44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

"מהביטלס ועד פינק פלויד-מה קרה למוזיקה בשנת 1966?" - הרצאה במסגרת-Funzing

"אם ננעלו" זה אנחנו. לא יודעת אם זה תוצר של גיל או של אופי, אך במסגרת הזמן הפנוי המוגבל והתקציב הבעייתי - אנחנו נוטים לבלות באותם איזורי נוחות: טיולי אופנוע, מועדוני זמר, תיאטרון רפרטוארי, קצת סרטים "שדורשים מסך גדול", פעם ב... מסעדה חדשה, הופעה או מופע סטנדאפ - אך סה"כ, כמו שאמרה רחל המשוררת - "צר עולמי כעולם נמלה".
 

בזמן האחרון מתחילים להתנגן בי קולות אחרים - מחצית חיי כבר מאחורי - כמה זמן כבר נשאר כדי ללמוד, להתנסות, לחוות דברים חדשים? אולי כדאי לבדוק גם פעילויות אחרות שלא היו חלק מחיי עד כה?
אם תאטרון - אז למה לא תיאטרון פרינג' למשל? אני מודעת לעובדה שלא חסרות פעילויות שאני לא נוהגת לעשות בשוטף: הרצאות, סדנאות באלף ואחד נושאים, יש המון סיורים מעניינים - ממש פה מתחת לבית. אנשים מחדשים ומתחדשים כל הזמן - אז למה לא?
הקולות מתנגנים ואני מקשיבה לניגונם אך לא באמת עושה משהו בנדון. wink

עד שאמש גיליתי לראשונה את Funzing - זירה חברתית לפעילות לאנשים שסביב.
למי שלא מכיר, הרעיון העומד מאחורי הרשת החברתית הנ"ל הוא - מחד, יש כל כך הרבה אנשים שאספו ידע ורוצים להעביר אותו לציבור הרחב - ומאידך, יש כל כך הרבה "ציבור רחב" שרוצה לחוות ולהתנסות אך לא יודעים איפה להתחיל. למה שלא נאפשר נקודת חיבור ביניהם,
ועל הדרך גם נגזור קופון?

הקופון שלי - או החשיפה שלי ל- Funzing שבעקבותיה נולד הפוסט הזה הגיע בדרך מקרה.
אחת מחברותיי לפייסבוק הציעה קופון להרצאה של בועז כהן -


"מהביטלס ועד פינק פלויד-מה קרה למוזיקה בשנת 1966?"

 



ובכן, את 1966 אני זוכרת קלושות - הייתי בת ארבע, יש בי תערובת של תמונות זיכרון ותמונות מצהיבות באלבום - עם אבא שלי בלונה פארק, בפורים בתחפושת של גברת ובבר המצווה של שלמה בן דודי - זהו בערך.
אני לא מאמינה ששמעתי על "חיפושיות הקצב" כמו שקראו אז לביטלס ברדיו, על ה-rolling stones - האבנים המתגלגלות, creem -
קצפת או על ג'ימי הנדריקס אבל מאז גדלתי, החכמתי ולמדתי להכיר ולהוקיר את כל אלה ורבים אחרים. בלונדון אני מאוהבת מאז שביקרתי בה לראשונה בירח הדבש שלנו - 1983.

גם האחראי על הערב הוא לא שם אנונימי. לבועז כהן אני מאזינה לעיתים בתוכנית הרדיו שלו ב- 88 FM, וגם עוקבת אחרי דף הפייסבוק שלו והוא נתפס אצלי כ"פוטנציאל הרצאות". יש שם את כל החומרים למאפה טוב במיוחד - אז למה לא לטעום? אני כמעט מתפתה - ואז מגיע מבול הקולות הקטנים בראש שלי: "אוח שהייתי הולכת", "אבל אין סיכוי שלאופנוען יהיה כוח ועוד להרצאה באמצע השבוע", "ואם הוא לא ירצה את מי מחברי הנושא יכול לעניין?", "ואם אף אחד לא ירצה תלכי לבד?", "ואם תלכי לבד איפה תמצאי שם חנייה?" ואז, בתוך הבלנדר המסתחרר בתוכי הלכה והתגבשה לה החלטה - גזרתי את הקופון, שיתפתי את האופנוען ברעיון והוא הפתיע ואמר: "נשמע לי מעניין, למה לא?"

הגענו למקום ההרצאה, איסמי, ברבע לשמונה. עברנו את הסלקטור בכניסה ועלינו במעלית לקומה השנייה. הדלת נפתחה וניחוח כבד של טבק הכה באפנו... מה זה היכה - סנוקרת לפנים.
המקום כמו מתחבא תחת שמיכה אפרורית, עכורה וחונקת את כל החושים. האוויר כה סמיך שכמעט אפשר למששו. לרגע שקלתי אם לברוח, אבל בר כבר חייכה אלי ואחרי חיבוק נכנסתי פנימה. לא היה על מה להתלונן, אף אחד לא עישן כשהיינו שם. רק הרהיטים, הוילונות והקירות הכהים שיחררו לחלל את שספחו אליהם כל השנים.

כדי "להוסיף לאווירה", מוזיקת דיסקו מוזרה התנגנה ברקע. לא הבנתי מה הקטע של האחראי על המוזיקה - המקום מלא באנשים שהגיעו לשמוע הרצאה ממר רוקנרול שעניינה הסצנה של המוזיקה בלונדון 66. הדיסקו נולד כמעט שני עשורים "אחורי זה". למה לא לאפשר לציבור להאזין למה שהוא חפץ לשמוע ולהכניס אותו לאווירת ההרצאה? ואם לא מספיק קיטרתי - גם כסאות העץ הקשים לא בדיוק תרמו לגב וגרמו לי לאי נוחות כל הערב -  אבל הפאולנר היתה צוננת וטעימה, הקהל, שרובו לא נולד אפילו ב- 66, היה מעורב, קשוב ועורר בי חיוך - והבירה היתה טובה - אמרתי כבר?

לאחר איחור אקדמי עלה בועז כהן ונתן סקירה מלומדה על השנה הספציפית בעיר הספציפית. הוא האיר את עינינו במעללי ההיסטוריה המרתקת של התקופה - יחסי הכוחות הפוליטיים, המוזיקה, האופנה, הכדורגל - וצבע אותה באנקדוטות משעשעות. ההרצאה מלווה בקטעי ווידאו אוטנטיים שקצת האיטו את ההרצאה. גם כאן אותו אחראי על המוזיקה מחפף, ובמקום לשבת בעמדה ולעשות את העבודה שלו צריך היה לחפש אותו בכל פעם מחדש, דבר שפגם בקצב הפנימי והוציא את הקהל - או לפחות אותי - מריכוז.

אז דברי סיכום -
היה מוי כייף לצאת ככה סתם ביום שני להאזין להרצאה מעניינת על כוס בירה טובה.
אני חושבת שלמרות שבבסיסה ההרצאה היתה מרתקת והרעיון יפה, לתחושתי משהו אתמול לא לגמרי זרם בין בועז והקהל. כדאי שמישהו יהיה אחראי על החלק הלוגיסטי - להזרים באופן חלק את קטעי הוידיאו ולדאוג לסאונד. אולי הבעיה היתה בלוקיישן - בקטעי המוזיקה הקהל חזר לקשקש, שיקשוק הקרח והכוסות הנשברות גזלו חלק מהקשב, ואולי זאת בכלל אני - כי לא היה נוח לי בכסא העץ הנוקשה ובתוך ריח הסיגריות
(אין מה לעשות, כנראה שהגיל כן קובע - המקום היה לא נעים ופגע לי בחוויה). אבל בשורה התחתונה - מיקום קצת יותר נעים, הרצה קצרה ויש לבועז להיט ביד.


והכי חשוב - אני הולכת ונסגרת עם העובדה שהחיים קצרים ואם אני רוצה עוד - צריך להתחיל עכשיו. האופנוען לא יודע אבל אני זוממת להתחיל תוכנית העשרה דו חודשית - אחת לחודשיים סדנא, סיור או הרצאה - כל פעם בנושא אחר - ככה סתם כדי ללמוד, להעשיר את חיינו ולהתנסות בדברים אחרים . יאללה ביי angel

תראו את זה, איכות פויה אבל כמה אקטואלי cheeky


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת