33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 34] – ב' אייר תשע"ו - מוסר ואמונה – "מסילת ישרים" / הרמח"ל

המשך פרק ה' – "בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם"

"אך השני [מבין שלושת מפסידי ומרחיקי "מידת הזהירות", שרבינו מנה בתחילת פרק ה'] הנה הוא קשה מאוד, והוא השחוק [בפיו] והלצון [בדיבור], כי מי שטובע בם [שקוע בהם] הוא כמי שטובע בים גדול [ים אוקינוס], שקשה מאוד [בלי עזרה מהזולת] להמלט ממנו [להנצל ממנו], כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם [מפסיד את ההתבוננות], עד שכבר אין הטעם [החכמה] והדעה [התבונה] מושלת בו, והרי הוא כשיכור [שוטה לזמן] או שוטה [מוחלט. וז"ל הר"ח (שבת, פ' מי שהחשיך) השוטה גרוע בבני אדם, שאין הפרש בין אדם לבהמה אלא הדעת והתבונה, וזה כיון שאין לו דעת, כבהמה חשוב], אשר אי-אפשר לתת להם ערמה [חכמה] או להנהיגם [לכיוון נכון], כי אינם מקבלים הנהגה [אינם מסוגלים לקבל הנהגה]. והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום [קהלת ב, ב]: "לשחוק אמרתי מהולל [מעורבב, דהינו שהשחוק מערבב את השכל] ולשמחה מה זה עושה". וחז"ל אמרו [אבות ג' יג]: "שחוק וקלות ראש מרגילים [מקרבים אותו מעט מעט] את האדם לערוה", כי אף על פי שחמורה היא [שמרגיש פחד בחושיו] הערוה אצל כל בן-דעת, וליבו ירא מקרוב אליה, מכח הציור [כלומר ידיעת השכל מביאה לציור הדברים וזו גורמת לאדם פחד חושיי] שכבר נצטייר בשכלו מאמיתת גודל פישעה ורוב ענשה, הנה השחוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט ומקריבים אותו הלוך וקרב שתהיה היראה סרה מעליו מעט מעט מדרגה אחר מדרגה עד שיגיע אל העוון עצמו ויעשהו [עד כמה קשה הוא המפסיד של השחוק וקלות הראש, כי מביאים הם את האדם לעבור עבירה, שמקובלת אצל כל המין האנושי לחמורה ביותר, וכולם מאמינים שהעונש עליה הוא חמור ביותר]. וכל כך למה? לפי שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדברים, כן כל עצמו של השחוק אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות, ונמצא שלא יבואו הרהורי היראה בלבו כלל [כלומר, אם בכח השחוק להסיר מליבו יראה שכבר היתה לו, כל שכן שיכול לגרום, שלא יבואו בליבו הרהורי יראה חדשים]", עכ"ל.

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל בעזרת הצדיקים הקדושים:

"אך השני הנה הוא קשה מאוד, והוא השחוק והלצון" – רבינו יונה גרונדי מונה את ארבעת הכתות שאינן מקבלות פני שכינה –

"אמרו רבותינו ז"ל ארבע כתות אין מקבלים פני השכינה. כת ליצנים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לשון הרע. כת ליצנים דכתיב (הושע ז): "משך ידו את לוצצים". כת שקרים דכתיב (תהלים קא): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". כת חנפים דכתיב (איוב ג): "כי לא לפניו חנף יבא". כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה): "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע" (שערי תשובה,שער ג', קע"ב).

 

כדי להבין עד כמה קשה הוא השחוק והלצון, נלמד תחילה, מה כתב רבינו יונה על "כת הלצים" -

"וזה דבר כת לצים. נחלק הליצנות על ארבעה חלקים:

והחלק הא - איש לשון הנותן דופי בבני אדם. כענין שנאמר (תהלים ג) תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי. ונקרא לץ שנאמרמשלי כא) זר יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. פירושו - שתי המדות הרעות שהם הזדון והגאוה נקבצו ונתחברו באדם הלץ. כי מבלי היות לו תועלת בדבר הוא גורם נזק עצום לחבריו אשר יבאיש את ריחם בעיני האדם. וזה תכלית זדון יותר מן הגוזל והחומס שעושה להרבות לו ממון. וגם הוא יהיר. כי השפל והנכנע כאשר יכיר מגרעת עצמו ומומיו לא יתלוצץ על בני אדם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעתיד לבא (מקבצות חיות) [מתקבצות כל החיות] אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה נאה יש לך. אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון שנאמר (קהלת י אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. וזה החלק גם הוא מחלקי כת מספרי לשון הרע

החלק הב - מי שלועג לבני אדם כי יבוז להם בלבו לקוצר השגתם במעלות, או בהצלחות הזמן, בכבוד ובשררה. או יבוז אותם לעניים ורשים. והגאוה הביאתו אל המדה הזאת או רב השלוה והתענוג. כענין שנאמר (תהלים קכג) רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאי יונים. ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים כענין שנאמר (ירמיה ב) כלו לועג לי. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יד) בז לרעהו חוטא. עוד נאמר (שם יא) בז לרעהו חסר לב ונאמר (שם יז (לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה. פירוש - לועג לרש הראה את נפשו כי תדמה, אשר ההצלחות ביד בני אדם השג ישיגון אותן בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ח (ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ונאמר (ישעיה י) כי אשר אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. ובעבור זה לועג לרש כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו. והנה חרף עושה הרש והעשיר כי הכל מאת הש"י. כענין שנאמר (משלי כב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. ועל השמח לאיד אמר לא ינקה, כי אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור לא ינקה. אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג. ומפני כי הליצנות בסיבת הגאוה שהיא הפך הענוה אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. פירושו - אם ללצים - באמת הלצים הלועגים לבני אדם. הש"י ילעג להם. כענין שנאמר (תהלים ב (יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ולשון אם לאמת הדבר. וכן (במדבר כג (כי אם יהיה לבער קין (משלי כג) כי אם יש אחרית

החלק הג - מי שלועג תמיד לדברים ולפועלות ואין דעתו להבזות בעליהן. אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפועלות שיש תקוה לתועלותם. ועל זה נאמר (שם יג (בז לדבר יחבל לו. ואמרו אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. והלץ הזה הביאהו למדתו הרעה היותו חכם בעיניו. ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על המצות. כענין שנאמר (תהלים קיט) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי. והחלק השלישי הזה היא הכת שאינה מקבלת תוכחת. שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך ונאמר (שם) יוסר לץ לוקה לו קלון ונאמר (שם יט (לץ תכה ופתי יערים. והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר. מפני שהמדה המביאה אל הלץ הזה היא מדת היות האדם חכם בעיניו. וכל כך משלה בו המדה הזאת עד שיתלוצץ לדעת זולתו והיא המדה שאין לה תקוה שנאמר (משלי כו (ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו

החלק הד - הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר. האחת - כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית - כי הוא בטל מדברי התורה. ויש בדבר הזה דרכי מות. כי איך לא זכר ולא שם על לבו כי בעתים ההם אשר הוא משחיתם יוכל להשיג הנעימות לקנות חיי עולם אם יקבע העתים המזומנים לתורה. אשר הוא פנוי מהם ממלאכת שמים מעליו. על כן יענש לשאת עול היסורים מדה כנגד מדה. שנאמר – (ישעיה כח) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. ואמרו ז"ל כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם. והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי. ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה ".

[שערי תשובה, שער שלישי, קעד-קעז].

 

ואומר בעל "אורחות צדיקים", בשער השמחה, שיש להזהר אפילו בזמן של שמחה, כי מן השמחה הטובה אפשר להגיע לשחוק ולצון הרעים, וזו לשונו הקדושה:

"ומן השמחה יבוא שחוק לאדם, ואין ראוי לאיש משכיל להרבות בשחוק, כי עם השחוק משתתף דעה קלה, כמו שנאמר: "כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחק הכסיל" (קהלת ז, ו). וכבר נאמר: מאותות השוטה - ששוחק במקום שאין ראוי בו השחוק
ואין ראוי למי שיש לו מוסר להתנהג בשחוק במושבות ובמעמדות, מפני שאמרו: מי שרב שחוקו - מתמעט מוראו, כי בשעת השחוק אין יכול לחשוב שום יראת שמים עליו. לכן ייסר אדם את עצמו שלא ישחק ושלא יקנה לו רב או חבר משחק, שנאמר: "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז" (ירמיה טו, יז), וכתיב: "בכל עצב יהיה מותר" (משלי יד, כג)"

 

"כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם, עד שכבר אין הטעם והדעה מושלת בו" – כאשר השחוק והלצון שולטים על האדם, מאבד הוא את ישוב הדעת ואת יכולת ההתבוננות בצלילות ובבהירות.  מסביר הרב קוק, את נחיצות הרצון והדעת בעבודת השם -

"זהו דבר פשוט, שאי אפשר להצליח בסתרי תורה בלא תשובה. כי בענינים הגדולים ההם הרצון והדעת הם בחבור אחד. וכשמבינים את התוך של הענינים לפי מדת עז הרצון של הטוב, אז כוספים ומצירים כלליות ופרטיות רבים מאד איך לבוא אליו. אבל כשהעונות מבדילין נפגם הרצון וכיון שאין האדם מתעלה לרצון עליון בפנימיותו, ואין חשיבות עמוקה בלבבו לחפוץ הטוב הכללי והפרטי, מאחר שהוא מוטבע בעול וזוהמת החטא, אי אפשר שתזרח בו הדעת, ומסתתמים הצנורות של השגת סתרי תורה. ע"כ צריך להתגבר מאד בתשובה ולברר את הרצון כדי לזכות לדעת עליון צלולה ובהירה בדברים העליונים". (אורות התשובה, פרק י', ח).

 

"והרי הוא כשיכור או שוטה, אשר אי-אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי אינם מקבלים הנהגה" - אם כן, השחוק והלצון שמביאים את האדם לחטוא, מונעים ממנו לקבל מרות או הנהגה נכונה. מסביר הרב קוק את השפעת החטא על הנפש, וכמה חשוב הרצון כדי לצאת ממצב זה לעבר התשובה -

"כל חטא מטיל חרדה מיוחדת על הנפש, שאינה מסתלקת כי אם ע"י התשובה, ולפי עמקה של התשובה - החרדה עצמה מתהפכת לבטחון ואומץ לבב. והרושם של החרדה הבא מצד החטא אפשר להכירו, בין בשרטוטי הפנים, בין בתנועות, בין בקול, בין בהנהגה, בין בכתב היד, בין בסגנון הלשון בדבור, וביותר בכתיבה, בהרצאת הרעיונות וסדורם. במקום שהחטא סותם את האורה שם הפגימה ניכרת, ולפי מדרגת החטא ולפי יחוסו אל הנושא, ככה יוכר הרושם לאשר יביטו לעינים בהירות
אין לשער את הצער של חסרון הרצון לטובה ולקדושה ואין החכמה עולה אלא כפי ברכת הרצון שבה, והעוונות הם מעכבים בעד הרצון שלא יתעלה, וצריך לשוב בתשובה כדי לברר את הרצון כדי שתתעלה החכמה כראוי. ביחוד צריך לשוב מעבירות שבין אדם לחברו, וראש לכל מהגזל שהוא מעכב את עלוי הרצון, וצריך להתחזק בזה מאד ולקוות לתשועת ד' לזכות בשלמות לחדול מעושק ידינו. " ("אורות התשובה" פרק ח, יג-יד).

 

כאשר השחוק והלצון שולטים על האדם, מאבד הוא את מידת הבושה, ואמרו חכמים: השכל הוא הבושה והבושה הוא השכל, ועל כך אומר בעל "אורחות צדיקים"  -

"כי על אדם וחוה נאמר: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו: (בראשית ב, כה), ולא היו יודעים הצניעות ולהבחין בין טוב ובין רע. ולאחר שאכלו מעץ הדעת נאמר: "ותפקחנה עיני שניהם" (שם ג, ז). וכן כל בעלי חיים זולתי האדם אין להם בושה, הואיל ואין להם חוכמה. וכל חכם-לב יודע מעלת השכל והחוכמה, כי בה יגיע אל אמיתת הדברים, וגם בה יגיע אל יחוד בוראו ברוך הוא לעבודתו, ובה יכול להדמות למלאכים. וכיון שמעלת החוכמה גדולה כל-כך, צריכה שתהא חברתה הדומה לה, שהיא מידת הבושה, קרובה לה. וראיה - שלא ראית בישן חסר-דעת, ולא דעתן בלי בושה. ועל- כן ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידה החשובה הזאת, להתחכם לה עד שתהא קבועה בנפשו, ויגביר אותה על כל טבעיו, ותהיה בעיניו חשובה משאר מידותיו, כי בה יגיע אל רב המעלות, וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות. "

[אורחות צדיקים, שער הבושה].

 

"הנה השחוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט ומקריבים אותו הלוך וקרב שתהיה היראה סרה מעליו מעט מעט מדרגה אחר מדרגה עד שיגיע אל העוון עצמו ויעשהו" – והנה השחוק והלצון פוגעים בנפשו של האדם ומביאים אותו בהדרגה אל העוון, כפי שהסברנו לעיל, ומסביר הרמח"ל כי, דיקא ההדרגה היא המכשילה את האדם, שלא מבחין בכך שהוא מתרחק מן הטוב אל הרע. ומסביר הרב קוק, כי כל חטא נובע מפגם ביכולת בנפש האדם -

"כל חטא נובע מפגם ביכולת בנפש האדם. נחלשה הנפש, ואינה יכולה לעמוד נגד נטית הרע שבה. חסרון-יכולת זה בצאתו אל הפועל מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה והכרת הטוב מתטשטשת. התשובה באה אחר בינה. כשמגבירים את הכרת הטוב, הבאה בשלימותה גם עם הכרת הרע. הרע מבחין את הטוב, כשעומק הרע נעשה ידוע ברעתו, מבהיק יותר עומק הטוב בטובו. וכל מה שידיעת הטוב מתבררת, והפגם שגרם החטא להחשיך את הידיעה, הולך לו ע"י השבת הרצון ונטית הנפש אל הטוב, מתעוררת ע"י ההכרה ג"כ הנטיה לכסס את רצון~ הטוב ולהציל גם אותו מפגמו של החטא, והנפש אשר נחלשה מקבלת את טובה כזה להעמיד את נפילתה ולתקן את יכלתה שתהיה במלואה בתור יכולת לטוב, וע"י זה נעשית הבחירה חפשית באמת, ושיקול הטוב נשקל הוא באין מפריע, וממילא כח-המושך הרוחני, שיש בכל נפש להמשך אל הטוב, פועל הוא להגביר את הכרעת הטוב ולהעמיד את סדרי החיים של היחיד והצבור כולם על המרכז של הטוב הגמור, שמלתו האחרונה היא אור השם) . אורות התשובה, ט', ט).

 

אם כן השחוק והלצון:

מביאים את האדם עד לעשיית החטא, אשר מחליש הוא את כח הרצון של הטוב, וחלישות הרצון מחוללת חלישות הידיעה והכרת הטוב מתטשטשת.

נחלש כח הרצון, החשוב כל כך לעבודת השם ולתשובה, כי מי שרב שחוקו - מתמעט מוראו.

והגורם אל הכת הזאת, כת הלצים, לבלתי שמוע מוסר. מפני שהמדה המביאה אל הלץ הזה היא מדת היות האדם חכם בעיניו. והשחוק והלצון מחלישים את יכולת ההתבוננות בבהירות בנעשה.

הליצנות בסיבת הגאוה, שהיא הפך הענוה, מחלישים את הבושה, שכפי שאמרו חכמים: השכל הוא הבושה והבושה הוא השכל .

ובכך מביאה את האדם להתרחק, ללא כל הבחנה, ולהגיע למצב, שיעבור עבירות שלולא השחוק לא היה מעלה על דעתו לעשותן, בשל היות השחוק וקלות הראש היפוך יראת שמים, ב"אורחות חיים" להרא"ש כתיב: "אל תנהג עצמך בקלות ראש, ויהי מורא שמים עליך", וכפי שכותב הרמח"ל : "וחכמים ז"ל אמרו (אבות ג' יג): "שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה", כי אף על פי שחמורה היא הערוה אצל כל בן-דעת, ולבו ירא מקרוב אליה, מכח הציור שכבר נצטייר בשכלו מאמיתת גודל פשעה ורוב עונשה" – אם כן, השחוק והלצון מטשטשים את שיקול הדעת של האדם וההחלטות שלו לא נעשות עפ"י דעתו, אלא הוא מצוי בשליטתו המוחלטת של היצר הרע [בלא שיבחין בכך כלל, בשל ההדרגה, שנעשו  הדברים].

 

"העולם נברא למען בני דעת, וע"י הליצנות מאבד האדם את דעתו השקולה והריהו "יוצא" מן העולם, וכיון שנפרדו גדריו, אין גבול להתדרדרותו. אף זו כוחה של הליצנות לסלק מן האדם כל התעוררות והתפעלות של מוסר ויראה, ואף זו גורמת לו לצאת מעולמו, כי העולם "רציני" עד מאוד, והמתלוצץ יוצא מן העולם (רבי חיים שמואלביץ זצ"ל) – כך גם רואים אנו היום בטמבלויזיה ובאמצעי המדיה, שמעלים סרטים ו"תוכניות בידור", כביכול, שבתוכם גלומים דברי תועבה ונבולי פה, ותכנים פסולים. הצופה "המתבדר" אינו שם לב כי נחשף הוא להשפעתם השלילית, ואינו מבחין  כי חושיו וכח השיפוט שלו הופכים כהים   והוא מוצא עצמו מכשיר את הטמא והפסול, עד כדי כך, שמעשי תועבה שהקב"ה פוסל מכל וכל, יכול לבוא לידי כך שיאמר שהמעשה (חוח"ו) לא פסול ואף רצוי לפני השם.

 

"לפי שכמו שכל מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדברים, כן כל עצמו של השחוק אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות, ונמצא שלא יבואו הרהורי היראה בלבו כלל " – שחוק ולצון מסיטים את הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות ומסירים היראה מלב האדם. צלילות הדעת, ההתבוננות והרצון שכל כך חשובים לעבודת השם - מתבטלים ונמצא האדם מאבד את "מידת הזהירות"!

 

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

     יקובל ברצון,אמן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת