00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע: גאווה ישראלית

Adrian younge ft. Karolina – winter is here

החורף כאן. הרבה זמן עבר מאז שהיה כאן חורף כל כך חורפי. לא סערה קטנה פעם בכמה שבועות, אלא באמת תקופה רצופה של כפור, בגדים חמים, תה, עצבות, בדידות, וצורך אמיתי בחום, חום אנושי אמיתי שימלא את מקומן של הטמפרטורות הגבוהות שנטשו אותנו למשך כמה חודשים. את החום הזה אפשר למצוא באלבום החדש של אדריאן יונג, מפיק מולטי-אינסטרומנטליסט עם אובססיה ידועה לפאנק ולסול סבנטיזי, שמוציא מוזיקה בקצב כל כך מהיר שעד עכשיו היה לי קצת קשה לעקוב אחריו ולשמוע את המוזיקה שלו ברצינות. האלבום החדש שלו הוא האלבום הראשון שלו שבאמת צללתי עמוק בתוכו כי, כאמור, הוא מכיל את החמימות הזאת שאני כל כך צריך בתקופה האחרונה. יש בו הפקות פאנק וסול סקסיות ויפיפיות, אנושיות ומחממות, שעושות לי ממש טוב על הלב. ואם כל זה לא מספיק, בשלושה משירי האלבום מתארחת קרולינה, אחת משלנו, שגם כאן מוכיחה את עצמה כזמרת עם קול אדיר ונשמה ענקית ואדירה עוד יותר. השיר הזה, שהוא הפייבוריט האישי שלי מהאלבום כרגע, הוא המנון חורף נהדר.

שלום גד – קח אותי להלווייה

אני מאוהב במוזיקה של שלום גד – בקול שלו, בלחנים שלו, במילים שלו. אבל מעל כל אלה אני מאוהב ביכולת שלו להתאים את המילים שלו ללחנים – הוא יחשוב על משפט מורכב, שלכאורה בלתי-אפשרי להלחין, שיגיד במדויק את כל מה שגד רוצה להגיד, והוא ילחין עליו את מוזיקת הפופ הטובה בעולם, ואיכשהו הוא יגרום לזה להישמע קליט בטירוף ולהיתקע לי בראש. הנה, כבר שבוע שתקוע לי בראש המשפט "אם אלה השמחות שלכם, קח אותי להלוויה", ואני פשוט מוצא את עצמי שר אותו במקרה, בלי לשים לב. אין מספיק אמנים כמו שלום גד בישראל, וזה חבל.

The breeders – off you

אני כבר לא יודע אם אני מעדיף את הברידרז על הפיקסיז או להפך. אני רק יודע שבשנה האחרונה אני שומע את הברידרז הרבה יותר, אולי בגלל שאני מעדיף את קים דיל בפרונט. השבוע הגעתי באיחור לאלבום השלישי של הברידרז, title tk  מ-2002,  ושמחתי לגלות שהוא אלבום לא פחות נהדר מאחיו הגדולים והמוערכים יותר שהגיעו לפניו. גם הופתעתי לגלות שקים דיל נשמעת לא פחות טוב גם כשאין סביבה גיטרות מנסרות, בסוג-של-בלדה הזאת מתוך האלבום. ברגע נדיר יחסית ברזומה שלה, דיל נשמעת פה חשופה יותר וכואבת יותר, פצועה מחד ומנחמת מאידך, ואולי היא תמיד הייתה כזאת, והרעש התמידי שסביבה הסתיר זאת.

שי רוט – היא כל הזמן רואה צבעים

אני מאוהב לחלוטין באלבום החדש של שי רוט, סולן להקת תעני אסתר. עם כמה שאני מחבב את תעני אסתר, שהיא אחת מלהקות הפסיכדליה הישראליות הטובות של השנים האחרונות, תמיד הרגשתי שהם לא משתוללים עם הפסיכדליה שלהם כמו שהם היו רוצים. שי רוט הוכיח לי את זה – באלבום החדש שלו הוא לוקח את מעט התבניתיות שנשארה במוזיקה של להקת הבית שלו והגבילה אותם, פורץ אותה וממריא למרחק של מיליוני שנות אור ממנה. הפופ נשאר פופ, השירים פה בהחלט קליטים, אבל יש פה איזה השתוללות נהדרת ובעיקר מרגשת של פסיכדליה חסרת מעצורים. השיר הזה הוא האהוב עליי מהאלבום כרגע, ובו רוט לוקח את הפסיכדליה שלו ומשלב אותה בצורה מוזרה ויפה עם אלקטרוניקה ובוסה נובה.

Tindersticks – second chance man

אני לא יכול להגיד שאני עובר תקופה טובה עכשיו, החודש הזה היה מבאס במיוחד בשבילי בגלל המון דברים, והמוזיקה היא אחד הכלים העיקריים שיש לי להתמודדות עם ימים כאלה. שמעתי את השם טינדרסטיקס הרבה בשנה האחרונה, בעיקר מחברים מביני-דבר שאמרו לי שאני חייב לשמוע אותם, אבל לא הספקתי עד עכשיו להקשיב להם בצורה רצינית. האלבום החדש שלהם שיצא השבוע נתן לי את ההזדמנות הראשונה לנסות ולהקשיב להם, והשילוב של התקופה הלא-שמחה-במיוחד שאני עובר ביחד עם הפופ הבריטי והג'אזי והמלנכולי של הלהקה הזאת לאורך כל האלבום פשוט עבד בשבילי בצורה נהדרת. אני מביא לפה את השיר הפותח של האלבום, שמצליח להיות מלנכולי ומרים בו זמנית, כמו חבר טוב שטופח לך על הגב ואומר לך שזה ישתפר. 

Savages – adore

אחת מלהקות הפוסט-פאנק הטובות ביותר מבין להקות התחייה המחודשת של הז'אנר מהעשור הנוכחי הוציאו אלבום שני השבוע. אמנם מכשול האלבום השני הוא קלישאה, אבל לדעתי האתגר שעומד באלבום שבא לאחר אלבום בכורה מצויין הוא חשוב מאוד – מבחינתי זהו הרגע בו הלהקה צריכה להוכיח שהיא לא פוני של טריק אחד, שהיא יכולה להוציא אלבום ברמה גבוהה פעם נוספת ושהיא יכולה להתפתח מאלבום לאלבום. הסבאג'ס צלחו בקלות את האתגר הזה – האלבום החדש שלהם מצליח לעמוד לצד אלבום הבכורה הסופר-מוערך שלהם, ולדעתי הוא אפילו עדיף עליו – אם באלבום הקודם כל השירים של הסבאג'ס אופיינו בחוסר-שקט מסויים, הפעם יש משהו שקט יותר, שלם יותר ורגוע יותר ברוק הבועט של הלהקה. הפאנק הוא אותו פאנק, האמת היא שהוא אפילו רועש ופרוע יותר מהאלבום הקודם, אבל עדיין יסוד השירים פה הוא פילוסופי וzen-י יותר מהאלבום הקודם. מבחינתי זה עובד, בעיקר בזכות הסולנית האדירה שלהם, ג'ני בת', שלאט לאט מממשת את הפוטנציאל הטמון בה בתור גיבורת פאנק נשית. השיר הזה הוא פחות מייצג של המוזיקה באלבום, הוא לכאורה שקט ברובו, אבל הוא מייצג בצורה הטובה ביותר את היסוד הזני ההוא שמופיע בכל שירי האלבום.

איה זהבי פייגלין – גיבור

אני מאוהב גם באלבום החדש של איה זהבי פייגלין, "שבעה שירים" המינימליסטי והמקסים, שכל אחד משיריו הוא פשוט מופת של כתיבה והלחנה נהדרת מצד פייגלין, והפקה מינמליסטית וחכמה מצד הילה רוח (גיבורת האינדי העברי של השנה האחרונה). אני נורא שמח ש"גיבור" הפך להיות מיני-להיט (עם פוטנציאל להפוך ללהיט אמיתי) בגלגלצ, כי אם הייתי צריך לבחור שיר אחד שיהיה המנון  האינדי הישראלי של השנה הקרובה, אז הייתי בוחר בשיר המקסים הזה. תנו לו שמיעה אם איכשהו פספסתם אותו בגלגלצ, ורוצו לשמוע את כל האלבום של פייגלין, הוא יפהפה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת