33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

חיזוק יומי - ה' חשוון תשע"ז - סיפורי צדיקים - "ישראל גוי קדוש"

 

ישראל גוי קדוש

 

תוצאת תמונה עבור תמונות של הכותל המערבי

 

בקרקא התגורר יהודי עשיר, שהדיר את רגליו מבית המדרש והיה טרוד תמיד בעסקיו. למרות שהיה ערירי, קימץ בצדקה, והעניים לא פקדו את ביתו. כולם אמרו כי אינו מתנהג כיהודי וכינוהו "ישראל גוי" . לימים חלה האיש ומצבו הידרדר. הוא הזמין לביתו את אנשי "חברה קדישא" ושאל: "כמה עלי לשלם עבור מקום מכובד בבית העלמין"? ענו לו: "למרות עושרך הרב לא השתתפת מעולם בצער העניים, ולכן אם ברצונך להיקבר בכבוד, תן לנו כעת אלף אדומים ונעשה עמך חסד של אמת"... התרומם העשיר ממיטתו והכריז: "הקצבתי לקבורתי מאתיים אדומים בלבד, ואתם עשו בי כרצונכם". יצאו אנשי "חברה קדישא" ודברו בינהם על הקמצן, שגם ברגעיו האחרונים דואג לכספו ולא לנשמתו...

לאחר כמה ימים נפטר "ישראל גוי". אנשי "חברה קדישא" החליטו לקוברו במקום בזוי סמוך לגדר, והלכו לרב העיר כדי לקבל את אישורו. הרב, שהכיר את הקמצן, הסכים לדעתם. הנפטר נקבר ללא קהל וללא הספד, ליד הגדר. והנה, לקראת סוף השבוע הגיע עני לבית הרב, וסיפר כי אין לו כסף לצורכי שבת. הרב נתן לו צדקה. לאחר כמה רגעים נכנס עני נוסף ובפיו בקשה דומה. גם לו נתן הרב נדבה, ולפני שהתרחק הופיעו עניים נוספים בזה אחר זה וביקשו נדבה לקניית צורכי שבת. הרב נדהם. מנין צצו כל העניים הללו, הרי מעולם לא באו אליו לפני כן?! בצהרי היום אסף הרב את ראשי העדה ושאל: "איך ייתכן שכל-כך הרבה אנשים בעירנו נותרו דווקא ביום שישי זה ללא פרוטה"?! איש מהם לא ידע את הסיבה. נערכה חקירה ואז העידו קצבים, אופים וחנוונים, שמדי שבוע קיבלו כסף ממקור לא ידוע לחלק בשיוויו מצרכים לנזקקי העיר, ומדי יום חמישי חילקו בשר, דגים, חלות, קמח ושמן לכל הנצרכים. לאחר בדיקה מעמיקה התברר שכל עניי העיר התפרנסו במשך שנים מכספו של לא אחר מאשר "ישראל גוי"!

בשבת שוב דיברו אנשי העיר על הניפטר, אלא שהפעם הביעו את צערם על כך שלא הכירו בצדיק הנסתר שחי בקרבם, ואף זלזלו בו באופן כה מחפיר. רב העיר הצטער במיוחד על הביזיון שהנחילו בני עירו בהסכמתו לאותו צדיק שהיטיב להסתיר את עצמו. גם אנשי "חברה קדישא" התביישו ולא ידעו כיצד לכפר על העוולה שעשו. ביום השלושים גזר הרב תענית ציבור. בני העיר עלו להשתטח על הקבר ולבקש מהנפטר סליחה. הם נאספו בבית הכנסת הגדול והרב דרש בשבח הנותן צדקה בסתר, וסיים בבכי: "אם היו מעשינו יפים, לא היה הקדוש ברוך הוא מכשיל אותנו באדם כשר והגון זה. בוודאי עוונותינו גרמו לכך", וכל העם שומעים ובוכים.

בלילה נדדה שנת הרב, ובשעה מאוחרת נרדם. בחלומו עמד לפניו "ישראל גוי", שפניו האירו כפני מלאך. הרב נבהל מפניו. הנפטר התקרב אליו ואמר בפנים שוחקות: "אל תפחד, כבוד הרב. אינכם צריכים להצטער על שנהגתם בי שלא כשורה. לא בכם האשמה אלא בי. דעו לכם שלפני מותי רציתי להתגלות, כדי שלא תיכשלו בגללי, ולכן הזמנתי את ראשי ה"חברה קדישא", אבל אז שמעתי כרוז בשמים המכריז כי גזירה קשה נגזרה על יהודי קראקא. באתי לפני בית-דין של מעלה ולימדתי זכות על הקהילה הקדושה, שקול התורה אינו פוסק מפי תושביה, ואף הפשוטים שבה מלאים מצוות כרימון. ובכל זאת דברי הקטגור הכריעו את הכף לחובה. לא וויתרתי ואמרתי: "אם כך, אהיה אני כפרתם של יהודי קראקא ואקבל עלי באהבה ביזיונות, ובלבד שהם לא יענשו". בית הדין קיבל את הצעתי, מפני שגם אני תושב העיר ונושא באחריות עם כולם. באותה שעה ביקשו ממני אנשי "חברה קדישא" אלף אדומים עבור הזכות להיקבר בכבוד. כידוע, סירבתי להם והם יצאו מביתי בזעף, אבל ידעתי שעשיתי זאת לטובת כולם. כשיצאה נשמתי חששתי שמא מישהו ילמד עלי זכות ואז יקברו אותי בכבוד, ותתקיים חלילה הגזירה עליכם, אולם כנמסרה גופתי לידי הקברנים והם קברוה ליד הגדר, ידעתי שהגזירה התבטלה". הרב הקיץ בבהלה.

בבוקר הלך לבית הכנסת וסיפר לקהל את חלומו. השומעים בכו לשמע דבריו והתפללו לה' שימחל להם על עוונם. בסיום התפילה יצאו בני העיר אל בית העלמין. כשהתקרבו אל הקבר, ראו את קרש העץ שעליו רשום: "פה נטמן ישראל גוי". 

האנשים קרעו את בגדיהם ובכו. הרב ופרנסי-העדה השתטחו על הקבר וביקשו מהנפטר סליחה בשם כולם.

ימים מספר לאחר מכם ציווה הרב להקים מצבת אבן על קברו של הצדיק על חשבון הקהילה, ולחקוק עליה אותו נוסח, ורק להוסיף מילה אחת. ועד היום נמצאת בבית העלמין בקרקא מצבה שעליה כתוב: "פה נטמן ישראל גוי קדוש". זיע"א.

 

[מתוך העלון "אהבת ישראל" של הרב משה יזדי שליט"א].

 

 

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה ]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות      

יקובל ברצון,אמן!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת