33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

חיזוק יומי – סיפור מרגש - מבט אל החיים – "הזמנה בטעות"

 

סיפור מרגש - מבט אל החיים – "הזמנה בטעות"

 

 

 

 

יצחק ואבי ברקוביץ היו בני דודים מדרגה ראשונה. הם לא היו רק בני דודים אלא בעיקר חברים טובים. הם התגוררו באותו רחוב, גדלו יחד בבית הספר, ולאחר שנישאו גם התגוררו באותה שכונה. החברות ביניהם הייתה אמיצה והדוקה ביותר, במיוחד לאור העובדה שהם עבדו כשותפים בעסק שהקימו בעיר.

באחד הימים נפטר אביו של יצחק, טוביה ברקוביץ. ההלוויה הייתה קצרה ועצובה, למרות גילו המופלג של טוביה. יצחק שהיה שקוע באבלו, לא הבחין שככל הנראה בן דודו אבי מצפה ממנו שיציע לו גם כן להספיד את דודו. עם תום מסע הלוויה, החל להרגיש אבי את הכעס, שהחל מפעפע בו: "מדוע הוא לא כיבד אותי ולא הציע לי להספיד את אבא שלו? האם הוא לא מחשיב אותי כדמות מוערכת שראויה להספיד?"

הוא שב לביתו, ואשתו, ליבתה את הכעס: "זו לא הפעם הראשונה שהוא לא מכבד אותך! גם בברית של הבן שלו, הוא התעלם ממך... "  זה לא היה מדויק, שכן באותה ברית שחלה בשבת, איש לא נאם מתוך בחירה של בעל השמחה לקצר את האירוע, אבל אבי שהיה אכול כעס בלאו הכי נעלב עד עמקי נשמתו.

יצחק מצדו ישב שבעה, והמתין לביקורו של בן דודו. והוא לא הצליח להבין מדוע הוא לא מופיע לפחות פעם ביום בחדר המנחמים. כשניסה לברר גילה כי הוא כועס עליו. זעמו של יצחק התלקח: "בזמן של שבעה, בתקופה כה רגישה, הוא מתחשבן?" יום לאחר השבעה, פירק יצחק את השותפות והשניים ניתקו כל מגע. לכל אחד מהם היה כעס עצום על רעהו, והם האשימו אחד את השני בהצתת המריבה. גם נשותיהם של השניים וילדיהם נפרדו לחלוטין, ושוב לא היה שום קשר בין שתי המשפחות.

לאחר שנה מאז החלה המריבה בין השניים, הלך לעולמו גם אביו של אבי, אפרים ברקוביץ. יצחק השתתף בלוויה, מאחר וסוף כל סוף אפרים היה דודו, אבל עמד במקום מרוחק מהקבר. הוא לא ניגש לבן דודו כדי לנחמו, ואף בימי השבעה הקפיד שלא לבקר במקום. "מבחינתי האיש הזה לא קיים", אמר לבני משפחתו. גם אבי מצדו לא הצטער על היעדרותו של יצחק: "הצער שהוא גרם לאבא במריבה הטיפשית הזאת, הוא שדרדר את מצבו... "  האשים אותו מתוך זעם עצור.

שנים חלפו ובתו של יצחק הגיעה לפרקה. הוריה מצאו עבורה חתן מוצלח, והחתונה נקבעה לראש חודש אדר. על פי מנהג עתיק נוהגים הורי החתן והכלה לעלות אל קברי הוריהם, להתפלל על הזיווג שיצליח ושיזכו הצאצאים להקים בית נאמן בישראל, ולבסוף "להזמין" את ההורים לחתונה. הורים רבים נוהגים להגיע אל בית הקברות, ולהניח את טופס ההזמנה על מצבת ההורים.

גם יצחק לא חרג מהמנהג המקובל והגיע אל בית הקברות, מספר שבועות לפני החתונה, כשבידו הזמנה חדשה שיצאה זה עתה מבית הדפוס. הוא הניח את ההזמנה על המצבה שעליה היה כתוב "פה נקבר טוביה ברקוביץ ז"ל", טמן את ראשו בין האבנים ופתח בתפילה חרישית. לאחר סיום התפילה יצא יצחק אל החניון של בית הקברות ומיהר למכוניתו, שכן רוח סערה החלה לנשוב, ועננים שחורים נראו בשמים. כשחלפו דקות ספורות הסערה הפכה לטיפות גדולות שנחתו מטבע הדברים גם בבית הקברות. המים פגעו בהזמנה והרוח הטילה אותה סחור סחור למרחק עשרות מטרים מן המצבה של אביו של יצחק ברקוביץ. למחרת זרחה השמש, ועובר אורח שהגיע למקום להתפלל ראה את ההזמנה. הוא הרים אותה מהקרקע, והבחין כי הגשם מחק חלק מהאותיות. למרות זאת השם ברקוביץ נראה בברור. הוא התבונן סביבו, וראה בסמוך אליו מצבה עליה נכתב "פה נטמן האיש הכשר אפרים ברקוביץ ז"ל". הוא הניח כי ההזמנה נפלה מן המצבה והניח עליה את ההזמנה כשאבן מעליה.

שעה קלה לאחר מכן, הגיע לקבר אבי ברקוביץ שבא לפקוד את קבר אביו ביום השנה לפטירתו. הוא התבונן בהזמנה וגילה כי בן דודו יצחק מחתן את בתו בעוד ימים ספורים. הוא הבין כי יצחק ידע שהוא יגיע אל הקבר וביקש להזמין אותו בצורה עקיפה מחוסר נעימות, הוא התרגש מאוד לראות את ההזמנה, והמתין בקוצר רוח לחתונה. ביום החתונה נדהם יצחק ברקוביץ לראות את בן דודו השנוא אבי, מופיע בפתח האולם עם כל בני משפחתו כשבידו מתנה גדולה. הוא ניגש במהירות ללחוץ את ידו ואבי לחש לו: "ההזמנה הגיעה, גם אבא ז"ל מוסר לך את ברכותיו... "  יצחק לא הבין על מה מדבר אבי, אך שתק. בסתר לבו הוא שמח שהסכסוך הארוך כל כך הגיע לסיומו ביוזמתו של אבי, שהחליט למחול על כבודו ולהגיע אל שמחתו למרות שלא הוזמן אליה...

חבל לחכות לרוח, גשם, ופטירת הורים, כדי לאחות ריב מיותר. הוויתור והמחילה הם חלק בלתי נפרד מחיינו, כדי לדעת להסתדר עם כל אחד – עלינו לוותר על כבודנו מדי פעם, ולהשפיל את גאוותנו. אדם שמתרגל לוותר, קונה לעצמו מידות טובות שעוזרות לו להסתדר בכל מקום שבו הוא עובר בכל מהלך חייו.

[אריק סגל].

 

 

 

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת