33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 11] – הלכות שבת – הלכות מוקצה

 

יותר משאנו שומרים את השבת – השבת שומרת עלינו

הלכות שבת – הלכות מוקצה

 

 

 

 

א. מוקצה הם הדברים האסורים מדברי חכמים לטלטלם בשבת, והטעם הוא משום גדר הוצאה, שעל ידי שלא מחזיק בידיו הרבה חפצים ממילא לא יוציא מרשות לרשות ויטלטל. והרמב"ם כתב שזה משום שיש אנשים שלא עובדים כל השבוע, ואין להם הבדל בין שבת לחול, לכך אסרו חז"ל לטלטל כדי שיהא ניכר להם השבת [ילק"י ד/ב עמוד דש].

 

ב. מוקצה מתחלק לכמה סוגים:

א. כלי שמלאכתו לאיסור.

ב. מוקצה מחמת גופו.

ג. מוקצה מחמת חסרון כיס.

ד. בסיס לדבר האסור.

ה. מוקצה מחמת מצוה.

ו. נולד [ראה עוד "שעור 10 - הלכות שבת - דיני נולד"].

 

ג. הטלטול שנאסר במוקצה הוא רק טלטול כדרכו, אבל כלאחר יד, מותר [או"ח סימן שח' מג']. דהיינו מזיזו בגופו שלא כדרכו, כגון העושה רוח בפיו ועל ידי כך מזיז את המוקצה, או מזיזו על ידי המרפק [שם ג' רמ"א]. ובהזזה על ידי רגל, יש אומרים שדינו כלאחר יד ומותר, ויש אוסרים, ובמקום צורך אפשר להקל [ילק"י ד/ב שיב].

ד. טלטול מן הצד, דהינו שמטלטל את המוקצה על ידי חפץ אחר, אסור [שיא א']. אך אם עושה זאת לצורך דבר המותר, מותר. כגון ירק ששומרו בעפר וכשמושך הירק, על ידי כך זז העפר או המנקה את השולחן על ידי סכין או מגב, כיון שצריך את השולחן נקי [שם ח'].

ה. דבר שהוא מוקצה, הנגיעה בו מותרת, וכן מותר להשען או לשבת על דבר מוקצה, ובתנאי שלא יזיזנו [שח' מב']. ומותר בשבת להשען או לשבת על מכונית, כאשר אין חשש של הבערה או כבוי [ילק"י ד/ב שיז].

ו. אם תפס מוקצה בטעות, כל זמן שהוא בידו, יכול לטלטלו ולהניחו היכן שרוצה [ילק"י ד/ב תטז], ומעיקר הדין מותר אף להעביר מיד ליד, וראוי להחמיר בזה [שם תכא].

 

ז. מוקצה מחמת איסור:

הוא כל כלי שעושים בו מלאכה האסורה בשבת. ומותר לטלטלו "לצורך מקומו", דהינו שמונח על כסא או שולחן, והוא צריך את המקום להשתמש שם. אבל אם רוצה להניחו במקומו, או שמפחד שיגנב או שעלול להנזק, אסור לטלטלו [שח' ג']. או לצורך גופו, דהינו כגון להשתמש לצורך דבר המותר, כגון בפטיש לצורך פיצוח אגוזים, או מספרים לחיתוך ירק וכדומה.

 

ח. דוגמאות לכלי שמלאכות לאיסור: מחט, פטיש, מטריה, מספרים, סרגל, צבת.

ט. קדרה לבשול הוי כלי שרוב מלאכתו לאיסור, והוי מוקצה. ויש מתירים מחמת שהוי כלי שמלאכתו להתר ואיסור, והמקלים יש להם על מה שיסמוכו [ה"ע ח"ג עמוד קצט]. ואם יש בתוכו אוכל, וכן אם שם על כלי שמלאכתו לאיסור, אוכל, אפשר לטלטלו [שם ר'].

י. מותר לטלטל מוקצה על ידי הערמה, כגון ששכח פטיש בחצר, ואסור להכניסו לבית שלא יגנבוהו. יכול לומר אני לוקחו לפצח אגוזים, וזה מותר אפילו שיש לו כלי מיוחד לפיצוח אגוזים, ואחר שיפצח את האגוזים, כל עוד שהוא בידו ישמהו במקומו [ילק"י ד/ב תי-תיג].

יא. אולר שמורכב בו מספרים, פצירה, אפ"ה (אפילו הכי = אפילו כך) מותר לטלטלו [ילק"י ד/ב תכב]. מאורר, רדיאטור וכל הכלים החשמליים המחוברים לחשמל ועשויים לטלטל, מותר לטלטלם בשבת [ה"ע ח"ג קצד]. ורק אם יש בהם מנורה או חוט להט גלוי אסור בטלטול [ילק"י ד/ב תכג-תכד].

יב. תפילין, יש אומרים שהוי דינו ככלי שמלאכתו לאסור, ויש מתירים לגמרי, וראוי להחמיר שלא לטלטלו אלא לצורך מקומם בלבד. וכן אם התפילין מוטלים בבזיון, מותר לו להרימם [ה"ע ח"ג קצו].

יג. סולם בית הוי כלי שמלאכתו להתר, אך סולם סיידים ובנאים הוי מוקצה ואסור, כדין כלי שמלאכתו לאסור [ילק"י ד/ב תלד].

יד. תרופות כיון שאינם מאכל בריאים ולא ראויים למאכל, אסור לטלטלם אלא אם כן יש חולה. וכדורי ויטמינים שגם הבריאים לוקחים, מותר לטלטלם [שם תמח].

טו. שעון שבת שהוא מכוון, מותר בשבת לאחר את זמן כבויו, אבל להקדים ראוי להחמיר שלא לעשות כן, אלא אם כן לחולה וכדומה. וכאשר האור כבה אסור לשנות מצב השעון ולהקדים זמן הדלקתו, אלא רק לצורך למוד תורה. וכן אם לא רוצה שידלק יכול להוריד הכפתור, וזאת בתנאי שיתנה פעם אחת בשנה, שזה אינו מוקצה [ה"ע ח"ד עא'-עב'].

 

טז. מוקצה שמלאכתו להתר:

מותר לטלטלו אפילו לצורך שלא יגנב או ישבר, אבל שלא לצורך כלל, אסור [שח' ד']. ויש מחלוקת בכלי אכילה אם דינם כאוכל, או כשאר כלים, ונוקטים שדעת מרן להחמיר [ילק"י ד/ב תנב].

 

יז. מותר לעיין במגילת אסתר בשבת וכן בגט או מזוזה. ורק בשבת ט"ו באדר לא יטלטל את המגילה [ה"ע ח"ג קצה]. ושעון, המנהג להקל לדונו ככלי שמלאכתו להתר [ילק"י ד/ב תעב].

 

יח. מוקצה מחמת חסרון כיס:

זה כלי שמלאכתו לאיסור, כאשר בנוסף לכך מקפיד להשתמש בו רק לתשמיש המיוחד לו [שם שכח]. לכך כלים יקרים או תמונות יקרות התלויים לנוי לא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ואפילו כתוב תחתיהן [ה"ע ח"ג ר']. ומוקצה זה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו [שח' א'].

 

יט. דוגמאות לזה מערכת סטריאו, מצלמה, אגרת אויר, בולים, גלויות, צ'קים, קלף, ותקליטים. ומכל מקום כל אלו תלוי באדם עצמו שהוא הבעלים. אם מקפיד עליהם להשתמש רק למה שמיועדים, הוי מוקצה, ואם לא מקפיד בשימושם רק לאותו דבר, לא הוי מוקצה [ילק"י ד/ב שלה].

כ. אם היתה ברית מילה בשבת, סכין ברית המילה, לא הוי מוקצה דהואיל ואשתרי אשתרי [אמרו חז"ל (יבמות ז, ע"ב): "כיוון שמצאנו שאיסור הותר במקרה מסויים, אנו אומרים שהותר במקרים נוספים", פירוש "אשתרי": הוא הותר. דהיינו: "הואיל והותר לזה הותר לזה" (שם)]. [ה"ע ח"ג רב'].

כא. כלים שעומדים לסחורה שמקפיד שלא להשתמש בהם, גם כן הוי מוקצה מחמת חסרון כיס [שח' א' בהגה-רנט א' ה"ע ח"ג רב']. אבל באכלים אפילו עומדים לסחורה, לא הוי מוקצה [שי' ב']. אבל אתרוג בערב סוכות, או אדם שיש לו מצות יד מועטות בשבת ערב פסח שמקפיד שלא לאכלם כי אין לו עוד, הוי מוקצה [ילק"י ד/ב שמב].

 

כב. מוקצה מחמת גופו:

הוא דבר שאינו לא כלי ולא אוכל, וגם הוא אסור לטלטלו לצורך גופו ומקומו [שח' ז' בהגה]. ודוגמאות לכך עפר, אבנים, קליפות אגוזים, צבע, קורות וכל כיוצא בזה.

 

כג. המפצח אגוזים בשבת כל עוד שקליפות האגוזים בידו, יכול להניחם היכן שרוצה, ואין צורך כשאוכלם שיזרוק הקליפות מפיו. וצריך להזהר שלא להניחם בכלי ריק משום מבטל כלי מֵהֲכֵינוֹ, אבל לאחר שהניחם אסור לו שוב לטלטלם. ואם נשאר בקליפות מעט מן הפרי לא הוי מוקצה [ילק"י ד/ב שנג].

כד. עצמות הרכות הראויות לכלבים וכן קליפות פירות הראויות לבהמה, לא הוי מוקצה [שח' כט']. ואף אם הוא עצמו אין לו כלבים ובהמות, אך באותה עיר יש לאנשים אחרים בעלי חיים, ויכול להגיע אליהם במשך השבת, מותר [ה"ע ח"ג רי']. וכן בשר ועופות אפילו שאינם מבושלים, מחמת שיש אנשים שאוכלים אותם כך באומצה, לא הוי מוקצה [שם רה']. וכן דג מלוח, אף על גב שאינו מבושל. אך דג שאינו מבושל ולא מלוח, הוי מוקצה [ילק"י ד/ב שנט].

כה. אבן שרוצה לשימה לעצור את הדלת בשבת, מותר רק אם יַחַד את האבן מערב שבת שלעולם זה יהא תפקידה. אבל אם יחדה רק לשבת אחת, צריך שבערב שבת יעשה בה שמוש בפועל, דהינו שישימה ליד הדלת. ואם זה בדבר שדרכו בכך כגון אבן לפצח אגוזים, די ביעוד לשבת אחת [שח' כג']. ואם מדובר בפלטות של נסרים של בעלי בתים, לא הוי מוקצה, ויכול להשתמש בהם כשולחנות. אבל של אומן אסורות, אלא אם כן חשב עליהם להשתמש בהם [שח' כו'].

כו. כלי שנשבר ואין שבריו ראויים לכלי, נהיו מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלם [שח' ו']. ואם זה במקום שיש אנשים וחוששים שינזקו מהשברים, כגון בזכוכית וכדומה, מותר לטלטלם ולשימם באשפה. ואפילו רואה כן ברחוב, מותר לטלטלו כדי שלא ינזקו האנשים [שח' יח'].

כז. אסור להרים בעלי חיים שדינם כמוקצה מחמת גופו. ולדדות אותם, דהינו שאוחז בצוארם בענין שלא יעקור רגליהם מן הארץ, מותר [שח' מ']. ומכל מקום דגים שקפצו מן האקוריון, מותר להרימם ולשימם באקוריון, או אם כלוב התוכים הנמצא בשמש מותר לקחתו למקום מוצל, וזאת משום צער בעלי חיים [ה"ע ח"ג ריב].

כח. כתב מרן שאסור לשחק בכדור בשבת, ונוקטים בדעת מרן שהוא הדין לכל המשחקים, ודעת רמ"א להקל. ולמעשה כתבו האחרונים שבין לספרדים או לאשכנזים יש להקל בזה עד גיל מצוות, ולא יותר [ילק"י ד/ב שצא].

כט. כפתור הוי מוקצה, אבל אם היה תפור בבגד ונפל, לא הוי מוקצה, כיון שחל עליו שם כלי, ועדין ראוי למלאכתו הראשונה [ה"ע ח"ג רז']. ידית של דלת או דלת שיצאה ממקומה, אסור להחזירם למקומם, ולכך הוי מוקצה ואסור לטלטלם [ילק"י ד/ב שע'].

 

ל. בסיס לדבר האסור:

הוא כלי המותר בטלטול שהניחו עליו מוקצה, ודעתם היתה שיהא מונח שם כל בין השמשות, ואז אפילו אם קרה והזיזו את המוקצה מעליו, הבסיס נשאר עליו דין מוקצה [ה"ע ח"ג רטו].

 

לא.  הדבר נהיה בסיס: רק אם שם עליו את המוקצה בכונה, אבל אם שכח שם את המוקצה לא הוי בסיס. וכן הוא הדין אם אדם אחר שם את המוקצה, או אם שמוהו עליו מחוסר מקום, לא הוי בסיס [שט' ד'-ילק"י ד/ב תעה].

 

לב. כלי המיוחד להשים בו דברי מוקצה, לדעת רמ"א הוי מוקצה אפילו אם הוא ריקן, אך לדעת מרן לא הוי מוקצה [שי' ז' בהגה-ה"ע ח"ג רעו].

לג. כלי שמונחים עליו דברים שחלקם מוקצה וחלקם אינם מוקצה, הוי בסיס לדבר האסור והמותר, ומותר בטלטול. אך כל זה בתנאי, שהדבר המותר חשוב מהדבר האסור [שי' ח'].

לד. היו אפרוחים על גבי כלי כל בין השמשות, הוי מוקצה ונאסר לכל השבת. אך אם עלו עליו האפרוחים בשבת, אז כשהם עליו אסור בטלטול, וכשיורדים ממנו מותרים [ה"ע ח"ג ריז].

לה. אסור להשים מוקצה על גבי כלי, משום מבטל כלי מהיכנו. כגון לשים קליפות אגוזים בצלחת ריקה. ומי שזקוק לזה כדאי שישים תחילה בצלחת איזה דבר מאכל, כדי שיהא בסיס לדבר האסור והמותר [שם ריא]. ומכל מקום אם שם קליפות בצלחת, בדיעבד יכול להניח אחר כך אוכל כדי שיוכל לטלטלו [ילק"י ד/ב תפא].

לו. סדין חשמלי שעון אלקטרוני, וכן מכשיר שמיעה, אין הם בסיס לדבר האסור שהיא הבטריה, כיון שעיקר תשמישם, הוא דבר המותר [ה"ע ח"ג ריז].

לז. הפמוטות, וכן המגש המיוחד להם הוי בסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלם גם אחר שכבו. ומכל מקום אם התנה מראש "שאחר שיכבו הנרות אינו בודל מהם", לדעת מרן מותר לטלטל את הפמוטות, ולדעת רמ"א אסור [ה"ע ח"ג קצד]. ואם שם לחם על הפמוטות או המגש, גם לא מועיל אלא אם כן אין המגש מיוחד לפמוטות, שאז הוי בסיס לדבר האסור והמותר [ילק"י ד/ב תעז].

לח. להוציא דברים מן המכונית בשבת כאשר אין אזעקה או מנורות נדלקות, מותר, שאין המכונית כולה נעשית בסיס למנוע. ומכל מקום ראוי להמנע משום "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם" (במדבר לב, כב). [ה"ע ח"ג ריז].

 

לט. דבר שהוקצה למצוה:

כגון: סכך, דפנות, קשוטי הסוכה וכדומה, אסור להשתמש בהם לדבר אחר משך כל חג הסוכות. ומכל מקום מותרים בטלטול. אבל בשבת אסורים גם בטלטול ואפילו הם פירות התלויים לנוי [ילק"י ד/ב תפה'].

 

מ. "מת" הוי מוקצה מחמת גופו, ומכל מקום הקלו לטלטלו על ידי שישימו עליו כיכר או תינוק. ואם ישנה שריפה אפילו על ידי טלטול מן הצד, דהינו ממטה למטה, משום שאדם בהול על מתו [שיא' א']. ואף הבגד שעל המת מתיר את הטלטול [ילק"י ד/ב שנ'].

מא. אדם שרוצה להרים בנו הקטן, ורואה שביד הקטן אבן או מוקצה אחר, אם הילד יבכה ויצטער אם יצטרך לזרקה, מותר להרימו עם המוקצה. ואם המוקצה דבר חשוב, אסור, דחישינן שאם יפול ירימנו האב [שט' א']. ואם הילד מרים דבר שהוא במחלוקת אם הוי מוקצה, גם כן מותר להרים את הילד, אפילו החפץ הוי דבר חשוב [ילק"י ד/ב תצג'].

ובכל זה אין הבדל אם מרים את הילד או נותן לו יד לילך עמו, שאם יש ביד הילד מוקצה חשוב, אסור [ה"ע ח"ג ריד'].

 

 

 

השבת היא מקור הברכה, יהי רצון שנשמור שבת כהלכתה, אמן!

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת