33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

פלאפל חם - שלום ימין

 

פלאפל חם – שלום ימין

 

יוסי אהב לאכול פלאפל מאז שהוא זוכר את עצמו. כאשר היה ילד קטן, נהג אביו לקחת אותו בכל יום חמישי למרכז המושבה. היה שם תימני אחד שהיה לו דוכן קטן וישן מעץ. חלון הגשה אחד וארובה יוצאת מהגג במסעה לשמים. התור מול החלון הקטן הזה היה תור עצום. תמיד היה שם ריח מדהים של טיגון. ריח הכדורים הקסומים של אברהם. אברהם הוא הקוסם התימני שהיה מכין ומוכר את הכדורים החומים. האנשים היו מוכנים לעשות הכל בשביל חצי מנה או מנה. לא איכפת היה להם לעמוד חצי יום בתור. התור הזה ראה כבר הכל. היכרויות התחילו שם בזמן ההמתנה לכדורים. זוגות נישאו בעקבות עמידתם והכרותם שם. עסקים גדולים נרקמו בין אנשי עסקים ממש בתור הזה לכדורים. ידיעות על משפחות ואנשים הזקוקים לעזרה עברו מאחד לשני בתור הזה. פיתה חמה וטריה,שלושה כדורים, סלט, חמוצים, טחינה, סלט, שלושה כדורים וטחינה. סחוג היה מחוץ לדוכן וגם פילפל שיפקה וגם טחינה למי שרצה תוספת. אף אחד לא קיבל את הפלאפל בסדר הכנה שונה. או מנה או חצי מנה. לא היו הזמנות בטלפון כי לא היה טלפון. לא היו קיצורי תור ולא קומבינות של חברים. כולם עמדו וחיכו בשקט מופתי ופטפטו או שהתאהבו או שעשו עסקים. הדוכן היה פתוח עד לשעה שלוש אחר הצהרים. לא שניה אחת אחרי. בשעה שלוש היה יורד החלון והדוכן נסגר. אם נשארו כמה לקוחות מאוכזבים, הם היו נקראים לחלק האחורי של הדוכן ומקבלים את המנה אם נשאר משהו והפעם ללא תשלום. כי מה שאחרי הסגירה זה רק לתרומות. למרות שאפשר היה לרמות ולהישאר לאחרי הסגירה, איש לא העז לעשת כך. כולם ידעו שאברהם לוקח כל יום חמש מנות למשפחה שאיש לא יודע מי היא. כל יום חמש מנות לתרומה למשפחה שידה אינה משגת.  כזה היה אברהם. איש קטן עם נפש עצומה. ופרנסתו הייתה מבורכת. גידל עשרה ילדים בכבוד, תמיד השולחן מלא כל טוב והבגדים נקיים וספרי הלימוד חדשים ולא חסר עיפרון ועד שרוך נעל.

ימי חמישי היו עבור יוסי הילד לימים מאד מרגשים. כל ילדותו נבנתה עליהם. ביום חמישי לא רצה לאכול כלום מלבד הפלאפל של אברהם. היו מתייצבים בשעה שתיים. כשעה לפני סגירת התור. לאחר חזרתו של יוסי מבית הספר. אביו שהיה גנן עצמאי פינה לו את שעת הקסם השבועית הזאת. אותה פינה שתישאר לעד בליבו של יוסי. זכרון ילדות מתוק. וכשהיה מגיע התור שלהם, היה אברהם נוטל כדור חם וטרי ונותן אותו ליוסי. ויוסי היה אוחז בו ונוגס לאט ובעדינות. מתענג על הטעם.ובזמן הזה היה אברהם מכין להם את המנה ושם בשקיות נייר ומניח על משולשי המתכת שהיו על הדלפק. ומשם עברו לידיים של יוסי ואביו. יוסי היה שומע מנגינות של מלאכים כשקיבל את המנה לידו בכל פעם. היום כשהוא אב לילדים בעצמו, עובר מדי פעם ליד דוכן פלאפל ומריח את הריח הוא נזכר קודם כל באביו שאינו עמו זה שנים רבות אך הריח הוא שמזכיר לו אותו בין שאר הזכרונות הטובים מהאיש היקר הזה.

יום החמישי האהוב הגיע ויוסי כבר התרגש לרגע שאביו יקח אותו לאברהם. כאשר הגיעו למקום בשעה שתיים בדיוק הייתה מהומה גדולה שם. אישה גדולה עמדה וצעקה על אברהם שעמד והסתכל עליה מושפל ונבוך. למה שמת לי טחינה? אני שונאת טחינה? למה ? היא המשיכה לצעוק עליו. סליחה גבירתי הוא אמר. לא רוצה את הסליחה שלך אדוני. אני באתי מרחוק. תראה מה קרה לשמלה שלי. היא הסתובבה כפלי התור. תראו. תראה מה קרה בגלל הטחינה המגעילה הזאת . היא הייתה על סף איבוד העשתונות. מה יש גיברת? ענה לה מישהו מהתור? אתה תשתוק אותך לא שאלתי. חצוף. חצוף תקראי לחברים שלך. הוא ענה לה. זאת הפעם הראשונה שזה קורה כאן. אברהם לא ידע מה לעשות עם עצמו. גברת אני אתן לך חדש. הוא ניסה להרגיע אותה. לא רוצה חדש. היא צעקה. אני אתבע אותך. ביקשתי בלי טחינה. אני שונאת טחינה. כולם צחקו בתור. מה אתם צוחקים? היא צעקה. עלייך. גיברת. את מגוחכת. מישהו ענה לה . רואים שאת לא אוכלת טחינה. כי אם היית אוכלת, היית נראית אחרת. שוב צחוק. ופתאום התחילה האישה הגדולה לבכות. נהר של דמעות. גשם זלעפות. מבול. היא התיישבה על הארץ ומיררה בבכי. זה הפסיק להיות מצחיק. אנשים נגשו אליה. גברת להרגע בבקשה. זה רק פלאפל. היא הסתכלה אל הדובר. לא. היא פסקה. זה סיפור הרבה יותר מסובך. והמשיכה לבכות. אברהם יצא אליה עם כוס מים וכדור פלאפל ביד. קחי הוא אמר. זה יותר טוב מאקמול. גברת. היא הסתכלה אליו והחלה לצחוק. כולם צחקו איתה. זה היה מחזה סוריאליסטי. יוסי אחז בידו של אביו והביט במחזה המשונה אך המצחיק. האישה החלה לספר שטחינה עבורה זאת טראומת ילדות. אמה נפגעה ממשאית חולפת שעברה ליד דוכן פלאפל והרסה אותו לגמרי. הנהג היה שיכור וסטה מהכביש ופגע בלקוחות ובדוכן. אימו נהרגה מיד ומאוחר יותר נמסר על עשרה הרוגים. פיגוע. יגידו בחדשות של הערב. וועדות ועוד ועדות ושום דבר לא נגמר שנים. לא פיצויים כדי להנציח את אמה ולא מנוחה לה ולמשפחה.   הטחינה תמיד תזכיר לה את זה. מאז ועד היום לא סובלת טחינה. הפסיכולוג שלה אמר לה שזה יעבור. היא צריכה לעבוד על זה יותר. היא הביטה על כתם הטחינה על חולצתה ושבה למרר בבכי. אברהם הכריז שהיום זה בחינם. כולם רצו לדוכן. היו שם כשלושים איש שחלקם כבר אכל פלאפל. אבל מישהו מציע משהו בחינם.....לא תיקח? אברהם נהג לפתור בעיות כאלה באמצעות נתינה. רק אהבה ונתינה יביאו אהבה ונתינה. תמיד היה אומר ככה. וחוץ מזה שהחינם השכיח מכולם את הבלגאן שהיה כאן היום.  השקט חזר לתור ולדוכן. גם תורם של יוסי ואביו הגיע והמנה הייתה בידיים שלהם. הם לקחו את הפיתות וזזו הצידה כדי לפנות מקום לבאים אחריהם בתור. לא היה איכפת ליוסי מכלום רק מהטעם הנהדר ומהעובדה שאביו נמצא איתו. שנים רבות היו אוכלים יחד פלאפל. עד שיוסי הפך לנער והתחיל לצאת עם חבריו לבילוי.

 הדוכן כבר נעלם משם ובמקום החנויות הקטנות שהיו, נבנה קניון ענק ובתוכו היו מסעדות וחנויות רבות שנהנו מאור מנורות הפלורסנט ומרוח המזגנים. גם טעמו של הפלאפל כבר לא היה אותו הטעם. וממילא אברהם כבר לא היה. התורים כבר לא היו ארוכים וגם המבחר גדל ומיני מזון רבים היו מסביב ואפשרויות  הטעם גדלו לאין ערוך.

המכונית הגיעה לחניה . ממנה יצאו יוסי ושני ילדיו בני העשר והשמונה. שני אחים שלא הפסיקו לריב כל זמן שהיו האחד ליד השני ואביהם בסביבה. כשלא היה לידם לא רבו והיו שקטים. כאילו להכעיס אותו . היום הם התנהגו בשקט. היום אוכלים פלאפל. יוסי חידש את המנהג שהיה לו בילדות עם אביו. אמנם דוכן הפלאפל היה מקום מודרני וגדול שהיה עמוס במכשירי טיגון חשמליים ומקררים ושיפוד שווארמה ענקי שהסתובב ורקד ריקוד חושני לעיני הלקוחות הרעבים. מסעדה פתוחה עם דלפק הגשה עצום ונקי עם קערות גדולות של סלטים מכל הסוגים. שולחנות היו מסודרים בכניסה למקום ואנשים ישבו שם ואכלו. יוסי חייך למוכר. שלוש מנות פלאפל בבקשה. אין בעיה. ענה לו המוכר. שי הילדים קיבלו בהתרגשות את הפלאפל וניגשו לשולחן לשבת. יוסי הסתכל עליהם וחייך. המוכר הגיש לו כדור לוהט. קח. הוא אמר לו. עד שהפלאפל שלך יהיה מוכן תוך כמה דקות. תהנה בינתיים. יוסי חייך והודה לו. עיניו נצצו.

כל הזכויות שמורות לשלום ימין

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת