33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 31]–כ"ג ניסן תשע"ו– "מסילת ישרים/ הרמח"ל-בעה"י נסיים פרק ד'–"בדרך קנית הזהירות"

 

בחסדי השם יתברך, נסיים פרק ד' – "בדרך קנית הזהירות"

 

"הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב [ישעיהו ו, ז]: "וסר עוונך וחטאתך תכופר", שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר [לא די בקבלה כנה לעתיד, וכדי לבא לידי תשובה גמורה, צריך להתחרט על העבר, ומהו חלקה של החרטה בתשובה? מצד אחד היא באה כדי לחזק את הקבלה להבא, כי אין הקבלה מבוססת היטב אלא כשהיא באה מתוך הכרת גודל החטא ומתוך צער על העבירות שעבר. ולא עוד, אלא שהחרטה באה לתקן גם את העבר עצמו, צער החרטה מנקה את טמטום הלב כדברי מסילת ישרים: "שהעוון סר מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם" וכו' (מכתב מאליהו). (בשעור 29 , ה' ניסן תשע"ו, הרחבנו על ענין עקירת הרצון והסרת העוון)] במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע. וזה חסד ודאי שאינו משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה [כנגד הרצון] והצער [כנגד ההנאה שנהנה מהחטא], וכן אריכות הזמן איננו ותרון [מלשון ויתור] על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון, וכן שאר כל דרכי חסד, כענין [סנהדרין קד, א]: "ברא מזכה אבא" [כי הבן הוא המשכו של האב, כי כל המניח בן צדיק כאילו לא מת], או: "מקצת נפש ככל הנפש" [קהלת רבה ז, כה] [בקהלת רבה [ז' כ"ז] אמר רבי יצחק שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים, במה נתכפר לו, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו הקטנה ויצא ממנה טיפת דם, מקצת נפש ככל הנפש,ע"כ. והיינו דם ניקף דמכפר – מקצת נפש ככל הנפש – והחשבון מתמצא], המוזכרים בדברי חכמים, דרכי חסד הם לקבל את המועט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מידת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עברות בלא כלום [לאחר הדין] או שלא יושגח עליהם [שלא יובאו לדין, או שלא ידונו אותו עליהם], וזה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי-אפשר לימצא כלל. ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא לימלט [להנצל], ודאי שמידת הדין לא תשוב ריקם, וכן אמרו חז"ל [מדרש רבה בראשית סז]: "מאריך אפה וגבי דילה" [מאריך אפו וגובה את שלו]. נמצא, שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו, פתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי היזהר במעשיו תכלית הזהירות ולדקדק בם תכלית הדקדוק. הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מידת הזהירות ודאי אם בעל נפש הוא". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

"מאריך אפה וגבי דילה" – בתחילה ברא הקב"ה את העולם, במידת אלהים, שהוא יחוס המשפט... אלא שראה שאותו הדין לא יוכל העולם עמוד בו, שיתף עמו מדת הרחמים, פרוש: לא שחזר בו ממחשבה ראשונה ח"ו, אלא, שיעשה המשפט בדרך רחמים... שלא ליפרע ממנו תיכף ומיד בלא הארכת זמן, ולעולם אין לאדם אלא מה שיגיע אליו במשפט, והוא אומרם ז"ל [ירושלמי שקלים פ"ה ה"א] מאריך אפיה וגבי דיליה, נמצאת אומר שלא חזר ממחשבתו, כי לא מצינו שקדם במחשבת ה', שלא התנהג במשפט בסדר זה, שיהיה נפרע ברחמים, [אור החיים, בראשית א, א].

 בשיעור 27 (ג' ניסן תשע"ו), למדנו, מתוך "תומר דבורה" לרמ"ק, על 13 מידות הרחמים שהקב"ה מנהיג את העולם, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי – וכפי שהסברנו לעיל, כי לא מצינו שקדם במחשבת ה', שלא התנהג במשפט בסדר זה, שיהיה נפרע ברחמים, כלומר הקב"ה נפרע במשפט.

אם כן, החסד, מה מטרתו?

"וכן אריכות הזמן איננו ותרון [מלשון ויתור] על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון" – כאן מונחת התשובה להנהגת החסד האלוקי. הקב"ה מרחם ומאריך אף – בעבור לפתוח פתח לאדם לשוב בתשובה! לא ויתור על החטא, אלא פתח לתיקון!

"שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה [כנגד הרצון] והצער [כנגד ההנאה שנהנה מהחטא]" – הרמח"ל מתאר במשפט זה את תחילתה של התשובה, כפי שכתב רבינו יונה: בתחילה, החרטה ולאחריה, עזיבת החטא, היגון, הצער וכו'. [בשעור 29 (ה' ניסן תשע"ו), מנינו את עשרים העקרים של התשובה, מתוך "שערי תשובה" לרבינו יונה].

מצינו איפה, כי הנהגת החסד, פותחת פתח לתשובה. פתח לחוטא הרוצה לשוב ולתקן, יחד עם זאת, "שדרכי חסד הם לקבל את המועט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מידת הדין...  מידת הדין לא תשוב ריקם" - מלמדנו רבינו הרמח"ל, כי מידת הדין תתבע את שלה. הפרעון יהיה במשפט, ולא יחשוב האדם, שאם ההנהגה היא הנהגת חסד, יוותרו לו על פשעיו, ככתוב: "אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יוותרו חייו" (ב"ק נ.). מידת הרחמים אין פרושה וותרנות אלא הארכת זמן.

במקום להחיל את הדין במלוא תוקפו מיד, באה מידת הרחמים ומאריכה את הדין, ונפרעים מן האדם לאט לאט. והדברים מבוארים היטב בגמרא במסכת עבודה זרה: "משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה (גובה חוב) משני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו. אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת" (ע"ז ד.).

אחד מהביטויים, למידת הרחמים, כפי שלמדנו, הוא "ארך אפיים". הגמרא מבארת שהקב"ה מאריך את אפו, אבל בסוף גובה את שלו: "א"ר יודן, מאן דאמר רחמנא וותרן הוא ליוותרון מעוהי, (מי שאומר שהקב"ה ותרן, יוותרו מעיו) אלא מאריך אפיה וגבי דיליה (אלה מאריך אפו וגובה את שלו)" (מדרש תהילים, מזמור י).

בזוהר הקדוש מובא משל נפלא בעניין זה: משל למלך שאמר לבנו שאם יחטא כלפיו יזרוק עליו אבן גדולה. לאחר זמן חטא הבן, ולא ידע המלך מה לעשות. שכן מצד אחד חייב הוא לקיים את דיבורו, ומאידך אינו רוצה להרוג את בנו. והיה המלך מצטער. עד שבא יועץ אחד ואמר לו שיפרק את האבן לאבנים קטנות, ויזרוק את האבנים הקטנות על בנו, ובכך למעשה הוא גם יקיים את דיבורו וגם יציל את בנו.

גם ה' הטוב, מחד גזר בתורתו שהחוטא ייענש, ומאידך רוצה ה' כי בניו יחזרו בתשובה ולא שימותו בחטאם, לכך באה מידת הרחמים ומאריכה את חרון האף - את הדין, ונותנת לאדם עוד שהות על מנת שיחזור בתשובה לה' יתברך.

בארמית נקרא ה' "רחמנא" - רחמן. כיוון שכל העולם קיים בזכות מידת הרחמים הנותנת לנו עוד ועוד זמן עד אשר נשוב אל ה'. כאשר אנו מבקשים בתפילה, שה' יתנהג עימנו במידת הרחמים אין אנו מבקשים שיוותר לנו, אלא אנו מבקשים שייתן לנו עוד תוספת זמן, או לחילופין, שיפרע מאיתנו לאט לאט על מנת שנוכל לעסוק בתשובה.

 

בעלון "גנזי המלך" של הרב אמנון יצחק שליט"א, פורסם שיעור לפרשת "יתרו", שמתאר בצורה מפורטת ומעמיקה את עניין החסד והמשפט ואת דברי חכמינו ז"ל: "מקצת נפש ככל הנפש", על מידת הדין התובעת את שלה. להלן דברי הרב:

"פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי" 

"מידת הרחמים עלינו התגלגלי"

"בפרשת "יתרו" נאמר: "אנכי ה' אֹלֶקיָך קל קנָּא פּקד עוֹן אבות על בּנִים על שׁלּשׁים וְעל רבּעים לשׂנְאי" ('שמות' כ). עוד נאמר:  "ֹלא יְנַקּה ה' את אשׁר יִשא את שׁמוֹ לשוְא" (שם). אנו למדים מכך כמה חמור עונשם של עוברי עבירות, הקב"ה פוקד את עונש העון אפילו "על שׁלּשׁים וְעל רבּעים" על דור שלישי ורביעי! עד כדי כך היא חומרת העון שאין מספיק בכדי ליפרע ממנו את העון, עד בצוע עונש גדול כל כך. והקב"ה אומר לנו: "כּי לא יְנַקּה ה' את אשׁר יִשא את שׁמוֹ לשוְא", אין ויתורים! ואמרו חז"ל: 'כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מעיו' ('חולין' צב.). נמצא אם כך, שאדם שחוטא נגזרים עליו עונשים קשים ומרים ואיך יוכל על ידי התשובה לינצל מהעונשים הללו ? הפסוק אומר: "וְהסיר ה' ממּך כּל חלי וְכל מְדוֵי מצַריִם הרעים אשׁר יָדעתּ לא יְשׂימם בְּך וּנְתנָם בּכל שׂנְאיָך" ('דברים' ז טו). אין הכתוב אומר: "ֹלא יְשׂימם בְּך" בלבד, אלא המשיך הכתוב: "וּנְתנָם בּכל שׂנְאיָך". לפי שכשמידת הדין שולטת בעולם היא אינה שוקטת עד שיבא הדין לידי מיצויו וכל זמן שלא נתמצה הדין לגמרי בפועל, מידת הדין לא קבלה את חלקה הראוי לה והיא עומדת ומקטרגת ותובעת את התגשמותו של בצוע הדין באופן מעשי בעולם. אולם הקב"ה ברחמיו הגדולים על עם ישראל, פעמים רבות פועל ע"י מידת הרחמים להחליף את מידת הדין מישראל ולהעבירה להתקיים על אומות העולם ובזה הוא משקיט ומרגיע את מידת הדין, שנתמלאת תביעתה למיצוי הדין. כי כך היא המידה, שמידת הדין לעולם אינה מוותרת על כל מה שנפל כבר בחלקה והיא רוצה תמורה וחליפין עד מילוי ומיצוי הדין. לכן כשעם ישראל רואה את הדינים שבאים על אומות העולם, הוא צריך להודות לקב"ה על רחמיו הגדולים, שכן פעמים רבות אותם דינים היו צריכים לבוא על עם ישראל חס ושלום ועלינו להודות להשי"ת על רחמיו המרובים שהסיר מעמנו את כל המחלות והפגעים הרעים האלה. על כך אמר 'ישעיה' הנביא: "כּי אנִי ה' אֹלֶקיָך קדוֹשׁ יִשׂראל מוֹשׁיעָך נָתתּי כפרָך מצַריִם כּוּשׁ וּסבא תּחתּיָך: מאשׁר יָקְרתּ בעינַי נִכבּדתּ וַאנִי אהבתּיָך וְאתּן אדם תּחתּיָך וּלאומּים תּחת נַפשך" (מג ג). המצרים, היו לעם ישראל לפדיון כשהבכורים שלהם מתו ואילו אתה ישראל "בּנִי בכִרי" ('שמות' ד( נצלתם כאשר הייתם חיבים כליה. וכן אמר 'יחזקאל' הנביא : "וָאמר לשׁפּך חמתי עליהם לכלּוֹת אפּי בּהם בּתוְֹך ארץ מצָריִם" (כ, ח). ורש"י מסביר: שהם שמונים אחוז מרשעי ישראל שמתו בשלשת ימי האפילה. והוא, לפי שהיתה גזירת כליה והקב"ה המיר אותה כדי שחלילה ישראל לא יאבדו כולם, ע"י פדיון בכוריהם של מצרים. כיון שהדין מתוח בעולם, אינו רוצה להתבטל חנם ותובע את התגשמותו ולא יבוא על ספוקו עד שיתנו לו במקום עם ישראל חלופה, כי הכליה מוכרחת לבוא. והקב"ה פודה את ישראל ושופך את חמתו על מצרים ואדום. ואמרו חז"ל: 'אמר רבי אלעזר בר אבינא: "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל. שנאמר: "הכרתּי גוֹיִם נָשׁמּוּ פּנּוֹתם הֱחרבתּי חוּצוֹתם" ('צפניה' ג). וכתיב: "אמרתּי אך תּיְראי אוֹתי תּקחי מוּסר" " (יבמות' סג) .ונביא לכך כמה וכמה דוגמאות מדברי חז"ל הקדושים; בעקידת יצחק מצינו שנאמר לאברהם אבינו: "הנֵּה איִל אחר נֶאחז בּסּבך בַּקְרנָיו" ('בראשית' כב). למה צריך את האיל? הרי הדבר היה לצורך הנסיון של "וְהעלהוּ שׁם לעֹלה" (בראשית כב) ואחרי שעמד בנסיון בעוז ובגבורה והתגלתה מסירות נפשו לה' נסתיים הנסיון. ומה צורך עוד בקרבן?

אלא הטעם הוא כמו שנתבאר; כיון שמידת הדין לא סותמת את פיה והיא רוצה את חלקה וכיון שהיא התכוננה לכך שמגיע לה קרבן, היה צריך לפייס אותה, לשחד אותה ולתת לה איל במקום יצחק אבינו. וכמו שמצינו בשעיר המשתלח ביום הכפורים שגם הוא שוחד ותמורה לשטן, שלא יקטרג על עם ישראל, לכן תמיד צריך להביא מישהו חליפתו. כמו כן מצינו; 'כשעברו ישראל את הים היו ישראל שבאותו הדור, מקטני אמנה, אמרו: "כשם שאנו עולים מצד זה, כך מצרים עולים מצד אחר"... אמר לו הקב"ה לשר של ים: "פלוט אותם ליבשה". אמר לפניו: "רבש"ע כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו"? אמר לו: "אני אתן לך אחד ומחצה שבהם" ' ('ילקוט שמעוני' 'שופטים' ה נג). כלומר: אני אתן לך פעם וחצי יותר מהם. לכן בפרעה כתוב: "שׁשׁ מאוֹת רכב בּחוּר" ('שמות' יד) טבעו בים סוף. ובסיסרא כתוב: "תּשׁע מאוֹת רכב בְּרזֶל" (שופטים' ד) נגרפו בנחל קישון. זו היא התמורה שקבל הים כלפי אלה שהיו בים סוף. שוב אנו רואים איך שמידת הדין תובעת את שלה ומבקשת תמורת הנידונים, להחליפם באחרים. בגזירת עשרת הרוגי מלכות; 'טהר רבּי יִשׁמעאל עצמוֹ וְהזְכּיר את השם בּסלּוִּדים. וְעלה למּרוֹם... וּשׁנַיִם מהם הוֹציאוּ תּחלּה שׁהם גְּדוֹלי יִשׂראל. רבּי יִשׁמעאל כּהן גָּדוֹל וְרבּן שׁמעוֹן בּן גַּמליאל נְשׂיא יִשׂראל... שׂרפי מעלה צעקוּ מָרה: "זוּ תוָֹרה וְזוּ שׂכָרהּ"?...  ענְתה בּת קוֹל משמיִם: "אם אשׁמע קוֹל אחר אֱהפך את העוֹלם למיִם. לתהוּ וָבהוּ אשׁית הדוֹמיִם. גְּזֵרה היא מלּפנַי קבּלוּה משׁעשׁעי דת יוֹמיִם" ' (מתוך סדר ה'עבודה' ל'יום הכפורים'). זאת אומרת שיש גזירת כליה על העולם כולו להופכו לתוהו ובוהו ואם עשרת הרוגי מלכות יקבלו על עצמם את הגזירה, לא תבוא הכליה על העולם! מסירות הנפש של עשרת הרוגי המלכות, תחליף את הגזירה של ההשמדה והחרבן של העולם, שכן מידת הדין תובעת בכל החומרה ואינה מוותרת. הגמרא מספרת: שרבי אלעזר נכנס לבית הכסא ובא גוי רומאי אחד והעמיד אותו מכסאו, כשיצא רבי אלעזר ונכנס הגוי במקומו בא נחש והכיש את הרומאי. קרא עליו רבי אלעזר את הפסוק: "וְ אתּן אדם תּחתּיָך" כלומר: במקומך ('ברכות' סב:). מידת הדין היתה מתוחה על רבי אלעזר, אבל זכות עמדה לו שהעבירו זאת ממנו וכל זאת בתנאי שיבוא אדם אחר תחתיו, שהוא יהא חליפתו ותמורתו. וכך העבירו את הדין מרבי אלעזר ונתנו אותו על הרומאי, כי הגזירה צריכה להתקיים מכל מקום. בגמרא במסכת 'מועד קטן' (כה,ע"ב( מובא מעשה: ברבי חנין שלא היו לו בנים, הפציר רבי חנין בתפילה לקבל בנים, נשמעה תפילתו וזכה לבן, ביום שבקש לימול את בנו מת רבי חנין, פתח עליו השטן ואמר: "שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון נדבקו, בעת שמחתו נאנח, בעת חנינתו (של הילד) אבד חנינו" - האב. וקראו לו חנן על שמו. פירוש הדבר: שהטעם שלא היו לו לרבי חנין ילדים, לפי שנגזרה עליו מיתה וכיון שמי שאין לו בנים חשוב כמת נתקיימה הגזירה בצורה זו. ולפי שהרבה בתפילה לא חזרה ריקם, אבל מיד כשנולד לו הבן ושוב אינו חשוב כמת, הגזירה חזרה עליו והוא היה צריך למות. כי מידת הדין לא שותקת והיא מבקשת תמורה. מי אנוש שיכול לחקור את סודות הבריאה ואת טוב טעמו והנהגתו של הקב"ה עם ברואיו יצירי כפיו. לפעמים מה שאנו חושבים לשמחה עלול להפוך לתוגה, לפעמים מה שאנו חושבים כתוגה הוא אשר גורם לשמחה ועל האדם לבחור תמיד בגזירת ה' באהבה. וכמו שאמר הכתוב: "וּבחרוּ בּאשׁר חפצתּי" ('ישעיה' נו ד). כלומר: תמיד צריך האדם לבחור במה שה' חפץ לעשות עמו. דוד המלך אומר ב'תהילים': "ארוֹממך ה' כּי דלּיתנִי וְלא שׂמּחתּ אויְבי לי" (ל ב.( אומר על זה מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל: לפעמים נגזר על אדם גזירה שימות עבור חטא שחטא והקב"ה מחליף את ענשו בזה שיהיה עני, כי העני חשוב כמת. זה מה שאמר דוד: מודה אני לקב"ה, " כּי דלּיתנִי" כלומר: על שעשית אותי דל ועני והצלת אותי על ידי זה ממות. "וְֹלא שׂמּחתּ אויְבי לי" - לא שימחת את מלאך המות שהיה לוקח אותי. בספר 'תומר דבורה' לרבי משה קורדובירו כותב: שמצא תרופה לבטול גזירה רעה של מות, אם אדם יסתגף בבזיון שבני האדם מבזים ומחרפים אותו וישמח בעלבונות שיבואו עליו, יתבטלו ממנו הגזירות הרעות, במקום שימות הוא, או בניו. ויכוון בתפילה לבטל את כל הגזירות ולהמתיק את הדינים, על ידי שיחליף אותם על עצים ואבנים, או להעבירם על שונאי ישראל. כיון שכך, יש עלינו להכיר את חסדי הבורא יתברך, שפודה את האדם מעונשים קשים ומרים ואפילו ממות, ע"י חליפין שמקבל על עצמו את גזירת הבורא בעניות, או שמוותר על רצונותיו ועל מותרות החיים, או שיקבל תוכחת חבריו ורבותיו ושיהיה מן הנעלבים ואינם משיבים ויהיה לו כפרה ותמורה על הגזירות הרעות.

מסקנת הדברים: האדם יכול לזכות על ידי תשובה ומעשים טובים להסיר מעליו את כל חטאיו ועונותיו וממילא אף אם נגזר עליו עונש על חטאיו, מחליפים ומעבירים ממנו את דינו ומבצעים את קיום העונש בשונאי ישראל וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כשעם ישראל כולו יזכו לעשות תשובה, כוס החימה והתרעלה שהיתה אמורה לבוא עליהם תבוא על ראשי שונאיהם, על אחמדניג'אד וחבריו. ויהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו, אמן כי"ר."

 

בחסדי השם יתברך, אחרי הלימוד הנפלא מדברי הרב אמנון יצחק שליט"א, נחזור לדברי הרמח"ל בסוף פרק ד', "בדרך קנית הזהירות" וזו לשונו הקדושה: "נמצא, שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו, פתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי היזהר במעשיו תכלית הזהירות ולדקדק בם תכלית הדקדוק. הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מידת הזהירות ודאי אם בעל נפש הוא"אם כן לאור כל הלימוד הנפלא שעשינו מהקדמת ספר "מסילת ישרים" עד פרק ד', לאחר שגילינו את  האמת אודות מטרתנו ותכליתינו בעולם הזה, ומה מצפה לנו בעה"י בעולם הבא, ולאחר שהתבארה לנו הנהגת-השם יתברך ויתעלה שמו, לא יעלה על הדעת שלא נפקח עינינו לדקדק בתכלית הדקדוק במעשינו, ובכך בעה"י נזכה שיהיה לנו "קנין על מידת הזהירות". אמן ואמן!

 

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת