33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 32] - כ"ה ניסן תשע"ו - מוסר ואמונה "מסילת ישרים" / הרמח"ל

בחסדי השם יתברך נתחיל פרק ה' – "בבאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם"

"הנה מפסידי [לגמרי] המידה הזאת ומרחיקיה [במדת מה, ולזמן ידוע] הם שלושה:

האחד: הוא הטפול [העסק בפועל] והטרדה העולמית [המחשבות אודות עניני העולם הזה, בגינם אין ישוב דעת],

השני: השחוק והלצון [שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת עליו, ואפילו אינו של לצון מכל מקום אין בו יישוב. קלות ראש-לצון], [רש"י שבת דף ל, ב],

השלישי: החברה הרעה [עיקר הבעיה בדורינו].

ונדבר בהם אחד אחד.

הנה הטפול [ההתעסקות המעשית] והטרדה [טירדת המחשבה] כבר דברנו מהם למעלה [רבינו כתב על כך בפרק ד' ובארנו בהרחבה בשיעורים: 22-31], כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזקי [קשורות באזיקי] המשא אשר עליהם, ואי-אפשר להם [אפילו אם יתעורר מפעם לפעם, מכל מקום מחשבותיו קשורות ע"י עניני העולם הזה ואי אפשר להם להשתחרר מהם] לתת לב [להתבונן במעשיהם מתוך עומק ופנימיות] אל המעשה. והחכמים עליהם השלום בראותם זה אמרו [אבות ד' יב]: "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה". כי הנה העסק מוכרח הוא [אחרי חטא האדם הראשון, כמו שכתוב: "בזעת אפך תאכל לחם"] לאדם לצורך פרנסתו [לעשות קצת השתדלות, שהרי הפרנסה משמים קבועה מראש, ללא קשר להשקעה בזמן], אך רבוי העסק [היכן הבטחון בקב"ה – יש לבטל "כוחי ועוצם ידי"] אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו [שלא ישאיר לו מקום לעבודתו (עבודת השם), כי אז עושה יותר מכפי חיוב ההשתדלות שלו, ואינו מביא לו תועלת] מקום אל עבודתו [עבודת השם, דהינו: תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים], על כן נצטוינו [במיוחד] לקבוע עתים לתורה [כלומר, להתחיל את תכנון היום מכך, שחייב הוא ללמוד תורה ואח"כ יראה מה יעשה לפרנסתו]. וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פנחס: "תורה מביאה לידי זהירות". וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו זכרונם לברכה [שם ב, ו]: "ולא עם הארץ חסיד" [חסיד-עובד ה']. וזה כי הבורא יתברך שמו שברא היצר-הרע באדם הוא שברא התורה תבלין לו [אין התורה שוללת עניני העולם הזה אלא, כשם שהתבלין ממתיק את האוכל, כך התורה מלמדת איך לנצל את העולם הזה לצורך עבודת ה' ונותנת לו טעם, התורה תבלין ליצר הרע], וכמו שאמרו [קדושין ל, ב]: "בראתי-יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" [ובעיקר ע"י עסק התורה ויגיעתה, כי היצר מתחדש ומתגבר על האדם מדי יום ביומו. ואם כן, יגיעת התורה שהיא גם מביאה לחידושים בתורה ולהתגברות, היא ביכולתה לנצח את היצר הרע (באר יוסף)]".

 

לפני שנדון בדברי הרמח"ל על שלושת מפסידי ומרחיקי "מידת הזהירות", נלמד מהו "כתר-תורה", מדברי בעל "אורחות צדיקים", וזו לשונו הקדושה:

התורה

בשלושה כתרים נכתרו ישראלכתר תורה, כתר כהונה כתר מלכות [אבות פ"ד מי"ג]. כתר כהונה זכה בו אהרון, שנאמר: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" [במדבר כה, יג]; כתר מלכות זכה בו דוד עליו השלום, שנאמר "זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי" [תהלים פט, לז]; כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר: "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" [דברים לג, ד] - כל מי שרוצה, יבוא ויטול, שמא תאמר, שאותם כתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר: "בי מלכים ימלכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו" [משלי ח, טו-טז]; הא למדת, שכתר תורה גדול מכתר כהונה ומכתר מלכות [יומא עב, ב].ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: ממזר תלמיד-חכם קודם לכהן גדול עם-הארץ. שנאמר: "יקרה היא מפנינים" [משלי ג, טו] - מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים [הוריות יג, א].

אין לך מצוה בכל המצוות שהיא שקולה כנגד תלמוד תורהרק תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצוות, לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה [ב"ק יז, א]. ומה שאמרו "תלמוד תורה כנגד כולם" [פאה פ"א מ"א] - זה הלומד על-מנת ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, ומפני קביעותו בתורה אינו יכול לקיים כל המצוות, ובשעה שאינו לומד עושה כל מה שיוכל לעשות, ובזה מראה דעתו שחפץ בעשית המצוה, ואז תלמוד תורה כנגד כולם, כי כהוא לומד המצוה וחפץ לקימה אז יש לו שכר כאילו קימה, כיון שנתעכב מחמת קבעותו, ונמצא ששכר עשיה ולמוד בידו; אבל מי שהולך בטל פעמים רבות, והיה יכול לעשות מצוה בעת הבטול ואינו חושש לעשותה, או בשעה שעושה שום מצוה אינו מדקדק בה כראוי, על זה לא נאמר תלמוד תורה כנגד כולם.

מי שנשאו לבו לעשות מצוה זו לקיים כראוי לה ולהיות מוכתר בכתרה של תורה, לא יסיח דעתו לדברים בטלים, ולא ישים אל לבו שיקנה תורה עם עושר וכבוד כאחד, אלא כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל [אבות פ"ו מ"ד]. ואם תאמר: עד שאקבוץ ממון וכשאפנה מעסקי אז אחזור ואקרא ואשנה - אם תעלה מחשבה זו בלבך, אז אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם, אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי [אבות א, טו]. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה [אבות ב, ד].

כתיב בתורה: "לא בשמים היא" [דברים ל, יב] - פרוש, בגסי הרוח: "ולא מעבר לים היא" [שם פסוק יג] - פרוש, באותם שהולכים מעבר לים" [ערובין נה, א]. לפיכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: ולא כל המרבה בסחורה מחכים [אבות פ"ב מ"ה].

ואמרו חכמינו: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה [שם פ"ד מ"י]. ומתוך שאדם עוסק בתורה לשמה, וטורח ויגע לשם שמים, אז נעשו שתי כליותיו כשני מעינות, ומוצא טעם והלכות מעצמו, מה שלא למד מעולם ומה שלא ניתן אפילו למשה מסיני, כאשר מצינו באברהם אבינו זכרונו לברכה [ב"ר צה, ג], שלא למד מעולם משום אדם, אך מעצמו היה יושב ומחשב אחר המצוות, ולמד מלבו כל התורה והמצוות, עד שהעיד עליו הכתוב: "וישמור משמרתי, מצוותי חוקותי ותורותי" [בראשית כו, ה]. ואמרו חז"ל, שאפילו ערובי-תבשילין היה יודע.

וגם אמרו חז"ל: אברהם אבינו ע"ה למד ארבע מאות פרקים [בהלכות עבודה זרה]. ומי לימד לו כל זה? אלא נעשו שתי כליותיו כשתי מעינות ונובעות לו חכמה ותורה. וכן מצינו ברבי אליעזר הגדול, מתוך שעסק בתורה הרבה העידו עליו רבותינו זכרונם לברכה, שנתגלה לו מה שלא נתגלה למשה מסיני [פרקי ר"א פ"ב]. וכן עשו רבותינו זכרונם לברכה, מדורו של משה רבנו ע"ה עד דורו של יהושע. ומיהושע לזקנים ולנביאים ולאנשי כנסת הגדולה ולתנאים ולאמוראים ולגאונים ולכל חכמי הדור, שעסקו בתורה הרבה ונתנו נפשם עליה, נתגלו להם רזי תורה וסודי חכמה מה שאין אדם יכול למצא מעצמו. וכבר מנו חז"ל בפרקי אבות [פ"ו מ"ו] ארבעים ושמונה דברים שנקנית התורה בהם. ומי שיעלה על לבו להיות זוכה לדרך התורה, יטריח לקיים אותם ארבעים ושמונה דברים, ואז יעלה לכל טוב. 

וצריך הלומד להיות זריז וזהיר ללמוד, כי מלאכת התורה אינה דומה לשאר מלאכות, כי הלומד שאר מלאכות אפילו יבטל ממנה כמה שנים לא ישכחנה, אבל כשלומד תורה ואינו חוזר מיד שוכח; ואפילו אם יחזור מאה פעמים, אם יסיח דעתו ממנה ישכח הכל. והדין נותן, כי כל מלאכות אינן צריכות לב כי אם כשלומד המלאכה בתחילה, אבל בעשיתן אינן צריכות לב, אך עושה מלאכתו וחושב הנה והנה; אבל הלמוד אינו כן, כי כל פעם ופעם צריך לבו לכון שמועתו, ולא לחשוב בשום דבר אחר כי אם בשמועתו, לכן מי שיפנה לבו לבטלה, מיד הוא שוכח מה שטרח כל ימיו.

וגם אמרו חז"ל: אם אין אדם שוכח מה שלמד, אם-כן היה לומד כל התורה כולה ואחר-כך היה הולך בטל, והבטלה מביאה לידי שעמום ולידי עברה [כתובות נט, ב], לכך נגזרה גזרת השכחה, שיהא אדם עוסק בתורה כל ימיו, ומתוך כך אינו בא לידי חטא. והתורה מביאה לידי מעשים טובים וזכות, כי כאשר הוא עוסק בתורה והוגד לו עונש העברות וזכות המצוות, אז נותן אל לבו לעשות הטוב. ויגיעת התורה משכחת ומונעת אותו מן העוון, אבל הבטלה גוררת את העוון ומורידתו לשאול. לכן יהא זריז לעסוק בתורה תמיד יומם ולילה, ואף כשהוא הולך בדרך או שוכב במטתו. ואם אינו יכול ללמוד בפה, יחשוב בליבו על שמועתו, ויהא דעתו על למודו שלא יסיח דעתו מלמודו, ואז קיים "והגית בו יומם ולילה" [יהושע א, ח]. כי אינו אומר "ודברת בו יומם ולילה", אלא "והגית בו", והגיון אינו אלא בלב. ועל זה נאמר: "ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" [דברים ו, ז]. וזהו שנשתבחו רבותינו ז"ל שלא הלכו ארבע אמות בלא תורה: או היו לומדים וגורסין, או היו מחשבים בליבם בשמועתם או היה דעתם בלימודם ["אורחות צדיקים", שער התורה].

 

נגענו במעט ב"כתרה של תורה", ובעה"י נוסיף עוד בהמשך הלימוד, אך גם במעט זה יכולים אנו להבין מהי כוחה של תורה - העסק בתורה וביגיעתה, הוא התבלין ליצר הרע, כי היצר מתחדש ומתגבר על האדם מידי יום ביומו. ואם כן, יגיעת התורה, שהיא גם מביאיה לחידושים בתורה ולהתגברות, כפי שלמדנו לעיל, היא יכולה לנצח את היצר הרע.

וכמו שאמרו [קדושין ל, ב]: "בראתי-יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" - חז"ל כינו את התורה: "תבלין" ליצר הרע. ההבדל בין סם לתבלין הוא, שסם מבטל לגמרי את הדבר, ואילו התבלין אינו מבטלו, אלא משנה את טעמו ומשפרו.

להלן דבריו של ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "דובר צדק" [פרשת אחרי-מות, אות ד']: והנה ידוע כי ידיעת החכמה הוא מצד חשק ותאווה. וכמו שמובא במדרש הנעלם, דגם לעתיד לא יתבטל יצר הרע, דאי לאו יצר הרע לא אשתכח חמידו דאורייתא [לא תהיה מצויה  חמדת לימוד התורה]. על זה אמרו: בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין. פירוש, ממש כמו התבלין שמתבל המאכל, עד שאותו מאכל נעשה טוב מאוד, כמו שאמרו חז"ל [בראשית רבה ט, ז]על פסוק [בראשית א, לא] "וירא אלוקים את-כל-אשר עשה והנה-טוב מאוד": טוב מאוד - זה יצר הרע, כי שם כל חשקו ומאוויו וכח התאווני שבגופו בתולדה [בטבע], לחשוק בדברי תורה. כי באמת יש שם תאווה גדולה וחשק גדול לדעת עומק החוכמות שלה. ואז נעשה מיצר הרע יצר טוב, עכ"ל.

 

ונחזור לשלושת מפסידי ומרחיקי "מידת הזהירות":

האחד: הוא הטיפול והטרדה - הם, ההתעסקות בעניני והבלי העולם הזה, שדוחקים בנו להטרידנו ולא מאפשרים לנו ישוב דעת, לעצור רגע ולחשוב, מהי התכלית בעולמינו ועל מה נשים דעתינו, שמא נפסיד את אשר מחכה לנו לעתיד לבא [עולם הבא], שהוא מלכתחילה מטרת בואנו לעולם הזה. [רצוי לחזור על הלימוד הנרחב שעשינו בפרק הקודם, פרק ד' - "בדרך קנית הזהירות" - שעורים 22-31] - הקב"ה מסמן לנו להתעורר וכמו אבא אוהב אומר: "בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים. שפוך שיחה ודרוש סליחה מאדון האדונים, רחץ וטהר ואל תאחר בטרם ימים פונים, ומהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מעונים, ומפשע וגם רשע ברח ופחד מאסונים", ובעה"י נשיב: "אנא שעה שמך יודעי ישראל נאמנים, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" [מתוך "סליחות"]. 

 השני: השחוק והלצון, השלישי: החברה הרעה - כתיב בתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" [תהלים א, א] - כל מילה וכל אות בספר קודש הינם בעלי משמעות. לא לחינם פתח דוד המלך ע"ה, את ספר תהלים במשפט זה. אשרי האיש אשר לא הלך - כאן טמונה ידיעה ברורה על כך, ששורש הבעיה העיקרית של "מפסידי מידת הזהירות" היא, באלו ההולכים בעצת רשעים ובדרך חטאים עומדים ובמושב לצים יושבים. כי ההולך עימם, יבוא לידי עמידה והעומד יבוא לידי ישיבה ויהפוך חלק מהם. לכן אשרי האיש שנזהר ולא הולך...! התשובה והפתרון למלחמה במפסידי ומרחיקי "מידת הזהירות" מובאת מיד ע"י דוד המלך: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" [תהלים א, ב]. ואם יעשה כן, ויבחר ב"כתרה של תורה" יזכה כי: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא-יבול וכל אשר יעשה יצליח" [תהלים א, ג].

 

ומדבריו המחכימים של דוד המלך לדברי רבי פנחס בן יאיר בבריתא: "תורה מביאה לידי זהירות":

ב"מסילת ישרים" סוף פרק א', רבינו הרמח"ל מציין את הכללים, המתבססים על דברי רבי פנחס, אשר יביאו אותנו לידי שלמות בעבודת השם. ומתחיל רבינו ממדרגות "מידת הזהירות". ואילו בגוף הברייתא של רבי פנחס בן יאיר, סדר המדרגות מתחיל מן ה"תורה". והיינו אומר: "תורה מביאה לידי זהירות, וזהירות מביאה לידי זריזות" וגו'. מכאן לומדים, שכל עצם מציאותם וקיומם של כל המדרגות כולם אינם אלא מפני שהם תנאי במדרגת התורה. לכן כשתורה מביאה לידי זהירות יש כאן תורה של זהירות, וכשתורה מביאה לידי זריזות יש כאן תורה של זריזות, וגו'. 

הרמח"ל פתח סדר המדרגות, ב"זהירות מביאה לידי זריזות" וגו', מפני שדוקא כאן מתחיל מהלך של "סדר המדרגות", ונמצא דמדרגת התורה אינה נכנסת בסדר המדרגות הבנוי באופן של זה למעלה מזה, שבשעה שהנך נמצא על גבי המדרגה העליונה הנך מסולק מזו שלמטה הימנה. אלא התורה היא מציאות המוכרחת לכל המדרגות כולן! - על כן אמר דוד המלך: כי אם בתורה חפצו, יזכה - "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא-יבול וכל אשר-יעשה יצליח" [תהלים א, ג] - כי ההצלחה בעולם הזה והזכות לעולם הבא תלויים - בתורה!

 

ונסיים לימוד נפלא זה, עם עצת בעל  "אורחות צדיקים":

"לכן תתן לבך וכל דעתך על התורה בכל עת ובכל שעה ותמצא חיים וכבוד ותזכה לפרי רב בעולם הזה ולכל מדות טובות שבעולם, כי אדם לומד בתורה חוכמה ויראה ודרך-ארץ וענווה וצניעות וכל מעשים טובים, ומן השמים עושים לו צרכיו, והתורה משמרתו ומגדלתו ומרוממתו, כמו ששנו חכמים (אבות פ"ו מ"א): רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה; ולא עוד, אלא שכל העולם כדאי הוא לו. נקרא רע, אהוב וכו', ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. הרי שכר פריה בעולם הזה, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלוהים זולתך" (ישעיה סד, ג), אפילו נביאים לא ראו בשכר הצפון לצדיקים לעתיד לבא, וכל מה שראו ונתנבאו – לגן, אבל עדן – "עין לא ראתה אלהים זולתך" [ברכות לד:] ואין למעלה הימנה לעולם הבא" ["אורחות צדיקים, שער עשרים ושבעה, "שער התורה"].

 

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי התורה הקדושה, אמן!

 

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       



יקובל ברצון,אמן! 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת