33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 24] – כו' אדר ב' תשע"ו – "מסילת ישרים" / הרמח"ל - המשך–פרק ד' – בדרך קנית הזהירות

 

המשך – פרק ד' – בדרך קנית הזהירות

 

"אך לפחותים [אלה שאינם מסוגלים להבין את הטוב שבשלמות, כי מידת הכבוד, שהיא הדוחקת יותר מכל המידות, עדיין תופסת מקום בלבם] מאלה תהיה ההערה לפי הבחנתם [דרגתם שהם מסוגלים להגיע אליה, פסגת הבנתם והשגתם בטובה האישית של עצמם], והוא לפי ענין הכבוד אשר הם מתאוים לו, וזה, כי זה פשוט אצל כל בעל דעת שאין המדרגות מתחלקות בעולם האמיתי, שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים [שעשה האדם בחייו והשתדל עבורם, אבל לא לפי התוצאות הסופיות וההצלחה. וכמו שכתוב: לפום צערא אגרא, לפי הצער –השכר] ושלא יתרומם שם [להשיג דרגה עליונה, דהיינו קירבת אלוקים] אלא מי שהוא רב המעשים מחברו [כמו שכתוב: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות], ואשר מעט המעשים הוא יהיה השפל, אם כן אפוא, איך יוכל האדם להעלים עיניו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה [וזהו ה"חשבון", ההתבוננות והשאיפה לשלמות, שהרחבנו עליהם בשיעור הקודם (שעור 23) - מתאריך כה' אדר ב' תשע"ו], אם אחר כך ודאי יצר לו בזמן שלא יוכל לתקן את אשר עיוותו. והנה יש מהפתאים [טפשים שמתפתים מעניני העולם הזה] המבקשים רק להקל מעליהם [כלומר: זו כוונתם הנסתרת] שיאמרו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? [אף על פי שנתבעת מהם: זהירות,זריזות, ונקיות ולא חסידות ופרישות. זהו דרכו של "יצר הרע" שמגדיל את הענינים ועושה אותם חמורים וקשים ממה שהם באמת, כדי להרפות את ידי בני האדם ולייאשם, כמו שמצינו אצל אדם וחוה בגן עדן, שהנחש (הוא היצר) אמר לחוה שהקב"ה אסר עליהם לאכול מכל פרי הגן אע"פ שלא נאסר עליהם, אלא פרי עץ הדעת]. הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנידונים בגיהנום [אע"פ שאם לא ישיגו את מעלות הזהירות והנקיות יתכן בהחלט שיהיו נדונין בגיהנום וכמבואר בפנים, והיצר מטעה בזה את האדם, מכל מקום המחבר עונה לטענה זו אפילו לפי שיטת היצר הרע, וכמו שכתוב: "תען כסיל כאולתו"], אנחנו לא נדחוק עצמנו ליכנס בגן-עדן – לפני ולפנים, אם לא יהיה לנו חלק גדול יהיה לנו חלק קטן, אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת. אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקל לסבול בעולם הזה, החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא [מרומם] יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? [לא נותן להם מנוח]. לא, ודאי! כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להנשא על כל מי שיוכל ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם [וכל שכן מתרומם מעליו] והוא נשאר שפל, ודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו [כלומר, מה שלא יוכרח לסובלו, יעשה הכל כדי לא לסבלו, דהינו להשפיל את חברו או לרומם את עצמו], כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשש בקרבו. מעתה, אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות, שאין השפלות בם אלא לפנים [חיצוניות], ולא ההינשא אלא שוא ושקר, איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם? וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי [במקום שבו המעלות והכבוד הם נצחיים], שאף על פי שעכשיו אין מכירין אותו ואת ערכו, על כן לא יחושו אליו – אבל בזמנו ודאי שיכירוהו לאמתו לצערם [בגלל המציאות הכואבת] ולבשתם [כי זלזלו בזה], ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי [כמו שכתוב, אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה, כי הבושה לעתיד לבא היא נצחית ואינה עוברת]". עכ"ל.

 

 

בחסדי השם יתברך, נלמד את דברי הרמח"ל הקדוש, בעזרת התורה הקדושה ולומדיה:

 

אך הפחותים... והוא לפי עניין הכבוד אשר הם מתאוים לו – וכך כותב בעל "אורחות צדיקים" על הגאווה, וזו לשונו הקדושה: "הגאווה היא המטבע אשר פסל המלך הגדול ברוך הוא, והזהירנו עליה בתורתו, כמו שנאמר: "השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים" [דברים ו', י"ב]. כי הגאה ישכח את יוצרו, כדכתיב: "ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו', ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך וגו', ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" [דברים ח, יג-יח] – לא ראינו כזאת מידה רעה מכל המידות, כמידת הגאווה, לכן צריך האדם להתחכם להנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה, כמו בזמן עשית ה"חשבון" והשאיפה לשלמות בעבודת השם, מקום לגאווה – אין!

והוא נשאר שפל, ודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו – וזה בקנאה וגאווה בעניני העולם הזה, והזהירה התורה את המלך: "לבלתי רום לבבו מאחיו [דברים יז, כ], אם הזהירה התורה אפילו במלך, כל שכן בהדיוטות, שלא ישתררו זה על זה.

איך יוכל האדם להעלים עיניו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה, אם אחר כך ודאי יצר לו בזמן שלא יוכל לתקן את אשר עותו – הרב קוק מפליא להסביר את צער הנשמה על מצבה במידה ואינה מתקדמת במדרגות הרוחניות, וזו לשונו הקדושה: "החרטה הטבעית, הבוערת בלב מתכונתה של התשובה, באה מתוך צער הנשמה שהיא מצטערת מעמידתה על מצב אחד במעלתה, תחת שהיתה צריכה בכל עת לעלות מעלה אחר מעלה. וקל וחומר אם היא מרגשת בעצמה ירידה ; אלא שאם באמת ירדה לגמרי ממעלתה כבר אובדת היא ג"כ את חוש הצער הרוחני, או עכ"פ היא מפגימתו, ועי"ז חדודו המר מתמעט. אבל הצער של עמידה על מקום אחד הוא נוקב ויורד עד למעמקי הנשמה, והרגשת הכאב גדולה היא מאד, מפני שהנשמה שלא נפגמה בירידה חושיה הרוחנים הם בה חיים וערים, ותבערת הצער של העמידה על מקום אחד, שהוא הפך וטבעה וכל מטרת הויתה, היא יוקדת בה כיקוד אש, שיהפך לשלהבת אהבה רבה מלאתי עונג עליון, בהתגברה לשוב אל מכון עליתה ולהחזיק יפה בתכונת התעלותה בכל עת, "למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלהי לעולם אודך" ["אורות התשובה" פרק ט"ז, ג].

והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שיאמרו: למה ניגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? – למרות שלא נתבקשו כלל לחסידות ופרישות וזו היא רק עצת היצר שמטעטעת בהם כי לו היו יודעים מה הרהור של תשובה עושה לנשמתם לא היו מחכים ולו רגע אחד, ונשוב אל דברי הרב קוק ונבין:  "כפי אותה המדה שהאדם מכיר את עונותיו, הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו, אע"פ שלכאורה עדיין לא זכה לקביעות התשובה בלבבו וברצונו, מ"מ הרי אורה חופפת ומרחפת עליו, וכבר היא פועלת לבראת אותו בריאה חדשה. ואפילו אותם הדברים המעכבים את התשובה, כפי אותה המדה שהאדם מכיר אותם, ואינו מעלים את עיניו ממציאותם, נעשה העכוב שלהם פחות מכחו וארסיותו מתקטנת . ומתוך כך אור התשובה מתחיל להיות זורח עליו, וקדושת השמחה העליונה כבר מתלבשת בעצמיות נשמתו, ושערים סגורים הולכים ונפתחים לפניו, וסוף כל סוף יבא למדה עליונה כזו, שכל ההדורים יתישרו, "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור והרכסים לבקעה". ["אורות התשובה", פרק ט"ז, ז].

הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנידונים בגיהנום – על כך משיב רבינו יונה גירונדי: "ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהם מעשה .וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא  במעשה ובדרך העבירות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים .על כן אנו חייבין להודיע תועי רוח בינה כי אמרו רז"ל ויתר הקב"ה ע"ג וכו' ולא ויתר על עוון ביטול תורה. ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות כך עונש המבטלה גדול מכל העבירות. ואמרו [במדבר ט"ו, לא ] "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה" נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק" ["שערי תשובה", שער שלישי, יד].

אם לא יהיה לנו חלק גדול יהיה לנו חלק קטן, אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת – הנה פתוי היצר בזה בא מצד הרצון בהקלת העול, והאמת כן הוא, כי בהתבונן האדם יראה בעצמו, כי מקנא הוא לגויים, מקנא הוא בחופשיותם מן המצוות, כי פטורים הם מכל, עובר אדם בשוק אוכל לחמו חינם, חינם מן המצוות, בלי ברכות ובלי כלום, אין לו צורך בשום הכנות לאכילתו, והוא מקנא בו, כי אמנם בן ישראל קשור הוא בכל מיני חבלים של מצוות ודינים, נושא הוא עול באמת, עול מלכות שמים. לא בנקל יעלה לו כל חייו, נושא הוא אחריות על כל תנועה וזיז, ותמיד הוא בפחד ויראה, כי בהעוותם בכל שהוא, אמנם ענוש יענש קשה מאוד. כמה ציווים ודינים, כמה הלכות , בברכות, בכונה עליהן וכדומה, הלוא זה ודאי עול הוא. אמנם שאלה אחת נשאל לאותו איש: האם כשרואה סוס וכל בהמה גם כן יקנא בהם על חופשיותם באמת? כי אין להם גם שום עול דרך ארץ וכו', ודאי לא תמצא לא סכל ולא טיפש, שיחפוץ להיות סוס, כי אחרי הכל הנה התענוג האמיתי וההנאה הכי גדולה היא להיות אדם, אף עם כל הקשיים והעול הגדול התלויים בזה [רבי ירוחם ממיר זצ"ל].  

וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי – רבינו יונה גרונדי מונה את המעלות העליונות, מי שיקראם בודאי יבוא להתעוררות של תשובה:  "ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה. כמו מעלות הבחירה שנאמר (דברים ל) ובחרת בחיים. ומעלות תלמוד תורה שנאמר (דברים ו) ודברת בם. ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח) והלכת בדרכיו. ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח) וזכרת את כל הדרך ונאמר (שם) את ה' אלהיך תירא. ומעלות האהבה שנאמר (שם ו) ואהבת את ה' אלהיך ומעלות הדביקות שנאמר (שם י) ובו תדבק. לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעז"ה. ובעבור מעלות האלה נברא האדם שנאמר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם" (שערי תשובה, שער שלישי, יז').

ברוך ה' לעולם אמן ואמן!

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה ]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות

יקובל ברצון,אמן! 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת