33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 38] – א' תמוז תשע"ו - מסילת ישרים / הרמח"ל

בעה"י נתחיל פרק ו' – בבאור מידת הזריזות

 

 

זריזים מקדימים למצוות - רק הסתיים פסח וכבר החלו את ההכנות לפסח שנה הבאה (התמונה צולמה מיד אחרי פסח השנה).

 

 

"אחר הזהירות יבוא הזריזות [כי הזהירות מביאה לידי זריזות], כי הזהירות סובב על הלא תעשה, והזריזות על העשה, והיינו "סור מרע ועשה טוב".

וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצוות [כלומר, לא להמתין אלא לעשות המצוה מיד כשאפשר] ולהשלמת ענינם [לאחר שהתחיל יראה למהר ולהשלימה]. וכלשון הזה אמרו זכרונם לברכה [פסחים ד' א']: "זריזים מקדימים למצוות [קדימה בזמן, כלומר לא משתהים, וקדימה במעלה, כלומר בשלמות המצוה]". וזה, כי כמו שצריך פקחות גדולה [חכמה רבה, ופיקח הוא לשון ראיה, כמו שכתוב: "איזהו חכם הרואה את הנולד"] והשקפה רבה [רוב ההתבוננות] לינצל ממוקשי היצר [דברים הנסתרים], ולימלט מן הרע [הגלוי] – שלא ישלוט בנו [במודע או שלא במודע] להתערב במעשינו [יש צורך בפיקחות והשקפה גם כדי להמלט מהתערבותו של היצר הרע במעשינו. (דרגה של עשיית מעשה מצווה טהור ללא התערבות היצר, שייכת לדרגות מידות הנקיות והטהרה)], כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן, ושלא תאבדנה ממנו, כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצוות [שלא לעשותם כלל], ולאבדם ממנו [אפילו אם כבר עושה אותם כביכול, עושה שלא בשלמות], ואם יתרפא [מלשון רפיון, כלומר כבר אוחז, אלא אינו אוחז בחוזקה, ואז המצווה יכולה להיאבד ממנו תוך כדי עשייתה] ויתעצל [כבדות בעשיית המעשים. העצל לא יעשה את המצווה, אף שהוא כבר אוחז בה], ולא יתחזק לרדוף אחריהם [מי שאינו מתחזק לרדוף אחרי המצוות, לא יגיע אפילו לאחיזה בהן] ולתמוך בם [לא מספיק באחיזה ואי התרפות, אלא צריך להתחזק כדי לתמוך בהם], ישאר נעור וריק [נעור- היה בו כבר דבר, אך ננער והושלך ממנו. כלומר אם לא ישיג את מידת הזריזות, יפסיד את המצוות שכבר אחז וזכה בהם] מהם בודאי [חוסר במידת הזרזות אינה רק בגדר "סיכון", אלא בוודאות, שמי שאינו מזדרז, מפסיד הכל!" עכ"ל.

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

כתוב: "כבוד חכמים ינחלו" - כבוד כשהוא כבוד אמיתי. חכם אמיתי, הולך עפ"י התורה, ומקיים את המצוות ביראת שמים, זה כבוד אמיתי! כבוד מזוייף אין לו קיום.

הקב"ה נקרא "מלך הכבוד", והוא יתברך ברחמיו הרבים, מכבד ומתייחס אלינו. אנחנו אפילו לא גרגיר חול בגלקסיות שלו – הקב"ה חולק כבוד ליראיו!

הנשמה שלנו נקראת "כבוד". והאדם צריך שיהיה לו כבוד עצמי – אדם צריך לכבד את הצלם אלוקים שלו, ולא להיות בהמה.

כל מידת הקנאה ניתנה באדם שיקנא בחברו. אבל, איזו קנאה? "קנאת סופרים תרבה חכמה". לא קנאה חומרית לשם הכבוד והגאווה. את הכבוד והקנאה, יש להפנות לכיוונים הנכונים , להיות עם החכמים, שחכמים כבוד ינחלו – אלו שתורה וגמילות חסדים מנת חלקם.

כל הנאות העולם הזה אינם שווים לרגע אחד של קורת רוח בעולם הבא.

תשובה ומעשים טובים – לימוד הולך עם מעשה – קראת, קמת מן הספר, אתה צריך לעשות מה שלמדת! אחרת לא למדת! אדם שמקיים מה שלומד, כאילו קיים את כל התורה כולה, ככתוב: "נעשה ונשמע" – כל מה שנשמע – נעשה. הצדיק, הוא הבא לעשות את כל מה שהקב"ה אומר. ללמוד על מנת לעשות – זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו – תורה, תשובה ומעשים טובים.

ביכולתו של כל אדם להגיע למעלות האלו, בתנאי שהוא שואף לכך!

היסוד של השכר והשורש של הגמול זה עבור מה ששמרת בעולם הזה במצוות עשה.

 

פתח רבינו הרמח"ל את פרק ו' – בבאור מידת הזריזות – "אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על הלא תעשה, והזריזות על העשה, והינו "סור מרע ועשה טוב".

רבינו יונה ב"שערי תשובה" כותב:

"אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יד) חכם ירא וסר מרע ובאורו. החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כחו. יירא ויזחל. אולי לא כלה חקו. ולא נזהר כדת מה לעשות. וכמוהו (שם כח) מעקש דרכים והוא עשיר. אף על פי שהוא עשיר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בילמדנו אל תפרש חכם ירא וסר מרע אלא חכם סר מרע וירא" (שערי תשובה, א', ט"ז).

מידת הזהירות אינה מצטמצמת רק ל"לאוין" בלבד, אלא עליו להתבונן על מעשיו לבל יבטל "עשין". כלומר: עליו לדעת מהו הטוב האמיתי שיבחר האדם, כשם שעליו לדעת, מהו הרע האמיתי שינוס ממנו.

"סור מרע" – זוהי הזהירות, שמביאה אותנו אל הזריזות – "עשה טוב".

ההבדל המהותי בין מידת הזהירות לזריזות הוא, כפי שמסביר בעל "מסילת ישרים": "וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת ענינם" –

אם כן הזהירות היא לסור מן הרע, ולהזהר מהפסד הטוב ואילו הזריזות היא במדרגת "עשה טוב" – משתי בחינות: א. האחת – "מצוות עשה" -  שיעשה המצווה ואף ישתדל "להקדמת המצווה" ו"להשלמת עינינה". ב. השניה – מצוות לא תעשה – שלא לעבור עבירות, והיינו, שלא יסתפק ב"סור מרע", שבמצוות "לא תעשה" (דהיינו, להזהר שלא לעבור העבירה ע"י התבוננות ופיקוח), אלא יתבונן ויחפש עצות להיות "עשה טוב" בענין זה של להשמר, שלא לעבור העבירה, דהיינו הוא פועל בחיוב ו"קדים ומשי ידיה", ומקדים "ומטהר לבו" בכדי להיות רחוק מהעבירה, שלא תזדמן אליו כלל, וכן "להשלמת ענינה", דהיינו הגיע למידת הנקיות "להיות נקי מכל חטא" (ובזה אנחנו אוספים כלים למידת הנקיות שאליה בעה"י נגיע בהמשך), וזה בא מאהבת השי"ת כמבואר במסילת ישרים (רבי משה טיקוצ'ינסקי זצ"ל).

 

"וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצוות [כלומר, לא להמתין אלא לעשות המצוה מיד כשאפשר] ולהשלמת ענינם [לאחר שהתחיל יראה למהר ולהשלימה]" –

כיצד מתחילות המחשבות: הרהור, מחשבה , ספקות, הסכמה ואח"כ גומרים את המעשה – כל מי שמרבה בדרישות וחקירות הרי זה משובח, אבל, כל זה נאמר במילי דעלמא, בעניני העולם הזה. לדוגמא, אתה  הולך לקנות דירה, הרהרת, חשבת, היו לך ספקות, ביררת, חקרת היטב, הסכמת – לך תיקנה – זה מילי דעלמא!

אבל במילי דשמיא – צריך להיות הסדר הפוך – קודם צריך החלטה והסכמה, ואח"כ לדרוש ולחקור, אז יהיה קל להשיג את המבוקש!

לדוגמא, קודם אני מקבל עלי ללמוד תורה כך וכך שעות. אבל, אם מתחילים לחשוב, יש לי התחייבויות אחרות וכו', תראה שתגיע למסקנה, שלא תוכל להתחייב ללימוד תורה, וכך בחיים לא תתחייב על שום דבר.

אבל אם אתה מקדים לקבל על עצמך את הקבלה, כשאתה יודע שהקבלה, שהתורה מבקשת, אח"כ הכל כבר יסתדר.

אם לא תקדים את הקבלה – לא תצליח לעולם!

לכן אומר הרמח"ל בשם חז"ל – "וכלשון הזה אמרו זכרונם לברכה [פסחים ד' א']: "זריזים מקדימים [קדימה בזמן וקדימה במעלה] למצוות".

 

"וזה, כי כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר, ולימלט מן הרע – שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו" –

אדם ההולך אחרי היצר הרע שלו, בעצם שומע בקול הקטגור, שנברא ע"י הקב"ה לתעתע בו.

עוד נוכל להתבונן בזה, כי בהחלטה מלבד צד הטבע של הדבר [כפי שציינו לעיל], אדם שמקדים להחליט זוכה לסיעתא דשמיא, הקב"ה מבטיח שהוא יעזור לו – השלך על השם יהבך והוא יכלכלך. אומר הקב"ה: אם אתה סמוך על שולחני, אז אני אזון ואפרנס אותך בכל ענין, כל דבר ברוחניות, שתבקש ממני ותרצה לעשות לכבודי, אני הראשון שאעזור לך.

אדם שזוכה לסיעתא דשמיא – ממה הוא צריך לפחד?!  

 

"כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהן, ושלא תאבדנה ממנו, כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצוות, ולאבדם ממנו" –

יכול להיות שלפעמים, יש ענינים של שיקול דעת ואף על פי, שהאמת דק מאוד וקרוב אדם ליפול בטעות, אבל אם אדם מגביה את ליבו לענין זה ברוח נכון ובלב טהור, אז הקב"ה עוזר לו שישיג שמעתתא אליבא דהילכתא (1), כי חזקה על כל מי שכוונתו רצויה, שלא יצא מתחת ידו דבר שלא כהוגן.

[(1) אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ארמית: העלאת השמועה לפי להלכה או בקיצור אליבא דהלכתא, היא אחת מדרכי הלימוד של התורה שבעל פה. בשיטה זו, נלמדת הסוגיה מתוך התפיסה שמטרת הלימוד היא להגיע לפסיקת הלכה למעשה, ולא להסתפק בלימוד תאורטי בלבד].

אם כן, זוהי חזקה כמו כל החזקות שיש בתורה – כל מי שכוונתו רצויה, שלא יצא דבר מתחת ידו – לא כהוגן ("חוכמת המצפון", אור המוסר, הגר"י יפן).

כמו שמצינו בהלכה – דיין מומחה שטעה בשיקול דעת – אינו חוזר, הדין לא חוזר [אפילו טעה], אבל הנוטל שכר לדון, דיניו בטלים אפילו שדן כהוגן!

מי שכוונתו רצויה באמת להעמיד את האמת, בגלל האמת, לא בגלל כסף, גם אם טעה, דיניו מתקיימים. מי שלא, ומאחורי כל הענינים יש טובות הנאה, אפילו שהוא מכוון לאמת, דיניו בטלים.

בגלל שהטעות היה בפסק הלכה ולא בטהרת הלב, כי מצד הכנת לבו היה משתדל בכוונה רצויה לכוון לאמיתה של תורה, אז אמרינן, שאף על פי שטעה – אינו חוזר, ואין הטעות עוקרת את הפסק. אבל, הנוטל שכר לדון, שהפסול הוא בטהרת הלב של הדיין, אז אמרינן – אף אם כיוון בהחלטתו נכון לפי דעת התורה, מכל מקום דיניו בטלים!

אבל בדיין, שמצד ליבו פסק לאמיתו, גם אם טעה – אינו חוזר! כי אמרינן אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות.

נפסק להלכה – גדול יותר טעות שבאה מבעל לב טהור, מאמת שבאה מבעל לב משוחד – כלומר עדיף טעות שבאה מבעל לב טהור, מאמת שבאה מבעל לב משוחד.

"לפתח [הלב] חטאת [היצר הרע] רובץ", ואחרי הלב נמשכים המעשים, לכן אומר הרמח"ל – "צריך פקחות גדולה והשקפה לאחוז במצוות... שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנוע ממנו עשית המצוות, ולאבדם ממנו".

 

"לאחוז במצוות ולזכות בהן, ושלא תאבדנה ממנו" –

מוזכרים כאן שלושה שלבים:  

א. אחיזה במצווה, ב. זכיה במצווה, ג. שמירה עליה לבל תאבד.

לדוגמא: מצוות תפילין –

צריך זריזות גם שתהיה אחיזה במצווה, דהיינו שיהיו לו תפילין כשרות ושגופו יהיה נקי.

לאחר מכן צריך לזכות במצווה ולא להתמהמה מלהניח,

וצריך גם לשים לב שהמצווה לא "תחמוק" ממנו, כתוצאה מעשיה בלתי נכונה או בלא כוונה.

נוכל לומר, כי דרושה זריזות: לפני המצווה, בתחילת המצווה, ותוך כדי עשייתה. (מסילות יהודה).

 

"ואם יתרפא ויתעצל, ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, ישאר נעור וריק [אם לא ישיג את מידת הזריזות] מהם בודאי" – אומר רבינו יונה, יש לנשא את האמת ולהשפיל את השקר. רק ככה מתבטלים ארבע מיתות בית דין. אמר רב לצדוקי, כי זה החילוק: אנחנו שהולכים בשלמות, תומת ישרים תנחה, כי כל עיקר ההכרח להקדים את הנעשה לנשמע, זה מהרצון שלנו הגדול והחזק לחיות על האמת, אבל אנחנו יודעים, שיש מפריעים חיצוניים ופנימיים, לכן צריך להקדים קודם את הלמעשה, כדי להיות בטוח שלא ניפול במצודת הספקות והמבוכות.

השלא כהוגן הזה, שנידברנו בתחילת הלימוד, הוא מוכרח ויש סיעתא דשמיא, להוציא לפועל את הקבלות שקבלנו על עצמינו בלי ספק!

 

ונסיים לימוד נפלא זה עם "ספר הישר" של רבינו תם [סוף פרק שישי] -  

וצריך לבעל העבודה בחשבו לעשות מצוה ויוציאנה לאור מהרה, יש לו להכיר, כי מצא חן בעיני אלהיו, וכי הבורא אוהב אותו, וכשירצה לעשות עבירה ויזדמנו לו דברים מטרידים ולא תושלם לו, ידע כי מצא חן בעיני אלהיו, כמו שאמר דוד, עליו השלום [שמואל א כה]: חי ה' אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך ויש לנמלט מן העבירה להכיר, כי הבורא בחר בעבודתו ובתפילתו, ועל כן ישמרהו מהתעסק במעשים מטונפים, כדי שיהא נקי וקדוש לעבוד אלהיו. ובעבור זה צריך כל אדם לעזור לשכל, ובדבר הזה יגבר השכל על היצר. ויש לאדם, בעשותו עבירה ויתגבר עליו היצר עד עשותו חפצו, הוא חייב להינחם אחר עשייתה, וידאג וישתומם. ואם יעשה כן, יהיה לאות עליו כי ייטיב מעשיו ברוב הימים. וכשיתעצב אדם באחת משלושת עתים, יש תקוה לאחריתו להיטיב מעשיו: האחת - טרם עשותו העבירה, והשניה - בעוד עשותו העבירה, והשלישית - אחרי עשותו אותה. ואשר יינחם טרם עשותו אותה הוא טוב מכולם, ואשר יינחם אחרי עשותו אותה הוא רע מכולם, וזה ידמה למי שיינחם ויעשה תשובה בשעת מיתתו, ולא זכר אלהיו בעת בריאותו ובבטחו בשלוותו, ועל כן אין בה תועלת.

השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. וכן יהי רצון. עכ"ל.

אמן, כן יהי רצון!

 

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת