33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בריאות בקלות

יומן- ברקס באמצע החיים- 3

יום ראשון הגיע, שלחנו את הילדים לבית הספר ונסענו. 

הגענו למחלקה האורטופדית התמקמנו בחדר, בחרתי מיטה. חיכינו לאחות שתבוא לתשאל ולארגן את התיק הרפואי.  הגיעה אחות מתלמדת, מקסימה , שאלה שאלות, בדקה שאני בצום החל מאתמול, עודדה אותי ושלחה אותנו לקומה 2 , חדרי ניתוח ואישפוז יום. 

הגענו למחלקה חדשה, נכנסנו לרשימת המתנה של חולים הממתינים לניתוח ויושבים בחוץ. כל אחד עסוק עם הפלפון, גולש, כותב, ממתין שיקראו לו. 

כעבור שעה קראו לי, מתנדבת עזרה לי להתלבש, בבגדי ניתוח, חלוק, כובע, ערדליים מנייר. ושוב חיכינו לתשאול אצל רופאה, בירור רפואי, רגישות לתרופות, מה המצב הרגשי וכל מיני שאלות נוספות. חתמתי על מסמך שאני מוכנה לקבל טיפול רפואי ומסכימה לניתוח. 

בעלי יצא לחדר המתנה אני נכנסתי לחדר טרום ניתוח ופגשתי את החולים . שוחחנו ויצרנו אחוות מנותחים. שניים מחכים להוצאת ציפורן חודרנית, אחד הגיע לניתוח בכתף, אחרת לניתוח בברך, עוד אחד חיכה לניתוח ביד....

המנתח יצא אליי והסביר לי מספר אופציות עליהן חשב כפתרון לבעייה, שיקול הדעת יעשה בהתאם ובעת הניתוח תחת השיקוף. אמרתי לו שהכי חשוב זה לחזור לעבודה , שהניתוח והשיקום יעזרו לי להחזיר את היד  כדי לעבוד ברפלקסולוגיה. פעילות ספורט ושאר הפעילויות הן נלמדות ונרכשות, לרפלקסולוגיה צריך עוצמה חוזק ותנועה וזה משמעות הניתוח והשיקום מבחינתי.

אומרים שאחרי טראומה שכזו לא חוזרים להיות אותו דבר, לא עובדים באותו תחום ,אלא פגיעה שכזו נותנת קרש קפיצה לעשייה אחרת. אני מקווה שאוכל לשלב נושאים שונים עם עבודת ידיים וטיפולי מגע.

נכנסתי לחדר ניתוח עם חיוך וצחוקים. החדר נראה כמו חללית וקרררר . הצוות קיבל אותי בלבביות וסימפטיה. טיפלו בי באדיבות. השכיבו אותי על מיטה ניתוחים מחוממת , הסבירו את התהליך, חיברו אותי לכל מיני מכשירים, הדביקו מדבקות, החדירו מחט, ואני רגישה למחטים אז צעקתי....אמרו תחשבי שזה כמו רפלקסולוגיה, צחקתי ואמרתי שאני לא מכאיבה כך בטיפולים. בקיצור החולה מתלוצצת עם רופאיה.

שאלתי בנוגע להרדמה ,שאני רגישה לחומרים , שאינני רגילה לצרוך משככי כאבים מאף סוג . ביקשתי שישימו לב לתגובות שלי תוך כדי הרדמה.

רגע לפני ההרדמה , כשמניחים את המסיכה על הפנים אמרתי להם שאני סומכת עליהם ונרדמתי. 

התעוררתי, אחרי 45 דקות מסתבר, תוך כדי כחכוח , הטובוס, צינורית שמחדירים לגרון כאבה לי . אני שומעת קולות רקע ואמירה היא מתעוררת. פקחתי עינים , אמרתי כואב בגרון, שלפו באחת את הצנזורית. הסתכלתי למנתח , היד כבר היתה חבושה בגבס, ששאל מה שלומי? ואמר שבסופו של דבר החליטו על ברגים. הודיתי להם על ניתוח והטיפול והוציאו אותי לחדר התאוששות. 

בחדר התחלתי לרעוד רעידות לא רצוניות אז קיבלתי מנת פטידין להרגעה ומעט מים לשתייה כיון שהגרון כאב והייתי צרודה. בעלי נכנס ואחרי חצי שעה הועברתי למחלקה האורטופדית.

הייתי מאוד עירנית ורעבה. היינו במחשבה שבאנו לכמה שעות, אישפוז יום ויוצאים הביתה. בסביבות 15.00 הרופא עלה שאל כואב לך אמרתי לא. הודיע שאני נשארת להשגחה ללילה. הופתענו אבל קיבלנו בהבנה בלי לדעת מה יהיה ההמשך.

סלחו לי על הפירוט ובחירת המילים בהמשך, הכל אמיתי ומהימן. 

התחלתי לשתות מים בלגימות קטנות ומעט מיץ תפוחים, בעלי נסע הביתה להכין לי אוכל ואני נשארתי לבד עם תחושות לא מוכרות ולא צפויות. תחושה של בחילה, וגיהוקים ופתאום הקאה. קיבלתי מעין כלי להוציא את הנוזלים. נרגעתי וכעבור חצי שעה סיבוב נוסף. הודיעו לי  שהתחלתי לשתות מוקדם מידי ואני שוב בצום. סימסתי שלא יביא אוכל וכך ביליתי את אחה׳צ בריקון הקיבה. לא האמנתי איזה טעם מר יש לזה, ואיזה צבעים יצאו ממני. כך נמשכה הפעילות עד 22.30 בערב. כשהבנתי שזה לא נגמר ביקשתי נוזלים , קיבלתי אינפוזיה שהקלה מעט אך לא הפסיקה את ההקאות. באיזה שהוא שלב האחות החליטה לתת לי פראמין, כדור שיפסיק את ההקאה, אגלה לכם שסירבתי. הבנתי שזהו תהליך שלא צריך לעצור אותו , רגישות נפוצה לחומרי הרדמה, דרך ניקוי נכונה. לא קל  אבל מדויק.

בסביבות השעה 18.20 התחילו לחלק אוכל במחלקה. הריח ״ גמר״ אותי . לא ידעתי לאן לברוח ואי אפשר. חשבתי עוד רגע אקבל כזה כאב ראש , לא מספיק הבחילות ועכשיו הריח הזה, אלוהים ישמור.

בעלי הגיע לבקר בסביבות 18.40 אני עדיין לא עשיתי שתן. ביקשתי ממנו שיקרא לאחות שתעזור לי לרדת מהמיטה. היא הודיעה לו שאם אני יורדת זה באחריותו. אם חלילה אפול, תהיה לי סחרחורת הוא ירים אותי. הסכמתי ואמרתי שצריך להיות בתנועה כדי להשתין. אי אפשר בסיר. ירדתי,נעלתי נעליים טיילתי במסדרון , נכנסתי לשירותים והכל בסדר. 

חזרתי למיטה, המשכתי להקיא . התמודדות לא קלה כיון שהושט הגרון הקיבה שורפים ככל שהגוף מתנקה. החומרים הללו מאתגרים את מערכת העיכול . 

בעלי הלך בסביבות שמונה וחצי , אחרי שהודעתי לו שאין סיכוי שאני אוכלת ארוחת בוקר של בית החולים ושיביא בננה, שלא ימהר בבוקר להגיע ויכין מרק, כי הרי אני בצום כבר 48 שעות. תקראו לי מפונקת , אז כן. לאכול לחם לבן ,אשל וביצה לא בדיוק מפתה ומעבר לזה אחרי תהליך הניקוי שעברתי מזונות אלו אינם טובים למערכת העיכול וצריך לאכול מזונות רכים, מבושלים כבננה, מרק ירקות כתום, תפוח אדמה אפוי- מזונות המשקמים את הרירית, מחזקים את המרה והכבד. 

אחרי שהלך, קיבלתי מנת אנטיביוטיקה שנייה לוריד. מסתבר שמנה ראשונה קיבלתי בעת הניתוח. צריך כל שמונה שעות מנה, פעם אחרונה תהיה לפנות בוקר. ביקשתי עוד מנת נוזלים בשעה 22.00 בערב. וניסיתי לישון מעט. 

הרעש במחלקה היה בלתי נסבל, אורחים עד שעה מאוחרת, חולה בחדר ליד נשאר עם מלווה וכל הזמן סינג'ר להביא לו אוכל, לבקש משכך כאבים, אנשים לא יודעים ללכת בעדינות מתוך התחשבות באחרים, מדשדשים רגלים, מדברים בקול רם. הלילה עבר לאיטו, ישנתי נים ולא נים. קיבלתי מנת אנטיביוטיקה נוספת לפנות בוקר. בחמש בבוקר נכנס הצוות הרפואי לבדיקת לחץ דם וחום. ברוך השם לא הייתי ברשימת בדיקות הדם. 

שבע בבוקר , חילופי משמרות . שמונה ביקור רופאים, הרופא מנתח שואל מה שלומי? האם כואב לי? עניתי ,עשית עבודה טובה, הכל בסדר. לקראת צהרים מכתבי שחרור והביתה. 

במהלך הבוקר נכנסה פיזיותרפיסטית וצוות מתמחים , התקינה מתלה ליד. הסבירה שכדאי שחלק מהזמן היד תהיה במאונך להקל בזרימת הדם. צריכה להניע את אצבעות הידים..

אז הנה עבר כמעט שבוע מהניתוח. יום שני אני בביקורת אצל הרופא שבנוסף יקצר את הגבס. 

ברוך השם, לא חוויתי כאבים כל השבוע וכך לא צרכתי משככי כאבים. אני מוצאת את התנוחות לשינה והקלה על היד. 

הספירה לאחור תחל אחרי הביקורת כשנדע ונראה שהברגים והעצם מתחילים תהליך של בונדינג indecision

תודה שקראתם. תודה לאיחולים בפייסבוק. 

שבוע טוב. 

אתי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל eti19651 אלא אם צויין אחרת