלושים וכדומה, יכולה [ט"ה ח"ב עמוד רו].

כז. הנוגע במת או שהיה בבית הקברות או בלויה בתוך ד' אמות למת, נוהגים ליטול ידים קודם שיכנסו לבית, ונוהגים שלא לנגבם גם כן [ילק"י רנד].

כח. הרואה בית קברות מברך אשר יצר אתכם וכו', וזה פעם בשלושים יום. ואם נוסף שם קבר חדש מברך אפילו בתוך שלושים יום [ח"ע ט"ו-בשבט עמוד תיח].

כט. ללכת לבית קברות בחגים ובמועדים וכן בימי חודש ניסן חנוכה ופורים, אין הדבר ראוי, שלא יבוא להצטער, ויקדימו העליה לקבר לפני כן. ואם מדובר בסיום השבעה יאחרו זאת. ואם מדובר שהולכים ואין חשש שיבואו לידי בכי אין איסור כמו הליכה לקברי צדיקים.

 

ל. חייב אדם להתאבל על שבעה קרובים:

א. אביו ב. אמו ג. אחיו ד. אחותו ה. בנו ו. בתו ז. אשתו.

והוסיפו עליהם:

ח. אחיו מאמא ט. אחותו מאמו י. אחותו הנשואה.

אבל על ארוסתו ושומרת יבם, אינו מתאבל [שעד ד]. וכן בחמיו וחמותו היה נהוג להתאבל ולקרוע משום כבוד האבלים, אך היום לא נוהגים בזה משום שמוחלים [שעד ו].

 

לא. בן מאומן אפילו מעת לדתו, אינו יושב שבעה, ואסור בקריעת בגדו. ומכל מקום יכול לומר קדיש על הוריו מאמציו, ולגדל זקנו בשלושים [ילק"י תצ]. וכן אם הוריו זנחוהו ולא הכירם כלל, מכל מקום חייב לשבת שבעה [פשוט].

לב. תינוק שנפטר בתוך לשלושים יום ללדתו, אין יושבים עליו דהוי בחזקת נפל. וכן אם מעת לדתו היה חדשים-שלושה באינקובטור ומת, הוי בחזקת נפל [יב"א ח"ט יו"ד לז]. אבל אם היה מחובר למכשירי הנשמה עבר נתוחים וכדומה ונפטר, יושבים עליו שבעה.

לג. כיום נהגו לשבת שבעה על מחללי שבת, שאמרינן שהם תינוקות שנשבו ומשום כבוד המשפחה. אך בנשוי לגויה, אין יושבים שבעה.

לד. מאבד עצמו לדעת לא יושבים עליו שבעה, ולא קורעים ולא מספידין עליו, ואין קוברים אותו בבית קברות רגיל. וזה דוקא שהיה בדעה צלולה ומת מיד, שאם לא כן תולים להקל [שמה א-ב]. ומכל מקום מצוה ללמוד לעלוי נשמתו ולומר קדיש ולתת צדקות בעבורו, כי אדרבא הוא זקוק יותר מאחרים [יב"א ח"ז יו"ד מג אות ב].

לה. האבלות מתחילה מיד עם סתימת הגולל, ואף שלא קבלו עדין בפועל [שעה א]. ואם נקבר בין השמשות אפשר להחשיב זאת כיום ראשון בדיעבד עד שמונה עשרה דקות אחר השקיעה.

לו. שלחו את המת לקברו במדינה אחרת, המלוים את המת מתחילים שבעה מהקבורה. והנשארים משיחזירו פניהם מללוות את המת. ואם גדול הבית הולך עם המת כולם נגררים אחריו [שעה ב].

לז. נודע לו שמת אחיו בחוץ לארץ, ובקבורה שם יומים שלושה אחר כך, לכתחילה יתחיל שבעה אחר הקבורה. ומכל מקום אם יש לו צורך או שטעה והתחיל מיד, עלה לו [יב"א ח"ד יו"ד כח].

לח. אסור לכהן להכנס לבית הקברות או לבית שיש בו מת. ולכך ראוי מאוד שכהן לא יכנס לבית חולים, אפילו אם יש שלט שהכניסה מותרת לכהנים. וכן אסור לו להיות בתוך ד' אמות של מת [שסט א].

לט. כהנות לא הוזהרו לטמא למתים, אך קטנים הוזהרו. ולכך כשאשת כהן ילדה בן, צריך להוציאה מבית חולים במהרה [שעג א-ב].

מ. מותר לכהן להטמאות לקרוביו. ואם נמצאים בבית הלויות עוד מתים, לדעת מרן אסור, ורמ"א מתיר [שעג ז]. ואין התר לכהנים ללכת על קברות צדיקים [יחוה דעת ח"ד נח].

מא. אבל ביום ראשון אסור לו לאכול סעודה ראשונה משלו, אלא שכניו ידאגו לו. ואשה אבלה חברותיה מביאות לה ולא איש לאשה, אך אשה יכולה להביא לאיש [שעח א-ב]. אך לשתות משלו קודם סעודת הבראה, מותר [יב"א ח"א יו"ד כה]. בערב שבת וחג משעת מנחה קטנה, כיון שאין חיוב לעשות סעודת הבראה, לא יעשו. וכיון שנדחה ידחה, ואין צריך לעשות מוצאי שבת [שעח ה].

מב. מנהג ירושלים שבחול המועד עושים סעודת הבראה רק על אב ואם. ובשאר ערי הארץ עושים על כל הקרובים, ויעשו זאת בעוגה וקפה [תא א-יב"א ח"ד יו"ד כו].

מג. מיד אחרי הקבורה מותרים האבלים באכילת בשר ושתית יין. והגדול שבסעודה פורס הלחם ונותן לאבלים ביד [שעח יג]. ובברכת המזון כל האוכלים מוסיפים בברכה שלישית "נחם ה' אלקינו" וחותם "מנחם ציון בבנין ירושלים" [שעט ב]. ואם חתם "מנחם אבלים ובונה ירושלים", יצא [יב"א ח"ו יו"ד לח].

מד. אסור לבאים לנחם לדבר עד שהאבל יפתח בדברים [שעו א]. ואם רואים שקשה עליו, מותר להם לפתוח בדברים. ונוהגים שאומר האבל "ברוך דין האמת". ומותר לנחם אפילו בשלושה ימים ראשונים, ומותר לאיש לנחם אשה [ילק"י תלא-תלב]. ובבית האבל מותר לבאים לנחם לשאול איש בשלום רעהו [ילק"י תיט].

מה. האבל אסור לעבוד כל שבעה, לא הוא ולא העובדים שלו. ואם זה מלאכת דבר האבד, מותר על ידי אחרים [שפ א-ה]. ואם הוא שותף בעסק עם אחר, שותפו מותר לו לעבוד בצנעא [שפ כא]. ויש נוהגים שבזמן שהוא אונן מוכר חלקו, ויש להם על מנת שיסמוכו [ילק"י קעג].

מו. אם הוא בעל מפעל ויצטרך בכל צורה לשלם לפועלים, הוי דבר האבד, ויעשה בזה שאלת חכם [ילק"י שנא].

מז. עבודות בתוך הבית, כגון בשול אפיה נקיון טפול בילדים, מותר, ואפילו האבלה היא משרתת בבית בעל הבית ומקבלת שכר [שפ כב].

מח. האבל אסור ברחיצה אפילו בצונן, ורק פניו ידיו ורגליו, מותר. ואם הוא מלוכלך בצואה וכדומה, מותר אפילו כל גופו. ומנהג הספרדים שזה עד סיום השבעה, ויש נוהגים שלושים יום [שפא א-יב"א ח"ד יו"ד לד].

מט. אסטניס מותר ברחיצה, והגדרת אסטניס היא שאם לא ירחץ יהא חולה או כל גופו יתמלא פצעים [שפא ג]. ואשה שצריכה לעשות הפסק טהרה, רוחצת אותו מקום אפילו בחמין, ומותרת ללבוש בגד נקי ומכובס [ילק"י שסג].

נ. האבל אסור בסיכה של שמן או משחה לתענוג, אך לרפואה מותר [שפא ב]. ואשה אסורה בכיחול [להתאפר ]ופרכוס [להתקשט] כל שלושים. ונשואה כל שבעה, וכלה שהיא בתוך שלושים יום לחופתה, מותרת גם בתוך שבעה. וגם בוגרת שצריכה להתחתן, מותרת תוך שבעה, אך לא נערה [שפא ו].

נא. האבל אסור בנעילת הסנדל והינו מנעלים של עור אבל של שאר הדברים, מותר [שפב א]. ומכל מקום האבל מברך ברכת "שעשה לי כל צרכי".

נב. האבל אסור בתשמיש המיטה, ואף שמותרים בשינה יחד וכן בחיבוק ונישוק, ראוי להחמיר בזה [שפג א].

נג. האבל אסור גם כן בלימוד תורה מחמת שזה משמח [שפד א], וכן אסור בקריאת ספרים ועתונים או ספרי לימוד [ילק"י תד]. אך באיוב והלכות אבלות, מותר, וכן מותר לעיין בספרי מוסר [יב"א ח"ב יו"ד כו]. ואם יושבים בטל, אפשר להקל גם בקריאת תהלים [ילק"י שצב].

נד. תלמיד חכם שמורה הלכה לרבים ואין מי שילמד במקומו, מותר [שפד א]. וחייב האבל לקרא שמו"ת [יב"א ח"ד יו"ד לא]. ובהושענה רבה, מותר בלימוד הלילה [שם אות ו].

נה. אם יש ספר תורה בבית האבל קורים בו בשני חמישי ושבת, אך הוא לא יעלה [שפד ב]. וכשאין מי להעלות שכולם אבלים, יכולים להעלות. ואומרים כל סדר התפילה, אפילו קטעי גמרא משנה. ופרק במה מדליקין יש נוהגים שלא לאמרו בבית אבלים, ומנהג ירושלים לאמרו [יב"א ח"ד יו"ד כט אות ה].

נו. אבל אסור בשאלת שלום, לא הוא אומר לאחרים, ולא אחרים אומרים לו.  ואחר שבעה הוא שואל בשלום אחרים, והם אינם שואלים לו. ואם נפטרו אביו או אמו, אסור בשאלת שלום עד י"ב חודש [שפה א]. ואמירת מזל טוב, בוקר טוב, תהיו בריאים וכדומה, מותר [ילק"י תיז]. ואמירת שבת שלום בשבת, מותרת [שפה ג].

נז. אבל אסור בהנחת תפילין ביום ראשון ודוקא כאשר זה יום מיתה וקבורה [שפח א]. אבל במידה שיום מיתה ויום קבורה הם ימים שונים, הוי מחלוקת, ויניח ללא ברכה בצנעא [יב"א ח"ב יו"ד כז]. וזה אפילו נפטר בשבת ונקבר במוצאי שבת.

נח. אבל אסור בכביסה הן ללבוש הן לכבס, והן שיכבסו לו אחרים אפילו לא ילבשם. וכן סדיני המיטות, אסור. ובגדים של קטנים, שאין בהם דין אבלות, מותר לכבס [שפט א-ד]. ואם קשה לו בלא להחליף, יכול לתת בגדיו לאחר שילבש שעה אחת, ואחר כך יכול ללבשם [ילק"י קסב-יחוה דעת ח"א לט]. אך אם מדובר בבגדים עליונים צריך קריעה מחדש [שמ יד].

נט. נקוי נקודתי של כתם בבגד על ידי מגבת לחה מותר [ה"ע ד' תעניות רלג].

ס. לכבוד שבת מחליפים האבל בגדיו העליונים, ונוהגים שבאב ואם עושים זאת אחרי מנחה לפני קבלת שבת, שאם לא כן יתחייב לקרעם שוב. ובשאר קרובים אין מקפידים וכבר לפני מנחה מחליפים. אך אם הולכים להתפלל בבית הכנסת, ואי אפשר להקפיד בכך מחליפים כולם לפני כן. ובמוצאי שבת מיד יחליף את בגדיו.

סא. אסור לאבל ללבוש בגד חדש מגוהץ לבן וסימנך לח"מ, בכל הקרובים זה כל שלושים יום. ובאב ואם אסור עד שיגיע הרגל הראשון, ןיגערו בו חבריו [שפט ה]. ואפשר ללבשם על ידי שילבשם אדם אחר שעה אחת. ומכל מקום מותר להכניס לביתו רהיטים וכלים חדשים, וכן מותר לעבור דירה [ילק"י תקסח].

סב. לא יצא האבל מביתו כל השבעה שלא יסיח דעתו מהאבלות. ולצאת ללויה מותר מהיום השלישי, ואם אלו אנשים הקרובים אליו, מותר מיד [שצג א]. ולכך אם יש לו צורך לצאת, יצא בלילה כשאין הרבה אנשים כגון כשאין מקום לישון. [ילק"י תקלט].

סג. ביום השביעי לקבורה נגמרים ימי השבעה ואמרינן בזה מקצת היום ככולו ואין צורך לשבת עד שקיעת החמה. ואף אם נקבר ביום ראשון הקימה היא ביום שבת בבוקר וכל דין אבלות שבשבת [דברים שבצנעא] נוהגים עד הבוקר של שבת [שצה א-ילק"י תקמו].

סד. אבל אסור לגלח כל שערו שלושים יום. והינו ביום ולא מהלילה [שצ א]. ובאביו ואמו, רמ"א כתב להחמיר עד היום השלושים ואחד בצרוף גערה. ומרן לא חלק, אלא ביום שלושים מותר אחר גערה. וראוי להחמיר כרמ"א היכא דאפשר. ואם עברו חדשיים ולא גערו בו חבריו מותר אף ללא גערה [ילק"י תקנט]. ואשה מותרת להסתפר מיד אחר שבעה, ולרמ"א רק אחר שלושים כאיש [שצ ה].

סה. הנושא אשה בתוך שלושים מסתפר, וכן מותר לו להביא תזמורת ולעשות רקודים [יב"א ח"ט יו"ד מג]. ואם הוא סנדק או אבי הבן, יש מחלוקת אם מותר לו להסתפר, המקל יש לו על מי לסמוך, ושב ואל תעשה עדיף [יב"א ח"ה יו"ד סימן לא].

סו. גזיזת צפרנים אסורה כל שלושים ואינה צריכה גערה. ואשה שחל טבילתה בימים אלו לכתחילה תעשה על ידי גויה ואם אי אפשר תעשה על ידי חברתה [שצ ז]. ואם גם כך אי אפשר לה, תעשה בעצמה [ט"ה ח"ג ק-קא].

סז. אבל אסור בשמחה ולכן כל שבעה, ראוי שלא יקח תינוק בזרועו. ואסור להכנס לבית המשתה כל שלושים יום. ובהורים כל י"ב חודש, והוא הדין שראוי שיימנע משמיעת כלי שיר [שצא א-ב]. ולסדר קדושין ולהיות שושבין לכתחילה, ראוי להימנע ואם יש צורך, מותר [ילק"י תקפז].

סח. מותר לאבל להשתתף בסעודת ברית מילה, פדיון הבן, חנוכת בית ובר מצוה, ובתנאי שנעשים ללא כלי שיר [יב"א ח"ט יו"ד מב]. ואסור לאבל ללכת לחופה, ואם אלו הורי החתן והכלה שהם יצטערו אם לא יהיו הוריהם בחופתם, מותר [יב"א ח"ט יו"ד מג]. ומותר מיד בסיום השבעה לשאת אשה למי שלא קיים פרו ורבו, או אם יש לו ילדים קטנים. וכיום מתירים בכל אופן [שצב א-ב].

סט. אסור לשרוט בשרו או לתלוש שערו, בגלל צערו על המת [קפ ה-יב]. ומותר האבל בברכת שהחינו על הפרי, וכן בשעת הברית ופדיון הבן [יב"א ח"ט יו"ד מ].

ע. בסיום השבעה מיד כשעמדו מאצלו המנחמים, אמרינן מקצת היום ככולו [שצה א]. ואם לא באים אצלו יקומו בזמן צאת האנשים מבית הכנסת [ילק"י תקנא]. ואם חל היום השביעי בשבת יש נוהגים לעלות לתורה בשחרית, וקודם התפילה אומרים להם הפסוקים שנוהגים לומר בגמר השבעה. ויש נוהגים לעלות רק במנחה [ילק"י תקמו].

עא. הקובר מתו קודם הרגל ונהג קצת דיני אבלות, מבטל ממנו דין שבעה. והרגל עולה לו לשבעה ימים. ויוצא שנשאר לו עוד ששה עשר יום אחר הרגל לסיום ה"שלושים". ואם פגע בו הרגל אחר גמר ה"שבעה", הרגל מבטל ממנו דין שלושים. ולענין זה מה נקרא רגל, זה שלושת הרגלים, ראש השנה, יום הכפורים ושמיני עצרת. אבל שבת, לא בכלל זה [שצט א-י].

עב. כאשר הרגל מבטל שבעה, מותר לו להתרחץ רק בליל יום טוב, ועד אז נוהג בכל דיני אבלות. אך כאשר הרגל מבטל שלושים, מותר כבר מהבוקר להסתפר ולהתגלח [שצט ג]. וכל זה לגבי שאר קרובים, אבל באביו ואמו נוהגים שלושים מלא, ואין הרגל מבטל כלום משלושים [שצ ד].

עג. קברוהו לפני ראש השנה, ראש השנה מבטל שבעה, ויום כפור מבטל שלושים, וכן אם ישב שעה לפני כפור, כפור מבטל שבעה, וסוכות מבטל שלושים ומתגלח ערב הרגל [שצט י].

עד. בשבת, דברים שבצנעא נוהג. ואסור בלימוד תורה, ומכל מקום אם קראוהו לעלות, לתורה, עולה, דאם לא יעלה הוי פרהסיא. וכן לגבי ברכת כהנים, וכיוצא בזה [תא-יב"א ח"ט יו"ד מה].

עה. המנהג לומר צידוק הדין בבית האבל בשחרית ומנחה. ונוהגים שביום שאין אומרים בו תחנון, שלא אומרים צידוק הדין. ואם יש מנהג לומר, אומרים, כי כן דעת מרן [או"ח תכ ב].

עו. פורים, רק דברים שבצנעא נוהג [תא ז]. ואבל חייב במשלוח מנות, ולרמ"א לא שולחים לו, אך דעת מרן ששולח ושולחים לו [ח"ע פורים קצג].

 

עז. השומע שמועה רחוקה, ומונים זאת שעברו שלושים יום מהפטירה, ולא מיום מהקבורה. בשאר קרובים יושב שעה אחת ואינו קורע.

ובאביו ואמו:

א. יושב שעה אחת.

ב. קורע.

ג. נוהג דין שלושים ואם פגע בו הרגל מסתפר ערב הרגל. ואם שמע אחר י"ב חודש, אין נוהג דין שלושים [תב א].

 

עח. בשמועה קרובה אותו יום אסור בהנחת תפילין, ויניח בצנעא בלי ברכה לפי המנהג כאשר יום מיתה וקבורה שונים [תב א].

עט. השומע שמועה קרובה בשבת ויום טוב, מתחיל מיד למנות שבעה [תב ה]. ואם שמועה רחוקה, אינו עושה כלום בשבת, ובמוצאי שבת נוהג שעה אחת, ודיו [תב ו].

פ. המלקט עצמות אביו ואמו או שאר קרובים, חייב לשבת כל היום כולו [תג א]. ונוהג זאת ביום פנוי העצמות ללא קשר לקבורה. וזה דוקא אם נתגלתה הגופה הן על ידי הקרובים או אחרים, אבל בלא זה לא נוהגים כלום [יב"א ח"ט יו"ד מח].

 

 

 

   

ויזכנו ה' לבנין בית המקדש ולתחית המתים במהירה בימינו, אמן!

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת