33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 27] - הלכות נטילת ידיים

 

הלכות נטילת ידים

 

 

 

 

א. כשבא לאכול פת שמברכים עליו המוציא, צריך ליטול ידיו, אפילו אינו יודע להם שום טומאה. וזה משום סרך אוכלי תרומה (1)  [או"ח סימן קנח א]. ואם אוכל פת הבאה בכיסנין (2) שעור קביעת סעודה [ג' ד' ביצים], חייב גם כן בנטילת ידים. וישנה מחלוקת אם מברך על נטילת ידים [ילק"י ח"ג עמוד יז], ומי שמברך יש לו על מי לסמוך.

ב. חיוב נטילת ידים לפת בברכה, הוא לאוכל כשעור כביצה פת [קנח ב']. והינו כביצה ללא קליפתה, דהינו כחמישים גרם בערך [ה"ע ח"א עמוד שטז]. אבל מי שאוכל יותר מכזית, הוי ספק, ויטול ללא ברכה. ומי שאוכל פחות מכזית, אינו צריך נטילת ידים כלל [קנח ב'-ג']. ואם היתה דעתו לאכול כביצה פת ונטל ידיו בברכה, וכעת אינו רוצה לאכול שעור זה, לא חייב לדחוק עצמו אף על פי שברך על נטילת ידים [ה"ע ח"א שטז].

ג. כל דבר מאכל שטבלו [או שטפו] מאחד משבעה משקים שהם: יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם, ומים, חייב נטילת ידים. וכל דיני נטילת ידים של לחם וטבול במשקה שוים, מחוץ לגבי הברכה. שעל טבולו במשקה יש מחלוקת אם מברכים ופסק מרן שמספק יעשה ללא ברכה [קנח ד'].

ד. אוכל פחות מכזית שטבלו במשקה, יש מחלוקת אם צריך נטילת ידים. ואף על פי שמעיקר הדין פטור, ראוי להחמיר וליטול. וכן בטובל ירק במים ואין ידיו נוגעות במשקה או שאוכל על ידי כף, יש מחלוקת אם צריך נטילה, וכן במטבל באוכל מבושל ישנה מחלוקת אם צריך נטילה, ולהלכה חייב ליטול. אבל כאשר יש צרוף של שתי סבות להקל כגון: פחות מכזית ומבושל, או אוכל בכף אוכל מבושל, או פחות מכזית ולא נוגע, אינו צריך ליטול ידיו, שלא מחמירים שתי חומרות [ח"ע ח"א של-שלא].

ה. תפוח מרוקח בדבש כיון שנבלע ונתבטל, אינו צריך נטילת ידים אפילו שהוא טופח על מנת להטפיח [לחלוחית, רטיבות שהיא טופח על מנת להטפיח. טופח - טיפות משקה, נוזל לח, שמכונס בכמות שהוא "טופח", מרטיב את הנוגע בו]  [ילק"י ח"ג עמוד לו]. וכן המטבל בגבינה אין דינו כחלב שצריך נטילת ידים, אלא כאוכל. וכן המטבל במלח, אף שבא מן המים, אין צריך נטילת ידים [שם מ].

ו. השותה אינו צריך ליטול אפילו ידו אחת [קנח ו']. וזה אפילו שותה בידיו [ילק"י ח"ג עמוד מ]. ובשר צלוי ששטפוהו קודם לכן וכעת יש עליו מוהל טופח [לחלוחית, רטיבות שהיא טופח על מנת להטפיח. טופח - טיפות משקה, נוזל לח, שמכונס בכמות שהוא "טופח", מרטיב את הנוגע בו], אין צריך נטילת ידים [קנח ה].

ז. אדם ההולך בדרך ואין לו מים מצויים, אם לפניו ברחוק יותר מד' מילין או לאחריו יותר ממיל, יכול לאכול ללא נטילת ידים. אך צריך לכרוך ידיו במפה, ואז יאכל הפת או הדבר שטבולו במשקה [קסג א']. אבל בפחות ממרחק מיל, חייב לחפש מים. אלא אם כן היה במקום סכנה או מדבר, שאין חייב לחפש [קנח א'].

ח. נטל ידיו לדבר שטבולו במשקה ואחר כך בא לאכול פת, מסתפק מרן אם צריך נטילת ידים שוב, ולכך פסק שיטול ללא ברכה [קנח ז']. ואדם היוצא מהשרותים ומיד רוצה לסעוד סעודת פת, יטול ידיו פעם אחת ויברך על נטילת ידים, ואחר כך יברך המוציא. ואחר שיאכל כזית, יברך ברכת אשר יצר. ואם חושש שישכח לברך אשר יצר, יכול לברך אשר יצר אחר הניגוב [ילק"י ח"ג עמוד צו].

וכיום אפשר בצורה פשוטה יותר, שיטול ידים מן הברז ללא כלי, וינגב, ויברך ברכת אשר יצר. ויטול שוב בכלי, ויברך על נטילת ידים. אך ליגע ברגליו או מקומות המכוסים אחר הנטילה, כדי שיוצרך ליטול שוב, אסור, שגורם לברכה שאינה צריכה [ילק"י ח"ג עמוד צו].

ט. אמנם כל המצוות מברך עליהם עובר לעשיתן, מכל מקום בנטילת ידים נהגו לברך קודם הניגוב משום שאין ידיו נקיות. ומכל מקום חייב לברך לפני הניגוב, שאם כבר ניגב ידיו, אין יכול לברך אפילו תוך כדי דיבור. וזה אפילו כיום שנוטלים ברביעית [ה"ע ח"א שיז].

י. נטילת ידים צריך ליטול מכלי, וכל הכלים כשרים, וצריך שיהא הכלי מכיל רביעית [שמונים ואחד גרם] [קנט א']. ולא יהא בו חור, שכונס משקה, אבל במוציא משקה, כשר. ואם יש מהחור עד תחתית הכלי כמות של רביעית, ונוטל דרך החור, כשר [ה"ע ח"א שכז].

יא. הכלי צריך לעמוד ללא סמיכה, ולכך שקיות נילון אי אפשר ליטול מהם ידים. וכן לא יתן מים לחברו בחפניו במקום כלי [קנט ט].

יב. צריך שיבואו המים מכח נותן [כח גברא] לפיכך נטילה מן הברז לא מועילה, שהוא רק מסיר מחסום והמים באים מאליהם. ואם פותח וסוגר כל פעם נחשב כח גברא [קנט ט]. אבל בברזים בבתים ישנה בעיה נוספת אם זה נחשב ככלי או כמחובר [שו"ת צ"א ח"ח סימן ז].

יג. הכניס ידיו לתוך כלים מלאים מים, ספק אם עלתה לו נטילה [קנט ח]. ואם הטביל ידיו במעין או במקוה, אפילו אין בהם מ' סאה, עלתה לו נטילה, ומברך על נטילת ידים [ה"ע ח"א שכט]. ומותר ליטול ידים על ידי קוף או גוי או קטן, אפילו פחות מבן שש [שם- קנט יב-ילק"י ח"ג מח].

יד. מים שהשתנו מראיהם פסולים לנטילת ידים [קס' א']. ואם זה שנוי החוזר לבריתו, כגון שנתערב בהם בוץ או ששם בהם כלור, כשרים [ה"ע ח"א עמוד שלו].

טו. וכן מים שנעשה בהם מלאכה, כגון כלי מים ששמו בו בקבוק שיתקרר, פסולים לנטילת ידים [ילק"י ח"ג עמוד סה]. אך אם לקח מים מהכלי להשתמש בהם, לא נפסלו הנותרים [קב' ב']. שכל מלאכה שפוסלת את המים זה דוקא אם נמאסים המים לשתיה. אבל בלא נמאסו לשתיה, מותר ליטול בהם ולברך. ולכך אף על פי שהמים מפעילים את שעוני המים והמצופים, כשרים [ה"ע ח"א שלח].

טז. מים שנפסלים מחמת מלאכה, זה רק בשאובים, אבל במחוברים, כגון ים או מקוה אף אם נעשה בהם מלאכה, כשרים [קס' ה'].

יז. מים מלוחים סרוחים או מרים שאין הכלב שותה מהם, פסולים לנטילה וכשרים בטבילה [קס' ט']. ולכך יכול להטביל את ידיו במי ים, אך ליטול בהם ידים על ידי כלי, אינו יכול שפסולים מחמת מליחותם.

יח. אם אין לו מים יכול ליטול, בדיעבד ליטול בשאר משקין, אך לא יברך עליהם [ילק"י ח"ג עמוד שט].

יט. צריך להזהר מחציצה בנטילת ידים, שכל מה שחוצץ בטבילה, חוצץ בנטילת ידים, כגון צבע, בוץ, בצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר. ואם יש לו לכלוך תחת הציפורן, אם זה תחת מה שעודף על הבשר, חוצץ. ואם כנגד הבשר אינו חוצץ [קסא א]. ואם מחמת שהיד שומנית, אין המים נאחזים ונראה יבש, יטול שוב. אך מעיקר הדין מועיל [ה"ע ח"א שכד].

כ. צבע שחוצץ זה דוקא במי שמקפיד, דהינו אדם רגיל. אבל צבע, שכל הזמן מתעסק עם צבע, אין זה חוצץ אצלו. אבל סתם אדם אפילו יאמר שאינו מקפיד, אמרינן בטלה דעתו וחוצץ. וכן נשים שצובעות צפרני ידיהם לנוי וחפצות בקיומם, אין הדבר חוצץ [קסא' ב']. ואם זה צבע שנבלע בעור, כמו יוד רפואי וחינה, אין הדבר חוצץ אפילו בטבילה, שאין בו ממשות.

כא. טבעת הוי חציצה, אם מקפידים עליה. והבדיקה היא אם כאשר עוסקים בעבודה מלוכלכת כמו עיסה, האם מורידים אותה, ולא מועיל אם הטבעת רפויה [קסא ג'].

כב. שעור נטילת ידים לכתחילה הוא כל כף היד עם האצבעות. ובדיעבד אם נטל האצבעות לבד, יצא ידי חובה [קסא ד']. והיינו כשאין לו מים [ה"ע ח"א שכה].

כג. אדם שנטל חצי ידו ואחר כך החצי השני, אם עדין ידו רטובה, הועיל לו. ואם כבר יבשו המים, לא מועיל, וחוזר ונוטל מחדש ומברך על נטילת ידים [שם שכא].

כד. אדם שיש לו רטיה על ידו אינו צריך להורידה, ויטול הנשאר. אך אם יש תחבושת וזה מכסה יותר משעור הפצע, צריך להורידה, ורק אחר כך ליטול ידיו. ואם אינו מוריד, יטול ולא יברך, ויקפיד ליטול מרביעית מים [שם קסב-או"ח קסב י']. וחולה אפילו נוטל רק חלק קטן מאצבעותיו, והשאר פצעים וחבורות, מברך על נטילת ידים, ואפילו רק של יד אחת.

כה. הנוטל ידיו בפחות מרביעית, צריך להגביה ידיו. ולפי הפשט אם נוטל ברביעית, אין צריך [קסב ב-ה"ע ח"א שכו]. אבל לפי הקבלה אפילו נוטל ברביעית, יש ענין להגביה ידיו [קסב כפה"ח ס"ק א']. וכן אדם שנוטל ברביעית, לא צריך להקפיד שידיו יהיו יבשות [רמ"א קסב ב']. ומכל מקום כדאי להקפיד בכך.

כו. אדם שנטל ידיו וקודם הניגוב נגע בהם אחר שלא נטל ידיו, צריך לנגבם וליטול מחדש, אפילו נטל ברביעית כל יד [קסב ד-כפה"ח ס"ק לב].

כז. אדם שמאכיל אחרים אינו צריך ליטול ידיו, והאוכל אף על גב שאינו נוגע, נוטל בברכה [קסג ג'].

כח. אדם שיודע שלא יהא לו מים במשך היום, יכול בנטילת ידים של בוקר לכון לכל הסעודות של אותו היום, וישמור את ידיו שלא יגע במקומות המטונפים. ומכל מקום אם מצא מים, יטול שוב ללא ברכה [קסד ד'].

כט. נגע במקומות המכוסים באמצע סעודה, חייב ליטול ידיו. ובגלל שיש מחלוקת אם מברך, נוטל ללא ברכת על נטילת ידים [ילק"י ח"ג עמוד צד]. נגע בידו אחת, אם בסעודת פת יטול שתי ידיו לחומרא. אבל לאכילת פירות ושתיה, די בנטילת אותה יד [ה"ע ח"א עמוד שמב].

 

 

ביאור מושגים:

 

(1) סרך אוכלי תרומה -

"אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה".

מדבריו של רב אידי עולה, כי ישנם שני טעמים לנטילת ידיים. הטעם הראשון הוא "סרך תרומה", ומסביר רש"י:

"שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם".

מדין תורה, אין אפשרות שטומאה תחול על איבר מאיבריו של אדם. עם זאת, חכמים קבעו שישנם מצבים שבהם ידיו של אדם נטמאות, ובכדי לגעת בקודש או בתרומה, עליו לטהר אותן בנטילה או בטבילה. פרטי ההלכה בעניין זה מבוארים ברמב"ם בפרק השמיני מהלכות שאר אבות הטומאה.

היות וישנה אפשרות (מדרבנן) שרק הידיים ייטמאו, קבעו חכמים כי הידיים לעולם מוגדרות טמאות. הרמב"ם מנסח זאת כך (הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח הלכה ח):

"שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות, ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו, מפני שהידים עסקניות, ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה, ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה".

אם כן, חכמים חששו שמא נטמאו הידיים בטומאה כלשהי, ולכן קבעו שיש ליטול ידיים קודם אכילת תרומה. הראב"ד על אתר מוסיף, על פי סוגייתינו:

"אמר אברהם: ואחר כך גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים".

ניכר, שלפנינו סידרה של גזירות דרבנן:

1. טומאת ידיים מדרבנן.

2. טומאת כל ידיים באשר הן, והחיוב לנוטלן לפני אכילת תרומה.

3. נטילת ידיים גם לפני אכילת חולין, כדי להרגיל את אוכלי התרומה להקפיד על טהרתה.

 

 

(2) פת הבאה בכיסנין -

 

שלושה פירושים נזכרו בדברי הראשונים למיני 'פת-הבאה-בכיסנים'


לפירוש הראשון - הכוונה למיני מאפים ממולאים, כדוגמת אוזני המן ושטרודל. והיא נקראת 'פת-הבאה-בכיסנים', כי יש בה כיסים שממלאים בהם מיני מתיקה כפרג, קקאו ואגוזים (ר"ח). 
לפירוש השני - מדובר על מיני מאפים שהוסיפו לבצק שלהם טעם שיוצר שינוי ביניהם לבין לחם, למשל עוגות טורט או ביסקוויטים שיש בהם טעם מתיקות; או מלאווח, שמוסיפים לבצקו הרבה שמן (רמב"ם).
לפירוש השלישי - אלו מיני מאפים קשים שאדם כוססם בשיניו, כדוגמת בייגלה, קרקרים ומציות (רב האי גאון).

 

 

 

בעה"י בשיעור הבא נלמד בהלכות סעודה.

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת