33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שלום ימין - עושר ואושר לעד ?

לינה - שלום ימין

לינה – שלום ימין

 

יש רגעים שבהם אתה חוזר להרהר באהובתך מהילדות. אותה ילדה שאהבת בסתר ולא העזת לספר לה על כך. חיים שלמים עברו והיא ואתה יכולתם להיות הזוג הכי מוצלח בעולם. אבל בגלל פחד מדחייה, לא סיפרת לה. ואז חולפות השנים ושניכם מתבגרים והיא מתחתנת עם חבר ילדות משותף של שניכם ואתה מתחתן עם אישה שהכרת בתיכון ו...ברגעים ההם, שבהם אתה נזכר, אינך יכול לעשות כלום. אתה רק יכול לחייך בערגה ולראות אותה בעיני רוחך. אתה יכול לדמיין כיצד הייתם מתחתנים, מביאים ילדים, נוסעים לחופשות, רבים, שוב רבים...מתגרשים !!! היי הי היי נסחפנו קצת בפלאש בק.

לפני חודש היה לי רגע כזה של הארה שבו נזכרתי בילדה שאהבתי לפני המון שנים. ילדה יפה עם שיער בהיר ועיניים תכולות. חיוך ממיס ותיק וורוד. תמיד היו לה תיקים וורודים. זה היה בכיתה ג. פתאום גיליתי שאני מאוהב בילדה שיושבת מאחורי. לינה קראו לה. הוריה עלו מרוסיה שנתיים קודם. ואני, ילד רזה וביישן, לא דיברתי כמעט עם אף אחד בכיתה או בבית ספר. היה לי את החבר מהשכונה שאיתו שיחקתי בהפסקות והיו לי עוד כמה חברים לא ממש קרובים ובעיקר היו לי חברים שהיו עשויים מדפים כרוכים יחד זה בזה עם כריכת קרטון ותמונות שונות. כן . רוב זמני החופשי ביליתי בספריית בית הספר . ישבתי וקראתי ערמות רבות של אנציקלופדיות וספרי הרפתקאות בשקיקה רבה. לא עניינו אותי משחקי הכדור וכל הצעקות בחוץ. העדפתי לשבת במקום קריר עם הריח המוכר של הספרים ולהעביר את הזמן הפנוי בנעימים בארצות רחוקות ובסכנות דמיוניות מול אוייבים שונים ומשונים. ואז התחילה שנת הלימודים שבה עלינו לכיתה ג. יום חגיגי שבו הגענו יחד עם האימהות שלנו לבושים בחולצות לבנות ישר לחצר בית הספר. כולם היו מסודרים לפי הכיתות והמנהל הקשוח והמפחיד, עמד על הבמה ובירך אותנו ואת צוות המורים. הסתכלתי מסביבי ולפתע נעצר מבטי על פניה של לינה. הילדה שעלתה עם הוריה מרוסיה לפני שנתיים. הבטתי בפליאה על פניה והילה בהירה הקיפה את ראשה. היא ראתה אותי מחייך וחייכה לי בחזרה. הרגשתי שכל גופי בוער מבושה. הסמקתי כמו סלק אדום שמונח על השיש בזמן שאמא שלי הייתה מכינה קובה סלק אדומה . אם היו מכניסים אותי בחתיכות לתוך המרק של הקובה, היא הייתה מאדימה הרבה יותר מהר וטוב מאשר עם סלק אדום. כבשתי את פני בקרקע ועצמתי עיניים. הרמתי את הראש לאחר מספר שניות כדי להביט בה והיא כבר הייתה עם הפנים לכיוון המנהל שנאם את נאומו האין סופי בדבר החשיבות של הלימודים בבית הספר היסודי וחשיבות עוד כמה דברים שכבר לא שמעתי יותר מרוב שהייתי עסוק בלחשוב על לינה. שבועות שלמים הייתי שוכב על מיטתי לפני שנרדמתי ומדמיין כיצד אני ניגש אליה ואומר לה שאני אוהב אותה. ואז היא מחייכת ומחבקת אותי וברקע מוסיקה קלאסית של כינורות ופרפרים לבנים מתעופפים מסביב. אבל מעולם לא עשיתי את זה. לא היה לי אומץ ושנאתי את עצמי על כך. היא אפילו לא התייחסה אלי. וכך עברו השנים וכולנו התבגרנו. לי כבר היו חברות וגם לה היו חברים והזמן חלף כמו רוח שחולפת בצמרות העצים בתחילת הסתיו ומשאירה עלים על הארץ.ימים רבים עקבתי אחריה בכיתה ג. זוכר את התיק הוורוד ואת השמלות הצבעוניות ואת החיוכים שלה ואת הצחוק שלה. היו לילות שאפילו קצת בכיתי לפני השינה. וכך התבגרתי. בצל האהבה הנכזבת של לינה. מעשה שטן, ואלי לא. לפני חודש נזכרתי בלינה.ככה סתם פתאום כשהייתי בדרכי למכון הכושר. בשנים האחרונות עלתה הכרס למעלה מדי והחלטתי שאני מתחיל לעבוד על כושר גופני. בכל זאת,צריך גם לשמור על הבריאות למען השנים הבאות. האמת שבמכון הכושר היו לי חברים לא מעטים והמקום היה יותר כמו מועדון חברים שממנו יצאנו לשתות בירה פעמיים בשבוע. הכושר היה יותר תירוץ לצאת מהבית. הילדים כבר גדולים ולאישה יש את העניינים שלה עם החברות ומגיע הזמן שבו פעמיים בשבוע כל אחד מוצא את עיסוקיו האישיים .בעודי נוהג, נזכרתי בה. בלינה . הילדה שהייתי מאוהב בה לפני ....יותר מדי שנים שחלפו יותר מדי מהר כאילו שאין חוק שאסור לעבור את המהירות המותרת. מעניין מה נהיה איתה. חשבתי לעצמי. בסוף האימון מיהרתי הביתה למחשב. היום בעידן שבו יש רשתות חברתיות אין סופיות, אפשר למצוא את כולם. הפייסבוק. אותה פלטפורמה שהתחילה בתמימות כדי למצוא חברים התדרדרה ונהייתה למדורת השבט שבה חורצים גורלות, משפילים בני אדם, מסלפים עובדות וגם מגלים את האמת הפוליטית והצבאית שמוסתרת מהעם. פייסבוק. אותה פלטפורמה שבה כולם יודעים מה כולם עשו ומה אכלו ולאן נסעו ו....בקיצור האח הגדול מודל שנות ה2000. ג'ורג' אוורל היה מתהפך בקברו לו ידע שמישהו שיכלל עד כדי כך את משנתו מ1984. ניגשתי לפייסבוק והתחלתי לחפש. מאחר והיא הייתה נשואה, לא השתמשה בשם ילדותה כמובן (לא הייתי בטוח ) חיפשתי במשך שעה בכל צורת מילים אפשרית. לא מצאתי. החלטתי לעזוב את העניין וזהו. אבל כשנכנס לראש שלי ג'וק בסדר גודל כזה, הוא לא שואל אותי אם אני מעוניין לוותר. הוא רק חופר לי יותר במוח. מצאתי את תמונת המחזור של כיתה ו. היא עמדה שם יפה וגאה. חיוך של מליון רובל והילה בהירה מעל ראשה.(רק אני ראיתי את ההילה ) שמה המלא היה לינה שטיין. התחלתי לחפש את משפחת שטיין שמקום מגוריה היה בעיר שבה גרנו בילדות. כפר סבא. המאמץ הוליד פרי. מסתבר שאמא שלה עדיין בחיים וגרה באותו מקום . השעה כבר הייתה כמעט שתיים בלילה ולכן זה לא היה מעשי לצלצל לשם. לא רציתי להיות זה שיגרום למותה הבלתי צפוי של הזקנה, אמא של אהובתו לשעבר. מחר. מחר כבר נטפל בזה.

מחר הגיע. כמובן שישנתי מצויין ולא כפי שישנתי כשהייתי מאוהב בה כילד. קרו כל כך הרבה אירועים בחיי שהפכו את האהבה הזאת לאפיזודה קטנה מהעבר. לא שיש לי מושג למה כל העניין התעורר פתאום. אולי זה מה שקורה בגילאים כאלה, שנים רבות אחרי בית הספר, הזכרונות מתחילים להתעורר פתאום ולהציף את המוח. אולי זאת התחלה של איזה אלצהיימר או משהו......מקווה שלא. הטלפון צלצל ומהצד השני ענתה לי אישה מבוגרת. "כן? " "שלום" אמרתי. "שלום. מי זה ? "  היא שאלה ואני הצגתי את עצמי והתחלתי לספר לה את הסיפור שלי. כשסיימתי, הייתה שתיקה גדולה בצד השני. היא נשמעה גונחת מעט. "לינה חולה" היא אמרה . "מה ? " שאלתי "מקוררת ? " "הלוואי " היא ענתה . היא סיפרה שלינה מרותקת לכיסא גלגלים כבר חמש שנים מאז שהייתה לה תאונה . בעלה וביתה היחידה נהרגו והיא השתתקה. המצב הלך והתדרדר עד לכך שהיו חייבים לאשפז אותה לפני שלושה חודשים. היא סובלת משיתוק כללי והתדרדות  בריאות ובלב. נמצאת בהוספיס פרטי . כנראה שנשארו לה עוד כמה חודשים לחיות.   הרגשתי שהדם אוזל לי מהגוף.   מה אני צריך את כל זה עכשיו ? מאיפה לעזזאל זה בא ? ובכל זאת החלטתי לנסוע כדי לבקר אותה. אני לא מאמין שזה מה שהחלטתי. אבל מסתבר שנסתרות הן דרכי העולם. וכל לאחר שנפרדתי מאמה וקבעתי לאסוף אותה כדי לנסוע לבקר את לינה או יותר נכון מה שהיה לינה כפי שהכרתי אותי מימי קדם. קבענו למחרת בבוקר. מזל שאני עובד בלילות ולא כל לילה . כך שיכולתי לתמרן ולנהל את הימים שלי ביותר נוחות וגמישות. כשהגעתי לבית אמה של לינה, חיכתה לי בחוץ אישה קטנה וצנומה,לבושה במטפחת ראש ואוחזת תיק קטן מעור. לא זיהיתי כמעט את האישה שהייתה גבוהה ממני וזקופה אז..בכיתה ג. היא חייכה לי ולנכנסה למכונית. נעים מאד. היא אמרה. התחלנו לשוחח והיא אמרה שזה יפה מאד ומרגש שאני בא לבקר אותה . ככה. חייכתי במרירות . "חבל זה צריך להיות ככה" היא הנידה בראשה והסכימה איתי בשתיקה. הגענו למקום. גינה עצומה וירוקה עם עצים גבוהים וספסלים מסביב ובאנצע בית גדול עם חלונות. בגובה של שש קומות. בחוץ היו כסאות גלגלים שנחו לצד העצים ועליהם ישבו חולים מרותקים שנהנו משמש בעיניים עצומות. המראה היה מעורר רחמים ועצוב. כל כך פחדתי מהפגישה עם לינה. ממש. כבר התחלתי להצטער על כל הרעיון הטיפשי מלכתחילה. עד שהתחלתי לחשוב על נסיגה, הגענו לפתח הבניין ונכנסנו. אחות חייכנית קיבלה את פנינו, כאילו שהגענו לאיזה מלון נופש באיים הקריביים. "רוצים משהו קר ? " היא שאלה . סרבנו בנימוס. בקומה הרביעית נעצרה המעלית ויצאנו ממנה לכיוון החדר שבו שהתה לינה . מסדרון לבן וארוך שמש בקעה מקצה המסדרון והקרניים שלה פוזרו מסביב. ממש כמו הרגעים האלה בסרטים שבהם רואים את העולם הבא בשניות שההן של סכנת המוות . רק המדרגות שעולות לגן העדן היו חסרות כאן. אולי היום משתמשים בטכנולוגיה אחרת..... הגענו לחדר. מיטה ליד החלון וקנקן עם וורדים בצבע אדום ולבן. על המיטה שכבה עם עיניים עצומות אישה רזה עם שרידים של יופי. שיער בהיר והילה מסביב לראשה. מכונת הנשמה פעלה במרץ ועזרה לה לחיות את הימים האחרונים בחיייה בכוח החשמל. מעניין מה היה קורה אם הייתי מספר לה בכיתה ג על אהבתי הנסתרת. מעניין מה היה קורה איתה היום ? ואם היינו מתחתנים? אני זה שהיה ברכב עם הבת שלנו? אז אולי עדיף ככה ? אין לי מושג מה עדיף. עמדנו ליד המיטה כמה דקות בשתיקה. אני, הילד ההוא מכיתה ג שהיה מאוהב  בלינה, אמא של לינה, זקנה ועייפה, ולינה שוכבת שם עם ההילה והשיער הבהיר. אפילו לא יודעת שאני כאן. עד עכשיו לא יודעת על האהבה ההיא וגם לא תדע כנראה לעולם. יצאנו מהחדר חזרה לעולם שהמשיך בסיבובו הסואן וכל הרעש מסביב וכל הילדים המאוהבים וכל הזוגות שחיים ביחד לעולם וכל המחשבות וכל מה שיש מחוץ לחדר הזה שבו שכבה לינה. הילדה שאהבתי בכיתה ג. עם השיער הבהיר וההילה מסביב לראשה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dj shalom1 אלא אם צויין אחרת