00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זכרונות מאפריקה

אשמה - פרק רביעי חלק ג'

ערב יום שישי ואני יושב מול המסך ובוהה, לפתוח או לא לפתוח את המייל ממנה, שוב אני כמו נער מתבגר מתלבט מה לעשות. הרי כבר החלטתי שהשבוע אני לא פותח אותו וממילא אני יודע אותו בעל פה. אבל יום שישי בערב ואני יושב בדירה שלי לבד, אני מנסה לחשוב על דברים אחרים אבל לא מצליח לחשוב על כלום חוץ מהלבד שלי. אודליה, למה את לא פה, ולמה בכלל אני ממשיך לחשוב עליך, אני הרי צריך לחשוב על מיכאלה, עכשיו אני איתה, או שלא. אני בעצמי לא ממש בטוח, כל המפגש הסוריאליסטי הזה עם המשפחה שלה בשבעה, זה נשמע קצת כמו בדיחה. מה אני רוצה ממנה, מה היא בכלל מוכנה לתת, ולמה אני כל הזמן מוטרד בכל המחשבות האלו. הרי במהלך השנים ובמיוחד בחודשים האחרונים מאז שנפרדתי מאודליה למדתי להעסיק את עצמי במיליון ואחד דברים במיוחד בימי שישי שהם הכי קשים לי, בעצם מי המציא את החוק הזה שכשאני יושב לבד בחושך ביום שישי בערב אני צריך להרגיש רע, אבל אם זה באמצע השבוע אז זה בסדר. אוף אני שונא להיות לבד, אני שונא את חוסר הוודאות הזה, אני חוזר למסך, אולי קצת פורנו ואימיילים יעבירו לי את הנאחס.

 

From: “odelya”[email protected]

To: “amnon” [email protected]

Subject: RE: RE: RE: RE: RE: RE:סליחה, טעיתי

Dat: Mon, 9 January 2007, 16:56:23 +0200

טוב, אני לא אצפה לך בשדה, ולא אחזור לדירה.

כואב לי כל כך לקרוא את המילים הקשות שלך. אני לא מאמינה שאהבה כל כך גדולה שהיתה ביננו פשוט התאדתה לך מהלב.

אני עדיין אוהבת אותך, תמיד אוהב ואני משערת שעוד הרבה זמן כל טלפון או מייל יקפיצו אותי ואצפה שזה תהיה אתה, ושתגיד לי שהסיוט הזה נגמר ושאפשר לחזור לחיים הרגילים

אני לא יודעת אם כדאי שאחזור לארץ, אני חושבת שקרוב אליך יהיה לי עוד יותר קשה, מצד שני אין טעם לטיול הזה, אני לא נהנית אני כל הזמן חושבת עליך ועל הטעות שעשיתי.

אני כאן, מחכה לך שתגיד לי לחזור.

אוהבת,

אודליה

 

From: “amnon” <[email protected]

To: [email protected]

Subject: RE: RE: RE: RE: RE:סליחה טעיתי

Dat: Mon, 9 January 2007, 14:12:17 +0200

זאת בחירה שלך אם לעלות על טיסה ולחזור לישראל, אמרתי ואני אומר שוב, אני לא רוצה את זה יותר. אל תצפי שאחכה לך בשדה התעופה כי אני לא, ושלא תחשבי לחזור לכאן, כי אני לא מסכים.

מה שהיה ביננו נגמר, את זאת שגמרת אותו.

 

From: “odelya”[email protected]

To: “amnon” [email protected]

Subject: RE: RE: RE: RE:סליחה, טעיתי

Dat: Mon, 9 January 2007, 12:35:22 +0200

אמנון,נושי, אני לא מאמינה למה שאתה כותב

 אני לא מוכנה להאמין שאין לך עוד רגשות כלפי ושאתה מוכן לוותר עלינו, אני יודעת כמה אהבת אותי, אני יודעת כמה אני אוהבת אותך. אני לא מאמינה שבשביל עקרון או בשביל להוכיח כמה אתה צודק, עקשן ומוקשן אתה ממשיך בזה. כתבתי כבר כמה פעמים אני טעיתי ואתה צדקת מה עוד אתה רוצה? תגיד לי אני מוכנה לעשות כל מה שתבקש, אני חושבת או בעצם אני יודעת שאתה ואני נועדנו להיות יחד, כל מה שעובר עלינו זה רק מכשול בדרך ואני יודעת שאנחנו יכולים להתגבר עליו ושאנחנו נתגבר עליו.

 הדמעות עוד לא יבשו לגמרי, כל מילה שכתבת נכנסה לי ישר ללב ופצעה אותו, ואני יודעת שרק האהבה שלך יכולה לרפא את הפצעים האלו.

אני מחר עולה על טיסה וביום רביעי אני מגיעה לארץ, אני לא יכולה להמשיך לחיות בלעדיך

אודליה

 

From: “amnon” <[email protected]

To: [email protected]

Subject: RE: RE: RE:סליחה טעיתי

Dat: Mon, 9 January 2007, 10:19:39 +0200

אני באמת לא יודע מה להגיד לך, אני מצטער שאת חסרת אונים אבל לי אין את הפתרון לבעיה שלך. בכל זאת היינו יחד שש שנים אז אני מרשה לעצמי להיות כנה איתך לחלוטין ולא לשחק משחקים. זה קורע לי את הלב לקרוא מה שאת כותבת, גם אני אכול געגועים וגם לי קשה, אבל את יודעת שכשאני מחליט משהו שום דבר לא ישנה את דעתי. את זאת שהמצאת לי את הכינוי 'המוקשן' העקשן המוקשה, אז אני חייב להמשיך את המסורת. נורא מחמיא לי כל מה שאת כותבת, אבל אני מנסה לקרוא את זה בריחוק מסויים, כי אחרת זה קורע לי את הלב. אני לא מסוגל להתמודד עם מה שאת כותבת, אני לא מתכוון לעלות על מטוס ולנסוע לקצה השני של העולם כדי להיות איתך, את עשית את הבחירה שלך ואני לא חושב שלעולם אוכל להתגבר על זה, לסלוח או לשכוח שלא בחרת בי אלא בטיול, במסע, בחיפוש של אני לא יודע מה.

מבחינתי עם כמה שזה כואב לי לכתוב, מה שהיה ביננו נגמר, אני ממשיך בחיים שלי הלאה ואני חושב גם לך כדאי להמשיך.

אני

 

From: “odelya”[email protected]

To: “amnon” [email protected]

Subject:   RE: RE:סליחה, טעיתי

Dat: Sat, 7 January 2007, 12:25:28 +0200

נושי,

אל תכעס עלי אני באמת שלא משחקת משחקים, אני מנסה לתקן את הטעות שעשיתי, אני מנסה לעשות את הדבר הנכון, ואני יודעת שהדבר הנכון הוא להיות איתך.

אני מוכנה לשלם כל מחיר, התקשרתי כבר לשנות את הטיסה שלי, אם אתה נותן לי או קי אני עולה על הטיסה הבאה לישראל, שזה בעוד יומיים, לפני כן אין מקום. כבר כתבתי ואמרתי ואני אגיד שוב.

טעיתי, אני מצטערת, אני מוכנה לעשות הכל כדי לתקן את הטעות הזאת.

אני כל הזמן חושבת עליך,מה אתה עושה, איפה אתה, מה אתה חושב. כל דבר שאני רואה אני חושבת מה היית אתה חושב, כל טעם ומאכל שאני חווה אני חושבת עליך, אני מבינה שאני לא צריכה להיות בלעדייך, שמה שיש לי איתך זה הדבר האמיתי, האהבה הזאת שעליה כותבים שירים ושעושים סרטים, אני מרגישה את זה בכל הגוף שלי כשאני חושבת עליך, כל הגוף שלי מתמלא בחמימות, אני לא יכולה להמשיך להיות בלעדיך כי שום דבר לא שווה לחוות כשאתה לא לצידי, כשאני חושבת על הטעות שעשיתי, על כמה שהכאבתי לך ולעצמי, איזו טיפשות, כל הגוף כואב לי בכאבים פיזיים ממשיים.

אני חסרת אונים אני רק רוצה שתגיד לי מה לעשות כדי להחזיר את הגלגל אחורה.

אוהבת הכי בעולם, נושמת אותך בכל שאיפה של אוויר,

אודליה.

 

From: “amnon” <[email protected]

To: [email protected]

Subject: RE:סליחה טעיתי

Dat: Sat, 7 January 2007, 09:13:09 +0200

אני יושב יום שלם וקורא את מה שכתבת פעם אחרי פעם ואני עדיין לא יודע מה לענות לך.

בא לי להגיד לך שתלכי לעזאזל, את לא מתביישת? מי את חושבת שאת, נראה לך שאת יכולה לשחק בלב שלי כאילו הוא גיימבוי, מי את בכלל? אני מזכיר לך, את עזבת אותי, את קמת אחרי שש שנים של זוגיות והחלטת שיותר חשוב לך לנסוע לטייל מסביב לעולם מאשר להיות איתי.

אמרתי לך אז ואני אומר לך שוב היום, אני לא מוכן להיות בעדיפות שניה. עשית את הבחירה שלך, ואת יודעת כמה זה הכאיב לי, את קורעת לי את הלב עם המייל הזה שלך, אני ביקשתי ממך שננתק מגע כי אני לא יכול לעמוד במשחקים האלו.

אין לי מושג מה להגיד לך, הכנסת אותי לבלבלה רצינית.

אני

 

 

From: “odelya”[email protected]

To: “amnon” [email protected]

Subject:  סליחה, טעיתי

Dat: Fri, 6 January 2007, 14:25:49 +0200

הי חמוד שלי,

עברו כמה שבועות מאז נסעתי ובכל יום אני רוצה לכתוב לך, או להתקשר. ועוצרת את עצמי, זוכרת שהבטחתי לא לעשות זאת, זוכרת שביקשת שפשוט אלך לי לדרכי. אבל אני לא יכולה להמשיך, אני מתגעגעת אליך, אני יושבת כאן בצד השני של העולם, אצלך בטח גשם וקר, אבל כאן שיא הקיץ, חם נורא ואני לא יכולה שלא להיזכר בקיץ האחרון והנסיעה שלנו לסיני, איך ישבנו כל היום חצי גוף במים ובלילה מרחנו זה על זו יוגורט כדי להקל על הכוויות. כל הזיכרונות שמציפים אותי חונקים אותי מגעגועים גורמים לי להבין שעשיתי טעות.

לא הייתי צריכה ללכת, לא הייתי צריכה לנסוע, הייתי צריכה לוותר על הטיול הזה, הקשר איתך כל כך הרבה יותר חשוב, איזה טמטום זה היה מצידי לוותר עלייך בשביל מה? לחפש את עצמי ולהצטער שאתה לא איתי, אני מבינה עכשיו שעשיתי טעות.

אני לא יכולה לחשוב על דבר נפלא יותר מאשר שאתה תעלה על מטוס ותצטרף אלי לכאן, אני מתארת לעצמי שזאת לא אופציה, אבל תחשוב על זה,

וגם אני אם תגיד לי, עולה על הטיסה הראשונה אלייך, כן אני מוכנה לוותר על הטיול הזה, אני מוכנה לוותר על החלום הזה, אני מוכנה לשים את היחסים שלנו בעדיפות ראשונה.

אני מצטערת שלא הבנתי את זה קודם, יכול להיות שהייתי צריכה את המרחק, ולהרגיש שאיבדתי אותך כדי שאוכל באמת לפתוח את הלב שלי אליך.

אני אוהבת אותך כל כך, שאני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר מלבדך.

אני מתגעגעת אליך כל כך, ומבינה עד כמה טעיתי, עד כמה התנהגתי בצורה ילדותית ואגואיסטית. אתה צדקת ואני טעיתי, אמנון. אני רוצה אותך לידי, אני רוצה להיות איתך, אני מצטערת על ההחלטה שעשיתי ואני יודעת שהיא היתה שגויה. אבל אם תאפשר לי אני מבטיחה לכפר על הטעויות שעשיתי.

אוהבת אותך כל כך,

מתגעגעת וסופרת את הדקות עד שניפגש שוב

שלך

אודליה.

 

אני קורא שוב, ושוב את מה שהיא כתבה לי ואת מה שעניתי לה, אני לא בטוח אם לא הייתי נוקשה איתה, למה לא כתבתי לה את מה שהרגשתי באמת, שאני פגוע, שכואב לי שגם אני לא יכול לנשום בלי שזה יכאב לי ושגם אני חושב עליה כל רגע ורגע. שאני אוהב אותה ושאני מוכן להקיף את העולם רק כדי להיות איתה. שתחזור אלי,או שאני אבוא אליה שזה בכלל לא משנה רק שנהיה ביחד, הרגשתי איך הכאב חוזר וממלא לי את בית החזה, ואיך העיניים הופכות זגוגיות ולחות, הגוש בגרון החל להצטבר וידעתי שאני חייב לעשות משהו ולא לשקוע בחזרה לתוך הבור הזה. קמתי מהמחשב, הסתובבתי והסתכלתי סביבי, ראיתי את הפתק של מיכאלה, חייכתי. כמה ספקות הפתק הזה עורר בי. מיכאלה, הבנתי שאני צריך להיות איתה, לתת לה, לקשר איתה לרפא לי את הפצעים והכאבים. התארגנתי במהירות ויצאתי לכיוונה, שבעה או לא, אני מעדיף להיות איתה מאשר להיות לבד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לילית462 אלא אם צויין אחרת