66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

שלושה דברים שעושים עם ילדים מתבגרים וסיפור אחד שלא קשור

כשהילדים שלי היו קטנים, הסתפקנו בקופסת פירות שטופים ובתפאורה של גן שעשועים על מנת להנעים את זמנם.

אבל הילדים גדלו, מרכאות נוספו למילה "ילדים", כי הם לא ילדים כבר, ועל מנת לשעשע אותם, נדרשת היום קצת יותר מקופסת פירות, ובוודאי תפאורה יוקרתית יותר מגן שעשועים, כדי שזמנם יונעם.

לא שהם צריכים אותי בשביל ההנעמה, אבל אני מוצאת את עצמי תרה אחרי פעילויות נעימות שיחזקו את הבונדינג עם ה"ילדים".

להלן שלושה סיפורי הצלחה מסחררים מהתקופה האחרונה:

קומדיית הקאלט "מייקל".

יבבנו שם מצחוק. הנה תקציר על "מייקל", מתוך האתר "פשבר":

משפחתו של מייקל מארגנת לכבודו טקס אזכרה מכובד וחגיגי. על האירוע אחראים אמו רבקה, דודו דובי, אחותו יסמיניש וחברו הטוב פלג. שולחן הכיבוד עמוס בורקסים, פירות קטופים ושטופים, שתיה קלה ולידם אורגנית ופח, וכדי שלא יהיו טעויות לוח- הזמנים כתוב שחור על גבי לבן על גבי בריסטול.
אלא שלא מדובר באנשים שבאמת מסוגלים לתפעל אירוע כזה, בטח לא יחד ועוד מול קהל האורחים. זהו למעשה טקס זיכרון שמשתדל כל כך להיות נורמלי, אך מאבד שליטה והופך למגוחך ופרוע. מייקל היא סאטירה על טקסי-זיכרון ועל אירועים משפחתיים שאיבדו את הצפון, נושא שאין ישראלי שלא מכיר מקרוב.

מומלץ כל כך!

***

 "דדפול"

כל אחד הפיק הנאה שונה מהסרט: הטייס, המצ'יסטה ואני מההומור השחור והמטורף.

אני והמצ'יסטה- מהתחת של רייאן ריינולדס, שלו אנחנו רוכשות חיבה רבה.

מקגייבר- מכך שהסרט נגמר ("מה זה הסרט הדבילי הזה?" נשאלנו עשרות פעמים במהלך הערב)

אז 75 אחוזי הצלחה זה גם משהו.

***

חדר בריחה "קג"ב"- חדר מאתגר ומצחיק, עם חידות חכמות וטוויסט מקסים, שם שברנו שיא פיצוח של 37 דקות. אין ספק שטרנד האסקייפ רום תפס אותנו חזק.

***

ועכשיו לסיפור שלא קשור:

לא פעם אני מזכירה כאן בבלוג את המלחמה שאנחנו מנהלים מול זרע השטן, ציר הרשע: היונים שחיות בשכונה שלנו.

כי עם כל השכל והשנינות שלנו, במלחמה מול היונים יוצא שתמיד ידנו על התחתונה.

לאחרונה עלינו שלב במאבק, כשהן החליטו להתמקם בדיוק מעל הצנרת שעוברת בדיוק מעל החנייה שלי.

בכל בוקר כשאני מגיעה לאוטו ומוצאת את המזכרות שהן השאירו לי על האוטו, אני מגיבה כמו טיפי הארדן של היצ'קוק:

בצר לי, קבעתי פגישה עם איזה עופר חמוד אחד, שהוא מסלק יונים במקצועו, שיציע פתרון.

הדבר הראשון ששמתי לב אצל עופר היה הכיתוב "עוף טוב" על החולצה שלו, שזה קצת אוקסימורון.

אז אחרי שגמרנו לדסקס על פתרונות אפשריים, אמרתי לו:

"רוצה לדעת מה זו אירוניה? שלמגרש יונים יש חולצה של "עוף טוב".

עופר חייך, מתח את החולצה שלו, ואז רק הבנתי, שאני, ברוב דיסלקציותי, קראתי לא נכון, ובאמת מה שכתוב לו על החולצה זה "סוף טוב".

indecision

עופר החמוד ביקש שאשלח לו את המייל שלי לווטסה שלו, על מנת שיעביר לי הצעת מחיר מסודרת.

אז אחרי שנסע, שלחתי לו ווטסה: "עופר, הנה המייל שלי, אתה יכול לשלוחindecision"

ומיד קיבלתי תשובה: "מי זאת?"

עכשיו בדקתי וגיליתי, שלא מספיק שאני מפתחת דיסלקציה בגילי המתקדם, מתלווה לזה גם הפרעת קשב. הווטסה נשלח בטעות למישהו אחר לגמרי: לאיזה בחור צעיר שדיברתי איתו כמה דקות קודם לכן בטלפון ושהוא האחראי על תחזוקת הבניין שלנו.

אז המשכנו בהתכתבות:

אני: "אופסי, התבלבלתי, שלחתי לך בטעות"

הוא: "אבל מה את רוצה שאשלח לך במייל?indecision"

אני: "כלום. שלחתי לך בטעות והתכוונתי למישהו אחר"

הוא: "אההה. מה רצית שישלח לך?surprise"

אני: "חחח"

הוא: "אז לא לשלוח?angry"

אני: "חחח. לא"

הוא: "חחח"

*מסוג הדברים שיכולים לקרות רק לי.

ושמתי לב שבזמן האחרון אני משתמשת במילה "חחח" יותר מבכל מילה אחרת בעברית. כך שבנוסף לדיסלקציה, ולהפרעת הקשב שפיתחתי, הצטמצם לי באופן משמעותי אוצר המילים.

לגבי היונים- אעדכן.

בנתיים תהנו:

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת