11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

מצה של שוקולד (סיפור ליום העצמאות)

מצה של שוקולד (סיפור ליום העצמאות)
למיכל (בת-שירות לאומי מעמיעד),
[כתבתי את הסיפור הזה בתקופת פסח, אבל לפי דעתי הוא מתאים גם ליום העצמאות]
 
 

זה היה בפסח שעבר, בדיוק שנה לפני הפסח הזה.

כשלמדנו על יציאת מצרים בכיתה. פחות למדנו על הסיפור עצמו, אלא על החשיבות שלו ולמה אנחנו לומדים אותו. כי אחרי הכל, ובזה המורה שלנו צדקה, חשוב גם לדעת למה חשוב לדעת את סיפור יציאת מצרים. היא טענה שהמשפט: "וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא ה` אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם" והמשפט: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", כבר לא מספקים היום וחייבים לתת תשובה אחרת "עדכנית" יותר.

מיכל שהייתה תלמידה חכמה מאוד, ויהיו כאלו שיגידו לכם שהיא אפילו די מרדנית, אחת שתמיד אוהבת לומר בניגוד למקובל, אפילו אם היא לא חושבת ככה, רק חשוב לה שזה יאמר, ישר אמרה "אני לא מבינה מה יש לנו לחפש פה, רק: פיגועים, עוני, אלימות, פשע, שחיתות ועוד כ"כ הרבה צרות. למה לא לעבור למדינה אחרת? ששמה הכל יותר טוב, אין צרות, חיים בשקט. הרי בעצם, זה מה שכולנו מחפשים, ויש לנו מדינות כאלה בכדור הארץ. אנחנו פשוט מחליטים להישאר פה ולא ללכת למקום הזה." הייתה דממה במשך כמה דקות בכיתה, כולם הבינו על מה מיכל דיברה והיה קשה לא להסכים איתה.

נזכרתי איך שבפסח לפני שנה, ששתי המשפחות שלנו יצאו לטיול בחו"ל, היא ישר התלהבה מזה שיש לה "הפסקה" מכל הצרות פה – קצת שקט כזה. כולנו הרגשנו ככה, מעין הפסקה כזאתי מהמצב בארץ, היה בזה משהו די מרגיע האמת. מיכל ישר רצתה לגור במקום שבו היינו. יכולתי להבין אותה, גם אני נורא רציתי – מקום שקט, יפה, רגוע, ויש שמה את כל מה שאתה צריך. מין מקומות כאלו שאתה רואה אותם בשנייה הראשונה האסוציאציה שעולה לך לראש היא "גן-עדן". החופשה נגמרה, נהנו כל-כך, ואפילו רצינו להישאר עוד קצת, אבל חשבנו שזה גם טוב לחזור לארץ ולהשאיר "טעם של עוד". כמובן שגם חשבנו על האופציה לגור שם.

כשחזרנו, מיכל אמרה שזה טוב שיש לנו לאן לחזור. והיא די צדקה, כי אחרי הכל, כמה שיפה, טוב ושקט שם, המילה "בית" לא נכללה ברשימה.

 


אחרי אותה חופשת פסח, היו כמובן יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. משום מה באותם ימי הזיכרון הללו נזכרתי במה שמיכל אמרה, שטוב שיש לנו בית לחזור אליו. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה הזכרתי לה את מה שהיא אמרה ואמרתי לה שאחד הדברים החושבים ביום הזה, זה שהוא לזכר אותם אלו שחלמו שיהיה לנו בית. הם עזבו את אירופה וחלמו להקים פה מדינה שתהיה עבורנו "בית", הם ראו את מה שמתרחש באירופה והבינו שהם חייבים להקים לנו "בית". ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אמרתי לה שזה יום לזכר כאלו שנלחמו על הבית, ולזכר אלו שלחמו שהוא ישאר שלנו, וביום העצמאות אנחנו חוגגים את זה שזה "הבית" שלנו.

באותו השיעור שמיכל שאלה בשביל מה צריך ללמוד את ההגדה, נזכרתי באותם המקרים. אמרתי לה (ולכיתה) שאני חושב שמעבר לסיפור, יציאת מצרים היא בעיקר סמל, היא מסמלת את המאבק שלנו על הבית. בהגדה מסופר על בני-ישראל שהולכים 40 שנה במדבר אל אותו מקום שנקרא "בית", הם יצאו מתוך מקום שבו סבלו ולא היו עצמאיים. הם הלכו 40 שנה בשביל שיהיה להם מקום שבו יוכלו להיות בני-חורין. אמרתי שלפי דעתי כל הסיפור הזה הוא הרבה יותר מהיסטורי, זה סמל למלחמה על הבית שלנו, כי ניתן להלביש את סיפור יציאת מצרים, בצורה כזו או אחרת,  על אותם ניצולים שעברו את הזוועות באירופה ובאו לכאן, כדי להקים לנו מקום שנקרא "בית" ובו נוכל להיות בני-חורין. אותו הדבר ניתן לעשות גם על אותם אלו שנפלו במערכות ישראל, הם נלחמו על המקום הזה שנקרא "בית" כדי שנהיה בו בני-חורין. וגם הדור שלנו, צריך להלחם מלחמה כזו או אחרת, כדי ש"הבית" ישאר שלנו. לכל דור, אמרתי, יש את המלחמה שלו, המסע שלו, שהוא צריך להלחם כדי ש"הבית" ישאר שלנו.

מיכל הבינה את מה אמרתי ושתקה לרגע. כולם הבינו את מה שאמרתי. לא משנה איפה נהיה או נחיה, אם זה באותו מקום שקט, יפה ורגוע שם בחו"ל, מקום שהחיים בו יהיו טובים לנו בהרבה מפה. פה זה "הבית", מקום שנוכל לחזור אליו איפה שלא נהיה, ובשביל שיהיה את המקום הזה, אנחנו צריכים להלחם.

חשבתי על זה בחג הפסח, לקראת אותם ימים, תוך כדי שאני יושב בבית ואוכל לי מצה של שוקולד.    

 

חג עצמאות שמח!

 

 

 

בתמונה הראשית: אנשים עולים לירושלים (צויר בשנת 1903)

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת