44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

אומנות הבישול הסובייטי - אניה פון ברמזן

את זמני הפנוי השבוע חילקתי שווה בשווה בין סיטקום רעשני ומטופש מהניינטיז - "נני" - שהורדנו מהרשת בפרץ מטורף של נוסטלגיה ואנחנו צופים בו בשקיקה, לבין הספר "אומנות הבישול הסובייטי" מאת אניה פון ברמזן.

על פניו, המלחמה הקרה:
 

בצד המערבי של המלחמה הקרה -
 



 ניו יורק בשלהי המאה העשרים, פראן פיין - יהודיה קולנית מקווינס שנזרקה על ידי ארוסה - מגיעה לביתו של מפיק בריטי אלמן ומליין בשדרה החמישית ומנסה למכור לו קוסמטיקה. המפיק לא צריך קוסמטיקה - הוא צריך דחוף מטפלת לשלושת ילדיו - הלחץ והיאוש גורמים לו לקחת אותה לעבודה.
מכאן הסדרה היא פס יצור בלתי פוסק של בגדים צרים, צבעוניים ונוצצים שנני פיין מחליפה בנסיונה להראות את גופה ולתפוס חתן, בני משפחה הזויים משני הצדדים ושורה ארוכה ארוכה של סלב'ס שנס ליחם - בעיקר יהודים - שמקבלים כבוד וקריאות התלהבות בכל פעם שאחד מהם מגיח לתפקיד אורח. התבלין הבלתי נמנע הוא המתח המיני בין שני הגיבורים (האשכנזי והמזרחית - למרות שהחלק המזרחי בסיפור הוא לגמרי מזרח אירופה) וכל הברדק העליז והקולני הזה מלווה בקולה הצווחני והמאנפף של פראן דרשר - הלא היא הנני.
נמוך - יש מצב. מגוחך - מאוד. אממה - מה זה כייף :-)
 

בצד המזרחי של מסך הברזל אנחנו מקבלים את עלייתה ונפילתה של ברית המועצות.
 


מדובר בספר שעיקרו סקירה היסטורית ואנתרופולוגית של המהפכים שחלו על האימפריה הסובייטית הקומוניסטית, מאז היווסדה לאחר נפילת הצאר ועד נפילתה. הסיפור פורס בפני הקורא את  השנים האפלות של "הסובייט סיוז". ומלווה את ה"רודינה" בתקופות האפלות שלה - לנין, סטלין, מלחמות העולם - הוא נותן לנו חלון הצצה למה שקרה שם "מאחורי מסך הברזל" בשנות הניכור מהמערב ומלווה את תהליך התפוררותה בסוף המאה ה-20 ועד רוסיה המודרנית כפי שהיא מצטיירת בעינינו היום בראשית המאה ה-21. הכל מתוך סיפורי משפחתה ונקודת מבטה  של אניה (אנה) פון ברמזן, שגדלה מאחורי מסך הברזל עד שעברה עם אמא, לריסה, למערב (ארה"ב) בשנת 1974 והיום היא כתבת ידועה בעניני אוכל ומחברת ספרי בישול.

הספר מורכב כמו הקולביאקה - "הקולביאקה היא נצר של הפירוג (מאפה עם מלית), הסלבי העתיק. היא נולדה בצנעה, במאה ה-17 ככל הידוע, ובימי הזוהר שלה בראשית המאה ה-20 התפתחה והייתה לתיבה מלכותית חומה מוזהבת, מעוטרת כיד הדמיון הטובה. בפנים חבויות שכבות ארומטיות של דגים ויזיגה, שפע של פיטריות יער, וכוסמת או אורז שחמאה בזוקה עליהם, ובין השכבות מפרידות חביתיות דקות בשם בלינצ'קי, כדי לספוג את המיצים" (עמ' 25)
 


 

הקלתית מבצק השמרים היא רוסיה הסוביטית - שתחילתה בנפילת הצאר והמהפכה הקומוניסטית, וסופה בפירוקה לאחר כשלונו של גורבצ'וב. כל שכבה מאפיינת תקופה משמעותית אחרת - המהפכה, מלחמות העולם, ימי לנין, ימי הרדיפות של סטלין, והבאים אחריו - חרושצ'וב, ברז'נייב, גורבצ'וב ועד רוסיה בימי פוטין היום.
החומרים - הדגים, הפיטריות, האורז - הם כל אחד מבני משפחתה ושכניה הרבים שאיתם חלקה את ביתה ואת חייה. אלה מביאים את נקודת הראייה של האזרח הקטן, את הרוח הסובייטית - הפערים בין ההנהגה לפרולטריון, הפחד מהעלמויות, ההישרדות היומיומית, הקשיים, 1001 דרכים להסתדר באין, מסחר, שוק השחור - וגם את האהבות הגדולות לאנשים ולמדינה ואת השמחות הקטנות על קציצה או סוכרית מציצה. אניה, הילדה, היא כמו החמאה הממומסת מלמעלה - צובעת הכל בנקודת מבט אישית של ילדה קטנה שרואה וחווה את כל אלה בזוויות המיוחדות שלה.
כדפי הבלינצ'קי שסופחים את הטעמים וממקדים את החוויה, משמשים המאכלים - אותם מאכלים שיצרו יש מאין ברוסיה הסובייטית שאולי לא התברכה במזון רב - אך למרות שחלקו הגיע מקולקל לחנויות, היה צריך לעמוד בתורים אין סופיים להשיגו, ואז בתור ארוך במטבח כדי לבשלו - התאפיין ביצירתיות נועזת, ובאהבה - ואלה פלוס הרצון הסובייטי לארח יצרו מטבח אחר ומעניין שעליו מתרפקת אניה - בנוסטלגייה ובגעגוע.


 

שלושה דברים משותפים לשני העולמות:

  • גם פראן דרשר וגם אניה הן יהודיות בחלקן.
  • קווינס - השכונה שבה חיים מורטי וסילביה, הוריה של הנני, וייטה-הסבתא  - היא ביתה הנוכחי של לריסה (אמא של אניה) וחלק גדול מהארוחות שבישולן תואר בספר הוכנו שם במטבחה הקטן.

והשלישי - והחשוב מכולם - הוא האוכל: הספר נכתב בידיה הנבונות של מי שפרנסתה מכתיבה על אוכל, ונכתב מתוך אהבה וגעגוע לכן לא פלא שהספר כולו טובל טעמים וריחות, ואפוף בחום האדים שעולים מהמטבח המשותף והצפוף בדירה הקומונלית.
ובסדרה - בסדרה הארורה הם לא מפסיקים לאכול. כמעט כל פרק מתחיל בארוחת בוקר, לאורך כל פרק עוברים על המסך עוגות מגרות, גלידות מעוטרות קצפת, מאכלים מהבילים שיוצאים מהתנור של ניילס, הבאטלר. אם הם לא בבית אז הם חוגגים בארוחות גורמה במסעדות יוקרה או ניצבים מול שולחנות קיטרינג עמוסי כל טוב, וכל זה
בשבוע של פורים - כשהבית כולו מלא במשלוחי מנות - כאלה שהיו צריכים לצאת ונושנשו כאילו אין"גמד-ענק" מחר וכאלה שנכנסו עטופי צלופן הביתה - מה אומר ומה אגיד - לכרס לא טוב, ממש ממש לא טוב - אבל הנשמה, לעומת זאת, מתרוננת.

 

הסדרה כבר מזמן הפכה לקאלט תקופתי ומי שרוצה לראות אותה יש להניח שזוכר אותה -  והשם ישמור - אני זוכרת משם אפיזודות מלאות wink.

הספר לעומת זאת, עדיין חדש יחסית בחנויות, והוא מאוד שווה קריאה לחובבי היסטוריה, אנתרופולוגיה ובישול. קראתי אותו לאט לאט - טועמת מנה, עוצרת, חושבת, מכילה - ורק אז עברתי לתקופה הבאה, למנה הבאה - והתחושה בסוף הארוחה היא של מלאות מהסוג המכביד אך המספק. כזאת שצריך לפתוח עבורה כפתור במכנסיים, לרבוץ פשוטת אברים עם כוס וודקה קפואה (במקרה שלי יין יעשה את זה)  ואפשר לקנח בסוכריית שוקלד מלאת אננס, וגרעפס רוסי מעודן.

אהבתי - מאוד מאוד.

אומנות הבישול הסובייטי (ממואר על אוכל וגעגועים) - אניה פון ברמזן
תרגום: מיכל קירצנר-אפלבוים

מישכל - הוצאת הכורסא, ידיעות אחרונות וספרי חמד
423 ע"מ כולל תפריטים

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת