33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 27] – ג' ניסן תשע"ו – "מסילת ישרים" / הרמח"ל - המשך פרק ד' – "בדרך קנית הזהירות"

 

המשך פרק ד' – "בדרך קנית הזהירות"

 

"וסביביו נשערה מאוד" [יבמות קכא, ב] "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה". אברהם הוא האהוב לקונו, עד שהכתוב אמר עליו [ישעיה מא, ח]: "אברהם אוהבי" ["כמים הפנים לפנים כן לב האדם", אם הכתוב מעיד על אברהם שהיה אוהבו של השם, הרי בהכרח שגם היה אהובו], לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם [ההדגשה כאן, שלא יעלה על הדעת לחשוב איזשהו אופן להתחמק מן הדין. ואפילו מי שנקרא אהובו של המלך אינו נפלט מן הדין, גם דברים ודקדוקים קלים]: על שאמר: "במה אדע?" [באיזה זכות, ומ"מ היה בשאלה זו ענין דק דק עד אין נבדק, שעל זה נתבע אברהם אבינו ע"ה] אמר לו הקב"ה: "חייך, ידוע תדע [נענש באותה מטבע של לשון] כי גר יהיה זרעך" [בראשית רבה מו], ועל שכרת ברית עם אבימלך בלא צוויו של מקום, אמר לו הקב"ה: "חייך, שאני משהה בשמחת בניך [מתן תורה, וכמו שכתוב במדרש שיר השירים: "ביום חתונתו" זה סיני כחתנים היו, "וביום שמחת לבו" אלו דברי תורה. דכתיב "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים י"ט)] שבעה דורות" [שם פו] [אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, כנגד שבע כבשות שנתן אברהם לאבימלך, ועוד איתא במדרש, שכנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן: חפני ופנחס ושמשון ושאול וג' בניו. ובניו [של אבימלך] מחריבין מבניך שבעה משכנות ואלו הן: אהל מועד, גלגל, נוב וגבעון ושילה ובית עולמים תרין], יעקב, על שחרה אפו ברחל [ואמנם כי יעקב אבינו הקפיד על שאמרה "ואם אין מתה אנוכי" כי אעפ"י שאינה בחינת חוה, שהיתה אם כל חי, אבל היא בחינת אשה, כי מאיש לקחה זאת, וחייבת במצוות ובעבודת ה' כאיש, ואם כן אינה נחשבת כמתה, מ"מ נתבע על האופן שענה לה], שאמרה לו: "הבה לי בנים", אמרו במדרש, זה לשונו: "אמר לו הקב"ה: כך עונים את המועקות? חייך שבניך עומדים לפני בנה [זה יוסף]" [שם עא, י] [כי יעקב אמר לה, "התחת אלהים אני אשר מנע ממך פרי בטן", ממך מנע, ממני לא מנע], ולפי שנתן את דינה בתבה כדי שלא יקחנה עשו [יעקב נתבע לפי דרגתו הגבוהה, על כי לא השתתף דיו בצערו של עשיו, כי לעשיו היתה זו טובה גדולה אם היה נושא את דינה, כי היתה מחזירתו למוטב], אף על פי שכוונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש [שם פ, ג], "אמר לו הקב"ה: "למס מרעהו חסד" [איוב ו, יד] [למי שמונע חסד מחברו (רש"י)] לא בקשת להשיאה דרך התר הרי היא נישאת דרך איסור". יוסף, לפי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני איתך" נתווספו לו שתי שנים [ע"י שאמר לשר המשקים, כשהיה בכלא, "זכרתני והזכרתני" נתוסף לו שתי שנים (מדרש רבה), כי יוסף לפי דרגתו הגבוהה במידת הבטחון היה לו לבטוח בה' ולא להשתדל כלל וכלל ע"י בשר ודם], כמאמרם ז"ל [שם פג, ב], יוסף עצמו על שחנט את אביו [אמר לו הקב"ה, לא הייתי יכול לשמור את צדיקי, לא כך אמרתי לו "אל תיראי תולעת יעקב" (מדרש רבה)] בלי רשותו של מקום או לפי ששמע: "עבדך אבינו" ושתק, למר כדאית לה ולמר כדאית לה, מת לפניו אחיו [שם ו, ד] [בן מאה ועשר שנים. ושבטי י-ה חיו מאה ועשרים שנה], דוד, לפי שקרא לדברי תורה: "זמירות" [דרש רבא מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות דכתיב "זמירות היו לי חוקיך" (תהלים קי"ט)], נענש שנכשל בדבר עוזה ונתערבבה שמחתו [סוטה לה, א], מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה [שמואל-ב ו, כ] [דוד המלך בהיותו עוסק בכבוד ה' לא חש על כבוד עצמו, ואעפ"י שכוונתה היתה לשם שמים, אין להתבטא בלשון שכזו למלך ישראל, כי כן אמרה לו "כאחד הריקים"], חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכותו, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל [מלכים-ב כ, יד] [בדברי הימים ב' ל"ב, כתוב: "ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלים", והיינו כי שרי בבל באו לירושלים לברר אודות הנס שאירע לחזקיהו בזה שהצל שב עשר מעלות אחורנית, וחזקיהו הראה לשרי בבל אוצרותיו. ועסק לפי דרגתו הרוממה, בכבוד עצמו, ולא השתדל מספיק להגדיל את הנס שעשה עמו הקב"ה]. ורבים כאלה מאוד". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

"מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה" – ספורי התורה והנ"ך המובאים לעיל, ע"י הרמח"ל, באים להמחיש עבורינו, כיצד הקב"ה מדקדק עם צדיקיו. כל מעשה וכוונה שבלב, נבדקים עד דק, וכל זה עוד בחייהם. הרמח"ל במאמר זה נותן לנו טעימה "מיום הדין". בבית דין של מעלה, נשפטים במידת הדין, כפי שנלמד בהמשך הפרק: "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", שפרשו ז"ל: "לצדיקים ולרשעים", כי כך היא המידה, ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט" – הכל יביא הקב"ה בחשבון, הכל יועלה על המאזניים, מאזני-הצדק.

 

בעולם זה, יש מקום עוד לתקן ולהתעלות, להצטער ולשנות. הקב"ה מנהיג את עולמינו זה, בשלוש עשרה מדות של רחמים עליונות שרמוזות בסוד הפסוקים (מיכה ז, יח-כ): "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותם מימי קדם" ("תומר דבורה, הרמ"ק).

מי אל כמוך הורה על היות הקב"ה סובל עלבון, מה שלא יכילהו רעיון. הרי אין נסתר מהשגחתו בלי ספק. והאדם חוטא בכח שנתן לו הקב"ה. "מי אל כמוך", אל בעל חסד המיטיב, אל בעל כח לינקם ולאסוף את שלך, ועם כל זה אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה.

הרי זו מדה שצריך האדם להתנהג בה – הסבלנות. וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו, ועם כל זה לא יאסוף טובתו מן המקבל.

נושא עוון לא יעשה האדם עוון, שלא יברא משחיט, כדתנן (אבות פ"ד משנה י"ג): "העובר עבירה אחת, קונה לו קטיגור אחד", והרי אותו קטיגור עומד לפני הקב"ה, ואומר "פלוני עשאני", ואין בריה מתקיימת ללא שפעו של הקב"ה, ואין שולחו למי שעשאו שיפרנסו, אלא הקב"ה נושא וסובל העוון.

ילמד האדם כמה צריך שיהיה סבלן. יסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד שעור כזה שעדין רעתו קימת שחטא נגדו, והוא יסבול עד יתקן חברו או עד שיתבטל מאליו.

ועובר על פשע -  אין מחילה ע"י שליח, אלא על ידו ממש של הקב"ה, כדכתיב [תהלים קל, ד]: "כי עמך הסליחה וגו", ומהי הסליחה? שהוא רוחץ העוון ככתוב [יחזקאל לו,כה]: "וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ", והיינו "עובר על פשע", שולח מימי רחיצה ועובר ורוחץ הפשע.

הנה ממש כדמות זה צריך להיות האדם, שלא יאמר: "וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או השחיט?" לא יאמר כך. שהרי האדם חוטא, והקב"ה בעצמו, שלא ע"י שליח, מתקן את מעוותו ורוחץ צואת עוונו. ומכאן יתביש האדם לשוב לחטוא, שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו.

לשארית נחלתו הנה הקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך זו. אומר: "מה אעשה לישראל והם קרובי, שאר בשר לי עמהם, שהם בת זוג לקב"ה, וקורא לה בתי, אחותי, אמי [כדפרשו ז"ל ב"שיר השירים" ג, כה]. ומה אומר: "אם אענישם הרי הכאב עלי" – [ישעיה סג, ט]: "בכל צרתם לו צר".

כך האדם עם חבירו, כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו, מפני שהנשמות כלולות יחד. לכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו ועינו טובה על טובת חברו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא – הוא ממש. ומטעם זה נצטוינו [ויקרא יט, יח]: "ואהבת לרעך כמוך".

לא החזיק לעד אפו שאפילו האדם מחזיק בחטא, אין הקב"ה מחזיק אף, ואם יחזיק, לא לעד, אלא יבטל כעסו אפילו שלא ישוב האדם, אדרבא – מחליש אפו, עם היות שעדין החטא קיים, אינו מעניש, אלא מצפה ומרחם אולי ישובו, והיינו [תהלים]: "לא לנצח יריב ולא לעולם יטור".

וזו המידה ראוי לאדם להתנהג בה עם חבריו, אפילו רשאי להוכיח ביסורים חברו או בניו, והם מתיסרים, לא ירבה תוכחתו ולא יחזיק כעסו. מצוה לקרב אותם באהבה.

כי חפץ חסד הוא [פרדס רימונים, שער ההיכלות, סוף פ"ה]: יש בהיכל ידוע, מלאכים ממונים לקבל גמילות חסדים, שאדם עושה בעולם הזה, וכאשר מידת הדין מקטרגת על ישראל, מיד אותם מלאכים מראים החסד ההוא והקב"ה מרחם על ישראל, מפני שהוא חפץ בחסד.

אם כן, במידה זו ראוי לאדם להתנהג, אף אם יראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו, אם יש בו צד טובה, שמטיב לאחרים, או מידה טובה שמתנהג כשורה, יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה לבו עמו ויחפוץ חסד, ויאמר: "די לי בטובה זו שיש לו".

ישוב ירחמנו - אדם אם הכעיסו חבירו, כשמתרצה עמו, מתרצה מעט לא כאהבה הקודמת. אבל אצל הקב"ה לא כן, אם חטא אדם ועשה תשובה, מעלתו יותר גדולה עמו. והיינו [ברכות לד: כגי' הע"י בסנהדרין צט.]: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד".

וכך האדם צריך להתנהג עם חבירו. לא יהיה נוטר איבה מהכעס הקודם, אלא כשיראה שחבירו מבקש אהבתו, יהיה לו במדרגת הרחמים ואהבה יותר ויותר מקודם. ויקרבהו תכלית קורבה יותר ממה שמקרב אותם שהם צדיקים גמורים עמו, שלא חטאו אצלו.

יכבוש עוונותינו זהו סוד "כבישת העוון", המצוות עולות לפני הקב"ה, ולעוונות אין כניסה, הקב"ה כובשם, שלא יכנסו, כדכתיב [תהלים ה, ה]: "לא יגורך רע". והקב"ה לא לוקח שוחד של מצוות, "שכר מצוה בהאי עלמה (בעולם הזה) ליכא (אין)" [קדושין לט:] – מפני שהמצוות, לפניו יתברך, והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי, והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת ולקורת רוח אשר לפניו.

במידה זו צריך האדם להתנהג , שלא יכבוש טובת חבירו ויזכור רעתו שגמלהו, אלא אדרבה, יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור במגורו רע.

ותשליך במצולות ים כל חטאתם כשישראל חטאו, מסרם הקב"ה ביד פרעה ושבו בתשובה, למה יעניש פרעה? המן ודומיו? אין הקב"ה מתנחם בלבד לומר: "שבו בתשובה, אם כן לא יהיה להם עוד רעה", זה לא יספיק, אלא ישוב עמל [עבירה] המן על ראשו וכן פרעה ודומיו. אחר שישראל קבלו הדין, הקב"ה מתנחם אפילו על מה שקדם, ותובע עלבונם.

במידה זו צריך האדם להתנהג עם חברו, אפילו שיהיה רשע מדוכא ביסורין – אל ישנאהו, ש"אחר שנקלה הרי הוא כאחיך" [מכות כג.]. ויקרב המורדים והנענשים וירחם עליהם, ואדרבה יצילם מיד אויב, ואל יאמר: "עוונו גרם לו", אלא ירחמהו במידה זו.

תתן אמת ליעקב הקב"ה יש לו מידת "אמת", שהוא על צד מציאות המשפט הישר. ואלו שמתנהגים בעולם ביושר, הקב"ה מרחם עליהם על צד היושר והמשפט.

כן האדם צריך להתנהג עם חבירו, לרחם עליו באמת, כמו שה' יתברך מרחם על הבריות במידת אמת לתקן אותם.

חסד לאברהם אלו הנוהגים לפנים משורת הדין כאברהם אבינו, גם הקב"ה מתנהג עמהם לפנים משורת הדין.

גם האדם, עם כל אדם יהיה מתנהג ביושר ומשפט, ועם הטובים והחסידים תהיה הנהגתו לפנים משורת הדין, וצריך שיהיו חשובים לפניו ואנשי חברתו.

אשר נשבעת לאבותם כתוב [שמות לג, יט]: "וחנותי את אשר אחון" ופרשו בגמרא [ברכות ז.]: אמר הקב"ה "אוצר זה לאותם שאינם הגונים", לפי שאמר הקב"ה : "הרי יש להם זכות אבות, אני נשבעתי לאבותם".

כך יהא האדם, אף אם יפגע ברשעים אל יתאכזר כנגדם, אלא ירחם, סוף, סוף, הם בני אברהם, יצחק ויעקב, שהיו כשרים והגונים. ומכסה עלבונם ומתקנם כפי כוחו.

מימי קדםכשתמה זכות האבות, ועדין מצד עצמם אינם הגונים. זוכר הקב"ה ימי קדמונים, ככתוב [ירמיה ב, ב]: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", ומרחם על ישראל, ובזה יזכיר להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו, וכל הטובות וכל מידות טובות שהקב"ה מנהיג בהם עולמו, ומכולם עושה סגולה לרחם בשבילם. והרי זה מידה כוללת כל המידות כולם, [כדפרשו באדרא. נשא דף קלד:].

כך האדם יתקן הנהגתו עם בני אדם, שאפילו ימצא טענה, יאמר: "כבר היה שעה קודם שלא חטאו, והרי אותה שעה, או בימים קדמונים, היו כשרים" ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם, ובזה לא ימצא אדם שאינו ראוי להיטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו.

עד כאן שלוש עשרה מידות, רחמים עליונות שבהן מנהיג הקב"ה את עולמינו זה, ובהן יהיה האדם דומה לקונו, כי כמו שהאדם מתנהג למטה, כך יזכה לפתוח לו מידה עליונה מלמעלה, וגורם שאותה מידה תאיר בעולם. [מעובד מתוך "תומר דבורה" לרמ"ק].

 

כל עוד האדם נמצא בעולם הזה, אפשר לתקן, והקב"ה מרחם ומאריך אף, לכן ילמד מסיפורי המקרא, כיצד דקדק הקב"ה עם הצדיקים, קלה כבחמורה, כך עלינו לדקדק במעשינו פה, למען נוכל לזכות בדין של מעלה.

 

שני עניינים חשובים מובאים בחלק זה של פרק ד' : האחד – הדקדוק של הקב"ה, במעשיהם ובכוונות הלב של הצדיקים [ועליו הרחבנו לעיל] והשני - מידת הבטחון הגבוהה בקב"ה, שנדרשת מהם.

יוסף, לפי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני איתך" נתווספו לו שתי שנים - רמת הבטחון בקב"ה, שנדרשת מיוסף הצדיק היא כזו, שלא יבטח כלל וכלל באדם בשר ודם, כמו שאמר הקב"ה: "אל תיראי תולעת יעקב" .

 

ועל עניין הבטחון בקב"ה כותב בעל "חובות הלבבות" בשער הבטחון:

רבינו בחיי, מונה שבעה עניינים הקשורים לבטחון בשם:

הראשון, שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו

כמו שאמר הכתוב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך

והשניכי הבורא יתעלה לא ייעלמו ממנו אופני תועלת האדם. והדין נותן זה, מפני שהוא אחד ממעשיו, ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו

והשלישי,  כי הבורא יתברך חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב את דינו
כמו שכתוב (תהלים קטו) כל אשר חפץ ה' עשה
ואמר (ישעיה נה) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'.

והרביעיכי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כולם, לא יניחם ולא יתעלם מהם, ולא ייסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר
כמו שכתוב (שם מ) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה' ומאלוהי משפטי יעבור
הלוא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם ה', בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו

והחמישי, שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו כי אם ברשות הבורא יתברך.

והשישישידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה, מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך, ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד, כאשר בארנו בשער הבחינה מן הספר הזה
וכמו שאמר דוד עליו השלום (שם מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר

והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו
אין מרבה למה שגזר במיעוטו
ולא ממעט ממה שגזר ברבותו
ולא מאחר למה שגזר להקדימו
ולא מקדים למה שגזר לאחרו
ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה
אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות. ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם. [שער הבטחון, פרק ג'].

 

נסיים את הלימוד, בדברי רבינו בחיי:

מהות הבטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו
אבל העיקר אשר בעבור יהיה הביטחון מן הבוטח, ואם יפקד ולא ימצא הביטחון, הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב, ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו - שיעשהו נדבה וחסד [שער הבטחון, פרק ב'].

אמן, כן יהי רצון!

 

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת