00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של גליקמן

הרשות המקומית והשלטון המרכזי

30/5/2005

 

מקובל לחשוב כי מועצה  מקומית/אזורית  חייבת לפעול אך ורק למען תושביה ומטרתם.

אולם מה קורה אם  החוק מטיל על הרשות חובות ואיסורים הנוגדים או מפריעים למימוש  המטרות והיעדים  של תושבי הרשות  ?  איך המועצה  צריכה לפעול במקרים כאלו ? 

האם אנו מחויבים לקיים את החוק או לנסות לעקוף אותו בדרכים שונות שאינן ברוח החוק?

להמחשת הדילמה, אביא שלוש דוגמאות מתחומים שונים בהן נתקלתי מתוקף חברותי בהנהלת  המועצה האזורית גולן:

א.      חוק חינוך חינם

החינוך הוא בנפשנו ונעשה הכל למען מטרה זו.   חינוך טוב משמעותו הברורה היא משאבים וכספים שבהם המדינה מקצצת שנה בשנה .

אלא שהמדינה, במסגרת חוק חינוך חינם ותקנותיו הגבילה מפורשות את תשלומי ההורים לבתי הספר .  לפי החוק אסור לבית הספר לגבות עליות מהורים אלא ע"פ סכומים מפורטים  אותם מפרסם משרד החינוך כתשלומי חובה או רשות (טיולים, שעות תגבור..). 

לפי חוזר מנכ"ל יש גם איסור מפורש לגבות מהורים תשלומים כלשהם עבור שכר למורים ועבור ציוד לבית הספר (הורי תלמידים אינם יכולים לרכוש מזגן לכיתה).

ישנן רשויות שבתי הספר בהם שומרים על כללים אלו, בעיקר בשל היכולות הכלכלית של תושביהן.  אולם ישנם אזורים חזקים יותר, שבהן ההורים (או חלקם) מעונינים לשלם סכומים נוספים ומשמעותיים למען חינוך ילדיהם .

איך צריכה לנהוג הרשות במקרה זה ?

האם יש לשמור על כללי החוק האוסר מהלכים מסוג זה או שאפשר לבנות "מסלול עוקף" שיאפשר גביה מההורים למרות שברור שמהלך כזה אינו לפי רוח החוק ?

ב.       צו המועצות האזוריות

בשנת 2004 נכנס לתוקפו תיקון בחוק המועצות האזוריות המשנה לחלוטין את יחסי המועצה/ישובים ולמעשה כופה על הישובים מנגנון בירוקרטי של ניהול ועד מקומי בכללי הבירוקרטיה של המועצה (זכויות עובדים, מכרזים..) ובהגדלת עלויות משמעותית .

מרוח החוק ברור כי הוא נחקק בהתאמה לרשויות אחרות עם בעיות שאינן במקומותינו,

אבל איך אנחנו כמועצה אזורית צריכים לנהוג  ?

היו שטענו אפילו מפורשות "בוא נתעלם מצו המועצות" וזה ברור לא אפשרי !

            אולם האם עלינו ליצור כללים עם החוק או למצוא שיטות מעקף לחוק  ?

ג.       חוק חופי הרחצה.

ע"פ חוק חופי הרחצה 1964, מחויבת הרשות המקומית שבשטח שיפוטה חוף רחצה, לספק חינם שירותים בסיסים לכלל המתרחצים ללא הבדל בין תושבי הרשות לכאלו שאינם תושבים .

יתרה מכך, גם אם הרשות  חוקקה חוק עזר שמאפשר גבייה בכניסה לחוף, אסור לה  לכלול בתעריף את עלויות השירותים הבסיסים שהרשות צריכה לספק בחינם (מציל, מי שתיה, נקיון ושרותים)   כלומר מועצה אזורית גולן, רשות מקומית עם כ 11000 נפש (ברוטו) צריכה לממן שירותי רחצה למיליון  מתרחצים (!) מידי עונה בחופים שבתחומה !

            בשנים הראשונות משרד הפנים אכן תיקצב בתקציב מיוחד את חופי הרחצה אולם עם השנים

            התקציב "נעלם" וכל העלויות נופלות ישירות על המועצה שלנו (מליוני ₪ בשנה ) הממומנים

            מכל מיני פתרונות עוקפים של "אגרות חניה".   הדברים הגיעו עד כדי הסכמה בשתיקה לגביית

            אגרות מעל המותר בחוק (דוח מבקר המדינה 2005). 

            איך המועצה וקברניטיה צריכים לנהוג  באבסורד "חוקי" כזה ?

         

      הדילמה היא אמיתית. מצד אחד אנו משתדלים לנהל את חיינו המוניציפליים במקסימום תפוקה

      "גולנית" שמביאה הישגים והצלחות, אולם מהצד שני, חלות עלינו מגבלות ארציות שלעיתים

      מפריעות ומשבשות את השגת היעדים.

      אין כל בעיה עם הדרך שבוחר הפרט לנהוג, כולנו נוסעים לפעמים מעל המותר ומעגלים פינות

      גם בחוקים אחרים, אולם השאלה היא איך המועצה כרשות שלטונית צריכה לנהוג ?

     

       באופן אישי אני נוטה לגישה כי המועצה חייבת לקבל את החוק כמסגרת קשיחה שרק בתוכה היא

      יכולה לפעול .   ללא קביעת מסגרת כזו , לא ברור כלל היכן הגדר שכל רשות ו/או נבחר ציבור ישימו

       לעצמם וכך אנו מגיעים למצב השלטון המקומי כיום ("איפה הבושה?"). 

      יכולים אנו לפעול לשינוי החוקים והכללים בכנסת, אולם כל עוד החוק  מחייב, יש לפעול לאורו .

      כמו שמצפים מכל אחד מאתנו לכבד חוקים במישור הלאומי גם אם הם נראים בבירור נגד כל הגיון, 

      כך עלינו לנהוג בחובות שהטיל עלינו המחוקק כרשות ואנו לא מסכימים להן.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל GlikmanY אלא אם צויין אחרת