11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא לאחת וחצי

סיפור בגוף שלישי

לפני האובדן היא היתה תמימה. עסוקה כל כך בלהתלהב מהאמהות שלה, שלא ראתה סביבה דבר מלבד ילדים. לא ראתה אפילו את עצמה.
וכשהאובדן היכה בה, היא נפלה עמוק כל כך שלא שמעה עוד דבר מלבד הצרחה של עצמה. ימים רבים היא שכבה שם בתחתית הבור , מחוסרת כח, שומעת את ילדתה הגדולה קוראת לה משפת הבור, ולא מוצאת את הכוחות לקום.
עד שיום אחד, אנשים ירדו לתוך הבור, אנשים מוכרים וזרים, עזרו לה לשבת בפינה נוחה עם שמיכה, הכינו כוס תה והשאירו כריך ופנס. ועלו חזרה למעלה, והבור הפך לפחות חשוך. ולאט לאט היא צברה מספיק כח כדי לזחול במעלה הסולם למעלה, עד לשפת הבור, וראתה אור, ושדות ירוקים, ושמיים ואת השמש. והסתנוורה ונפלה חזרה אל הבור בברכיים שרוטות, אך עתה היא ידעה שיש אור מחוצה לבור. ושוב באו האנשים, והפעם נתנה להם יד ונתמכה בהם בטפסה בסולם. וחיבקה את בתה ורצתה להתרחק מן הבור, אך גילתה שהיא נושאת אותו בתוכה. והיא לא היתה תמימה יותר. היא ידעה כי ישנם בורות שחורים, האורבים בנפשו של כל אחד ואחד. והחליטה למלא את הבור שלה באהבה, כדי שיהיה רך ונעים ליפול לתוכו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאמארוני אלא אם צויין אחרת