22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כתר שמש

אל גן העדן האבוד (2)

זה החום הממיס שאני חשה שעה שאצבעותיי מטיילות בין ירכייך. חופנות, לשות, מרפרפות, מלטפות, נלחמות בתשוקה המוכרת למלא את החללים שבתוכך. כשסוף סוף הן חודרות פנימה, הן נעטפות בחום אחר, סמיך ורטוב, חמוץ-מתוק, כזה שגם בעוד עשור של נשים אחרות, גם בעיניים עצומות, אוכל להריח, לטעום, או למשש, ולזהות שהוא שלך.

יש משהו מהפנט בלהביט בך ברגעים הללו. בשיערך הפרוס גלים גלים על הכר, בצווארך הנמתח בעונג, בבוהק הזיעה הניגרת מהמחשוף אל שדייך הכבדים, בברק שהותירה הלשון בכפל שבין בטנך לירכייך, במסגרת המשולשת השקופה שהיא יצרה סביב היופי הנשי הזה שלך. אני גומעת אותך בעיניי, עוקבת אחר הבעות פנייך המשתנות, מנשקת לפנים ירכייך הלבנים, מחייכת אלייך כשידך לופתת את ידי בחוזקה. מייחלת לנֵצַח שיתפוס אותי כך, בתוכך.

אם היו שואלים אותי היכן גן עדן נמצא, הייתי משיבה שהוא בדיוק שם, בין הירכיים שלך.

אבל אף אחד לא שאל אותי, וגם אין לי ממש זכות בחירה בנושא.. לימדו אותי שגן עדן עשוי מתחושות רכות ונעימות, רוחניות, עילאיות משהו. יש בו מקום לצדיקים, לאנשים שהיו תמימים עם אלוהים, שסבלו בשקט, שהיו מוכנים להעניק לאחרים את כל מה שהיה להם, שנלחמו את מלחמתם של החלשים. אני לא אף אחת מאלה. 

 

 

מזל שיש לי כאן, עלי אדמות, את גן העדן הפרטי שלי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סוסים רצים לך בדם אלא אם צויין אחרת