33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

למוד יומי [שעור 26] – כ"ח אדר ב' תשע"ו – מוסר ואמונה – "מסילת ישרים" / הרמח"ל

המשך פרק ד' – בדרך קנית הזהירות

"אך ההערה [מלשון "אם תעירו ואם תעוררו" (שיר השירים)] לכל ההמון, הנה הוא בענין "השכר ועונש" עצמם, בראות עומק הדין [דקות התביעה וגודל העונש] עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע [בגופו] ולהתחרד [בנפשו] תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין [תהיה לו תקומה ויזכה בדין], ומי יצדק [יוכל לתרץ מעשיו] לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת [כלומר, דן את האדם] על כל דבר קטן [לפי דעתו של האדם והרגשתו] או גדול. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה [חגיגה ה, ב], [על מה שנאמר בספר עמוס ב, יג]: " ומגיד לאדם מה שחו" [שיח של כלום, כמו שאמר משה רבינו: "ונחנו מה"] – "אפילו שיחה קלה [שיש בה משהו של קלות, והיא מהעבירות הקלות ביותר של חטאי הדיבור וגם נעשית בחדרי חדרים], שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין" [פסוק זה מתייחס למציאות, שאין דבר שאינו נסקר]. עוד אמרו [יבמות קכא, ב]: "וסביביו נשערה מאוד" – "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה [הקב"ה תובע את הצדיקים ומענישם אפילו על חטאים דקים כחוט השערה, כי הם חיים בעולם הדין, כפי שעלה במחשבה לברוא את העולם בתחילה]".

 

אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין ה"שכר והעונש" עצמם – בעל "מסילת ישרים" מסב את התבוננות ההמון דוקא לעניין ה"שכר והעונש", וכבר למדנו בשיעורים הקודמים ש"יראת העונש" הינה היראה מהמדרגות הנמוכות, מאחר וירא את השם יתברך, מחשש שמא יחסיר או ימנע ממנו גשמיות בעולם הזה או שכר לעולם הבא, לעומת היראות הנעלות והמשובחות, שהן "יראת הרוממות" – שירא מרוכב מרומים, גדולתו ותפארתו, ו"יראת החטא" - שהיא "יראה מאהבה", שירא שמא החטא ינתקו מהחיבור לבוראו יתברך (כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, מהמובא ב"זוהר הקדוש", מאמרי יראת השם, מאמר "מעלת יראת החטא"). אם כן, מדוע כותב הרמח"ל, כי ההערה להמון הנה הוא בעניין ה"שכר והעונש"?

ביעודי התורה תופסים מקום גדול ענייני "שכר ועונש" גשמי, והיינו דבעבודה היא עבור זה. והא דפירשה תורה שכר זה יותר משכר עולם הבא, וכבר נתפרש טעם הדבר בראשונים (רמב"ם הלכות תשובה פ"ט הל"א, ורמב"ן על חומש). אך, התורה אינה מסתפקת במועט, ותובעת מהאדם הרבה, כפי שבארנו בשיעורים קודמים, על מעלות עבודת השם: כמו, לאהבה את ה' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וכו .

אלא, שהרמח"ל מלמדנו, כי "היצר הרע" מדיח את האדם מעסק התורה, דוקא ע"י נטית חמדת החומר וע"י מידת החמדה של הרוח, כלומר שליטתו היא דרך התאוות: על הנפש – החומדת את החומר, ועל הרוח - החומדת את הגאווה והכבוד (בעולם החולף). [ומדוע ברא הקב"ה את ה"יצר הרע", נלמד בהמשך שיעור זה, מבעל "אורחות צדיקים"].

אם כן, כמו שלימדונו רז"ל בגמרא, שהצדיקים במה שמקלקלים מתקנים, דוקא ע"י "יראת העונש" (שהוא הפחד מחיסרון החומר בעולם הזה והשכר לעולם הבא, שבו הכבוד הוא נצחי), מדיח האדם את ה"יצר הרע". ואחר שמדיחו, ומתנהג עפ"י התורה, בא על ידי זה, למעלות של יראת הרוממות ויראת החטא ולאהבת השם יתברך. וכמו שמסביר רבינו יונה: והנה התאוה הנתונה בלב אדם שורש כל הפעולות, לכן אם יתקן התאוה. תחת אשר כל האיברים ישרותה ימשכם אחרי השכל. וילוו עליו וישרתוהו. יכשרו כל הפעלים, עכ"ל.

כלומר, עבודת השם ב"יראת העונש" היא מדרגה ראשונה ומחייבת, שמטרתה לשבור את היצר, להתגבר על התאוות הנפשיות והרוחניות הרעות, ואז האדם נקרא "מושל ביצרו" [והם אותם ה"מושלים", שלמדנו אודותם בפרקים הקודמים] ולאחר מכן ניתן לעלות מעלה, מעלה במדרגות היראה המשבחות.

לכן, כל המתחכמים ואומרים, כי הרוחניות צריכה לבוא אך מהכרה ורצון טוב, ומה שבא ע"י כפיה אין זה חשוב כל כך, ומחמת זה, "יראת העונש" הוא כפיה, יבינו וילמדו, דאחרי דתש יצרו [התגבר על יצרו כנ"ל], שוב רוצה באמת בעבודת השם ולקיים דברי חכמים, ועוד, ע"י היראה הרי זוכר תמיד את השם יתברך, ומתבונן מהו רצון הבורא ועושה "חשבון" לכלכל דרכיו ומעשיו, והרי יש בזה טהרה וקדושה, ומזה יבוא לתיקון פנימיותו ולעליה בהרגשה ובהכרה. ואף דהסיבה היא מ"יראת העונש", הרי יש כאן קבלת עול מלכות שמים והשתעבדות לרצונו יתברך. לפי זה גדולה מאוד התביעה למתחכמים על העדר יראה פשוטה דהיא היסוד לכל המעלות, ובהעדרה אי אפשר להגיע אף למדרגה הפחותה (מעובד מתוך "משנת רבי אהרון"). 

והנה מה שאומר בעל "אורחות צדיקים" על ה"יצר הרע": "לפי מעט הכוח וקצר החיים שנתן לו האלהים – הוסיף הקדוש ברוך הוא יצר הרע לטובתו ולרעתו: כדי לבחנו ולנסותו בין טוב ובין רע, וכדי להתנאות, לבנות ולנטוע, ולהרוס ולעקור נטוע, ולהרוג ולייסר, לצבור הון, להילחם, למשול, ולשלול, ולקצוף עד מאוד. ואם לא היה היצר הרע, בשביל אימת המוות לא היה עוסק בפריה ורביה, ולא היה בונה בנין, ולא היה מתאווה לקנות מקנה וקנין, ולא היה נוטע, ולא היה זורע, כי היה אומר בלבו: "מאחר שנגזרה גזירת המות, מה לי לעמול לאחר?" והיה כל העולם נאבד ונהרס. והקדוש ברוך הוא לא ברא העולם מימי בראשית כי אם להיבנות ולהתנהג ברחמיו הרבים על ידי בני אדם. ואם יתגבר ביצרו הטוב לכבוש את יצר הרע שלא יחטא לפני יוצרו, כי ישתמש ביצרו הרע לעשות הכל ביראת השם ברוך הוא, בלא עוון ופשע – זו היא טובתו, אשריו ואשרי יולדתו" (שער "יראת שמים").

אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד – המלבי"ם (בישעיה י"ט) מבאר:

ההבדל בין פחד לבין חרדה הוא:

פחד – הוא קבוע ומתמשך.

חרדה – הוא פחד פתאומי חריף.

ולפי זה, התבוננות בעניין "יראת העונש", אמורה להביא לא רק למצב של פחד, אלא למצב של חרדה וזעזוע תמידיים.

כי מי יעמוד ביום הדין, ומי יצדק לפני בוראו – לכאורה החרדה והזעזוע הם משני דברים:

א. עצם העמידה ליום הדין, שבו נסקר כל דבר ואפילו הקטן ביותר. מציאות זו מעוררת חרדה גם ללא הפחד מהעונש.

ב. זה שהקב"ה מדקדק בדינו אפילו עם הצדיקים, ואין מי שיצדק לפני בוראו.

  "באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד  תמיד - וזוהי עצת רבינו יונה: (שערי תשובה, שער שני, ט"ו): "כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו תלמידיו רבינו וכי אדם יודע באיזה יום ימות אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה. ואומר (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים ושם טוב. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הזה משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר אורחות ימים ותאמרנה לה השכנות הלא בעלך הלך בדרך למרחוק ועל מה זה לשוא תתיפי. אמרה להם בעלי מלח הוא אולי יהפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מקושטת. ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו. איך ידאג לבבו ויראה ורעד יבא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את  הימים יתודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו". החשבון . ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר. וככה יעשה כל

 

כי מי יעמוד ביום הדין - "ויש אנשים אשר לא ירגישו בענין המות לעשות צדה לדרך ולתקן מעשיהם ולא יעלו על לבם יום מותם עד בואו. והם נמשלים כבהמות אשר לא ירגישו בענין המות עד יום הטביחה. כמו שנאמר (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו. פירושו - כצאן שתו נפשם לשאול כי לא ירגיש בענין מותם עד בואו פתאום. מות ירעם. אין מות הרשעים כמות הבהמות מות הבהמות פעם אחת והרשעים מות ירעה בהם בכל יום. מלשון (מיכה ז) ירעו בשן וגלעד ומענין (איוב יח) יאכל בדיו בכור מות. כי נפש הרשעים ההשחתה וההפסד ידבקו בה בכל עת עד אשר תשחת ותכלה ותאבד. וירדו בם ישרים לבקר. המשיל זמן תחיית המתים לבקר אשר יעיר בו האדם משנתו. וכענין שנאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. כי אז ירדו הישרים ברשעים כמו שכתבו (מלאכי ג) ועסותם רשעים יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין יום הדין לתחיית המתים. לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר ועסותם רשעים וגו'. וצורם לבלות שאול. צורם כמו צורתם וכן (הושע יג) כתבונם עצבים. כתבונתם. ויקרא הנפש צורת האדם. ויש מן הדוברים על הנפש שאמרו בגדר הנפש שהיא צורת (עקרית) [מקרית]. וביאור הענין כי נפש הרשע יבלה שאול אותה. והיא מזבול לו. כי הנפש מן העליונים מלשון (ישעיה סג) מזבול קדשך. והרשע סבב בחטאתיו נפש היקרה והעליונה שהיא מזבול לו . לבלות אותה שאול מטה" (שערי תשובה, שער שני, יז).ועולל לנפשו 

   באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול - ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצות אולי הגיע תור מותו ולא יקיים המצות ההם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא אותו מצוה. וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו בטל את התורה" 

 מי יצדק לפני בוראו - "וכמה קשה המות למי שלא הפריד תאות העולם מנפשו עד אשר יפרידנה המות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת דרך ארץ. רצונך שלא תמות. מות (מסור נפשך, בעבודת השם) עד שלא תמות. ביאור הענין הרוצה שיהיה לו יום המות - לחיי עד - ידבר אל לבו אחרי אשר סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריותו ישטמם ויטשם.יעזבם בחיים (ולכן) לא ישתמש באדמה (אלא) רק לעבודת הבורא יתעלה. ואז יהיה לו יום המות לחיים שאין להם הפסק! (שערי תשובה, שער שני, יז). 

יהי רצון, שנדע להשתמש בעולם הזה, רק לעבודתו יתברך, ונזכה לחיים טובים וארוכים בעולם הזה ובבא, אמן!

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

 

יקובל ברצון,אמן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת