33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

סיפור יומי - ט' חשוון תשע"ז - "מושכני אחריך נרוצה" - "לא לנצח יריב ולא לעולם יטור" - סיפור אמתי

 

 

"מושכני אחריך נרוצה" - "לא לנצח יריב ולא לעולם יטור" - סיפור אמתי

 

 

תוצאת תמונה עבור תמונות של שלום

 

" כבר שנים ארוכות שאני מנגן באורגן בשמחות קטנות - אירוסין, ברית, בר מצווה. באחד הימים, התקשר מישהו ואמר: "בתי מתחתנת, והייתי רוצה שתנגן ב"שבע ברכות". עוד לפני ששאלתי, ידעתי היטב במי מדובר. הוא היה המורה שלי לפני יותר מ-35 שנים. בטח שכח אותי מאז, אך אני לא שכחתי אותו מעולם. הפרעתי פעם באמצע שיעור, וכשהוא העיר לי עניתי תשובה מתחכמת. הוא קרא לי, ביקש ממני לקמץ את אצבעות יד ימין, ובעזרת סרגל מתכת הכה עליהן בכוח. ברגע הראשון הייתי המום והתקשיתי להגיב. לאחר מכן התחלתי להתחנן: "תפסיק, המורה, בבקשה תפסיק"... אבל הוא לא הפסיק. קפצתי משתולל מכאב, הייתי מסוחרר מהמכות ומההשפלה, ובשלב כלשהו הצעקות שלי הפכו ללחישות מסכנות ומתחננות. כשהגעתי הביתה הסתרתי את היד הפצועה בכיס. התבישתי לספר. אחרי שלושה שבועות נעלמו הפצעים, אבל הצלקות בנפש נותרו עד היום. בכל פעם שאני נזכר בילד הקטן ההוא, שקיפץ וייבב, והתחנן שיעזבו אותו, אני מרחם עליו, מרגיש מושפל ועצוב, ומהר מאוד הופך העצב גם לזעם עצום. והנה, 35 שנים אחרי, משום מקום הוא צץ ומזמין אותי לנגן אצלו, שהאצבעות שהוא הכה, ינגנו לו וישמחו אותו?! רציתי להגיד לו שבחיים לא אשמח אותו, ושיגיד תודה שאני לא נוקם ולא מחזיר לו כפי שמגיע לו, אבל המילים לא יצאו לי מהפה. במקום זה ניסיתי להבריח אותו עם מחיר אסטרונומי. "זה 900 דולר"! אמרתי. "מה פתאום 900 דולר? כולם לוקחים 300 דולר"! התרגזתי עוד יותר, "זה המחיר אדוני. מתאים לך - בבקשה. אם לא - תחפש מישהו אחר". אחרי רבע שעה הוא התקשר: "טוב, סגרנו 900 דולר". הייתי בהלם. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי, שנתתי לו פתח או לשמוח שבערב אחד ארוויח פי שלוש. ניסיתי להתמקד באפשרות השניה. הערב עבר בצורה סבירה. האולם היה קרוב לביתי, השמחה הייתה קצרה יחסית, ולא היו בני משפחה חסרי חוש מוזיקלי שהתעקשו לשיר ולנגן במקומי, כפי שקורה לרוב. בסוף הערב הוא ניגש אלי, שלף 900 דולר במזומן ונפרד ממני לשלום. אחרי חצי שנה הוא התקשר פעם נוספת. שוב רציתי להגיד לו שימצא מישהו אחר, ואולי גם לספר לו את מה אני והאצבעות שלי זוכרים ממנו, אך איכשהו הרגשתי שאני כועס מעט פחות, אם כי עדיין כועס מספיק כדי להבריח אותו ע"י המחיר: "תשע מאות דולר" אמרתי. הוא נאנח ואמר: "אתה יקר, אבל אתה טוב. בסדר, תגיע". במשך שנתיים הוא הזמין אותי לחמש שמחות משפחתיות. כשהוא התקשר בפעם השישית כבר לא הרגשתי כעס. אולי בגלל שהענשתי אותו מספיק, ואולי בגלל המחמאות שלו על הנגינה שלי, שעשו את שלהן. לא יודע.

"כמה זה עולה?" שאל. התחלתי לגמגם: "תראה, אני לא יודע בדיוק, תן לי לחשוב". "באמת מאז הפעם הראשונה שהזמנתי אותך לא העלית את המחיר" אמר. חחח... בטח שלא, חשבתי לעצמי. אצל כולם עלה המחיר בחמישים דולר ל-350 ואני לוקח ממנו 900! "אה... דווקא החלטתי להוריד את המחיר ל-300 דולר". הייתה שתיקה לרגע ואז הוא אמר: "תשמע... תודה רבה לך... אני שמח שאתה הולך לקראתי. חוץ מזה אני חייב לקחת אותך, המשפחה שלי אוהבים את הנגינה שלך". הוא סגר את הטלפון, ורק אז הבנתי שאני כבר באמת לא כועס עליו. אני בן ארבעים ושש, רוב חיי שנאתי את האיש הזה, ופתאום התהפכו הדברים. זאת הייתה שמחת בר מצווה של אחד הנכדים שלו. ניגנתי כמו שלא ניגנתי אף פעם, הרגשתי מעורב. באמת רציתי לעשות להם שמח. בסוף הערב הוא ניגש אליי כרגיל עם כסף מזומן. 300 דולר. הוא נתן לי את הכסף, אמרתי תודה. ואז הוא לחש: "אברמ'ל"... התבוננתי בו. כבר עשרות שנים אף אחד לא קורא לי אברמ'ל. הוא הביט בי והבנתי שהוא יודע בדיוק מי אני. "אברמ'ל, האם סלחת לי"? הוא סיפר לי. הוא סיפר שהוא ידע. הכול, כל הזמן. הוא סיפר ששמע במקרה כמה אני כועס עליו. סיפר שהבין שבקשת סליחה לא תועיל באמת, אז החליט להזמין אותי לנגן כדי להתידד איתי. סיפר ששמע בקול שלי את התדהמה כשפנה אליי לראשונה, ושהבין טוב מאוד שהמחיר המשולש הוא דרך להיפטר ממנו. "כשהורדת את המחיר הבנתי שהכאב קהה, ונראה לי שעכשיו יש טעם לבקש סליחה. "אני כל כך מתביש! אל תשאל אותי למה עשיתי את זה אז, כי אין לי הסבר. זה היה הפעם היחידה בחיי שהתנהגתי כך כלפי תלמיד. כנראה עבר עליי יום רע במיוחד. שום דבר לא מצדיק ולא יצדיק התנהגות כזאת". נסער הבטחתי לו שסלחתי עוד לפני שביקש, והוא הודה בדמעות. מצבור של כעס, שנאה וזיכרונות נגול מליבי.

חלפו שנים. לפני חודשים אחדים הוא נפטר בשיבה טובה. בהלוויה השתתפו המונים - בני משפחה ותלמידים. כשהסתיימה ההלוויה הבטתי בתלולית העפר מלא במחשבות שהתרוצצו בי - מחשבות על החיים שלנו, על הטעויות שלנו ועל הזכות והאפשרות לתקן. חשבתי כיצד בחוכמתו הוא הצליח לרפא את הפצעים העמוקים שלא הצליחו למחוק גם השנים הארוכות. כשהתרחקו כולם אמרתי בשקט: "אני מוחל לך איש יקר. אני מוחל באמת ובתמים. אין לי בליבי עליך דבר. פייסת אותי, ולימדת אותי לפייס אחרים. תבוא לעולם האמת זך ונקי". פתאום התחלתי לבכות. זה היה בכי גדול ומטהר, על קברו של אדם שבעבר שנאתי, ושבתבונתו ואצילות נפשו הפך את השנאה שלי לאהבה גדולה".

[מתוך עלון השבת: "נכספה"].

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

      יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת