11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

זה זה או שזה זה (מהי פנומנולוגיה?)

למיכל (מעמיעד) ולשאר בש"ל
(שבזכותן כתבתי את הסיפור הזה - אז בנוסף להקדשה אני מוסיף המון תודה).

 

הסיפור הבא בא להסביר מהי "פנומנולוגיה" (את הבסיס כמובן) בצורה סיפורית.

פנומנולוגיה בעיקרון, היא תחום בפילוסופיה שחוקר כיצד התופעות נתפסות בתודעה שלנו.

 

שיעור תנ"ך, עוד אחד מהשיעורים הללו שחוזרים על עצמם כל הזמן, מגיעים לפסוק מסוים, מפרשים אותו, מגיעים לעוד פסוק, מפרשים אותו....

אבל לשיעור כזה, כמו שהיה אתמול, אני ומיכל לא ציפינו.

 

זה התחיל באותו בוקר, שהיינו צריכים לסדר את הספרייה כעונש על מעשה קונדס שעשינו, כמה חברים וביניהם אני ומיכל.

ניגשתי לסדר את ארון הספרים הראשי ולמיין אותו לפי הא`-ב` - בטעות הפלתי את ספר התנ"ך על הרצפה ואמרתי "לא נורא, ארים אותו אחר-כך". מיכל ישר קפצה ואמרה: "איך אתה מעז לדבר?! זה ספר הספרים! הספר הכי קדוש שלנו.". לא יכולתי להשאר אדיש לזה ומיד עניתי לה "אבל זה בסה"כ עוד ספר, אולי יש לו משמעות מיוחדת, אבל הוא עדיין ספר."
אני לא אפרט את כל הויכוח כי הוא באמת היה ארוך, אבל מעניין ביותר.
 
הגיע שיעור תנ"ך והיינו צריכים לעלות לכיתה, עלינו, אני ומיכל לא הסתכלו זה על זו ולא דיברנו כמו שהיה בד"כ.
כל התלמידים התיישבו בכיתה והייתה דממה, המורה הסתכל עלינו ואמר שהוא הולך לחרוג מהשיעור הרגיל, וללמד אותנו משהו חדש.
הבטנו עליו בפליאה, לא הבנו למה הוא מתכוון. הוא סיפר לנו שהיום הוא עבר במקרה ליד הספריה ושמע את הויכוח שהיה ביני לבין מיכל וגם ראה את כל מה שקרה עם ספר התנ"ך.
שתקנו, לא ידענו מה לומר, אני ומיכל הסתכלנו אחד על השני בתקווה שזה יהיה משהו טוב.
"אתם לא חייבים לרשום את מה שאני אומר לכם, אבל אני ממליץ כי זה יכול לעניין אתכם. תרשמו בכותרת - פנומנולוגיה". מיד אחרי שהמורה אמר את זה התחילו כל מיני גיחוכים מאחורה ושאלות כמו "מה?", "מה זה?" עפו מכל עבר.
נהיה שקט והוא התחיל להסביר לנו:
"פנומנולוגיה זה תחום שחוקר כיצד דברים נתפסים אצלנו במוח.
אבל ראשית כל, נצטרך לעשות איזו הקדמה קצרה, בתור דוגמא אני אקח את מה שקרה היום בבוקר בספרייה, כי זו דוגמא מצויינת."
הוא הוציא את כל הדברים שהיו על שולחנו ושם ספר תנ"ך ואמר לנו לבהות בו במשך כמה שניות.
 אחר-כך הוא הוציא עוד ספר תנ"ך, אחד עם כריכה אדומה ואמר לנו להביט עליו גם כן כמה שניות.
הייתה דממה, מין דממה כזאתי שאמרה שאנחנו מוכנים לשתף פעולה וללמוד
 כמה קשה שזה יהיה.
הוא הרחיק את הספרים אחד מהשני, את הספר התנ"ך הראשון הוא שם בקצה אחד של הכיתה ואילו את הספר השני - האדום, הוא שם בקצה השני של הכיתה.
לאחר מכן הוא אמר לנו להצביע על הספר האדום. מיד כל האצבעות של כולנו כיוונו לספר האדום, לא היה אחד שטעה והצביע על הספר השני.
הוא כתב על הלוח "כולם מסכימים על שהספר הזה אדום", האמת, קצת גיחכנו כי זה היה ברור מאליו ולא הבנו למה הוא רושם את זה.
אח"כ הוא אמר לנו להצביע על הספר המכובד (כלומר, זה שעושה רושם של ספר רציני), חשבנו כמה שניות ואז כל אחד מאיתנו הצביע על ספר אחר. בהתחלה אלו היו רק האצבעות, אבל אז התחילו לרוץ כל מיני שכנועים באוויר, חלק אמרו ככה וחלק אמרו ככה.
המורה עמד בצד וגיחך, כי הוא ידע שזה מה שיקרה.
הוא שאל אותנו: "למה אתם הצבעתם על הספר הזה כשאמרתי להצביע על הספר האדום?". מיכל ישר קפצה ואמרה "כי כולנו מסכימים שהוא אדום". המורה ענה לה מיד "יפה שהשתמשת במילה `מסכימים` מיכל". הוא הוסיף רק הערה קצרה שההסכמה הזאתי נגרמת ע"י אחד החושים, כלומר בזכות זה שאנחנו רואים צבע מסוים (אולי כל אחד רואה צבע שונה) נוצרת מוסכמה.
"ובקשר לספר המכובד יותר...." אמר ושתק. מיכל נראתה שקועה במחשבתה, פתאום היא קפצה ואמרה "בנושא הזה של `מכובד` אין לנו הסכמה".
 
"יפה" אמר המורה "עכשיו אני אסביר מהי `פנומנולוגיה` ואיך זה קשור. תחשבו רגע לפני שאתם עונים לי על השאלה הבאה: אתם מסכימים איתי שכשאנחנו רואים משהו, שומעים משהו...או בקיצור חשים משהו, אנחנו לא ממש "אובייקטיבים", כלומר, אנחנו מוסיפים אי-אילו דברים כשהוא נתפס אצלנו בתודעה".
הייתה שתיקה, כולנו חשבנו דקה-שתיים ואז הלך הרוחות הסכים אם מה שהמורה אמר.
"עכשיו, תנסו בבקשה להוציא את כל התכונות שאנחנו מוסיפים לו כשהוא נתפס אצלנו בתודעה".
אודליה ישר אמרה "כמובן, זה שהוא יפה, מכובד, מפואר, גדול (כמובן במובן היחסי, כלומר, שאנחנו מעניקים לו תואר `גדול`), כי אילו דברים שאין לנו בהם מוסכמות".
מיכל אמרה בזהירות "אולי גם הצבע זה משהו שאנחנו מוסיפים לאובייקט עצמו, כי אולי פה החושים מטעים אותנו ונראה לנו שאנחנו מסכימים, אבל בעצם כל אחד רואה משהו שונה ...".
"ואוו...לא האמנתי שתתפסו את הרעיון הזה כל-כך מהר" המורה הופתע.
"שלב שני, תנסו להוציא מזה את כל הדברים שאנחנו מוסיפים, ולראות אותו כמו שהוא מבלי כל מה שהוספנו. נסו לעשות את זה לתודעה שלכם... אחרי כמה מסקנות, תבינו שהשאלה שנשאלת פה היא איך הדברים נתפסים במוחנו (או - בתודעה שלנו) ולמה הם נתפסים כך. זה `פנומנולוגיה` על קצה המזלג".
מישהי אחרת מהכיתה שאלה  - "ואיך זה קשור לתנ"ך"?".
מיד עניתי "אולי זה בגלל שאת התואר `קדוש` אנחנו גם מוסיפים...", לא הספקתי לסיים את המשפט ומיד מיכל קפצה עלי: "על מה אתה מדבר??? הקדושה כבר נמצאת בספר התנ"ך בלי קשר לתפיסה שלנו". "מה פתאום" עניתי "את רואה את הקדושה בספר הזה כי זה משהו שנמצא אצלך, משהו שמוסיף לכל ספרי התנ"ך את התווית  - `קדוש`".
היא לא הסכימה איתי. אפילו שזה לא בדיוק מה שחשבתי, אמרתי את זה כי זאת טענה מעניינת בנוגע לקדושה והתפיסה שלנו לגבי מושג זה.
 
המורה עמד בצד וחייך. אחרי כמה שניות אמר לי ולמיכל "עכשיו יש לכם עוד הרבה על מה לדון"...
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת