33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בריאות בקלות

יומן - ברקס באמצע החיים - 8

שלום לכולם. 

עברו מספר שבועות מאז עדכנתי את היומן. 

סיימתי את הפוסט  האחרון באופטימיות ושמחה מאוד גדולה, קיצרו לי את הגבס , העצם חזרה למקומה, והרצועה מתאחה. 

חלף חג הפסח, ויום שני בבוקר חזרתי למחלקה ליום הגדול, הורדת הגבס והוצאת הברזלים. אכן הייתי אופטימית ושמחה...מתחילה שיקום כף יד, רואה את האור בקצה המנהרה לחזרה לשיגרה. 

הגיע תורי להכנס לחדר הרופא, מיטה היתה מוכנה בשבילי כדי לשכב, בעלי לצידי, מחזיק לי את היד. הרופא מחזיק את האמה, מושך את הברזלים, כמו להוציא מסמר מקיר. משיכה , נדנוד, משיכה והנה ברזל ראשון בחוץ. האמת לא כאב, ושוב אותו דבר לברזל שני...התחושה של אי הנוחות והכאב מתחזקת אבל לא נורא, יוצא. במצב הזה אני עוד נושמת, לא מבוהלת מידי צוחקת/ דומעת לסירוגין. 

הוצאו הברזלים, היד מתחילה לרעוד ואני גם,כל הגוף ברעידות. האחות רוצה לחבוש את המקום, מתחילה ומגיע לאיזור הניתוח ואני צורחת, הרגישות מאוד גבוהה, היא נסוגה. הרופא ניגש וממשיך לחבוש באסרטיביות ותוקפנות ואני בוכה. הרופא אומר שהמקום מאוד רגיש בגלל הברזלים, בשל הידבקויות שנוצרו בכף היד, משך הזמן הארוך שהיד היתה מגובסת. הרצועה נדבקה לעצם, העצם נדבקה לרקמות הרכות בקיצור, יהיה כואב בתקופה הקרובה, קחי משככי כאבים, נפגש בעוד שבועיים, וגם תרכשי רצועה , חבק לתמיכה בשורש כף היד. בערב תורידי את התחבושת , תעשי מקלחת טובה, תנקי את היד מכל הלכלוך שהצטבר... 

מתוך הבהלה והתגובה הקשה שלי שאלתי האם זהו זמן נכון להתחיל שיקום, כי כבר קבעתי תורים, אמר שכן. 

אחרי החבישה ועם הכאבים, לא מצאתי מנוח ליד גם במצב השכיבה שהייתי בו. ואז עוברת המחשבה איך בעצם קמים מהמיטה, מה קורה פה? 

אחרי פרק זמן, התאוששתי , התרוממתי לישיבה, בעזרה כמובן. ירדתי מהמיטה, מחזיקה אותה קרוב לחזה...לא כואב. יצאנו מהחדר ומבית החולים. חיפשנו את הרצועה בחנות אורטופדית בעיר, לא  ידעה ולא הכירה את המושג. מצאנו בחנות אחרת שלא באיזור המגורים. 

הגעתי הביתה , הסתובבתי חסרת מנוחה , בעלי נסע לעבודה , אחרי שעה הלכתי לשכב, לראות טלויזיה בחדר שינה. היד כבידה אך לא כואבת. בעודי שוכבת , הזזתי את הזרוע, ניסיתי להרים ולהביא אותה לצד אחר במיטה וצרחתי מכאבים. תחילה אמרתי לעצמי תנשמי, זו רגישות של היד, תגובה אחרי הוצאת הברזלים. ושוב מנוחה ותזוזה קלה של היד ואני כואבת וצורחת. ועוד פעם. אני לבד בבית, לא יודעת אם שומעים אותי או לא, אנשים עובדים, לא בבית. בקיצור כל מנח שאני מנסה להזיז את היד עם תמיכה של היד השניה, או תזוזה רק בעזרת הכתף מביא אותי לצרחות של כאב. הבכי כבר היסטרי, מתקשרת לבעל שלי וצועקת בבקשה תבוא, לא יכולה לסבול יותר, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא יכולה לפתוח לבד קופסת כדורים, הכאב מאמלל את הגוף ואת היכולות. 

לבסוף כתבתי לבן שלי שיגיע מוקדם יותר מבית הספר כי אני כואבת. כעבור 15 דקות היה בבית, קיבל אישור מהמורה. 

בדיעבד אספר לכם שהייתי אומללה וזו תחושה קשה. לא מצאתי מנוחה, לא בישיבה, לא בשכיבה, נאנחתי , בכיתי, היד היתה כואבת ודואבת , ללא תמיכה ואני לא ידעתי מה לעשות. לקחתי כדור , משכך כאבים, ההשפעה היתה קלה אך התגובה על הגוף היתה לא טובה, נפיחות באיזור השפתיים , מסתבר שאני רגישה גם לסוג זה של כדורים - אדויל כמו לאופטלגין.

אני מותשת , אך לא מצליחה למצא מנוחה, לא אוכלת, לא מתקלחת, לא מבינה את התהליך שאני עוברת. אחרי לילה שישנתי בחדר של הבן, מידי פעם "התעלפתי" לשינה קצרה ושוב התעוררתי לכאב, יצרתי קשר עם בחורה מהקיבוץ שעובדת כפיזיותרפיסטית במחלקה אורטופדית בבית החולים, התחננתי לעזרתה ממש. אמרה שתבוא אחה"צ, ותנסה לדבר עם מנהל מחלקת כף יד , להבין ולראות איך לעזור לי. כעבור שעה יצרה קשר ואמרה שדברה עם הרופא ואני אוכל לדבר איתו לקראת הצהרים. 

בינתיים בעלי היה אצל רופא המשפחה, סיפר לו על הרגישות שלי לתרופות. הכין לי מרשמים אחרים, תרופות ממשפחה אחרת. 

בבוקר הבית ריק ושקט, הצלחתי לישון, התאוששתי וקמתי.  מסתובבת בבית כמו ארי בכלוב, מנסה להתגבר על הכאב  בעזרת נשימות ומחשבות חיוביות, שהכאב משתנה מאתמול, הנחתי את היד בתליה על משולש בד, הכרחתי את עצמי לאכול ולשתות. לקראת צהרים דיברתי עם מנהל המחלקה , אמר לי שבעצם אם אני רוצה לבוא כדי שיראה את היד אני יכולה.(אני לבד בבית ולא יכולה לנהוג...לא מתאים), שאכן התהליך שאני חווה הוא מתאים להחלמה, שמגוון הטיפולים העתיידים ריפוי בעיסוק ופיזיו הוא נכון וכדאי שאשלב הידרותרפיה,עבודה בבריכה, במים. 

בנוסף, התקשרה אליי ידידה שהיא מרפאה בעיסוק, דיברנו והיא נתנה לי הרבה כלים וידע , הרחיבה את ידיעותיי והרגיעה אותי, שההדבקויות הן תהליך שניתן להתגבר עליו תוך כדי שיקום ותנועה של היד. הסבירה לי מה תהליך העבודה בריפוי ועיסוק..לא עבודת מאקרמה וסריגה surprise.

בשעות אחר הצהרים הגיע הפיזיותרפיסטית, דברה איתי, בחנה את היד, את הנפיחות, הורדנו את התחבושת. היד נראתה בסך הכל טוב יחסית למצב המדובר. הנפיחות היתה בשל החבישה שלחצה באיזור כף היד. הכאבים נבעו מהמקום של הנתוח, היכן שהיו הברזלים. אמרה שההסתברות להדבקויות מאוד גבוה באיזור הזרוע וכף היד. בעצם היד נותרה ללא תמיכה אחרי הורדת הגבס והוצאת הברזלים. השרירים רפויים וללא כוח , תקופה ארוכה היד היתה מגובסת וחלו הרבה שינוים בה. אחרי השיחה , נרגעתי. היא חבשה את היד בצורה יותר טובה ואכן רמת הכאבים פחתה. ניסינו את הרצועה שגם הקלה ותמכה בשורש כף היד. 

התקלחתי לבד, ניקיתי את היד והאצבעות מכל הלכלוכים שדבקו בה בתקופה האחרונה. חברה עזרה לי להתנגב ולהתלבש. הרגשתי מחודשת. 

בעצם השיחות עם אנשי המקצוע, צברתי ידע, בטחון בתהליך, חוסר הבטחון שלי התפוגג , הבנתי מה קורה לי, רמת הכאבים ירדה, נשמתי והאומללות שלי פחתה.  תודה רבה לכל מי שתמך בי ודבר איתי, עודד את רוחי ופתח את עיניי וליבי. 

ביום רביעי בבוקר , הייתי במצב רוח טוב, כואבת אבל פחות. מחכה בקוצר רוח לפגישה הראשונה בקופת החולים בפיזיותרפיה, למחרת.  

תמיד אמרתי שידע זה כוח. ידע משנה חיים ותבנית חשיבה. 

ביום חמישי בצהרים הגעתי לפיזיו. פגשתי מטפלת מקסימה, שבחנה את היד הלא יפה שלי, בלשון המעטה, יד מעוותת , נפוחה, אצבעות מקופלות דמויות נקניק. די התביישתי בימים הראשונים להסתובב ללא תחבושת , רק לקראת שינה הורדתי את התחבושת . המטפלת, בשלב ראשון שאלה שאלות, תחקרה על הפציעה, בשלב שני עיסתה לי את היד, ביקשה ממני לעשות מספר תרגילים , די מתסכל , לא הצלחתי. ביליתי באמבט ג'קוזי חמים שריכך מעט את הנפיחות. קבענו תורים נוספים ונפרדנו. יצאתי מאוששת ומלאת תקווה לבאות. 

בתחילת השבוע הייתי במכון שיקום כף יד בבית החולים,מרכז ריפוי ועיסוק . זה היה היום הראשון בו הייתי ללא חבישה. החלטתי שדי, נפרדים מהתחבושת, אין מה להתבייש , זה המצב , רק עבודה , אימון והתמדה ישנו את ויביאו להחלמה.

במכון , תושאלתי תחילה לגבי הפציעה ואופי הניתוח. גם שם ביליתי באמבטיה חמימה. צריך להניע את שורש כף היד והאצבעות  תוך כדי השהייה.אחר כך ישבתי מול המטפלת והיד קיבלה עיסוי ופנוק ליצירת זרימת דם ואבחון נקודות כאב, וגם מדידות של אורך האצבעות,אורך פרקי האבעות, אורך כף היד ועוד אורכים שונים.  עברתי בין תחנות שונות של פעילות כמו כידון של אופני יד, תנועה המאריכה את הזרוע. מחצתי ספוג...האמת לא כל כך בהצלחה. תנועת האצבעות מוגבלת. 

ביום שלישי האחרון הייתי שוב , עברתי בין תחנות שונות, משחקים המפעילים את כף היד, את שורש היד, את האצבעות, זו היתה עבודה קשה ומעייפת. קשה להאמין כמה מוטיבציה,כמה מאמץ נדרש ממני, כמה מאתגרת תקופה זו. 

חזרתי הביתה, נחתי וניסיתי לעבוד מעט בבית אז קפלתי כביסה, תליתי כביסה של גי'נסים וחולצות, אפיתי עוגיות, דברים שביום רגיל הם בקלות.

כעבור שעתיים כתבתי לבעלי אני מתנשפת ומתאמצת כאילו כבשתי את האוורסט. 

זהו, עד כאן. 

שבוע הבא אנסה לצלם את הפעיליות במכונים בהם אני מבלה. 

שבת שלום, אתי. 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל eti19651 אלא אם צויין אחרת