33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 37] – כ' סיון תשע"ו - "מסילת ישרים" / הרמח"ל

בחסדי השם נסיים ללמוד פרק ה' – בביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם

 

 

"והמפסיד השלישי, הוא החברה הרעה [המפסיד של מידת הזהירות. שאפילו אם הוא לכשעצמו יהיה בשיא השלימות, מכל מקום אם יהיה בחברה רעה יאבד לגמרי את הזהירות], דהינו: חברת הטפשים [אנשים שכל ענינם הוא רק בהבלי העולם הזה] והחוטאים [עוברי עברות], והוא מה שהכתוב אומר [משלי יג, כ]: "ורועה כסילים [היינו טפשים וגם חוטאים, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות] ירוע", כי הנה אנו רואים פעמים רבות, אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה [באופן חלקי] ממנה או יעבור [לגמרי] על איזה דברים ממנה, כדי שלא ילעגו עליו חבריו [אם הוא כבר שייך לחברתם] או כדי להתערב עמהם [להכנס לחברתם, דהינו להתערב עמהם]. והוא מה ששלמה מזהיר ואומר [משלי כד, כא]: "עם שונים [שונים ממך ביחסם למצוות ולעבודת ה'] אל תתערב". כי אם יאמר לך אדם: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" [כתובות יז, א], אף אתה אמור לו: במה דברים אמורים? בבני אדם שעושים מעשה אדם [דהיינו מה שהאדם נברא בשבילו. כמו שכתוב: "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה"], אך לא בבני אדם שעושים מעשה בהמה [שלבהמה אין שום ענין רוחני]. ושלמה מזהיר עוד [משלי יד, ז]: "לך מנגד [כי אפילו פגישה אקראית עימו יכולה להזיק] לאיש כסיל", ודוד המלך אמר [תהלים א, א]: "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו', וכבר פרשו זכרונם לברכה [עבודה זרה יח, ב]: "אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב". ואומר: [שם כו, ד]: "לא ישבתי עם מתי שוא וגו [אנשי שוא, שכל עסקם בהבלי העולם הזה, כמו שכתוב על עשיו הא שוא שבראתי בעולמי (בראשית רבה, תולדות)], שנאתי קהל מרעים [חוטאים]" וגו'. אין לו לאדם אלא לטהר ולנקות עצמו ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' [ישיבות, שהתורה נלמדת בהם בקביעות ובהם השכינה מצויה תדיר, כמו שהיתה שורה בבית המקדש] ואל משכנותיו [בתי כנסיות]. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר [שם]: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' ". ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא [יחליט לא להתפעל, וזה יעזור אם יארע לו שיימצא בחברת מי שילעג עליו, אבל לא יעזור, אם ילך אליו מלכתחילה]. אדרבא ילעג על מלעיגיו ויבזם [בליבו], ויחשוב בדעתו כי אילו היה לו להרויח ממון הרבה, אם היה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעיגו? כל-שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג. ועל דרך זה הזהירו זכרונם לברכה [אבות ד, ב]: "הוי עז כנמר [הוא הכח לא להתפעל מהסביבה, דהיינו לא להתבייש מן המלעיגים. אבל, מי שאינו מתבייש לעשות עבירות, הוא עז פנים וסופו גיהנום] וקל כנשר [בלי עכבות נפשיות] רץ כצבי [בלי מגבלות גוף] וגבור כארי [הכח להתגבר על היצר החזק ממך ובסיעתא דשמיא] לעשות רצון אביך שבשמים [דהינו שרצון אביך שבשמים יהיה אצלך כל כך חשוב עד שיביא את כל כוחותיך הפנימיים, שיצאו מן הכח את הפועל]". ודוד אמר [תהלים קיט, מו]: "ואדרבה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", שאף על פי שרוב מלכי זמנו היה עסקם ודבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד שהיה גם כן מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות [להראות את יקר תפארת מלכותם] ומתענוגות בני אדם כמוהם, הנה לא חש לזה כלל, ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה, אחרי שכבר השיג האמת, אלא מפרש ואומר: "ואדרבה בעדותיך נגד" וגו'. וישעיה כמו כן אמר [ישעיה נ, ז]: "על כן שמתי פני כחלמיש [אבן קשה] ואדע כי לא אבוש".

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

כשאדם קופא על שמריו באותו מקום, אז ממילא מצליח לצמוח. בזוהר, פרשת במדבר דף רכ"ג, אומר רבי שמעון על הפסוק "וישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה", וכי יש ישיבה בשמים? רק הקב"ה יושב. אמר ר' שמעון, וישב בהר ודאי, שאין התורה מתקיימת אלא מתוך ישיבה, ולא מתוך הליכה, ולא מתוך נדידה ולא מתוך פיזור הדעת. ישיבה – הכוונה "ישוב הדעת", שהאדם יהיה מרוכז באותו מקום. כשאדם נמצא במקום אחד, הקב"ה מגביה אותו. האדם מכה שורשים - הוא צומח. "כי האדם עץ השדה" – לו יצויין שניקח שתיל של עץ ונשתול אותו ואז נעקור ושוב נשתול – לעולם הוא לא יצמח, יגדל ויפרח! מי שנודד ובמסעות – לעולם הוא לא יגדל!  "על פי השם יסעו ועל פי השם יחנו" – אם האדם הוא טוב, עושה רצון השם, על פי השם – יחנו, הקב"ה נותן לך חניה, ישוב דעת, תשאר שם. על פי השם יסעו – אם האדם עושה עברות הקב"ה גוזר עליו לנדוד הלאה, עפ"י המעשים יחנו או יסעו. על מה האדם צריך לדאוג – צריך לדאוג שהשכינה תהיה מעל ראשו "שמן על ראשך אל יחסר".

כותב הכלי יקר – האות "נ" – זה צורה של דג, דג שהוא חצי במים, דג בארמית – נון [הרב הימנונא – פרוש שמו, דג]. בפרשת בהעלותך, [חומש במדבר י', לד] כתוב: "וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן-המחנה", הנון הקטנה במילה "וענן" – זה היהודי. היהודי  כל עוד הוא בתוך המים הוא חי, קפץ "הדג" מן המים, יצא מן התורה, יצא מבית המדרש, יצא מן הקדושה, "הדג" הזה סופו למות. אומרת הגמרא [מסכת ברכות סא:] מעשה ברבי עקיבא שנשאל, למה אתה מלמד תורה, השיב: משל, לשועל שהלך על גדות הנהר וראה דגים בתוך המים, אמר לדגים: רצונכם ותצאו מן המים ונדור אני ואתם כמו שדרו אבות אבותיכם, בואו צאו מן המים, נעשה חברותא. אמרו לו: לא! שועל טיפש! מה במקום חיותינו במים, אנחנו מתיראים מפניך, שלא במקום חיותינו, על אחת כמה וכמה! יהודי ללא תורה סופו למות, כשם שהדג בלא מים סופו למות.

צריך להחזיר מיד את הדג למים!

דוד המלך, מעיד על עצמו [תהלים כו, ד]: "לא ישבתי עם מתי שוא וגו [אנשי שוא, שכל עסקם בהבלי העולם הזה], שנאתי קהל מרעים [חוטאים]"

בפרשת בהעלותך [חומש במדבר, יא', ד'] כתוב: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה" – מה האדם אוסף דברים לא טובים ששמע או ראה ברחוב, דברים מכוערים, לשון הרע, ונכנסו לקרבו, לליבו, למוחו. האספסוף הזה, האוסף שבקירבו, יתאווה תאווה גדולה. לכן, מה שנאסף מהרחוב, הדברים הבטלים – נכנסים ללב – וחושב מחשבות אוון – אותו אדם כבר לא ישר, נהיה עקום, רוצה כל מיני חשבונות רבים, באים הרהורי עבירה, יש עליו כל מיני ידיעות שהם לא מהבורא, הם לא רצונו יתברך. ברגע, שאדם הולך למקום שיש שם תאוות הוא כבר לא יחזור לבית המדרש, הוא ישב בחצר, וגם אם יהיה בבית המדרש , ראשו יהיה בחצר –"מקברות התאווה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות" [במדבר יב, לה] – יצאו מבית המדרש וישבו בחצרות [בחצר].

ספרים רבים כתב רבינו ה"חפץ חיים" על הסכנה בהמצאות בסביבה של חברה רעה, שנותנת במה לחולות רעות כגון: לשון הרע, הוצאת דיבה, הלבנת פנים, רכילות, זילזול וליצנות, כל אלו ואחרות סכנות גדולות, שיש לברוח מהם. לכן ממליץ רבינו החפץ חיים ללמוד כל יום שתי הלכות שמירת לשון (כפי שעושים אנו באתר "תורת חסד על לשונה"), כדי ללמוד כיצד לנהוג וכיצד להימנע מהסכנה, כמו כן ללומד ולשונן את ההלכות, מובטחת סיעתא דשמיא.

 

עיקר הבעיה בדורינו, היא החברה הרעה וכדברי רבינו - "חברת הטפשים והחוטאים":

א. "אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה (עבודת השם) והזהירות בה (התבוננות, חקירה וחשבון), יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה, כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם" – לכן דוד המלך אמר: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך" – אם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא. והזהירו רז"ל: "הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".

ב. "אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב" – המשיכה והשפעת הלחץ החברתי גדולה מאוד - לכן אמר דוד המלך בתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב".

 

"שאף על פי שרוב מלכי זמנו היה עסקם ודבורם בדברי גדולות והנאות, ודוד שהיה גם כן מלך, לכאורה תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מוסר ותורה, תחת ספרו מן הגדולות [להראות את יקר תפארת מלכותם] ומתענוגות בני אדם כמוהם" – אחת התכונות המניעות את האדם למעשים רעים היא הגאווה, גבהות הלב. הגאווה היא שורש כל המידות הרעות. וכדברי בעל "אורחות צדיקים", שפתח את ספרו בשער הראשון, בשער הגאווה –

"ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם להנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו".

"הגאווה מביאה לידי רדיפות ממון להשתרר על בני-אדם. וכבר ידעת מה אירע לקורח ועדתו מחמת גאוותו, שבקש להתגדל וליקח גדולה שלא ניתנה לו מן השמים, ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד" עכ"ל.

יש לייחס את כל המעשים לקב"ה! לא לשום אדם, סיבה או כוונה, זולתי לשם לבדו!

הגאוה במעשים, זה שהאדם מתגאה בעבודת השם. הגאוה  משגת את בעליה, פוגעת בעובד השם להשבית את ענינו, "השיג על דעתו" – כוחי ועוצם ידי.

והדבר הנחוץ והמהיר ביותר, זה לסמוך לגאווה את מה שירחיק ממנה – זוהי הכניעה, שהיא הפך הגאווה. שירגיל עצמו האדם לשפלות רוח, ללב נשבר, בחינת "זבחי אלהים רוח נשברה, לב-נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא', יט'), עד שיוכל להשבית את העבודה הזרה הזו מליבו. זה נקרא: "אל זר בליבו של אדם".

כאמור, הפך מידת הגאווה היא הכניעה, וכדברי רבינו בחיי בספרו "חובות הלבבות" בשער הכניעה –

" הכניעה לבורא יתברך וחובתו כוללת כל המדברים והם חייבין אליו בכל זמן ובכל מקום ואליו היתה כונתנו בשער הזה והנכנע הוא הנקרא בספרי הקדש עניו ונבזה בעיניו וצנוע ודכא ושפל רוח ורוח נשברה ונדכה ורך לבב ונכה רוח ולב נשבר ונפש שחה. ומה שנדבר בכניעה סתם אין כונתנו אלא החלק השלישי הזה אשר היא המדרגה העליונה שבכניעה ומי שעלתה בידו אין רחוק ממנו דרך קרבת אלהים ולעמוד לפניו ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא כמו שכתוב (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" עכ"ל.

אם כן, כדי להגיע למידת הזהירות יש להתרחק מן הגאווה ולהתקרב אל מידת הכניעה. אבל, כאשר נמצאים בחברה רעה, אשר שם הגאווה היא הכח המניע, שאפילו אם הוא לכשעצמו יהיה בשיא השלימות, מכל מקום אם יהיה בחברה רעה יאבד לגמרי את הזהירות.

 

והוא מה ששלמה מזהיר ואומר [משלי כד, כא]: "עם שונים [שונים ממך ביחסם למצוות ולעבודת ה'] אל תתערב"כתב בעל "אורחות צדיקים" בהקדמה לספרו –

"חמישה כוחות יש באדם: האחד הוא כוח השמיעה, השני הוא כוח הראות, 
השלישי הוא כוח הריח, רביעי הוא כוח הטעם, החמישי הוא כוח המישוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר. 
חמשה כוחות הללו כולם מעשה האדם ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות, והלב פועל על ידיהם, כי חמשה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. 
הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאווה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות, וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות" עכ"ל.

כאשר אדם נמצא בסביבה רעה, המראות, הדיבורים והריחות שאינם כשרים וטהורים, משפיעים על הלב. ובלב נמצאות המידות, שנוטות בהשפעת החברה הרעה לכיוונים שליליים.

יצר הרע שולט במה שעניו רואות, ולכן אחת הסגולות לזיכרון – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שאתם זונים אחריהם למען תזכרו" – מי שרוצה לזכור את מה שלמד בתורה – שישמור על  עיניו!

המדריגה הראשונה בעבודת המידות, עפ"י דברי הרמח"ל בשם רבי פנחס בן יאיר, היא מידת הזהירות.

לכן כותב הרמח"ל: "אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה [באופן חלקי] ממנה או יעבור [לגמרי] על איזה דברים ממנה, כדי שלא ילעגו עליו חבריו [אם הוא כבר שייך לחברתם] או כדי להתערב עמהם [להכנס לחברתם, דהינו להתערב עמהם]. והוא מה ששלמה מזהיר ואומר [משלי כד, כא]: "עם שונים [שונים ממך ביחסם למצוות ולעבודת ה'] אל תתערב".

 

אומר בעל "חכמת המוסר" בשם הרב החסיד בעל "חובות הלבבות" -

"שע״י פרידתו של אדם מהתחבר עם אנשים יהיה ניצול מרוב העונות, ולכן אני אומר שאם לא נמצא לאדם חברת חכמים ואנשי מעשה אז ילך ויבא בחדריו ויסגור דלתותיו בעדו, לבל יכנס מי שאינו ראוי והגון לתוך ביתו להסיתו בלשון חלקות ולהדיחו מעל ה׳. ולמה תביט בוגדים אנשי דמים. למה תשב עם מתי שוא ועם נעלמים. העושים עבירות בסתר והמה ערומים. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחם ולחושך אור שמים. ולא ידעו ולא יבינו שסופם יגלה קלונם לעיני כל העמים. שכולם בעלי מומים. ויבושו חבריהם משמועתם הרעה ויהיו נכלמים. ועליהם יהיו רבים לוחמים. ולא יוכלו עוד לשבת בארץ מולדתם עולמים. השכילה בדרך תמים. ולמוד ממנו ללכת בכל דרכיו תמיד כל הימים. ושמע דבריו ויועילו לך כקטורת הסמים. הט אזנך ושמע דברי חכמים. הישרים והתמימים. האורים והתומים" [חכמת המוסר, דרך צדיקים].

 

בחברה רעה נחשף האדם לחולות רעות, שלא במהרה יוכל להיפטר מהן -  

הגאווה – שורש כל המידות הרעות.

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה – הגאווה שמביאה את האדם לידי כך שיחזיק לעצמו את מעשיו.

אמר "קצת חסידים" [בן סירא] לתלמידיו, אילו לא היו לכם עוונות, הייתי מפחד עליכם, ממשהו גדול מן העוונות, אמרו לו מהו גדול מן העוונות? אמר להם: הגבהות והגאווה, כמו שאמר הכתוב: תועבת השם כל גבה לב. אדם שכל כולו מעשים טובים, הייתי מפחד ממשהו גדול מן העוונות, הגבהות והגאווה – במה? במעשים הטובים! אם היה מתגאה בוודאי שהיה מפסיד את העבודה, עבודת השם. שבוודאי שהגאווה היא המפסיד הגדול בכל המפסידים, ובאמת לא היה יודע ממה בא לו ההפסד, שהרי אין האדם מתגאה, אלא אם נדמה לו שהוא ראוי להתגאות, שכל גאוותו וגאונו לא יימצאו לו עוון אשר חטא, עכ"ל.

אם כן, אדם שנמצא בחברה רעה, אפילו לא יעשה מעשה רע, אם תידבק בו מידת הגאווה השורה שם, יאבד את המעשים הטובים שעשה.

תאוות – חמשת החושים של האדם הם הסרסורים של הלב, ו"לפתח חטאת רובץ", ומה שהלב רואה הוא חומד ומתאווה.

מידות רעות – כמו כן, המידות של האדם, שנמצאות בלב, מתקלקלות ותפוסי ההתנהגות ותפיסת העולם שלו משתנים לרעה.

ומה שנכנס ללב, משאיר רושם ותוקף שלילי לאורך זמן, שלא בקלות ניתן להסיר!

בחברה רעה - האדם נמצא בפיזור דעת, נופל לחנפנות, חשוף ללשון הרע וחולאים רעים, ומעצם היותו דבק בחברה הרעה נטמא אף הוא בטומאתם, אין שם מקום לתורה, אין קרקע פוריה להתקדמות רוחנית  וזכרונו נפגע.

האדם נמצא  תחת שליטתו המלאה של היצר הרע.

השכינה אינה שורה עליו, אין לו סיעתא דשמיא- "וענן ה' עליהם בנוסעם מן המחנה" – ענן השם עליהם , על אותם שהולכים בדרכו יתברך.

 

אף על פי שראוי שכל אדם יתפוס את דרך האמצע במידות [אמת ליעקב], דרך משל, אם הוא רגזן ביותר ולא רך לבב ביותר, לא קמצן הרבה ולא נדבן הרבה, וכן בכל המידות, כשרואה שנוטה לצד אחד יותר, יטה בכוחו לצד השני ביותר, עד שיעמוד טבעו על ענין אמצעי [כדברי הרמב"ם], לבד מן הגאווה! שאין לבקש דרך אמצעי, אלא ייטה עצמו תמיד לצד הכניעה ככל האפשר! כמו שאמרו חז"ל: מאוד מאוד הווה שפל רוח בפני כל אדם, שתקוות אנוש רימה!

אין לך דבר יותר רע מן הגאווה, שמפסיד ומקלקל את המעשים הטובים, ע"י הגאווה אין מעשיו לשם שמים, ואמרו חכמים, כל המתגאה, כאילו עובד עבודה זרה.

לכן, כותב הרמח"ל על החברה הרעה, שמעודדת את הגאווה, את גבהות הלב, שאין להימצא בתוכה או בסביבתה כלל!

 

ואלו הם עצותיו של הרמח"ל, כיצד להתגבר על המפסיד השלישי של מידת הזהירות - "החברה הרעה":

א. "כי אם יאמר לך אדם: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" [כתובות יז, א], אף אתה אמור לו: במה דברים אמורים? בבני אדם שעושים מעשה אדם" – להמצא אך ורק בחברת אנשים שומרי תורה ומצוות, שהולכים בדרך השם ויודעים מהי תכליתם בעולמינו זה - דהיינו מה שהאדם נברא בשבילו, כמו שכתוב: "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה".

ב. "לך מנגד לאיש כסיל" וכפי שלמדנו, אפילו פגישה אקראית עימו יכולה להזיק. גם בעקבות חמשת החושים שלנו, שכל מראה שרואים או מילה ששומעים עושים רושם ומשפיעים על הלב ולא בנקל ניתן להסיר את הציורים שנצטיירו במוחינו, וגם בשל הסכנה שנכשל בלשוננו אנו.

ג. "עם שונים  אל תתערב" – אל תמצא בתוך חברה של אנשים ששונים ממך ביחסם למצוות ולעבודת ה'. לעומת זאת, בסביבת הדומים לך תוכל להתחזק מבחינה רוחנית בעזרתם.

ד. אין לו לאדם אלא לטהר ולנקות עצמו ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל משכנותיו – בתי כנסת וישיבות, שהתורה נלמדת בהם בקביעות ובהם השכינה מצויה תדיר, כמו שהיתה שורה בבית המקדש.

ה. ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא -  יחליט לא להתפעל, וזה יעזור אם יארע לו שיימצא בחברת מי שילעג עליו, אבל לא יעזור, אם ילך אליו מלכתחילה.

ויחשוב בדעתו כי אילו היה לו להרויח ממון הרבה, אם היה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעיגו? כל-שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג – כי החכם יודע , שהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא, עולם הנצח.

ו. ועל דרך זה הזהירו זכרונם לברכה [אבות ד, ב]:

הוי עז כנמר - הוא הכח לא להתפעל מהסביבה, דהיינו לא להתבייש מן המלעיגים. אבל, מי שאינו מתבייש לעשות עבירות, הוא עז פנים וסופו גיהנום.

 וקל כנשר - בלי עכבות נפשיות.

רץ כצבי - בלי מגבלות גוף.

וגבור כארי - הכח להתגבר על היצר החזק ממך ובסיעתא דשמיא,

לעשות רצון אביך שבשמים - דהינו שרצון אביך שבשמים יהיה אצלך כל כך חשוב עד שיביא את כל כוחותיך הפנימיים, שיצאו מן הכח את הפועל.

 

ונסיים עם דברי דוד המלך ע"ה [תהלים קל"א]:

"שיר המעלות לדוד, לא-גבה לבי ולא-רמו עיני

ולא-הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני.

אם-לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.

יחל ישראל אל-יהוה מעתה ועד-עולם".

אמן, כן יהי רצון!

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

בחסדי השם יתברך סיימנו פרק ה'.

בעה"י בשעור הבא, נתחיל ללמוד בפרק ו' – "בבאור מידת הזריזות".

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}      

יקובל ברצון,אמן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת