33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי - חג הפסח [מתוך ספר החינוך ומשנה תורה לרמב"ם]

   
 

חג הפסח 



 מצוות רבות בתורה הן "זכר ליציאת מצרים". המצוות המרובות של חג הפסח - אכילת מצה ואיסור חמץ, ליל הסדר וסיפור יציאת מצרים -הן מצוות זיכרון, זכר ליציאת מצרים. בעל ספר החינוך עוסק בשאלה, מדוע יש צורך במצוות כה רבות כדי להזכיר לנו עובדה היסטורית אחת? מדוע לא די במעשה סמלי אחד, במצווה אחת, שתזכיר לנו את יציאת מצרים? בעל החינוך מפתח בדברים הבאים את העיקרון החשוב "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - אדם הופך להיות מה שהוא עושה; מעשים טובים הופכים את האדם לאדם טוב. 

 




 

ספר החינוך, מצווה טז 


שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר 'ועצם לא תשברו בו' (שמות יב, מו). 

משורשי המצווה 
לזכור נסי מצרים, כמו שכתבנו במצוות אחרות, וגם זה גזע מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשברם ככלבים; לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן, בתחילת בואנו להיות סגולת העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושים, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. 

ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה יצווה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזיכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא יישכח מפי זרענו? דע כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנוער ישיאך לדבר כן. ועתה בני, אם בינה - שמעה זאת והטה אוזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות: דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. 

ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. 

ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי - דרך משל, שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות - ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור. כי ידוע הדבר ואמת, שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו. ועל כן אמרו חכמים זיכרונם לברכה (מכות כג, ע"ב), רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו, להיטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו זיכרונם לברכה על זה באומרם (מנחות מג, ע"א): כול מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפילין בראשו - מובטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצוות תמידיות, ונפעל בהן תמיד. 

לכן, אתה ראה גם ראה מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תימשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר: "אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, לשבת בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאים עליהם אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו להם, קוטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם?" אל בני! הישמר מפניהם פן תילכד ברשתם! רבים שתו מתוך כוס תרעלתם - ואתה את נפשך תציל. 

אחר דעתך זה, אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצוות בעניין זכירת נסי מצרים, שהם עמוד גדול בתורתנו. כי ברבות עסקינו בהם נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו. 

 




 

ספר החינוך כא: מצוות סיפור יציאת מצרים 


מצווה לספר בעניין יציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח את השם ית' על כל הנסים שעשה לנו שם, שנאמר (שמות יג, ח): 'והגדת לבנך' וגו'. וכבר פירשו חכמים (מכילתא), שמצוות הגדה היא בליל חמישה עשר בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב 'לבנך' - לאו דווקא בנו אלא אפילו עם כל בריה. 

ועניין המצווה, שיזכור הנסים והעניינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם. ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים מפיו כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדיבור יתעורר הלב. 

משורשי מצווה זו, מה שכתוב בקרבן הפסח. ואין מן התימה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא-תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפילותינו "זכר ליציאת מצרים", לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון, חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם כפי שיחפוץ, בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששינה טבעי העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. 

הלוא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת השם וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם. 

ונוהגת בזכרים ובנקבות, בכל מקום ובכל זמן, והעובר עליה - ביטל "עשה". 

 



 
מצוות ליל פסח 



 ב'הלכות חמץ ומצה' הרמב"ם מסכם את המצוות הקשורות בליל הסדר: בפרק ז - את המצווה לספר ביציאת מצרים ואת שלושת יסודות החג - פסח מצה ומרור, וכן את ארבע הכוסות שהן חובה בליל הסדר, אכילת חרוסת שהיא מדרבנן, ואכילת מרור שהיא מן התורה בצמוד לאכילת קרבן הפסח. 

בפרק ח של 'הלכות חמץ ומצה' הרמב"ם מתאר את ליל הסדר, כולל הברכות הנאמרות בו והמעשים הנעשים בו. הדבר המייחד את הפרק הזה הוא התיאור של פסח בזמן בית המקדש. הרמב"ם מתאר את מהלך ליל הסדר כאשר אכלו את קרבן הפסח, ומשלב בדבריו הערות לימינו, כאשר את מקום הקרבן מסמלים מאכלים אחרים.

 




 

רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז 


מצווה לספר ביציאת מצרים 
מצוות עשה של תורה לספר בנסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן, שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", כמו שנאמר "זכור את יום השבת". ומניין שבליל חמישה עשר? תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה" - בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, ואף על פי שאין לו בן. 

אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו - הרי זה משובח. 

מצווה להודיע לבנים, ואפילו לא שאלו, שנאמר "והגדת לבנך". לפי דעתו של בן - אביו מלמדו. כיצד? אם היה קטן או טיפש - אומר לו: 'בני, כולנו היינו עבדים, כמו שפחה זו או כמו עבד זה, במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות'. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבנו, הכול לפי דעתו של בן. 

וצריך לעשות שינוי בלילה הזה, כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע, כך וכך היה. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפים מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן - אשתו שואלתו. אין לו אשה - שואלים זה את זה "מה נשתנה הלילה הזה", ואפילו היו כולם חכמים. היה לבדו - שואל לעצמו "מה נשתנה הלילה הזה". 

וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה - בימי תרח ומלפניו -היו אבותינו כופרים וטועים אחר ההבל, ורודפים אחר עבודת אלילים. 

ומסיים בדת האמת - שקירבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקירבנו לייחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו, ומסיים בנסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו - הרי זה משובח. 

פסח מצה ומרור 
כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בליל חמישה עשר, לא יצא ידי חובתו. ואלו הם: פסח, מצה ומרור. "פסח" - על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר "ואמרתם זבח פסח הוא לה'" וגו'. "מרור" - על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים. "מצה" - על שם שנגאלו. ודברים אלו כולם נקראים "הגדה". 

אנו יצאנו ממצרים 
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא עתה משעבוד מצרים, שנאמר "ואותנו הוציא משם" וגו'. ועל דבר זה ציווה הקב"ה בתורה, "וזכרת כי עבד היית" - כלומר: כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.

לפיכך, כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות כשהוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים - חייב לשתות בלילה הזה ארבע כוסות של יין. אין פוחתים לו מהן, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה - לא יפחתו לו מארבע כוסות. שיעור כל כוס - רביעית. 

הסיבה 
אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אישה אינה צריכה הסיבה, ואם אישה חשובה היא - צריכה הסיבה. ובן אצל אביו והשמש בפני רבו - צריכים הסיבה. אבל תלמיד בפני רבו אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות. והסיבת ימין אינה הסיבה, וכן המיסב על עורפו או על פניו אין זו הסיבה. ואימתי צריכים הסיבה? בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבע כוסות אלו. ושאר אכילתו ושתייתו - אם היסב - הרי זה משובח, ואם לאו - אינו צריך. 

ארבע כוסות  
ארבע כוסות אלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתייה ערבה, הכול לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחת בארבעתן מרביעית יין חי. שתה ארבע כוסות אלו מיין שאינו מזוג - יצא ידי ארבע כוסות ולא יצא ידי חירות. שתה ארבע כוסות מזוגות בבת אחת - ידי חירות יצא, ידי ארבע כוסות לא יצא. ואם שתה רוב מכל כוס - יצא. 

כל כוס וכוס מארבע כוסות הללו מברך עליה ברכה בפני עצמה. כוס ראשונה - אומר עליה קידוש היום. כוס שניה - קורא עליה את ההגדה. כוס שלישית - מברך עליה ברכת המזון. כוס רביעית - גומר עליה את ההלל ומברך עליה ברכת השיר ]יהללוך ה' כל מעשיך[. ובין הכוסות האלו, אם רצה לשתות - שותה; בין שלישית לרביעית אינו שותה. 

חרוסת ומרור 
החרוסת מצווה מדברי סופרים, זכר לטיט שהיו עובדים בו במצרים. וכיצד עושים אותה? לוקחים תמרים או גרוגרות (=תאנים מיובשות) או צימוקים וכיוצא בהם, ודורסים (=מרסקים) אותם ונותנים לתוכם חומץ, ומתבלים אותם בתבלין כמו טיט בתבן, ומניחים אותה על השולחן בליל הפסח. 

אכילת מרור אינה מצווה מן התורה בפני עצמה אלא היא תלויה באכילת הפסח, שמצוות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים. ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אם אין שם קרבן פסח. 

מרורים האמורים בתורה הם החזרת והעולשין והתמכא והחרחבינא והמרור. כל אחד מחמשת מיני ירק אלו נקרא "מרור", ואם אכל מאחד מהם או מחמישתם כזית - יצא, והוא שיהיו לחים. ויוצאים בקלח שלהם אפילו יבש. ואם שלקם או כבשם או בישלם - אין יוצאים בהם. 

 


 
ליל הסדר 
 


רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח 

קדש ורחץ, כרפס 
סדר עשיית מצוות אלו בליל חמישה עשר כך הוא: בתחילה מוזגים כוס לכל אחד ואחד, ומברך "בורא פרי הגפן" ואומר עליה קידוש היום וזמן, ושותה. ואחר כך נוטל ידיו ומברך "על נטילת ידים". ומביאים שולחן ערוך, ועליו מרור וירק אחר, ומצה וחרוסת, וגופו של כבש הפסח, ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה מביאים על השולחן שני מיני בשר: אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. 

מתחיל ומברך 'בורא פרי האדמה' ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית, הוא וכל המסובים עמו, כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית. 

מגיד  
ואחר כך עוקרים השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו, ומוזגים הכוס השנייה, וכאן הבן שואל. ואומר הקורא: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים; שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, והלילה הזה כולו מצה; שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, והלילה הזה כולו צלי; שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, והלילה הזה מרורים; שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כולנו מסובין". 

בזמן הזה אינו אומר 'והלילה הזה כולו צלי', שאין לנו קרבן. ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת 'ארמי אובד אבי' כולה. 

ומחזיר השולחן לפניו ואומר: "פסח זה שאנו אוכלין, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר: ואמרתם זבח פסח הוא לה'". ומגביה המרור בידו ואומר: "מרור זה שאנו אוכלין, על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר: וימררו את חייהם". ומגביה המצה בידו ואומר, "מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים" וכו'. 

ובזמן הזה אומר "פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו" וכו'. 

ואומר: "לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם לגדל ולנצח למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול, ונאמר לפניו הללויה. הללויה הללו עבדי ה'" וגו' עד "חלמיש למעיינו מים". וחותם "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים". 

ובזמן הזה מוסיף: "כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה' גאל ישראל". ומברך "בורא פרי הגפן" ושותה הכוס השנייה. 

רחצה, מוציא, מצה 
ואחר כך נוטל ידיו שנית, שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה ומברך "על נטילת ידיים" ולוקח שני רקיקים וחולק אחד מהם, ומניח פרוס לתוך שלם ומברך "המוציא לחם מן הארץ". ומפני מה אינו מברך על שתי כיכרות כשאר ימים טובים? משום שנאמר "לחם עוני", מה דרכו של עני בפרוסה, אף כאן בפרוסה. 

מרור כורך 
ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצות ומרורים", ואוכלם. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו, מברך על זו בפני עצמה ועל זה בפני עצמו. 

ואחר כך מברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הזבח" ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחילה, ומברך "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת הפסח" ואוכל מגופו של פסח. ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח, ולא של זבח פוטרת של פסח. 

בזמן הזה, שאין שם קרבן, אחר שמברך "המוציא לחם" חוזר ומברך "על אכילת מצה", ומטבל מצה בחרוסת ואוכל. וחוזר ומברך "על אכילת מרור" ומטבל מרור בחרוסת ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו, וזו מצווה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלם בלא ברכה, זכר למקדש. 

שולחן עורך, צפון 
אחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול, ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות. ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל. 

ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום, כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו, שאכילתם היא המצווה. 

ברך, הלל, נרצה 
ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישית ושותה. ואחר כך מוזג כוס רביעית, וגומר עליה את ההלל. ואומר עליה ברכת השיר, והיא "יהללוך ה' כל מעשיך" וכו', ומברך "בורא פרי הגפן", ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים. 

ויש לו למזוג כוס חמישית ולומר עליה הלל הגדול, מ"הודו לה' כי טוב" עד "על נהרות בבל". וכוס זו אינה חובה כמו ארבע כוסות. ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אף על פי שאינו מקום סעודה.
 
  

[מתוך אתר דעת]

 


                          

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי נשמת ______________ בת/בן_____________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

   יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת