00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רעיונות פילוסופים

האדם שחיפש את השמש

גם אם רובנו מתעסקים בקיים, יש אנשים שמתעסקים במה שאידיאלי. רן הוא אחד מהם. רן חיפש את השמש. לא את השמש במונח של התגלות, וגם לא במונחים גשמיים של חום והנאה. רן חיפש את השמש בכל ימות השנה.

את השנים שטופות הגשם והקור הוא זכר היטב, ולרעה. כשהוא רצה לשמוח קצת טיפות כבדות העיבו על מצב רוחו ודכדכו אותו. עם הירושה של הסבתא שאהבה אותו מאוד החליט רן: "די. מהיום אני מחפש רק את השמש".

כל שנה רן מצא את עצמו מבלה ביעד אחר. שנה אחת בארגנטינה, שנה שניה בתאילנד שנה שלישית באיזה אי נידח ויוקרתי. רן החליט שדכאון לא בא בחשבון ומהסיבה הזו היה מוכן לעשות הכל כדי למנוע זאת. הוא לא רצה להתמודד עם התחושה הריקנית, המדכאת, שאין שמש בשמיים, שאנשים ספונים בחדריהם ובמשרדיהם במקום לקחת יום חופש ולבלות על חוף הים. אנשים שהבירה מרווה את צמאונם אבל לא מספקת את שמחתם. רן ידע – איפה שיש שמש יש שמחה, ועבורה צריך להקדיש את כל העמל.

באופן מפתיע, או שאולי לא כל כך, רן גם חיפש את האהבה. בכל יעד אקזוטי הוא מצא אהבה נכספת. ככובש יעדים, רן מילא עצמו בציפייה לזוגיות חדשה. הוא התמוגג מתהליך ההתאהבות, מהציפייה הגדולה לבת זוגו ומלילות האהבה הלוהטת וההשכמה לאור השמש הנעים. מפנים חדשות יפהפיות שהביטו בו כל פעם בהפתעה ובהערצה. ייתכן והתהליך ריגש אותו יותר מהאהבה עצמה. בדומה למדאם בובארי, גיבורת אחד מספריו של פלובר, היה רואה בזוגיות הרפתקה, וכשהשיגה חש אכזבה גמורה וחי במסע מתמיד לנגיעה באידיאת האהבה. 

אורח חייו של רן הצריך ממנו גם למצוא בכל פעם עבודה חדשה. כל עבודה מהנה ומרתקת, שזמניותה מעניקה לה את קסמה. ביום אחד הוא מלצר במסעדה, ביום אחר תפקד כאיש מכירות שעובר מדלת לדלת. רן גם עבר בעבודות רציניות יותר שעבורן היה צריך להתחייב לפחות ברמת ההבטחה הוא זוכר אין ספור הפנים המרצינות של מעסיקיו כשסיפר להם בהפתעה שהוא עוזב, ושלא התכוון לגור בחו"ל כל התקופה.

רן חי חיים ללא מעצורים. חיים נטולי אכזבה, נטולי שברון לב, נטולי שעמום. לילה אחד תקף את רן חלום בלהות. בחלום הוא הרהר אם אורח החיים שלו לא נמאס עליו. הוא דמיין שהוא שבוי בהרגל וכל התחייבות למשהו אחר או התעמתות עם המציאות הצריכה ממנו לוותר מעט על עצמו. האם בכך שהוא לא מוותר על עצמו הוא לא מעניק הזדמנות למשהו גדול יותר? האם הילדותיות שבו הפכה למאוסה, אך לבלתי ניתנת לעצירה? רן התעורר בבעתה והחליט לברוח מהמחשבה שאפפה אותו. הוא יצא מהאוהל, הביט בשמש המפציעה מקוסמוי וגלגל לעצמו ג'וינט שיהיה מספיק חזק להשאיר אותו במציאות הסוריאליסטית שבה תפקד.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CaptainYahav אלא אם צויין אחרת