33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

לחם שחור - שלום ימין

לחם שחור – שלום ימין

 

אין לי כוח לשמוע את אמא שלי מבקשת ממני לצאת לקנות לחם מהמכולת. זה חופש גדול. בחופש גדול כשמו  כן הוא. לא עושים כלום. וגם אם לא עושים כלום, עדיין הימים עפים כמו מטוס בשמים. עדיין לא יצאת לחופש וכבר נגמר החודש הראשון. ומה כבר היה? ים? בריכה? קצת רביצות בחצר הגדולה של השכנים מתחת לעץ העצום הירוק? אומרים בשכונה שזה המקום הכי טוב בימים האלה. בחום כזה נוראי הפתרון הוא רק עץ גדול וירוק ורצוי נדנדה מתחתיו. לשכנים שלנו יש בית גדול עם שלוש קומות. ישן כזה עם חלונות ותריסים בצבע אדום. חצר ענקית ועץ גדול מאד וירוק. מתחת לעץ יש נדנדה גדולה ולידה יש שולחן טניס. אנחנו יושבים שם לפחות שלוש ארבע שעות בבוקר ועוד איזה שלוש ארבע בערב. מדברים שטויות, שותים מיץ פטל קר, משחקים פינג פונג ובעיקר יורדים אחד על השני. לפעמים זה הופך לריב רע ומר שנמשך יום יומיים עד שמשלימים. החופש הגדול. בטלוויזיה ממילא חוזרים על כל השידורים שוב ושוב. וזהו. ככה חולף החופש. האמת שלא רק. יש לנו חוברות לשיעורי חופש ויש נסיעות לבריכה עם ההורים. בשלושה השבועות של החופש יש כמה ילדים מפונקים שההורים שלהם רושמים אותם לקייטנה. הם מגיעים לשם ועסוקים עד לשעה אחת בעבודות יצירה ובמשחקי חברה. הדבר היחידי שאני מקנא בהם הוא השוקו והלחמניה שהם מקבלים בכל בוקר. אמא שלי אומרת שזה לא בריא לשתות בכל בוקר שוקו. אבל האמת היא שאני יודע שאין לה כסף לכל כך הרבה חלב. כי זה לא רק אני. יש גם את שאר האחים והאחיות שלי. זה לא פשוט. לנו אין בית גדול עם עץ. לנו יש בית קטן והעצים הם עצים של הגינה הציבורית שקרובה אלינו לבית. אבא שלי עובד כל היום וחוזר עייף ומסכן כזה הביתה ואמא שלי מנקה ומבשלת מהבוקר עד לערב. אנחנו שבעה ילדים. שלוש בנות וארבעה בנים. לא. לא דתיים ולא כלום. ככה יצא. אני הגדול ועלי האחריות הכבדה. לא ברור על איזו אחריות הורי מדברים. מה ? אני אמור לתקן אותם במקרה שיתקלקלו? הבעיה היא שבכל פעם שנגמר הלחם אמא שלי צורחת שאלך למכולת לקנות לחם לפני שייגמר. מה אכפת לי אם ייגמר? למה תמיד אני? היא מוסרת לי כמה מטבעות ואני הולך בלי חשק למכולת. יש לנו בשכונה שתי מכולות. באחת יש מוכר תימני ובשניה רומני. אמא שלי קונה מהרומני בדרך כלל אבל כשלרומני חסר משהו היא שולחת אותי לתימני. אצל הרומני אנחנו רושמים ואבא שלי משלם פעם בחודש. אצל התימני אנחנו משלמים תמיד. כשאמא שלי מוסרת לי את המטבעות היא לא טועה אף פעם. תמיד הכי מדוייק. אני קונה בדרך כלל לחם שחור שלם. במכולת של הרומני יש ארון כזה עם דלתות עם רשת מפלסטיק. דלתות זזות. בצד אחד יש לו שם לחם שחור ולחם לבן ואני כבר יודע מזמן לזהות את ההבדל בינהם. הלחם הלבן יותר גדול והתחתית שלו שונה מהלחם השחור. בלחם השחור יש תחתית מנוקדת כאילו ששמו אותו על רשת בזמן שנאפה. יכול להיות שזה ככה. הלחם הלבן חלק מלמטה. אנחנו לא קונים לחם לבן. רק אם חסר שחור. בדרך כלל שומרים לנו במכולת שתי כיכרות לחם שחור. אני אוהב את החלק של קצה הלחם. בדרך כלל הוא טרי ומתפצפץ בפה בטעמים וריחות משגעים של טריות. אף פעם לא הבנתי מה ההבדל בין הלחמים חוץ מהמראה שלהם. אמא שלי אף פעם לא יודעת להסביר לי ואת אבא שלי אין סיכוי שאשאל. הוא בטח יהיה עייף או עסוק.

כבר עבר לו שבוע ראשו מהחופש הגדול ועדיין לא קרה משהו ממש רציני. לפעמים מגיע לשכונה מסוק ונוחת במנחת המסוקים ליד הפרדס מאחורי בית החולים. כל השכונה רצה עד למחסום שהמשטרה שמה. ילדים ואמהות שמחזיקות תינוקות, כל מיני זקנים פנסיונרים שלא עובדים והמשועממים בבית, ועוד כל מיני אנשים שלא עושים כלום באותו רגע. כולם כאחד עומדים ומתרגשים למראה המסוק הנוחת בשכונה ובדרך כלל יוצאים ממנו קציני צבא או חובשים עם אלונקה יש לבית חולים הסמוך. אז אין מסוק ואין שום אירוע או ריב רציני בין שכנות ואנחנו מעבירים את הזמן בין טלוויזיה לבין ישיבה בצל של העץ הגדול בשכונה אצל השכנים עם הבית הגדול והתריסים האדומים. ובוקר אחד זה בא. אני שומע קריאה מכיוון הבית שלנו . אמא שלי קוראת לקנות לחם שחור. והפעם ממש התעצבנתי. מפריעה לי באמצע הישיבה עם החברים. כאילו שאין לי מה לעשות.קריאה אחת, לא שומע. קריאה שניה, לא שומע. ואחר כך שקט. ואני מתעלם וממשיך לשחק. אחרי שלוש שעות אני הולך לכיוון הבית. בדרך כלל אני רואה את אמא שלי תולה כביסה או עושה משהו בחצר ואם לא בחצר אז היא בתוך הבית מבשלת. החצר הייתה ריקה. ניגשתי לדת ולא הצלחתי לפתוח אותה. הבית היה נעול ולא היה אף אחד שם. בדרך כלל אני לא נתקף בחרדות ולא מתרגש מאירוע כזה. אני יכול לחזור לעץ ולשבת שם עם עוד כמה ילדים שלא הלכו הביתה או לחכות בכניסה לבית. הפעם זה היה מוזר. הרגשה של צמרמורת בעורף. כאילו שמשהו נורא קרה.לא יכולתי להצביע על הסיבה אבל הייתה לי הרגשה מאד רעה. אולי אמא שלי נחטפה. האחים קטנים שלי נמצאים איתה בדרך כלל בבית ואולי חטפו גם אותם. ומה אני אמור לעשות ? דבר ראשון החלטתי ללכת למכולת של הרומני. אולי היא הלכה להביא לחם בעצה. כבר לא היה איכפת לי שאקבל עונש.העיקר שאמצא אותה. בדרך למכולת ניסיתי למצוא ראיות או עדויות לחטיפה. לאחרונה היה בטלוויזיה סרט על חטיפה של שני נערים. ההורים שלהם היו עשירים מאד והחוטפים אספו אותם לתוך מכונית גדולה ודרשו כופר מההורים. בסוף האבא שלהם שהוא לוחם במקצועו, שחרר אותם עם עוד כמה חברים והם הרגו את החוטפים. האבא הוזמן למטה המשטרה ושם קיבל תעודת הוקרה מהמפכ"ל . כבר התחלתי לדמיין את עצמי משחרר את אמא שלי בעזרת עוד כמה חברים מחטיפה, ובקרב אמיץ הורג את החוטפים הערבים שבטח שייכים לפת"ח. מי חוטף אשה וחמישה ילדים קטנים ומכניס אותם לתוך אוטו גדול ? חמישה איתי זה שישה ואח נוסף נמצא אצל הדודה שלי. ומה כבר אפשר לדרוש מאבא שלי ? איזה כופר הוא ישלם? הוא בקושי מרוויח כסף לחיות. הלכתי והסתכלתי מסביבי וחיפשתי ראיות .אולי איזו חולצה זרוקה או מכנסיים של אחד האחים. אולי הארנק של אמא שלי שהיה קטן ועשוי מפלסטיק ובו היו מטבעות שונים ולפעמים איזה שטר מקומט לקניות . לא מצאתי כלום ובכל זאת המשכתי ללכת ולהסתכל סביבי. עכשיו כבר היגיעה אלי שיחה ממשרד ראש הממשלה ועל הקו היה ראש הממשלה בעצמו. הוא דיבר אלי לתוך מכשיר הקשר הנייד ואמר לי שהם בממשלה סומכים עלי שאמצא את המחבלים ואביא אותם כדי שיוענשו. אני הרגשתי לפתע גאווה עצומה על התפקיד שלקחתי. לא פחדתי לרגע. בעוד כמה דקות היה צריך להגיע כוח פריצה עם לוחמים ואני הייתי אמור להיות על הפיקוד מאחר ואני כבר מכיר את כל העניין. הבנתי שעלולים להגיע עיתונאים ולכן ביקשתי שישימו לב לכך שהמידע לא יזלוג החוצה לתקשורת כדי שהחטופים לא ייפגעו. הסתכלתי לצדדים כדי לראות שלא עוקבים אחרי ואז המשכתי לסייר ולחפש. ראיתי שקית של במבה מוטלת על הארץ בזווית כזאת שייתכן והיה מאבק כאשר השליכו אותה. הרמתי בזהירות וקיפלתי. אי אפשר לדעת מה זה מסתיר . אולי טביעות אצבע של החוטף, אולי רמזים אחרים. לבסוף הגעתי עד למכולת של הרומני. כמעט שבכיתי. אמא שלי עמדה שם ופיטפטה עם השכנה והאחים הקטנים שלי השתוללו בגינה ליד. קפצתי עליה וחיבקתי אותה. כנראה שהמתח הרב גם לי להתרגשות ולכן חשתי פתאום בדמעות שזולגות לי על הלחיים. הבטתי באחים שלי שמשחקים במתקני הגינה והבטתי באימי ואז נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לה שממש מזל שהכל נגמר ככה ולא אחרת. היא הסתכלה עלי וצחקה. לא הבינה למה התכוונתי. חשבתי קצת והעדפתי שלא לספר לה על המבצע הסודי. לא רציתי לחשוף את כל מה שקרה בדרך. קראתי לך כדי שתקנה לחם . למה לא ענית לי ? פחדתי שאולי קרה משהו.קצת שיקרתי ואמרתי שלא שמעתי אותה קוראת לי. טוב היא אמרה. בפעם הבאה אני אקרא לך יותר חזק. כראיתי שאתה לא בא שאלתי את ניצה אם היא רוצה להצטרף אלינו  שנלך ביחד והילדים ישחקו בגינה. אז יצאנו והנה אנחנו כאן. קצת הפסקה מהנקיונות והבישולים לא יקרה כלום.קח. היא הושיטה לי את השקית עם הלחם הטרי. לפחות תחזיק אותו עכשיו. הבטתי בגינת המשחקים ושוב באימי ושוב בגינת  המשחקים אמי הבינה וצחקה. היא לקחה את שקית הלחם ואמרה לי שאני יכול ללכת לשחק עם האחים שלי ובינתיים היא כאן עם ניצה והחברות מרכלות קצת.

אני ממש מעריץ אותה את האישה הזאת. בלי שום מילה אנחנו מבינים אחד את השניה. היא כל כך מבינה אותי. בפעם הבאה שתקרא לי לקנות לחם או משהו אחר אני עוזב הכל ורץ הביתה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת