33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 29] – ה' ניסן תשע"ו – "מסילת ישרים" - המשך פרק ד' - "בדרך קנית הזהירות"

 

המשך פרק ד' - "בדרך קנית הזהירות"

 

"ואם תאמר: אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת [למה היא משמשת ומה תכליתה], כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה: ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד [כמו שאמרו חז"ל, שראה הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, עמד ושיתף עמו את מידת הרחמים] זולתה כלל וכלל, ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה [חסרה], וזה – כי לפי שורת הדין [קו הדין] ממש היה ראוי שהחוטא יענש מיד תכף לחטאו [בעולם הזה] בלי המתנה כלל [כעין מלכותא דארעא], וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון-אף [כי אין להסתכל על עצם החטא אלא על כך שממרה פי ה' יתברך] כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תקון לחטא [תשובה] כלל, כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם, מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו, דהיינו: שיותן זמן לחוטא [ועל כן אין לראות זאת כויתור על החטא, אלא אדרבה זו תביעה לעשות תשובה, ואי עשיית תשובה חמורה מן החטא כי אין לו כבר את התאווה שהביאתו לחטוא] ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה [כליון הנפש], ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון [פירוש, שהעיקר במעשה העבירה הוא הרצון שמאחורי המעשה, ע"י עקירת הרצון שהוא בהווה, נחשב לו כעקירת המעשה שהיה בעבר, כי הוא מעשה בלי רצון] כעקירת המעשה, דהיינו: שבהיות השב מכיר את חטאו [יסוד התשובה הוא להכיר בכך, שהחטא הוא אמנם חטא והוא מר כמוות] ומודה בו [מכיר בכך שהוא הוא החוטא, בלי כל מיני אמתלאות וטצדקי, ואומר חטאתי!], ומתבונן על רעתו [כמו שכתב רבינו יונה (שערי תשובה,שער ראשון) ולא יגורתי מתוכחות על עוון ומן המשפטים הרעים] ושב [מכח ההתבוננות על רעתו] ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעקרא כחרטת הנדר ממש [גידרה של חרטת הנדר הוא, שעקב המציאות שמתבררת כעת, מתברר גם שכל הרצון שלו, לנדר היה רצון מוטעה, שנבע מחוסר שיקול דעת, וממילא נחשב הדבר שדיבור הנדר נעשה ללא רצון וללא מחשבה. משום כך, כשיש חרטה כזו, נעקר הנדר כולו, כי הדין הוא שנדר חל רק כאשר הוא נעשה מתוך רצון ומחשבה], שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא [כלומר, שהוא לא מתחרט רק על התוצאות השליליות של המעשה, אלא גם על כל ההנאות והתועליות שהיו לו בשעת מעשה – גם עליהם יש לו חרטה, והוא היה מעדיף שהם לא היו] ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר, ועוזב אותו [עזיבת החטא] להבא ובורח ממנו [מחליט בדעתו שלא ישוב עוד לכיסלו], הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב [ישעיה ו, ז]:"וסר עוונך וחטאתך תכופר", והעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

מידת הרחמים היא קיומו של עולם  הקב"ה מנהיג את העולם הזה, בשלוש עשרה מידות רחמים [והרחבנו על כך בשיעור 27, מ-ג' ניסן תשע"ו, כדאי לחזור על החומר]. בדבריו של הרמח"ל, מוטמעים מידות אלו:

מידת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתה כלל וכלל – "מי אל כמוך", כי לפי שורת הדין, ממש היה ראוי שהחוטא יענש מיד תכף לחטאו – "נושא עוון", ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא "ועובר על פשע", ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה –"לשארית נחלתו", שיותן זמן לחוטא"לא החזיק לעד אפו", ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור"כי חפץ חסד הוא", שתחשב עקירת הרצון – "ישוב ירחמנו", ממש היה ראוי... וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון-אף – "יכבוש עוונותינו", והוא מה שאמר הכתוב [ישעיה ו, ז]:"וסר עוונך וחטאתך תכופר", והעוון סר ממש מהמציאות – "ותשליך במצולות  ים כל חטואתם", כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? "תתן אמת ליעקב", מידת הרחמים היא קיומו של עולם"חסד לאברהם", כחרטת הנדר ממש "אשר נשבעת לאבותם", עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו"מימי קדם".

 

במאמר זה ישנם שני נושאים עיקריים: האחד - הנהגת השם את העולם הזה, במידות החסד [ועל כך הרחבנו לעיל ובשיעור 27], והשני – עיקרי התשובה, שאותם צריך לעבור האדם, בעל-הרצון.

מתנה נפלאה נתן לנו הקב"ה והיא "התשובה". רבינו יונה גירונדי, הפליא להעמיק  בנושא, סידר, וביאר את עקרי-התשובה. בספרו "שערי תשובה" - הרב מונה עשרים עיקרים של התשובה:

ופותח רבינו יונה, בדברי חיזוק לאדם בעל-הרצון, וזו לשונו הקדושה: "מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם, שנאמר (תהלים כה, ח): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".

וממשיך רבינו יונה: והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך הוא. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהלים לב, ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה", וכענין הבגד הצריך כבוס, כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן. וכן כתוב (תהלים נא, ד(: "הרב כבסני מעוני ", ותכבס הנפש מן העון כפי אשר תכבס את לבה, שנאמר  (ירמיה ד, יד" (כבסי מרעה לבך ירושלים" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע"ז יט, א( "אשרי איש ירא את ה' (תהלים קיב, א).

העיקר הראשון החרטה - יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה', וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון, כענין שנאמר דברים לב, לה "לי נקם ושלם . " ונאמר איוב יט, כט "גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב. "ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים, כי רבים מכאובים לרשע.

העיקר השני - עזיבת החטא - כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד, ואם און פעל לא יוסיף, כענין שנאמר :יחזקאל לג, יא" שובו שובו מדרכיכם הרעים" ונאמר: ישעיה נה, ז "יעזוב רשע דרכו".

העיקר השלישי היגון - ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב, כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא, ולא השלים חוקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו עליו תאבל ותכבד אנחתו ונפשו מרה לו.

העיקר הרביעי הצער במעשה - כמו שנאמר (יואל ב) וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ואמרו ז"ל הלב והעינים שני סרסורי החטא. וכן כתוב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לכן בזאת יכופר עון הסרסורים. במדת תשובתם. כנגד מדת משובתם.

העיקר החמישי הדאגה - כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו. כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתן ויסורין ממרקין. כמ"ש (תהלים לח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. וענין היגון על שעבר. וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג. אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי.

העיקר השישי  - הבושה - כענין שנאמר (ירמיה לא) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. והנה החוטא יבוש מאוד לעבור עבירות לפני בני אדם. ויכלם אם ירגישו ויכיר בעבירותיו. ואיך לא יבוש מן הבורא יתברך. ואין זה כי אם לפי היות השם יתברך רחוק מכליותיו. על כן יבוש מן הנבראים. ולא יבוש מן הבורא יתברך.

העיקר השביעי הכניעה - בכל לב. והשפלות. כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל. ונגרע מערכו. כענין שנאמר (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס. ונאמר (איוב טו) אף כי נתעב ונלאה איש שותה כמים עולה (ירמיה ו) כסף נמאס קראו להם. על כן יכנע ויהיה שפל בעיניו.

העיקר השמיניההכנעה - במעשה. שיתנהג במענה רך כענין שנאמר (משלי ט) מענה רך ישיב חמה. ובקול נמוך כי זה מדרך השפלות שכמו שנאמר (ישעיה כט) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך. בהפך ממה שנאמר על העשיר בעל הגאוה (משלי יח) ועשיר יענה עזות ולא יתעסק בנוי המלבושים והתכשיטין. כמו שנאמר (שמות לג) ועתה הורד עדיך מעליך. ונאמר באחאב (מ"א כא) ויצום וישכב בשק ויהלך אט. אמר השם יתברך על זה הראית כי נכנע אחאב.

העיקר התשיעי - שבירת התאוה הגשמית - ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטוא ולמשוך העון בחבלי השוא. ויעשה נדר לשמור את דרך התשובה. יפרוש מן התענוגים. ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים. ויתנהג בדרכי הפרישות. ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו. כענין שנאמר (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו.

העיקר העשירי - להיטיב פעליו - בדבר אשר זדה עליו. אם הסתכל בעריות. יתנהג בשחות העינים. אם חטא בלשון הרע יעסוק בתורה. ובכל האיברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם המצות. וכן אמרו רבותינו ז"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים. עוד אמרו אם עשית חבילות של עבירות. עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יהיו רצים לדבר מצוה. לשון שקר. אמת יהגה חכו ופיו יפתח בחכמה ותורת חסד על לשונו. ידים שופכות דם. פתוח יפתח את ידו לאחיו לענייו. עינים רמות. יהי דכא ושח עינים. לב חורש מחשבות און. בלבו יצפון אמרי התורה ויהי הגות לבו תבונות. משלח מדנים בין אחים. יבקש שלום וירדפהו.

העיקר האחד עשר חפוש דרכיו - כענין שנאמר (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ויעשה כן לג' דברים. האחד, למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כולן. כי הווידוי מעיקרי הכפרה. והשני, למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע. והשלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא. צריך שידע הדברים שחטא עליהם. כדי לעשות בהם גדרים. ולהשמר מאד לנפשו בהן ממארב היצר כי נפשו עלולה בהם. אחרי אשר נקלו בעיניו ושלט יצרו בהם. והנה נפשו חולה מהמעשים ההם והחולה כאשר יחל להבריא צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו.

העיקר השנים עשר צריך שיחקור וידע ויכיר גודל העונש לכל אחד מעונותיו - באיזה מהן יש מלקות. ובאיזה יש חייבי כריתות ובאיזה יש חייבי מיתות בית דין. למען ידע גודל עונו בהתודותו. וימרר בבכי על אשר הכעיס תמרורים. ולמען יוסיף להכנע. ולמען יפחד מעונותיו. כי העבירות החמורות. תשובה תולה כפרתן ויסורים ממרקין. וכן כתוב (ירמיה ב) ראי דרכך בגיא דעי מה עשית.

העיקר השלושה עשר להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו  - לארבעה פנים: האחד. כי אין לו להביט לקטנות העבירה. אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. והשני, כי היצר שולט בעבירות הקלות. ואולי תהיה זאת סיבה להתמיד בהן ואז יחשבו גם הם כחמורות בהצטרף עונש כל פעם. ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלוש. וכאשר יכפלו אותה כפלים רבים יעשה עבות חזקה. והשלישי, כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר. ויפרוק עולה מעליו. ולא ישתמר ממנה. ויחשב עם פורקי עול. וכופרים לדבר אחד. והרביעי, כי אם נצחו היצר בדבר קטן. ינצחהו מחר בדבר גדול. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאלו עובד אלילים. שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך למחר אומר לו לך עבוד אליל.

העיקר הארבעה עשר הוידוי - שנאמר (ויקרא ה) והתורה אשר חטא עליה. ויש עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו כי היה נענש עליהן באחזו מעשי אבותיו בידו. וכן כתוב (ויקרא כו) והתודו את עונם ואת עון אבותם.

העיקר החמישה עשר  - התפלה - יתפלל אל השם ויבקש רחמים לכפר את כל עונותיו. שנאמר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. זה ענין הוידוי. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. זה ענין התפלה. ופירושו - וקח טוב מעשה הטוב שעשינו. כי אמרו ז"ל עבירה מכבה מצוה. ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה.

העיקר השישה עשר תיקון המעוות - באשר יוכל לתקן. כענין שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ונאמר (שם) וישובו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם. כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס. לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חבירו והציק לו. או הלבין פניו. או סיפר עליו לשון הרע. אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אף על פי שנתן לו דמי בושתו ודמי צער ההכאה. אין צער הבושה וההכאה נמחל לו עד שיבקש ממנו [מחילה] שנאמר (בראשית כ) ועתה השבת אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה.

העיקר השבעה עשר לרדוף פעולת החסד והאמת - כענין שנאמר (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע. ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ה'. לא יתכפר עונו בפועל החסד. כמו שנאמר (דברים י) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה לא יקח שוחד מצוה. למחול ולהעביר על העונות. ועוד אמרו כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו. אבל מאריך אפים. ואם לא ישמעו. ימד פעולתם אל חיקם. אכן זה שאמר שלמה המלך עליו השלום בחסד ואמת יכופר עון.

העיקר השמונה עשרהיות חטאתו נגדו תמיד - כי ראוי לנפש החוטאת לזכור ענינה תמיד ואל תשי (תשכח) אותם לקץ ימים. ומלבבו לא יחטפו עד בוא חליפתו. כענין שנאמר (תהלים לא) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.

העיקר התשעה עשר עזיבת חטאו - בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה איזהו בעל תשובה, אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד. כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצונו לומר - כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשון אשר חטא. וכבש יצרו. ונמלט מעון מיראת השם וגאון פחדו. ומי שלא נזדמן לידו בענין הזה. יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו. ככה כל הימים.

העיקר העשרים להשיב רבים מעון - כאשר תשיג ידו. שנאמר (יחזקאל יח) שובו והשיבו מכל פשעיכם. למדנו כי זה מעיקרי התשובה. ונאמר (ויקרא יט) הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. למדנו כי אם לא יוכיחנו יענש על חטאיו. ודוד המלך עליו השלום אמר במזמור התשובה (תהלים נא) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישוב.

 

לאחר שמנינו את עשרים עיקרי התשובה, בלתי נמנע מלהזכיר את התשובה שעשה דוד המלך לפני הקב"ה, במזמור נא' בתהלים:

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִדב בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַעג חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי:ד ((הרבה) הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִיה כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִידו לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָז הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּיח הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִיט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין:י תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָיא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵהיב לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּייג אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּייד הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:טו אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּטז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָיז אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָיח כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶהיט זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶהכ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָםכא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים:

 

ונחזור למאמר הרמח"ל, לסוף דבריו:

שאמר הכתוב [ישעיה ו, ז]:"וסר עוונך וחטאתך תכופר", והעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע" – "הבטיח הקב"ה ע"י יחזקאל הנביא, כי פשעיהם לא יזכרו עוד. תכתיב: והרשע אשר ישוב מכל חטואתיו אשר עשה, ושמר את כל חוקותי, ועשה משפט וצדקה חיה יחיה ולא ימות. וכל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו עוד. בצדקתו אשר עשה יחיה" [רבינו יונה "יסוד התשובה"].

מאמר זה טומן בחובו, אוצרות אדירים. איך לא יגיע האדם ל"יראת השם מאהבה" ולו רק מהתבוננות בחסד השם העצום עם ברואיו, בהנהגה האבהית והאוהבת ליציר כפיו, ובהכרת הטוב על המתנה המופלאה, שהקב"ה נתן לנו, "התשובה", מתנה שהיא מעל הטבע, הפך סידרי הטבע: כאשר אדם חוטא לחברו, ומוחל לו, עדיין ישאר ענן שירחף מעליהם ומערכת היחסים לא תהיה כאשר היתה מקדם. אבל, אצל הקב"ה, כאשר האדם עושה תשובה, חביב עליו יותר מבעבר. וזאת בשל העקירה, עקירת הרצון, שבירת הנדר המוטעה. הקב"ה מודד, מידה כנגד מידה, אם אנו נעקור את עורלת לבבנו, שהיא עקירת הרצון, הקב"ה יעקור מעלינו את החטא ולא יהיה לו זכר. לא כדף מחוק אלא כדף חדש,חלק ונקי. לכן אמר דוד המלך: "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי".

אמן, כן יהי רצון!

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

יקובל ברצון,אמן! 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת