11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נשים שיושבות בין העצים

לפעמים אפשר רק לבכות. מלח . מים. טיהור.

27/06/2016

איך אפשר להתחיל מחדש?

החיבור לעולם קורא לי כמו דג למים... תשחי שוב ושוב. 

אני וחבר שלי רבים שוב אחרי הפסקה מלאת תיקווה.. הוא שוב אומר לי כמה הוא מאוכזב ממני. שניסיתי לא לפגוע אבל הנה אני , פוגעת שוב. והלב שלי מתמלא בכאב.. נמס לתוך כלום.

אהבה היא הקו המחבר אותנו לעולם... התקווה שבלב שלנו היא חבל התבור המחבר אותנו לאדמה הזו.. ובלי האהבה , העולם נראה רחוק ומבודד. הלב המאוהב, המתגלגל בתוך האדמה ובריקוד, הלב הסקרן המחובר לאוכל ולקצב, מוזיקה ולקולות המקיפים אותנו.. מתחבא עמוק עמוק בתוך התודעה כשהוא נפגע. העולם- מאהב כל כך נחוש. קורא לו לחזור ולשחק. כל בוקר השמש קוראת לי לצאת ולהרגיש, כל לילה הירח נוגע בעיני בעדינות.. אומר לי לבוא ולצאת.

והלב.. מחכה.לתיקווה. מתי הוא יוכל להיות בטוח ולצאת לשחק? הגוף מתמלא בחולשה ורוצה רק לוותר שוב. רק להעלם שוב..

בלי האהבה, רק האשמות וצעקות, רק זאב הנושך , החושף שיניים. רק לחימה ומסע דרך סופת גשמים חסרת רחמים. הלב מרגיש כמו קבצן המתחנן ללחם. " רק תדע מה אני מרגישה, רק תדע שאני בכאב. רק שיהיה לך אכפת. בבקשה תסתכל לי בעיניים. בבקשה תראה שאני פה לידך , צועקת בכאב. בבקשה בבקשה תראה את הבור הזה בחזה שלי איפה שהלב שלי אמור להיות. אהבה , אכפתיות, בבקשה אל תלך. בבקשה אל תלך.. " והקבצן מוריד את ידיו לרצפה, מוריד את ראשו לאדמה .. אנשים הולכים אבל איש לא מוכן להקשיב כשהקבצן מתחנן ללחם. בגלל שהם מפחדים להרגיש אותו הדבר. אותה תחושת לבדות. 

הרחוב מוכר כל כך , הבית מוכר כל כך, ומסביב אנשים ... כל כך הרבה אנשים, אבל אני מרגישה כל כך לבד. האם אחד מהם יקשיב?  אני כל כך רעבה להבנה, כל כך צמאה להבנה ללא שיפוטיות. רק לעצור אדם אחר ברחוב. להסתכל לו בעיניים ולשאול " האם אתה מבין? " ולראות את אותו אדם מסתכל חזרה . מסתכל ואומר " כן. " 

רק לגעת ביד שלי ולהרגיש את העור, קרוב וחי. רק להסתכל על העצים ולדעת שאני שם בשלמותי. רק להרגיש שמקבלים אותי שוב. 

*****

האמונה לא מחכה לתקווה ולא מחכה שהשיברון יפסיק. בוא רעם! בוא גשם! -היא צועקת. בוא ותפיל אותי לאדמה , אני יחזור! הלב יתחזק ויצעק מכאב אבל אני יחזור לעמוד , שום דבר לא ימנע ממני מלהרגיש . 

הלב שלי כל כך גדול. הוא ידע כל כך הרבה כאב והוא חתך אותו לעומק ולרוחב. כמו עמק , אליו המים זורמים שוב ושב, והאבן , בעבר מישור.. היא היום עמק עמוק עמוק... וכשיש כאב הוא עמוק כל כך . כשיש אהבה היא עמוקה כל כך . כמה אני מודה על הלב העמוק שלי כשאני שמחה. וכמה כואב לי כשהוא סובל.

 

3trees

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 3trees אלא אם צויין אחרת