44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן אישי

בלוג החיים של אלון ארד

יום האהבה - אהבה ועבודה - גרסת ה 14 לפברואר 2016 :)

 

שלום לכולם. 
הרבה דברים קרו מהרשומה הקודמת. ובטח אשכח כמה דברים אולי חשובים. 
כבר כתבתי כאן שלא כל דבר חדש זה טוב. 
אז חדשות : המסך שלי ניהיה ורוד. ולא רואה צבעים כמו שצריך. 
היה מפגש משפחתי אתמול. והצלחתי בסוף שבוע אצל אמא שלי, הצלחתי לישון פחות, ולקום ב 8 ורבע בבוקר. אח שלי הסיע אותי, ואבא שלי החזיר אותי. 
היה גם יום הולדת לאח שלי. וגם לאחותי. וימי נישואין גם. 

היום יום ראשון, וגם יום האהבה, וולנטיין דיי. רוצה לכתוב גם על עבודה וגם על אהבה (ניסיון מערכות יחסים עם בחורות). 

וגם לתעד בילויים. תמונות שאני יכול לשים כאן. אז מאיפה נתחיל? 
אהבה, תלוי ברשומה הזאת מבלוג הבית ( אולי נושא שני או אחרון):)

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=7336184&skip=1 

עם השאלות הנוקבות.

ניסיון מסגרות תעסוקה, ועבודה: 

קודם כל, כבר דוחה את זה הרבה. אבל מיוחד לרגל פברואר 2016, לרגל חודש הולדת של אחותי ה-2. כדי להוכיח לה שאני לא לא עובד כ 10 שנים. הנה ההיסטוריה שלי בעבודה: מאז שהתחלתי להיות בוגר, עבדתי בהמון עבודות, והשקעתי הרבה אנרגיה בעבודות שונות. ויש את קובץ ביטוח לאומי להוכחות. 
קודם כל, מגיל 18, סיימתי בית ספר תיכון בגימנסיה. באמצע שנת 1994, כעבור כמה חודשים, באוקטובר,1994, התגייסתי, והתאשפזתי כ 3 חודשים בתל השומר. נשברתי נפשית. דבר שהשפיע, משפיע וישפיע כל החיים שלי עלי. סיימתי אשפוז, והתאשפזתי שוב, הפעם במחלקת יום, ברמת חן, בגיל 19. ממרץ = פורים 1995, עד אוקטובר 1995, סביבות סוכות. 

( כפי שהבנתם, אני כותב את כל המסגרות שלי, כולל עבודה, וכולל מסגרות, אשפוז, וכדומה), אחר כך הייתי בטיפול משולב, והפנו אותי לשיקום בתל גיבורים בחולון. הייתי שם כחודשיים, ונשברתי. הייתי צריך לקום כל בוקר ב 6 וחצי בבוקר, ולקחת 2 אוטובוסים מרמת אביב ג', ובסביבות חנוכה=דצמבר 1995, עזבתי שם. אולי זה הכשלון התעסוקתי הראשון שהיה לי. (משבר לא מחשיב ככשלון, וזה גם לא תעסוקתי כ"כ). זה היה בתקופת רצח רבין. אחר כך למדתי (גם לימודים זאת מסגרת):למדתי גרפיקה ממוחשבת בבית ספר אחד לאחד בדיזינגוף סנטר, במהלך כמעט כל שנת 1996. מינואר, עד בערך אוקטובר? 1996. 2 קורסים. אחר כך הלכתי ללשכת התעסוקה, שהיתה אז עדיין ברחוב יבנה בתל אביב. ואחרי ועדה, אמרו לי שאני לא מסוגל לעבוד. בכל זאת השאיפה, בעיקר מצד אמא שלי, שאמרה שאני גר אצלה, אני חייב או לעבוד או ללמוד. אז התבטלתי קצת כמה חודשים. בתקופה הראשונה שהתחברנו לרשת. ובספטמבר 1997, התחלתי מסלול לימודים רציני, בבית ספר להנדסאים של אוניברטיסת תל אביב. 3 שנים, מסלול לימודי ערב. הנדסת תוכנה, חטיבה על תיכונית. היו כמה קורסים במהלך הדרך ובתחילתה, שהיו חסרים לי\נכשלתי בהם. במיוחד בהתחלה: לימודי אנגלית, וגם נכשלתי אני זוכר, ב 20% ראשונים של קורס סטטיסטיקה. ובדיעבד השלמתי את הקורסים והמבחנים. כל סוף שנה, היה מבחן חיצוני של מה"ט. ועברתי בהצלחה. למרות שלפני תחילת שנה ב', היה לי את המשבר בגרון, המשכתי, למרות הכל. וכל אותה תקופה של לימודים קשים, הייתי בלי כדורים פסיכיאטרים בכלל, באישור הפסיכיאטר שלי ד"ר קליין. רמת חן. 

סיימתי לימודים ב יולי 2000, אחרי כמעט 3 שנים. והמבחן מה"ט האחרון היה במערכות הפעלה. (היה לנו גם מבחן בשפת C, וגם מבחן באסמבלר) באוגוסט 2000. ואז עברתי תהליך, שבסופו, או תחילתו, עזבתי את הבית של אמא שלי בפעם הראשונה, בתחילת ספטמבר 2000, בעזרת 2 החברים שלי מהתיכון. ר' מ'. וי' ש'.  

וי', גם אחרי הלימודים, עשה לי בפעם הראשונה בחיי, קורות חיים. בגיל 24 וחצי הייתי, שעזבתי, ותוך 10 ימים מאז שעזבתי את הבית, בעזרת י', ופקסים, ובדיקות מודעות דרושים בהארץ, מצאתי עבודה זמנית, בשוק החופשי. זאת היתה הפעם הראשונה שממש עבדתי בשוק חופשי. זה החזיק מעמד כחודש וחצי. עבודה משרדית. נתנו לי הנחה, והייתי מגיע לעבודה בצהריים, במקום ב 8 או 9 בבוקר כמו כולם (זה היה משרד קטן). ועשיתי עבודה משרדית, כמו שביקשו ממני. עבודה על טבלאות, והזנה של נתונים. זה היה משרד קטן בנחמני, משרד של טבלאות אתר טבלאות נדלן. נקודת נדלן זה היה נקרא. עבדתי מאמצע ספטמבר, עד סוף אוקטובר 2000. לחודש המלא שעבדתי, קיבלתי ברוטו 4000 ש"ח, אאל"ט, נטו כ 3500 ש"ח אאל"ט,יחד עם הקצבה של ביטוח לאומי, זה יצא משהו כמו 5,000 ש"ח הכנסות בחודש. ישבה שם גם מזכירה מבוגרת, שהבת שלה גם למדה בגימנסיה. 

זאת היתה תקופה טובה, של חופש, אבל גם של אי יציבות נפשית, ושוטטות ברחובות. אמא שלי מאוד דאגה לי באותה תקופה. אבל ככל הנראה היתה לי השגחה פרטית. 

חיפשתי משהו, והייתי מחובר ברשת בלילות. מצאתי את הצ'אט של תפוז, ואת הפורומים, ומפגשי הפורום \צ'אט של נשואים נשואות ו30+, בדצמבר 2000. ב14 בינואר 2001 התאשפזתי בפעם השניה, הפעם באיכילוב. ושם פגשתי חבר יקר. י' ו'. 

הייתי מאושפז כמעט שנה, מינואר 2001 כאמור, עד נובמבר 2001 . כ 11 חודשים או 10 חודשים. במהלכם. הדבר אולי הכי חשוב שקרה לי, זה שעשו לי סל שיקום, גם תמרה עזרה לי, . עזרו לי להתארגן מבחינת ניהול זמן וכסף.

התחלתי להיות באוברדראפט.

בזבזתי המון כסף בחיי, כולל עוקצים למיניהם. שאמא שלי לא תשכח לי בחיים. אני כבר הרבה שנים מעל זה, ולא אחזור על זה בעולם. למרות שאמא שלי חוששת שכן. יש מידי פעם הוצאות גדולות. (חוץ מהשוטף), : כמו קניית מחשב חדש, שמתכנן שוב לקנות בקיץ (כנראה אולי גם כולל מסך).

אחרי איכילוב, הופנתי להוסטל סאמיט בירושלים. היתה בעיה בירוקרטית עם התרופות, וזה נמשך חודש. ולבסוף התקבלתי לסאמיט בדצמבר 2001. 
במהלך של פחות משנה, לא הצלחתי להתמיד בכללים (בעיקר שוב, לקום בבוקר לעבודה). ואחרי בירוקרטיה גם של עזיבה, עזבתי שם ב 14 לנובמבר 2002, לבית של אמא שלי, בעזרה טכנית של אבא שלי, . היה תהליך עם הפסיכולוג שלי מאיר, היה תהליך לקבל אותי בהוסטל בתל אביב. התחלתי תהליך בירוקרטי. ראיתי 3 הוסטלים: בית שלו, שרצו 3000 ש"ח לחודש כולל, ולי היו רק 1800 ש"ח לחודש מביטוח לאומי. היה הוסטל של קוטב, נדמה לי, בדרום תל אביב, עם מנהלת מאוד אמפתית, שהייתי בהתקף של העיניים, אמרה שאני אשן שם. ואמא שלי התנגדה. המחיר היה רק כ 800 ש"ח לחודש. לבסוף , אחרי בירוקרטיה, וכמה חודשים של מגורים אצל אמא שלי, התקבלתי להוסטל אנוש, בטרומפלדור 40, והכרתי שם חברים חדשים.התקבלתי ב 29 לינואר 2003. כ פחות מ3 חודשים אחרי שחזרתי לאמא שלי שוב. 
בסאמיט עבדתי במועדון תעסוקתי. ובהוסטל, במהלך כל שנת 2003, הייתי בשיקום אומנותי. ציירתי, ועבדתי בעץ בימי ראשון, ובימי חמישי, עבדתי בסדנה של קולאז'ים מזכוכית. נמאס לי לעבוד חרושתי, למרות שבשיקום ברבי מבחרך 5, (איפה שגם עשו לי את הועדת סל שיקום הראשונה), היה גם מחלקה חרושתית. 
בסוף 2003, בערך תהליך מנובמבר, דצמבר 2003, פתחו לי תיק בתעסוקה בדרך אחרת, פעם ראשונה, יחד עם העובדת סוצאילית הראשונה שלי בהוסטל, חגית. 
התחלתי שוב ניסיון תעסוקתי בשוק החופשי , עד שהתמדתי בעבודה כלשהי. בדצמבר 2003, קמתי כל בוקר ב 6 בבוקר, כדי להתחיל לעבוד ב 7 או 7 וחצי בבוקר, ברמת גן, בחברת בר, חברה שמתחרה עם הדואר. הייתי ממיין מכתבים, והייתי דוור, באיזור ברמת גן : מרום נווה, וגם דרומה, באיזור שגר כיום חבר שלי אלדד ברמת גן (עבר לפני פחות משנה, אחרי 15 שנים במגורים בתל אביב, ו6 שנים באותה דירה במרכז תל אביב). 
עזבתי שוב, כי היה לי קשה. זה היה נדמה לי, השכר, לא עבדו כל החודש, אלא עבדו כ חצי חודש, במיוחד בתחילה וסוף חודש. עבדתי כשבוע,שבועיים, והשכר היה די גבוה דאז, כ 20 ש"ח לשעה, וכל יום היה כמה שעות. עשיתי משכורת ראשונה ואחרונה כ 400 ש"ח. בינואר 2004, מצאו לי עבודות במסעדות, התחלתי ברביעי חמישי, ובראשון כבר לא קמתי לעבודה. היו כ 2 מסעדות כאלו. בוולנטיין דיי, ב 14 לפברואר 2004, לפני כ 12 שנים, מצאו לי עבודה בפרוייקט מחזור של חברת מלר"ז, איפה ששותף שלי עובד כבר הרבה שנים, ושם התמדתי, כשנה ורבע. עד מאי 2005. 

במאי 2005, עשיתי חפיפה. המזל האיר לי פנים. ואחד המנהלים של חברת פרסום בשם אקסיומה, חברת בת של באומן בר ריבנאי, מרחוב החילזון 6, ברמת גן, באיזור הבורסה, נתן לי צ'אנס וגייס אותי בתור ידען. עבודה מול מחשב. ועוד כמה משימות, כמו ללכת לדואר, ולעשות הזמנה של קניות. עבדתי גם עם תוכנת פרוייריטי, וגם עבדתי עם גוגל לראשונה (האתר חיפוש, לא עם החברה עצמה), שאז התחיל להתפרסם כאתר חיפוש פופולרי ומוביל, ב אביב 2005. היו גם ארוחות מסובסדות, לא כמו בנקודת נדלן, שזה היה 100% על חשבון העבודה. היה כיף, אבל גם התקופה הזאת נגמרה. עבדתי יותר מ 7 חודשים, כמעט 8 חודשים, עד סוף דצמבר 2005. התחלתי לעבוד ב 12 בצהריים, ובשאיפה ל 11 בבוקר, עבדתי עד 18:00 בערב. והשכר לשעה היה 14 ש"ח לשעה. הצלחתי להגיע לסכומים יפים, של כ 1,800 ש"ח לחודש, בשאיפה ל 2,000 ש"ח לחודש. ועבדתי יותר מ 100 שעות חודשיות. במסגרת גם של תעסוקה בדרך אחרת. למדריכת תעסוקה שלי קראו שרי. פיטרו אותי בדצמבר 2005, ותעסוקה בדרך אחרת נתנו לי צ'אנס אחרון. בתחילת ינואר 2006, חזרתי למלר"ז באופן זמני. ותעסוקה בדרך אחרת, מצאו לי עבודה רחוקה מהבית שלי. (עברתי במהלך 2005, ב 29 לספטמבר 2005, ההוסטל עבר לדרום תל אביב, לחזנוביץ' 16, ליד פלורנטין, ליד שכונת שפירא, בדרום תל אביב, ליד סוף העליה, המקום שממוקם עד היום). אז נסעתי עם קו 42 לבורסה, ומשם ברגל. והתעסוקה, מצאה לי עבודה רחוקה, בצומת סגולה בפתח תקווה, משרד של מפעל, א.ד. סינון. השכר היה כ 16 ש"ח לשעה. הייתי במשבר. ולא החזקתי שם מעמד הרבה זמן. הייתי גם חולה. ועבדתי שם כחודש וחצי, או חודש. ינואר פברואר 2006, עד לפני עשור. הייתי במשבר, שהיום אני לא שם. חברה שלי עזבה אותי, וגם פוטרתי, אבל הייתי אובססיבי על פורום עשרים פלוס, ועל בילויים בחוץ. חזרתי שוב למלר"ז. ושוב פיטרו אותי, הבוס שלי אז היה עדיין ג' ש'. שכעת אני חבר שלו בפייסבוק (או שלא , אחרי הפריצה), ויודע שכיום הוא עובד במאקו, או בערוץ 2, או בקשת בכלל. :). והבוס התחלף. פיטר אותי לכמה שבועות, ובערך באפריל-מאי 2006, חזרתי לעבוד במלר"ז, ועבדתי באוניברסיטת בר גוריון. גם רחוק. הצלחתי לעבוד שם גם כחודש וחצי, עד בערך התאריך של החתונה של אחותי א', בתפוז. ב22 למאי 2006. ובאישור העובדת סוציאלית שלי השניה, מיכל, הגענו להחלטה, שאני לא במצב שיכול לעבוד, והיה עוד תהליך בירוקרטי, שבמהלכו, התאשפזי אשפוז יום בפעם ה-3 בחיי, והאחרונה עד כה (עברו כ9 וחצי שנים מאז שהשתחררתי), התאשפזתי ברבי מבחרך 5, אשפוז יום, מיוני 2006, עד ספטמבר 2006. והשתחררתי מרצוני. שכחתי את שם המטפל שלי, הפסיכיאטרית החתיכה שהיתה לי (גם במרפאת חוץ) היתה ד"ר בוגדנוב, והיתה גם מבוגרת, שטיפלה גם בפסיכוגריאטריה, ואמרה לי שאני לא צריך כדורי שינה (הייתי מטופל בכדורי שינה מגיל 26, מסאמיט, עד גיל 30, עד הרבי מבחרך 5, אשפוז יום). 
ואני בן 30, בחור צעיר. וזהו. 

מסיום העבודה במלר"ז, ומהאשפוז יום במחלקה והשחרור, התחלתי תהליך שיקום ארוך, שמהלכו, הצלחתי לחזור חזרה לתעסוקה נתמכת\שוק חופשי, אישור שמחזיק עד היום. 
אחרי השחרור מאשפוז יום, בספטמבר 2006, עבדתי תהליך בירוקרטי, שאחרי סוכות, באמצע אוקטובר 2006, התחלתי לעבוד במועדון תעסוקתי, באותה כתובת, הרבי מבחרך 5, עליית מדרגה. שם הכרתי בתחילת נובמבר 2006, את גרושתי, ואחרי גם חודש וחצי, מאמצע אוקטובר 2006, עד בערך תחילת דצמבר 2006, עבדתי, ועזבתי, עשיתי כ 200 ש"ח ויותר. 

הייתי שייך למרפאת הרבי מבחרך, מאז האשפוז ביוני 2006, עד בערך 2009. במהלכן, אחרי ההתפטרות מהמועדון התעסוקתי, היתה לי אחות בשם סיגל קרקו, שגם לבן שלה קוראים אלון. סידרה לי עוד קפיצת מדרגה, וסידרה לי אחרי בירוקרטיה, עבודה של מפעל מוגן, במפעל המוגן של אנוש, במש"פ בבנבנישתי, גם קרוב למגורים שלי. עזבתי את ההוסטל בתהליך שהתחיל בנובמבר 2006, עד ה 7 לינואר 2007. התחתנתי ב 28 לינואר 2007, והתחלתי לעבוד במפעל במש"פ בסוף פברואר 2007, כנראה ב 28 לפברואר 2007, ועבדתי שם כמעט שנתיים. עד חשבון הנפש של הימים הנוראים באוקטובר 2008. כשנה ו 8 חודשים, או 7 ומשהו חודשים. 
באותם תקופות, חזרתי למועדון החברתי במסריק. הייתי נשוי, הייתי פרוד, יולי 2007, עד ה 25 לנובמבר 2007. התגרשתי באותו יום. התחלתי לצאת שוב עם ר', בתקופת חנוכה 2007. גם כשנפרדתי, התחברתי לשירותי דיור מוגן של אלונים, ומאז שעזבתי, גרתי אצל אמא שלי כחודשיים, ובראש השנה 2007, בספמטבר, עברתי לדירה במרכז תל אביב. עוד קומבינה של אמא שלי. (שבחודש החולף היה יום המשפחה\יום האם, וגם רציתי להקדיש לה רשומה של טובה ענקית של כל חיי, עד היום ,כולל היום, וכולל העתיד , כל חיי ). 
והתגרשתי, והיה חנוכה 2007. והיה מועדון דקל. והיתה מסיבה באלונים, ועזבתי בבכי (שלה , לא שלי), את ר', אחרי דייטים של שבועיים. והייתי לבד, והיה פורים 2008. והייתי לבד, והיתה תקופה של ניסיונות, והייתי במועודון מסריק. ושם פגשתי את ע', והתחלתי לצאת איתה. ואז התפטרתי מהמש"פ של דביר, אחרי כמעט שנתיים, מתחילת 2007, עד כמעט סוף 2008. אוקטובר. כאמור, שנה ו8 חודשים. ביוני 2008, היתה לי ועדת סל שיקום של תעסוקה, ובפעם הראשונה (לא בדיוק הראשונה, השניה), נתנו לי אישור של תעסוקה נתמכת, שכאמור, מחזיק בו עד היום, כ 7 וחצי שנים טובות. 
התחלתי בשילוב העובדת סוציאלית שלי, להשתייך להרבה חברות ועמותות של תעסוקה נתמכת. בהתחלה בית אקשטיין שלא עבד. ואחר כך תעסוקה, רונן בכור, שהצליח חלקית. 

תוך חודשיים, מצאו לי עבודה בבוקנט של צומת ספרים. מה 8 בדצמבר 2008, ובאותו הזמן כבר נהייתי חבר של ע'. ואחרי כחודש, פחות או יותר, החברה עברה לצומת ירקונים. עבדתי חודש ראשון, בדיזינגוף, וגרתי ליד העיריה, מרחק של גג 20 דקות הליכה. בהליכה מהירה זה היה כ 10 דקות הליכה. והעבודה היתה מסוף הבוקר, כמה שעות, לא כל יום. 
בעצה של אח שלי, שיכנעתי את הבוסית החדשה, שחברה של המנכ"ל, אבי שומר (נדמה לי , לא בטוח). מנכ"ל צומת ספרים, מטי קראו לה. יצרתי קשרים עם העובדים שם בצומת ספרים. והצלחתי לשכנע אותה לעבור ולהמשיך לעבוד בצומת ירקונים. הלכתי הרבה ברגל, ונסעתי ברכבת לעבודה כל יום. העבודה שאפה להיות עבודה במשרה מלאה. עבדתי שם כמעט 4 חודשים, מה 8 לדצבמר 2008 כאמור, עד הפיטורים בסוף מרץ 2009. בשיא, רכשתי חופשי חודשי, כמה תחנות עד הרכבת, וחופשי חודשי של הרכבת, במחיר חודשי של יותר מ500 ש"ח. בשיא, הגעתי למשכורת (הפקדה ישירות לחשבון הבנק, צומת ספרים), של למעלה מ 2000 ש"ח, נדמה לי שקרוב יותר ל 2500 ש"ח נטו. שכר מינימום, שהיה אז נדמה לי כ 21 או 22 ש"ח לשעה. פיטרו אותי. והייתי מובטל כ 4 חודשים או 5 חודשים. עד שהתחיל לי עוד סיפור הצלחה, כמו צומת ספרים, וכמו אקסיומה בערך. דרך קשרים במועדון מסריק, שעליו אולי לא אכתוב, חוץ מרלוונטי כעת. מצאתי עבודה אצל ר', במסעדה (שנדמה לי שעדיין אסור לי להגיד או לכתוב את שמה. במרכז תל אביב, כ 10 או 15 או 12 דקות הליכה מהבית. ליד הבית של אלדד לשעבר, שפגשתי באותה השנה. 

השנה היתה 2009. ראיון העבודה היה ב 22 ליולי 2009 נדמה לי , והתחלתי לעבוד שם ב 5 לאוגוסט 2009 נדמה לי. 
ר' פטרה אותי באוקטובר 2009, בסוף אוגוסט 2009, התחיל חוק לרון, ובעקבות מכתבים של ביטוח לאומי, במהלך התקופה שלא עבדתי, קיבלתי חוב מביטוח לאומי של כ 2000 ש"ח? , שפרסו לי מאוגוסט 2009, עד אפריל 2010. העבודה במסעדה, הצילה לי את ההכנסות החודשיות. אז באוקטובר 2009, ר' פיטרה אותי עקב משבר פיננסי. ותוך שבוע, החזירה אותי לעבודה. ועבדתי מאוקטובר 2009, עד ינואר 2011, עבדתי כל שנת 2010, במיוחד בדצמבר 2010, גם בתוך מלצר, גם בתור עוזר אדמיניסטרטיבי. בתחילת 2010, עשינו הגדרות תפקיד. היו לי הרבה תפקידים במסעדה, וגם מקיץ 2010, עבדתי כשליח, ברגל לבתי עסק בסביבה, וגם באוטובוס, במיוחד למשרדים בעזריאלי. וגם בימי שלישי, במכונית, לצ'ק פוינט. ועשיתי גם קייטרינג. היתה תקופה מופלאה. המשרה שלי היתה בהתחלה קטנה. שכר מינימום, אבל לא הרבה שעות, בחודשים הראשונים , זה הגיע, כולל נסיעות, למרות שגרתי בהתחלה קרוב. כולל נסיעות, זה הגיע ל 300 ש"ח בחודש. (כ 8 שעות בחודש אאל"ט, ולא כל יום). שאפתי לעבוד כל יום, והיו ימים שבהם התחלתי לעבוד ב 10 בבוקר. והמשרה גדלה. עד הפיטורין ,כולל דמי פיטורין, בינואר 2011. המשכורת של דצמבר 2010, שקיבלתי בינואר 2011, הגיעה לכ 2200 ש"ח, שזה היה בערך כמעט מדויק, הקצבה החודשית שעלתה ב 2011 גם. עבדתי כ 67 שעות בדצמבר 2010 , והיה חסר לי 3 שעות שלא דיווחתי, כי התחלתי לעבוד גם בשישי ושבת, ועבדתי בשישי צהריים, והייתי צריך לעבוד גם בשישי בלילה, בסוף 31 לדצמבר 2010, הסילווסטר, ראש השנה החדשה, ולבסוף משמרת הלילה התבטלה, אז לא רשמתי את השעות של שישי בצהריים, כ 3 שעות שעבדתי בהם. לא נורא :). 
אז בינואר 2011, ר' שוב פיטרה אותי, ואחרי זה חזרתי לעבוד. גרתי אצלה כשנה וחצי ב 2 דירות, ובפברואר 2011 כנראה חזרתי לעבוד. עד שהיה לי קשה מידי בסוף חורף 2011, ובסוף מרץ 2011, התפטרתי. אולי בפעם הראשונה בחיי, באופן רשמי. עבדתי אצלה עוד כשבועיים (אמרה שזה החוק). וזהו. אבל גם כשפוטרתי. אחר כך, עדיין היו לי ימים של שליחות אצלה (כתבתי בזמנו בבלוג), אפילו עד נובמבר 2011, ששם עשיתי משלוח לרמת החייל, למשרדים של icq, ומה זה התלהבתי. ועבדתי גם בתור בייביסטיר, מאז מרץ 2011, או אפריל 2011, גם אחרי שעזבתי למרכז תל אביב באופן זמני, וגם כנראה במהלך 2012, עד לא זוכר מתי. אולי עד שעבדתי בטלסקר 3 חודשים, ממאי 2012, עד יולי 2012. ואז עברתי תהליך, וחזרתי לעבוד בבייביסיטר. במהלך 2012, המסעדה נסגרה, \הועברה בעלות. בתחילת 2011, המסעדה עברה ממרכז תל אביב , לרמת גן, גם לאיזור הבורסה. איפה שעבדתי בעבר. 
התחלתי לעבוד בתחילת 2013, בחברת שילוב, סקרים גם, והחזקתי מעמד כ 3 חודשים, עד פסח 2013, עד סוף מרץ 2013, עשיתי שם 3 משכורות, של כ 3 אלף ש"ח, שגם אותם חסכתי. בינואר 2013, עבדתי ב 2 עבודות, גם בביביסיטר, וגם בסקרים. סקרים עשיתי רק 2 משמרות ערב בשבוע, כמו כל העבודות שעבדתי ב 4 שנים האחרונות. 
ולבסוף הפסקתי עד עכשיו, הפסקתי לעשות בייביסיטר בתחילת 2013, וגם פיטרו אותי מהסקרים. 
אז ברוטו עבדתי אצל ר' כ 4 שנים. מאוגוסט 2009, עד תחילת 2013. אולי 3 וחצי שנים. 

אחרי כעוד 4 חודשים , ביולי 2013, אמא שלי מצאה לי עבודה כדייל מכירות של סלטי שמיר, בשופרסל טאגור שלי. עבדתי שם כל יולי, והתפטרתי בתחילת אוגוסט 2013. היתה עוד משמרת בתחילת אוגוסט, אבל ויתרתי עליה בשכר שלי. אחר כך, היו עוד כל מיני ניסיונות תעסוקה. אבל לא הצליחו. (גם בזכרון שלי). לפני כמה חודשים, כחצי שנה או יותר. עזבתי את חברת מעלות, עם המדריך התעסוקתי משה. ועברתי חזרה לתעסוקה נתמכת של עמותת אנוש, בתל אביב, עם המדריכה ע'. לא סיפרתי ממש יותר בפרטים את כל החברות שעברתי. עברתי עוד חברות, והייתי מועסק כפול בעוד תקופות בחיי, גם בסוף 2010. לאחרונה ניסיתי לחזור לטלסקר, ופיטרו אותי אחרי יום, אחרי פחות ממשמרת, ועשיתי שם כ 103 ש"ח, בפחות מיום עבודה אחד. כיום השכר המינימלי לשעה עומד על 25 ש"ח לשעה. 
וכאמור, גם מאוקטובר 2009, אני עובד עצמאית. בעבודת ברירת מחדל של רואה חשבון, כנראה עד הפנסיה, אבל מחפש עבודה רצינית, ועם יותר שעות. כאמור. 

ע' היתה פעם קשוחה אלי, ואמרה שלא עבדתי בשנת 2012. הקובץ יכול להוכיח שלא. ואמרה שפחות מחצי שנה עבודה, לא נחשב אצלה עבודה. אז בעצם, יכול להיות שלא עבדתי מתחילת שנת 2013, שהפסקתי ממש לעבוד אצל ר'. אז נניח שאני לא עובד 3 שנים וחודש, לפי החוק הזה. אבל זה ממש לא נכון. אני כן עבדתי , ועבדתי הרבה. וזהו. ומחפש עבודה, ואני רוצה להצליח למצוא עבודה שמתאימה לי. יש בהווה תקווה שכן אעבוד. אולי אפילו מהבית. ואעשה מאמץ, גם לא קונבנציונאלי, למצוא עבודה שמתאימה לי . וזהו. 

(הפסקת קפה,  22:23, כחצי שעה לפני הדד ליין, שרוצה לכתוב לפחות גם על השאלות של יום האהבה, ולסכם בקצרה ניסיון רומנטי שלי, גם מ 2003, (לא מ 1994 ) :)...:) 

שיר שבחרתי בנושא עבודה : גם בהקשר לתעסוקה של כתיבת הבלוג הזה: 

אפרים שמיר - חבר בחברת עצמי :) : 





ניסיון רומנטי. : 
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=7336184&skip=1

( 1. יש סיפור אהבה מיוחד? 2. יש אקסית שלעולם לא אשכח? ): הפירוט כאן : 
בקיצור: הייתי חבר של כ 5 חברות\בחורות בגדול, בגדול יותר, כ 3 מערכות יחסית רציניות. 
2 מערכות יחסים חלשות, מנובמבר 2003, עם ר', עד שזרקה אותי בפברואר 2004, וחזרה אחרי חודש לקשר ידידותי בלבד. 
מנובמבר 2005 (תהליך שהתחיל בנופש לטבריה ב מאי 2005) עד פברואר 2006, עד שזרקה אותי לפני כעשור, הייתי חבר של ע' מערד. 

היתה לי אז קללת פברואר. ואחרי כ9 חודשים, בתחילת נובמבר 2006, מצאתי את ל' גרושתי, ששינה את השם לא', ויש שמועות שב 31 לינואר 2016, התחתנה שוב. התחתנו תוך פחות מ3 חודשי הכרות, ותחילת מגורים משותפים. הנישואין הצליחו כפחות מחצי שנה, עד שברחתי ממנה, והתגרשנו כאמור ב 25 לנובמבר 2007, התחתנו ב 28 לינואר 2007. על הנייר כ 10 חודשים. ו8 וחצי חודשים של מערכת יחסים, וזהו. ועוד אחר כך חזרנו לקצת אחרי הגירושין. עד מרץ 2008. 
עד גיל 32. ואחרי חצי שנה, של הזדמנויות שונות. כאמור, בספטמר 2008, התחלתי לצאת עם ע'. בתחילת ספטמבר 2008, ואחרי פחות מ3 חודשי דייטים: אמא שלי פגשה אותה, בדירה שהיתה לי במרכז תל אביב, והסתבר שאחיה הצעיר, ואחותי הצעירה, (הגדולה, מ 3 אחיות, אבל אני הבכור): היו חברים בתקופה של לפני 15 שנים מאז, כשהיו בכיתה ט', והיו חברים כשנתיים. 
ואמא שלי, ואבא שלי, הכירו את ההורים שלה, לפני שנפטרו. ולא יצא לנו במערכת יחסים של כ שנה וחודשיים. לא יצא לנו להפגיש בין אחותי לאח שלה. אבל אח שלה ראה את אמא שלי. עמדנו לגור ביחד, וגרנו ביחד בדירה שלה, גם במרכז תל אביב, כחודש וחצי, עד סוף אוקטובר 2009, עד שהחלטתי לעזוב. ולפעמים אני מתחרט על זה. היה קטע גם עם כל האקסיות, שכולם היו יותר גדולות ממני. ר'. ול', וע', היו גדולות ממני בכ3 וחצי שנים . גרושתי גם היתה ילידת 1972, והיתה גדולה ממני, בכמעט 4 שנים. ילידת ה 23.4.1972, מזל שור. 
וכל שנת 2010, הייתי לבד. עד שידידה שלי ש', הסכימה שניהיה חברים ולא ידידים. 

הסיפור שלי עם ש', הוא מורכב, עברנו הרבה ביחד. הכרנו במרץ 2006, גם דרך מועדון מסריק, ואני רציתי אותה בתור חברה , והיא בהתחלה לא רצתה אותי. הייתי צריך לעבור 2 מערכות יחסים רציניות, עד שהסכימה. והיינו ידידים בחבורה של 4 חברים, 3 בנים ובת, כמו סיינפלד. במשך כמה חודשים, ממרץ 2006, עד שהכרתי את גרושתי בתחילת נובמבר 2006. וכשנפרדתי מע' בסוף 2009, עדיין הייתי לבד. עד ה 14 בינואר 2011. ואז הייתי חבר של ש', כחצי שנה, עד אמצע יולי 2011, ואני עזבתי. לא יודע למה. ואז הייתי חבר של ט', כחודש, אבל זה זניח. 
ואז חזרתי לש', בסוף ינואר 2012, אחרי חצי שנה של נתק, ואז עשיתי טעות, והתחלתי (היא התחילה איתי, במנלדימוס, במאי 2012, הייתי חבר של ש', ועזבתי אותה, לטובת מישהי שגדולה ממני בכ 5 שנים, וזרקה אותי, ניסיתי לחזור לש', והיה מאוחר מידי. והיינו בנתק של כשנתיים, עד שחזרנו ביחד, בסוף מאי 2014, עד היום, ובונה עליה למשך עוד לפחות 3 שנים. יש אהבה, ויש עוד יותר מזה. אבל אין לנו עתיד מתפתח ביחד. לא רוצה לגור איתי. וזהו בינתיים. 

נראה אם נספיק תמונות, של בילויים משותפים, מהנייד שלי, בעיקר ה 27.1.2016. 
בבר גוריון. 

אה. 
יש לך זוג שהוא המודל לאהבה המושלמת בעינייך?
לא רק זוג, אבל צביאל רופא, ודליה. הם המודל שלי. ובמיוחד כל סיפור ההצלחה של צביאל רופא. ממערכת בריאות הנפש, היוזמה שלו, וכל פעילות חייו, מאז שנפגע נפשית בצבא, בגיל 18 או 19. גדול ממני בכמעט 20 שנים. הוא הגורו הראשון שלי מהקבוצות במסריק, מעמותת אנוש. וחבל אולי שאני לא בקשר יותר איתו. אדם חשוב ומעניין. שגם יש לו \היה לו גם בלוג בתפוז כאן, בבלוגיה. וקיבל פרס מפעל חיים על פועלו, גם בתפוז. :). 

יש לך טיפים למציאת אהבה?
אהבה אפשר למצוא בכל מקום, בכל מסגרת, עבודה, או חוג, או לימודים, או מועדון חברתי, או מועדון לילה. או בית קפה :) .
אם אתם במסגרת בריאות הנפש, וגם אם לא. אם פנויים או פנויות : אני מזמין אתכם בהתראה של כיומיים,: לבוא לבית הקפה כיוון הרוח, יש מסיבת פנויים פנויות, מסיבה לרגל שבוע האהבה, יום האהבה שבא היום. פאב מנדלימוס, ה 16.2.2016, יום שלישי מ 17:00, עד 19:30, מנדלי מוכר ספרים 1, פינת הירקון 102, כניסה מרחוב הירקון, מול מלון דן. עיר: תל אביב :) 
יהיה טוב ויפה, יהיה דיסקו :). מוסיקה, ופיצות, מחיר כניסה : 20 ש"ח. :). 

ועכשיו לתיעוד הבילויים והתמונות? לא נשאר זמן. אולי רק תמונה אחת. וחבל שאין יותר זמן. 
(22:58) : 
2 תמונות מבר גוריון ב 27.1.2016 דווקא , צ'יפס וקפה (למרות שחורג מהזמן הדד ליין):)

צ'יפס: 

קפה: נס : 

 

להתראות. יום אהבה שמח. אהבה זה דבר חשוב בחיים. היא הבסיס. אז תיהיו ילדים טובים, ולהתראות ברשומה הבאה. אחרי עוד כשלונות, והצלחה. 
להתראות, אלון ארד, הבלוגר הותיק בתפוז, בשנה ה 13 של בלוגו הקט :). 

      =] ... 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

יומן אישי - היסטוריה

יומן אישי - זה לא זר לי . זה רק גילגול נוסף של יומנים אישיים שאני רושם ,

יכול להיות שהיומן האישי הראשון שכתבתי , גם היה במחשב , ב286 , בתוכנת קיו טקסט , בdos . מ1991 .

יומן אישי במחברות, אני רשמתי מכיתה י"ב או י"א , 1993 , כניראה מחברת ראשונה , לפני המסע לפולין בתחילת כיתה י"ב .

הכל הלך כבר לאיבוד .

כתבתי גם יומן אישי בכתבן , ואחר כך כשהבנתי מה זה וורד , אז שם גם , ממש לפני שהתחברתי לאינטרנט .

לקח לי כמעט חצי שנה , להבין מה זה בלוג בתפוז , תפסתי את זה כיומן אישי ברשת, ובלוג זה אכן יומן אישי ...

קוביית פרטים אישיים
התמונה שלי
גרוש
ת"א והמרכז
מוקדן בשירות הודעות
דגים
Nirvana-Smells Like.
אלון לנצח-איתן גינצבורג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Purple Mushroom אלא אם צויין אחרת