1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

לפתוח את הכלוב – זכויות בעלי חיים

לפתוח את הכלוב – זכויות בעלי חיים

אחרי הזכייה ההיסטורית שלי בתחרות הקשה קיבלתי הצעה שאפשר לסרב לה לצפות בסרטים וסדרות של YES  ולכתוב עליהם בבלוג.

קיבלתי עד כה כמה וכמה לינקים לצפייה בתכנים של YES, אבל רק אחד היה נראה לי מעניין: סרט תיעודי בשם "לפתוח את הכלוב" שישודר ב-YES דוקו ב-4.7. ב-22:00 (וגם ב-yesVOD).

התקציר של תקציר הסרט היה כך:
" דרמה משפטית חסרת תקדים

סטיבן וייס, עורך-דין ואקטיביסט למען זכויות בעלי החיים, יוצא לקרב של חייו.

הוא מביא לבית-המשפט קייס תקדימי: וייס מבקש להרחיב את צו הביאס קורפוס - המיועד במקור לאפשר זימון אדם לבית-המשפט - כך שיכלול גם חיות מסוימות, שאינן יכולות להגן על זכויותיהן בעצמם.

התובעים יוצאי הדופן שלו – השימפנזים טומי וקיקו, שהיו בצעירותם כוכבים בעולם הבידור – חיים היום בזוהמה בלתי-נתפסת, נאבקים כדי לשרוד."

למרות שאני טבעוני המשתדל להמנע ככל האפשר מפגיעה בבעלי חיים, לפני שצפיתי בסרט הזה התייחסתי בביטול מסוים למושג "זכויות בעלי חיים".
הרי ברור לכולם שבעלי חיים אינם שווים לבני אדם ולא ניתן לתבוע זכויות שוות עבורם.

אבל הסרט העלה כמה נקודות חזקות שגרמו לי לשנות את השקפתי. בראש ובראשונה ההגדרה המשפטית של בעלי חיים: לפי החוק היום (ברוב המדינות, כולל ארה"ב וככל הנראה ישראל) בעלי חיים הם חפץ. אין להם זכויות כלשהן.

לעומת זאת, מבחינת החוק במקומות שונים בעולם, יש גופים לא אנושיים בעליל הנחשבים לישות משפטית בעלת זכויות כמו למשל תאגידים ואניות. בתכנית הובאה גם דוגמא לנהר שהוכר ע"י ממשלת ניו-זילנד כישות משפטית בשל קדושתו לילידים.
אם ספינה היא בעלת זכויות מבחינת החוק, למה בעלי חיים לא?

עוד הוזכרה בתכנית הטענה הישנה והמוכרת כי עד לפני זמן לא רב יחסית (לא הרבה יותר ממאה שנים) לנשים ולעבדים (או לגברים לא לבנים) לא היו זכויות משפטיות והם נחשבו לחפץ בבעלות גבר (לבן).
נכון שיש מרחק רב בין בעלי חיים לבין בני אדם, אבל לפני כמה מאות שנים היה ברור לרוב האוכלוסיה שאין שום הגיון בלתת זכויות לנשים או לשחורים. כיום ברור לרוב בני האדם שאין הגיון בלתת זכויות לבעלי חיים...

אולי בעוד מאה שנים יהיה ברור לרוב בני האדם כי לבעלי החיים מגיעות זכויות כלשהן. (ושוב – לא שוויון זכויות מלא. אף אחד לא חושב לתת לבעלי חיים זכות הצבעה או חופש עיסוק, אבל צריכה להיות להם לכל הפחות הזכות לחיות בכבוד).

והאם בעלי החיים באמת כל כך רחוקים מאתנו בני האדם "הנעלים"? גיבורי הסרט התמקדו בקופי אדם כפי הנראה בגלל שלגביהם קל להוכיח כי הם לא כל כך רחוקים מאתנו.
התרגשתי (באמת) לראות צמד שימפנזות שלמד את שפת הסימנים והשתמש בו לתקשורת ביניהם. כשאחת השימפנזות סימנה לשנייה "תרדפי אחריי" (מתוך משחק) היה די ברור שהם לא רחוקים מבחינה מנטלית מילדים אנושיים.
עוד יותר התרגשתי לראות גורילה שמתרגשת ומביעה עצב כשהיא רואה סצינה עצובה בסרט. יכול להיות שזאת הייתה סתם מניפולציה, אבל נראה היה שהיא מביעה רגשות שאנו רגילים לכנות "אנושיים".

לאחר שראיתי את הסרט השתנתה המחשבה שלי על הלוחמים למען זכויות בעלי חיים. אני ממליץ לכולם לראות את הסרט הזה הנותן לא מעט חומר למחשבה.
(ואני לא יכול שלא לציין שהסרט גם מלא בטעויות תרגום... צחקתי כשהמושג humane slaughter (שחיטה הומאנית) תורגם כ-"טבח בידי אנשים" ועוד יותר כאשר לפי התרגום מישהי אמרה לגיבור הסרט: "כרתת לעצמך בור")

 

 

והרשומה המומלצת היא – יום נישואין 33 – חלק א - מתחתנים – בבלוג של קליספרה

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת