00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר - הארץ שמעבר להרים/ ניר ברעם

181 עמ'

הוצאת עם עובד, 

"יצאתי למסע הזה כדי ללמוד איך באמת נראית הארץ שבה גרתי כל חיי ושבה {לפחות לפי תוכנית כרגע ) אשאר  עד יומי האחרון" .

כך פותח ניר ברעם את סיפרו ( קצת הפריע לי הכתוב בסוגריים כי אני אומרת  אותו דבר ללא הכתוב בסוגריים ). לטענתו לרוב הישראלים המדברים בלהט, במרץ ובשיכנוע רב, מצד זה או אחר של המפה הפוליטית, אין מושג איך מתנהלים החיים בגדה המערבית שהיא לב המחלוקת אבל נותרה עבור רובם מקום שהוא מעורפל, תיאורטי המעוגן עמוק בדמיון הפוליטי של כל אחד.

בשנים 2014-2015 הוא יצא למסע של יותר משנה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים כדי ללמוד איך באמת חיים אנשים במקומות הללו. יהודים וערבים. שוחח איתם, שאל שאלות, קיבל תשובות, ביקר בבתים ובשכונות, ניסה לקבל תשובות לגבי החיים אחד לצד השני ואיך הם רואים את החיים המשותפים שלנו בעתיד.

 בזמן המסע התרחשו אירועים רבים : מהומות בהר הבית, רצח שלושה נערים יהודים, רצח נער ערבי בירושלים, מלחמה בעזה, הבחירות בישראל, גל חדש של אלימות ועוד שנמצאים ברקע השיחות.

בספר ישנם שנים עשר פרקים. בכל פרק מתואר מפגש במקום מסוים בגדה - מחנה הפליטים בלטה, המאחז אל מתן וההתנחלות מעלה שומרון, רמאללה, קיבוץ נירים, ירושלים בתוך החומה, קדומים ואלון מורה, ירושלים הפלסטינית שמעבר לחומת ההפרדה, ישיבת עתניאל והשדה גוש עציון, בית ג'אלה ובית לחם, המאחזים מחוץ להתנחלות איתמר וכפר יאנון, ברטעה, ג'בל מוכבר וראס אל-עמוד מזרח ירושלים ואחרית דבר.

מכל השיחות והדיון עולות נקודות כואבות, אבל שתיים עיקריות בעיני . ראשית , חלום משותף לשני הצדדים – שהצד השני יעלם ויתפוגג ולא משנה לאן. שהיהודים יחזרו לארצות המוצא שלהן , (אבל לטובתם לא לארצות ערב....) והפלסטינים יעברו למקום אחר לפעמים אפילו בסיוע של יהודים אמידים...

נקודה כואבת נוספת המעידה על אי הבנה ואי הסכמה בסיסית בין הצדדים , מובאת באמירתו של ברק כשהסביר את כישלון ועידת קמפ דייויד ב- 2000 "הגעתי לכאן כדי לדבר על 1967, וערפאת דיבר על 1948".

ואכן רבים מהפלסטינים שהתראיינו, לא מוכנים לוותר על זכות השיבה ורואים בקווי 48  את קווי המדינה שתקום. הוא מתאר שיחה עם מנהל הפיתוח של רוואבי-העיר החדשה שנבנית ליד רמאללה, בחור משכיל, צעיר מהודר ומשתכר היטב. כשנשאל ע"י ברעם אם הוא תומך בפתרון שתי מדינות או במדינה אחת הוא אמר  "אבא שלי גורש משכונת קטמון בירושלים במלחמת 48, אני רוצה שיהיה שלום ואחזור לשם יום אחד" ( הערה שלי – סביר להניח שאביו היה ילד קטן מאוד, אם בכלל, במלחמת 48) ...שלום בשבילי זה לחזור לקטמון.... זה הבית שלנו".  וכפי שכותב ברעם" איני יודע אם הוא באמת ירצה לחזור לקטמון ... אבל זה לא לב העניין: תודעתית בקרב הפלסטינים שפגשתי, מלחמת 48 היא נקודת המוצא לכל דיון על הסכסוך".

העובדה שכל צד לכוד בתוך סיפור 48 שלו, שולל את קיומו של דיון מקיף ונוקב בין שני הצדדים.

בספר מתבטא צידו העיתונאי של ברעם (חלק פורסמו בעיתון הארץ). הוא נמנע מלהביא בפני הקורא מניפסט המפרט את דעותיו הידועות ומניח למרואיינים לדבר. הדברים מובאים כמונולוגים וניכר כי הפלסטינים היו גלויים יותר מהישראלים.  הוא נימנע משיפוטיות ומתערב רק בשאלות ובתהיות, והוא מקשיב בנכונות רבה לאלה הדומים לו בדעותיהם ולאלה שלא.

הסופר והספר אומנם עוסקים ב"למה זה קרה" אבל גם ב"מה יקרה בעתיד" ולאיזה פתרון נגיע אם בכלל. האם זמן הרפאים המתמשך כבר 50 שנה ימשך עוד 30 או 40 שנה? להבנתו מודל ההפרדה בין היהודים לפלסטינים קרס מכל הבחינות אז איזה מודל יחליף אותו? הוא מביע חשש מהרגע שהסכסוך יהפוך לבלתי פתיר.

לצערי אחרית הדבר שלו מיותרת כי הוא מתעלם כמעט מכל המונולוגים שהוא הביא כלשונם, מתעלם מהפערים בתפיסת הפתרון  ולא דורש התגמשות הדדית משני הצדדים.  הוא חוזר למשנתו הבסיסית  של השמאל של הכאה על חטא והדרישה שהחברה הישראלית  צריכה לעבור מהפך ערכי מבחינת השויון בין הצדדים ובעיקר - החובה להפסיק את הכיבוש.

ושוב אנחנו חוזרים למשל ביצה והתרנגולת והשמאלן שבו חוזר לנקודת ההתחלה של מנטרות שבו אנחנו תמיד אשמים, הצד השני תמיד מסכן, כבוש ומנוצל. הוא לא דורש שנוי ערכי גם מהחברה הפלסטינית  ולא מציין מהו אותו שנוי נידרש כדי שנוכל להגיע לפתרון כלשהו שיספק את שני הצדדים וחוזר על המנטרה של "חייבים להשיג פיוס" ולמצוא פתרון, בלי להציע – איך ???

 

בהחלט מומלץ  לקרוא.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת