11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג קטן על אהבה ואושר.....

נו אז מה עכשיו?

שוב פעם נפרדים...

שוב פעם מבינים שאין לנו ברירה אחרת..

שאנחנו פשוט לא מסתדרים ולא מצליחים לחיות ביחד..

כן, זה לא יהיה קל, אבל זה לטובת כולם..

מה לעשות.. אלו הם החיים.. 

 

מדהים כמה זה קשה פשוט להחליט ולעשות את זה.

לקבל את זה שמה שאנחנו מרגישים ובאמת רוצים זאת האמת,

שאנחנו לא כאלו מתוסבכים וזה לא רק השכל שמשגע לנו את הצורה ומטעה אותנו,

אלא שבאמת לא טוב לנו ואנחנו צריכים להיות אמיצים ולעשות את מה שנכון בשבילנו!

קשה לי לחשוב על זה שאצטרך להתחיל את הכל מחדש, שוב פעם להיות לבד והפעם עם ילדה.

לא מספיק שיהיה לי קשה להתרגל לקום בבוקר לבד וללכת לישון לבד ולראות את הבת שלי הרבה פחות,

זה גם כנראה אומר שיהיה לי הרבה הרבה יותר קשה למצוא שוב אהבה ולהיכנס לזוגיות חדשה...

קשה לי להאמין ולהיות אופטימי כמו בעבר שהאחת שלי באמת קיימת ומחכה לי...

אבל אין מה לעשות, זהו המצב ואני מנסה לחיות עם זה.

 

ניסיתי להתאפק ולא לכתוב רשומה לפני שאני קודם כל יוצא מהמצב רוח הזה,

ולפני שאני "מראה לעולם" שהנה, יש תקווה לאהבה והצלחנו להישאר ביחד או שהנה מצאתי אהבה חדשה..

אבל אי אפשר לדעת וזהו המצב הנוכחי, זאת האמת לעכשיו. 

 

חשוב לי לכתוב את זה בבלוג כי זה עוזר לי יותר להפנים ולקבל את עצמי כפי שאני.

ברגע שהרשומה מתפרסמת, זה כאילו הופך לרשמי ונותן לי כוח ליישם בחיים האמיתיים שלי.

מה שאני כותב כאן מחזק אותי ומזכיר לי אחר כך את מי שאני באמת ומה שאני באמת רוצה!

כי כשאני כותב בבלוג שלי, אני לגמרי כותב מהלב שלי ואז אני יודע שזה באמת האני האמיתי שלי.

לא הפחדים והחששות שלי, לא מי שרק מנסה לרצות, כאן אני הוא מי שכותב וזה לגמרי אני!

וכאן אף אחד לא יכול לסתור אותי ולגרום לי לפקפק במחשבות, ברגשות וברצונות שלי!

אני לא אוהב להסתיר ואני לא אוהב להרגיש שאני מפחד להגיד את האמת שלי.

אלו הם החיים שלי! זה מי שאני! אני לא יכול להיות מישהו אחר..

בסופו של דבר, אני הוא זה שצריך להישאר עם עצמי...

אז חשוב שאהיה נאמן למי שאני באמת... 

 

נכון שדי תקעתי את עצמי בזה שקראתי לבלוג: "בלוג קטן על אהבה ואושר"..

אבל בסופו של דבר זהו גם הבלוג שלי! הבלוג של גיל בר-און!

ואין מה לעשות, זה מי שאני וזהו הסיפור שלי.

עדיף להיות עצמי מלהיות מישהו אחר..

 

אבל הנה כמו שחשבתי, ככל שאני כותב כאן וקורא את מה שכתבתי,

יש לי פתאום  תקווה חדשה בלב! כי הרי לכתוב הכי מחבר אותי לעצמי ולנשמה שלי.

זה לא רק קטע שאני מרגיש שאני צריך לשמש דוגמא אישית ולהיות אופטימי וחיובי בשביל כולם,

אני באמת מרגיש פתאום טוב כזה וקצת אופטימיות שאולי כן יהיה בסדר אחרי הכל.. devil

 

נו אז מה?

 

הנה דרך אחרת לראות את הדברים...

אוקי, אז ניסיתי, לא הצלחתי. אז כן, הסתבכתי. מה לעשות, קורה.

עכשיו לפחות אני מבין את כל הזוגות שזה קרה להם ואין לי יותר שיפוטיות וביקורת כלפיהם.

מצד אחד זה קשה להיות בצד השני, אבל מצד אחר, אני שמח שאני לא כזה שטחי וטיפש כמו הרבה בחורות באתרי ההיכרויות.

אז נכון, רוב הנשים של היום לא רוצות מישהו "שכבר היה שם" ובמיוחד לא מישהו שכבר יש לו ילדים משלו.

(עד שכמובן זה יקרה להן ואז נראה מי פה מחפש בנואשות מישהו שיקבל אותן עם עסקת החבילה....)

לי אף פעם לא היתה את הסטיגמה הזאת ובזמנו לא היתה לי בעייה להכיר נשים חד הוריות,

אני אוהב ילדים ובשבילי זה לא נראה כמו כזה נטל, אפילו חשבתי שזה נחמד מאוד.

אבל רוב הנשים באתר רוצות ילדים מהזוגיות או עוד ילדים בנוסף לאלו שיש להן..

והיום אחרי שאני כבר יודע עד כמה זה קשה לגדל ילדים משלך,

ובמיוחד בשלב הראשון של ההיריון ושהם עדיין תינוקות,

ממש אבל ממש אין לי כוח לעבור את זה שוב פעם!

לא פיסית, לא נפשית ובמיוחד לא כלכלית.

ואין מה לעשות, זאת האמת שלי עכשיו.

ואני כבר לא מפחד להגיד אותה.

 

אני מאמין שבסופו של דבר, למי שמחפש אהבת אמת, יש את ה"אחד" וה-"אחת" שלה ושלו וזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה.

ככה שאין כזה דבר שבגלל שעשיתי טעויות בחיים שלי אז הפסדתי את הבת זוג הפוטנציאלית שלי.. לא! זאת שטות!

ממש כמו שהבנתי שגם בעניני עבודה ודירה זה ככה, העבודה והדירה הנכונה מחכות לאדם הנכון, אין פה טעויות!

אם מישהו לא במקום הנכון שלו, בסופו של דבר לא יהיו מרוצים ממנו, זה ייגמר ואנחנו נקבל את מה שמגיע לנו.

אולי כמו שאני נקלעתי לסיטואציה הזאת (כתבתי עליה לא מזמן ביותר בהרחבה, ברשומה "רק אהבה..."),

אולי גם אהבת חיי גם כן נקלעה לאותו המצב, או שהיא לא כמו רוב הנשים שרק רוצות בן זוג בשביל הילדים,

אלא היא קודם כל רוצה אהבה! קודם את הבן זוג שלה.. ולגבי ילדים, החיים כבר יגידו אם יהיו או לא...

בסופו של דבר, הילדים מתישהו עוזבים את הבית ובני הזוג שלנו נם אלו נשארים איתנו עד הסוף...

(לפחות אמורים.. הרי אי אפשר לשלוט על כל דבר ולפעמים דברים קורים ופשוט משתנים..)

הרבה נשים בשלב מסויים משקיעות המון בילדים שלהן ולוקחות את הבן זוג כמובן מאליו,

או יותר גרוע, מצפות ממנו יותר ויותר וכועסות עליו שהוא לא עומד בדרישות שלהן.

אבל זאת טעות גדולה שעולה ביוקר להרבה מערכות יחסים והורסת משפחות.

כולם חשובים, גם האישה, גם הגבר וגם הילדים. לא רק הילדים כל הזמן.

כולנו זקוקים לאהבה ותשומת לב, אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיה.

נכון שהילדים זקוקים לזה יותר אבל גם ההורים זקוקים לה!

אישה שרוצה רק לקבל אהבה, לא יודעת מהי אהבה.

אהבה חייבת להיות הדדית ומשני הצדדים! 

לתת אהבה ולקבל אהבה, זה העניין.

 

אני מאמין שבקטע של ילדים אין פה מקום לאנוכיות!

אם מישהו לא מרגיש שהוא יכול או שאין לו מספיק לתת לילדים שלו,

אז שהוא/היא לא יעשו ילדים! ילדים זה לא רק בשביל הכיף!

ילדים עושים רק אם יש מספיק אהבה וכוח לתת להם.

לרצות ילדים רק כדי למלא איזה חור בלב,

כדי לרצות את ההורים או לעמוד בציפיות החברה,

מתוך מחשבה שהם יגרמו לנו לאושר,

או שהם אמורים לתת לנו אהבה,

זאת הטעות הכי גדולה!

 

אבל לצערי הרב, הרבה מאוד אנשים ובמיוחד נשים לא מבינות את זה..

אם גברים היו פועלים רק לפי הדחף הביולוגי שלהם, הם היו מנסים לשכב עם כמה שיותר נשים...

אבל גברים למדו לרסן את זה לטובת הכלל ולדעת שלא תמיד מה שהגוף רוצה הוא אכן נכון להם.

האמת היא שהדחף הזה לסקס אצל גברים הוא בתת מודע ממש כמו של הנשים, הצורך להתרבות.

זה פשוט קטע תרבותי וחברתי לחשוב שנשים רוצות ילדים רק מתוך אהבה, אבל זה ממש לא תמיד נכון.

זהו דחף וצורך ביולוגי כדי לקיים את המין האנושי, אבל עדיין יש גם את המציאות של היום וצריך לקבל אותה.

לא קל היום לגדל ילדים, להצליח לפרנס, לדאוג להם ולתת להם את כל הזמן והאהבה שהם זקוקים לה.

העולם הזה גם כבר לא כזה מקום נפלא ופשוט לחיות בו, לפעמים צריכים להסתפק במה שיש.

אני בכוונה רציתי רק ילדה אחת כי בעיני זה בהחלט מספיק.

ידעתי שככה אוכל לתת לה המון המון אהבה,

והיא תרגיש מיוחדת ואהובה באמת.

 

אני גדלתי עם אח ואחות אבל לא הרגשתי אהוב במיוחד,

היתה חסרה לי המון המון אהבה בילדות שלי ורוב הזמן הייתי לבדי בכל מקרה.

יש כמובן אנשים שגדלו במשפחה שבה כולם היו מאוחדים ובשבילהם זה ברור שיהיו להם כמה ילדים.

אבל זה לא חובה ולא הכרחי ולא תמיד זה באמת נכון ורצוי לילד.

יש הרבה ילדים יחידים שהיו מאוד מרוצים מהמצב הזה,

שאמרו שהיתה להם ילדות מאוד טובה,

וחלק ממש לא היו רוצים עוד אחים.

 

יש כמובן גם ילדים עם אחים ואחיות שהיו שמחים לגדול לבד,

כל מקרה לגופו ובגלל זה חשוב להבין שלא אנחנו קובעים פה מה נכון ומה לא.

אני מאמין שכן יש איזו תוכנית מלמעלה וכשבאמת אמור להיוולד ילד/ה אז זה יקרה, לא משנה מה.

בגלל זה הצורך הזה להחליט מראש הוא טיפשי וחסר אחריות בעיני, וחשוב שאנשים יבינו מי פה באמת מנהל את העניינים.

נכון, יש לנו בחירה חופשית, אבל אני מעדיף לבחור משהו שגם מתואם עם אלוהים ושהוא גם נכון וטוב לכולם.

כי אם כולם היו עושים רק את מה שבא להם ומה שהם רוצים היה גם תמיד מצליח להם,

אז אוי ואבוי מה היה קורה לעולם הזה שהוא כבר מספיק מתובסך גם ככה..

מזל שזה לא תמיד מצליח ודווקא מזל שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים.

נכון שזה נראה שהחיים מבאסים, אבל בסוף נבין שהכל מושלם בדיוק ככה.

אז הנה זאת תשובה לדילמה שלי למעלה.. אז כן, זה מבאס,

אבל אולי הכל בדיוק כמו שהוא אמור להיות?

נכון שזה לא מושלם ולא כמו שרציתי,

אבל אולי זה אפילו טוב יותר?

רק הזמן יגיד... surprise

 

אז זהו זה להפעם.

בעבר הייתי מפחד לכתוב כאלו דברים שנויים במחלוקת,

מהפחד של מה שיגידו עלי ושאולי זה ירגיז כמה אנשים ואולי במיוחד כמה מהנשים..

מה לעשות שלאחרונה עברתי יותר מידי אכזבות מהמין הנשי ואני די ממורמר ומאוכזב...

אבל שוב פעם להזכיר, זהו הבלוג שלי.. זהו בעצם היומן האישי שלי.

מי שכאן, כאן בזכות. לחוות וללמוד מעוד מישהו בעולם הזה.

אני מאמין שלכל אחד ואחת הזכות לדיעה משלו/משלה.

ואל לאחרים לתת ביקורת ולהיות שיפוטיות כל הזמן..

כי כמו שלהם מותר לחשוב ולהאמין במה שהם רוצים,

ככה גם מותר לאלו שהם לא מסכימים איתם, כולל אני!

ואם אלוהים אוהב ומקבל אותנו בדיוק כפי שאנחנו,

אז מי אנחנו שנחליט שאנחנו יודעים יותר טוב?

אנחנו מספיק טובים בדיוק ככה וזהו!

 

אז רק לסיום בא לי לכתוב עוד משהו לעידוד..

למרות שנראה שעוד לא לגמרי הפנמתי את המצב ואני עדיין מקווה שיהיה סוף טוב,

גם אם לא יהיה סוף טוב ביני ובין אמא של אריאל, יהיה לי לפחות סוף טוב משל עצמי.

בפרידה הקודמת הייתי בטוח שאמצא את אהבת חיי מייד כאילו מגיע לי איזה פרס, אבל זה לא קרה.

הפעם אני לא חושב ככה ואני מוכן כבר גם לגזירה הגדולה של להיות לבד.. (אוי ואבוי, הא?)

ומי יודע לכמה זמן.. אז הפעם אני אכין את עצמי מראש, אדאג לפנות לחברים לתמיכה,

אזכיר לעצמי שיש לי אותם ויש לי גם משפחה ואת אלוהים ואת עצמי כמובן.

אני יכול להיות החבר והבן זוג הכי טוב של עצמי, זה גם נחשב... indecision

עד שהאחת שלי תגיע, אם היא תגיע בכלל עוד בימי חיי...

אני לפחות אנסה לעשות את עצמי מאושר... 

 

וזהו זה לנאום של הבוקר... cheeky

 

נכון שכבר לא קוראים פה כמו בעבר,

אבל הרי גם כשרק התחלתי את הבלוג, זה היה המצב,

ונכון שהיה לי את עידן הזהב שהיו לי מאות קוראים ביום והרגשתי ממש סופרסטאר..

היום זה היום, עידן הפייסבוק והסמארטפונים שלאף אחד אין סבלנות לקרוא יותר מפסקה,

וצריך לקבל את זה. אז אני פשוט אכתוב בשביל עצמי ובשבילכם, אלו שקוראים אותי,

וגם אלו שיקראו אותי בעתיד הרחוק ואולי אפילו הבת שלי כשתהייה גדולה.. surprise

העיקר שאני אהיה נאמן לעצמי כי הרי בסופו של דבר, הבלוג הוא בשבילי.

זאת הדוגמא האישית הכי טובה שאני יכול לתת לאחרים, להיות אני.

ודווקא זה מה שיעשה טוב ויעזור למישהו/י אחר/ת כאן..

אולי אפילו אחת מהן תהייה האחת שלי.. surprise

 

אז בנימה חיובית זאת אסיים.

אני מקווה שבפעם הבאה יהיו לי חדשות טובות יותר..

תודה לכם שאתם עוד כאן.. indecision

חיבוק גדול ואוהב!

גיל 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
קוביית קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל LoveBeing אלא אם צויין אחרת