33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תורת חסד על לשונה

"תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי-לב מצות ה' ברה מאירת עיניים" (תהלים י"ט, ח'-ט')

 קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה [תהלים כז, יד].

תוצאת תמונה עבור תמונות של שויתי ה לנגדי תמיד

"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

"תורת חסד על לשונה" - הוא אתר "לימוד-יומי" של הלכות, מוסר ואמונה. בכל יום נפתח את הלימוד בתפילת "נשמת כל חי", נמשיך ללמוד: הלכות שמירת לשון, הלכות בחיי היום יום ושבת, הלכות והנהגות לקראת החגים והמועדים  הקרבים. נלמד את ספר "מסילת ישרים" ונעשיר את עולמינו בשיעורי-חיזוק ופנימיות התורה ובעה"י נסיים עם "מזמור לתודה". 

מטרת-האתר - לזכות את עם ישראל לסיים 3 פעמים בשנה ללמוד את כל ההלכות שחייבים בהם, לקבל הכנה מלאה לכל מועדי ישראל, להכיר את צדיקינו וכן לעבוד על מידותינו באמצעות ספרי מוסר ואמונה!

הפיצו את האתר - וזכו גם אחרים בקדושה רוחנית משמחת ומקרבת אל הקב"ה ובשכר אין סופי לעולם הבא. 

בשם השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח - השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך:

לימוד יומי [שעור 8] - ל' אדר א' תשע"ו - מוסר ואמונה - "מסילת ישרים" / הרמח"ל - א' דראש חודש טוב

נמשיך בעה"י בפרק א' "מסילת ישרים" - בבאור כלל חובת האדם בעולמו

"ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? או מי הוא ששמח ושלו [רגוע] ממש בעולם הזה? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואון" [תהלים צ, י']. בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת - המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמתית, וגם הוא - אלו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם. ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת בכל ענוגי זה העולם, והוא מה שלמדונו ז"ל במדרש קהלת [פרק ו'] וזו לשונם: "וגם הנפש לא תמלא" - "משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת-מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש אלו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה? שהיא מן העליונים".

מה הם ימי חיינו? רק שבעים שנה, ורהבם [הפעולות בימי חייו שבם יתנשאו ימיו] הוא עמל ואוון, כחש ושקר, ואין בו ממשות אמיתית.

מי שחושב שבא לעולם רק עבור ה"עולם הזה", הוא אדם חסר שכל ודעת כלל וכלל.

והמתבונן באמת יראה בעצמו ובמכריו, שרוב ימי חייו הם בצער ומכאובים: מחסור בפרנסה או עומס חובות, והעשירים הלא מרבה נכסים מרבה דאגות, וכן הקנאה אוכלתו והחרטה מנקרתו. ופעם השעמום ופעם התאוה שמתאוה דוקא למה שאין ידו משגת, והפחד אודות מצבו הפרטי או קרוביו או מצב מדיני. ועל כולם, תאות הכבוד אשר לא ימלט ממכאוביו וצער גידול בנים ובהתקרב ימי הזקנה, ירגיש שהוא נדחה מעמדותיו ונעשה טפל. בגלל הצער והמכאובים והטרדות, גם ההנאה היא לא אמיתית ומלאה. 

ועתה הלא תשאלו למה נברא האדם הלזה? לחיות חיים מעורבים יגון ושמחה, צער ועונג, עליות וירידות, והמון תמורות ורובם צער וכאב לב. והתשובה  האמיתית היא, מפני שכל ימי חיי העולם הזה אינם אלא מעבר ופרוזדור לחיי הנצח אשר אין ערוך אליו, וכל חייו נסתדרו כפי מה שגלוי לפניו יתברך שהוא רצוי ביותר להכנתו לחיי-עד, וכן נדון לפי זכויותיו ומעשיו. והדבוק בהשם יתברך ובתורתו הקדושה יקבל באהבה כל פגעי הזמן יהיו מה שיהיו, בידעו כי השי"ת אתו וכל דעביד רחמנא לטב עביד [כל מה שהקב"ה עושה, עושה לטובה]

עכשיו הדברים יותר ברורים: כשאדם מבין שנברא עבור מצבו בעולם הבא, כל הקשיים, היסורים והנסיונות מקבלים משמעות. באשר יכולים הם להביאו להשגים גדולים לעולם הבא, וזאת ע"י עמידה בניסיונות, יסורים שבאים לכפר, יסורים של אהבה,יסורים מעוררים, אימון הלב להקנית מידות טובות, וכד'.

נשמה... חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים - ביכולת האדם להביא עצמו לדרגה גדולה מזו של מלאך, כי הוא נקרא הולך והמלאך הוא בבחינת עומד. כמו שכתוב: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" [זכריה]. וכתוב במסכת חגיגה [טז', א']: ששה דברים נאמרו באדם, שלושה כמלאך ושלושה כבהמה. ואם האדם משכיל לקדש את החלק הבהמי שבו, הרי ביכולתו לעלות למעלת מדרגת המלאך, וכ"ה באבות [פ"ג]. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום.

האדם רואה את תכליתו מעצם מציאותו שלו, שמחייבו לתפקידו - לעבדה לשמרה ולקיימה! אם הקב"ה נפח בו נשמה כל-כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה מן המלאכים עצמם - זה כשלעצמו הצו הכי גדול על האדם על מילוי תכליתו!  

בהמה אין לה תכלית למחשבותיה, לא נברא בה מחשבה, ואם תכלית האדם היה רק לאכילה ושתיה למה לו נפש בעלת השגות בלתי סופיות?! כמו שכותב רבינו יונה ב"שערי-תשובה" [ג', יז]: "ובעבור המעלות האלה נברא האדם... ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא עבורם".

והנפש לא משלימה לעולם עם הגוף, ורק "תורת ה' תמימה משיבת נפש", כי התורה גם היא מן העליונים. לעומת זאת, הגוף משלים עם הנפש, והוא יכול להסתפק במועט, ככתוב: כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו', וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה [אבות פ"ו].

וממשיך הרמח"ל: "וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה [אבות ב, כב]: "על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד", כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא מואסת בו, אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם למצבו בעולם הבא היא, ועל כן נתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו כעולם הזה, אלא אדרבה נאהב ונחמד ממנה. וזה פשוט".

ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו - בספר "דרך השם" מבאר הרמח"ל, שבאמת הנשמה מזדככת והולכת על ידי עבודת השם כבר בהיותה בגוף, אבל גזר הבורא יתברך שמו, שכל הזוהר והיקר נשאר כבוש בעצמותה, עד שתגיע לעולם הנשמות.

בריאתו של האדם למצבו בעולם הבא היא, ומשתי סיבות נתנה בו נשמה זאת: הסיבה הראשונה היא, שלנשמה ראוי לעבוד את השם, ולא לגוף החומרי. הנשמה היא המותאמת לעבודה הנדרשת. והסיבה השניה היא, שאת השכר רק היא יכולה לקבל, באשר היא מותאמת למציאות של העולם הבא, ואותו שכר לא יהיה נמאס ממנה, כמו שנמאסים עליה עינוגי העולם הזה.

וכל עיקר מה שהאדם מתאוה לכל מיני תענוגי העולם הזה, הוא רק משום שהוא רוצה להשתיק בדרך תחליף ודמיון את הרגשת החיסרון שהוא מוצא בעצמו - אשר באמת אינה אלא רעב רוחני, געגועי הנשמה למצב שלימותה, ורעב זה אין ביכולת העולם הזה להשביעו, ועל כן נאמר: "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" כי הדמיון לא ישביע [מכתב מאליהו].

לסיכום - ודאי שהקב"ה לא יטע בגוף נשמה נגד טבעה, שמואסת בעולם הזה. הנשמה שואפת לדברים רוחניים, והגוף בעזרת היצר הרע, מושך לדברים גשמיים. הנשמה ירדה לעולם הזה לתוך גוף, לעמוד בנסיונות, היא לוקחת עם כל האמצעים שניתנו לה בעולם הזה, צידה לדרך וחוזרת לעולם הבא עם "כתר עטרה" של מצוות ומעשים טובים. הנשמה יורדת לכאן לקחת את החומר ולהופכו לאור גדול, ואין עילוי גדול מזה - להפוך את כל החומר לאור אלוקי, לקדש שם שמים.

בעה"י נמשיך פרק א' בספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל זיע"א.

 

"אורחות צדיקים"

בעל "אורחות צדיקים" בסוף ההקדמה לספרו מסביר את חשיבות עבודת המידות: " זה ספר מדות נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמוד לאדם דעת, להיות ספר זה בידי כל איש לכלי אומנות לתקן מתוכו מדותיו ומעשיו, כי האומן אשר בידו כלי אומנותו יוכל לעשות מלאכתו, אבל כשאין בידו אומנותו לא יוכל לעשות מאומה... ועתה בני קח המשל הזה נמשל  על רוב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקול כל מידה ומידה בפלס חכמתך, עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להזהר בהם שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל הזק ועונש, ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך"

הספר "אורחות צדיקים" מחולק לעשרים ושמונה שערים, משער הגאוה עד שער יראת-שמים.

בספר זה נלמדים שרשי המידות וענפיהם, תועלתם ונזקם. 

כוונת המחבר להשיב טבעי-האדם מענין הסכלות אל אהבת המוסר, ובחסדי השם יתברך נדע הדרכים הישרים ונתיבות הצדק להורות שבטי ישורון עדת החסד - שהם רחמנים, בישנים וגומלי חסדים.

אמן, כן יהי רצון!

 

בעה"י נתחיל ביום א' ללמוד בשער הראשון של "אורחות צדיקים" - "שער הגאוה".

 

מומלץ לרכוש את הספרים: "מסילת ישרים" של הרמח"ל זיע"א, "אורחות צדיקים"  ו"שערי תשובה" של ר' יונה גירונדי, וללמוד בהם כל יום [וכשמסיים את הספרים לחזור וללמוד בהם מהתחלה].

כל הזכויות שמורות לזכות "תורת חסד על לשונה".

 

זכו את עצמכם וקרובכם בברכת הלימוד, הכנסו לתגובות וכיתבו  [בדרך המופיעה למטה ]:

הלימוד לזכות:

זיווג _______________ בת/בן _________________

פרנסה______________בת/בן__________________

בריאות______________בת/בן__________________

זרע-קודש____________בת/בן__________________

ולהבדיל:

לעילוי______________ בת/בן_________________

 

 {ניתן לרשום ברכות רק בתגובות}       

 

יקובל ברצון,אמן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל azulayt אלא אם צויין אחרת