44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

Menage a trois

אורגזמה היא עסק רציני מאוד - כוח A הוא אחד הכוחות המניעים את העולם. ז'אנר שלם של ספרות אירוטית הפכה את האורגזמה למרצ'נדייז ומציפה את מדפי הספרים. אין סרט שלא תיהיה בו סצנת אנחות אחת לפחות, שלא לדבר על הז'אנרים שמוכרים רק את הסחורה הנ"ל.
לא משנה באיזה חברה תשבו - חבר'ה ליצים, שועי עולם, חכמים או סתם החברים שלכם מהבית - יש להניח שבשלב מסוים תתחילו לשמוע סיפורי התלבטות ו"גבורה": על בגידות, על הצורך לגוון ולפעמים גם סיפורים או פנטזיות - על זוגיות פתוחה, חילופי זוגות והפנטזייה המדוברת מכולם - על
ménage à trois.

לא, ברשומה הזאת אני לא הולכת להכניס אתכם לתוך חדר המיטות שלי - נראה לכם? אישה חסודה ופוריטנית שכמותי תכתוב על 50 גוונים של אפור? מה אני - אי. אל. ג'יימס בשקל? המקסימום שתשמעו ממני זה על ההתנסות רבת השנים שלי ב-ménage à trois וכותרתה "חמישים גוונים של השכבות" - או של צבעי פיירינג... ממ... גם הולך.

כשאני כותבת על שלישיה והשכבות במשפט אחד - השותף הנוסף תמיד יהיה עם אי אלו כוחות סוס בין הרגליים ושכל תאוצה לוקחת את הצמד שעליו אל הארץ המובטחת - בשרשרת של שיאים קטנים. בקיצור - מולטי-אורגזמה.

כבר כתבתי על הדרך שבה בעקבות אפיזודה קצרה ולא מחייבת - האופנוען דרש להכניס פרטנר נוסף לחיינו. לא, הוא הבטיח לי, הוא לא יכנס איתנו למיטה, גם לא הביתה - נסדר לו מקום בטוח בחנייה - אבל את תראי, הבטיח, החיים איתו יראו אחרת.

הראשון ברשימה ארוכה של שותפים לפשע היה בייב אדמוני ומסוקס. הוא זה שלימד אותנו ש"יש סקס אחר". surprise כמו בסקס טוב, גם כאן יש משחק מקדים, התמסרות לתנועה, קצב שהולך וגובר, האושר שבחופש , גוף שהופך אחד, ההתרגשות על הסף - האדרנלין המשתולל ואת תחושת הלאות הזאת שאתה נשטף בה שנגמר. ומכיוון שכולנו התחנכנו על ברכי תרבות הסרטים האמריקאית של שנות החמישים-שמונים, אחרי כל מקטע מוצלח במיוחד יש את סצנת הרביצה עם אברים פשוטים, סיגרע - ומייד חוזרים למקטע הבא.
 


 

בשלב מסוים הפכנו תאוותנים והג'ינג'י לא הצליח לעמוד בקצב - ואז נכנס לחיינו האקס המיתולוגי. היו לפניו, היו אחריו, אבל לא היה כמוהו. צבר מחוספס - גבר גבר בכחול לבן - מספיק היה לשבת עליו כדי שכל הגוף יתמלא באדרנלין. שנה אחת של אושר צרוף היתה לי איתו עד שהאופנוען המבאס חרץ אחרי טיסה נמוכה שהביאה אותנו מירושלים לתקווה ב-20 דקות שאין לו שליטה עצמית על הסקסי הזה, והקשר הולך לכיוון מסוכן מידי. המשבר הראשון הגדול של נישואינו - אפילו הולדת יורש הקצר לא גרמה ליסודות לרעוד - אבל הצורך לדאוג שליורש הקצר ישארו הורים היתה הסיבה העיקרית להפרד מאריק. נגד הטענה המנצחת הזאת לא היתה לי תשובה.

 

כמעט שלושים שנים חלפו עברו - שורה ארוכה של פרטנרים, כל אחד וייחודו - זה שהתאים לו אבל ממש לא התאים לי, הפרטנר האפרורי שעל הנייר היה לו הכל אבל תכל'ס לא היה לו כלום, השרירי השחרחר שאמור היה להחליף את המיתולוגי אבל העיתוי פוספס - פעם הביא לי אפילו איזה ציפלון, כולה 125 - אמרתי לו שעל זה אין סיכוי.

פה ושם הגדלנו לעשות ויצאנו לעשות את זה במקומות זרים. לפעמים היתה הצלחה מדהימה כמו ברוס ה-CBR החלומי והסקסי ששר לנו שנסונים ברחבי צרפת, או רוטרמן הגרמני שעירסל אותנו בפינוק כל הדרך באלפים. היה גם סילבריו - שאכן היה טוררו מאצ'ו אבל אחרי רוטרמן ציפינו ליותר - וג'ק האנגלי, שכמו כל האנגלים היה מאכזב בביצועיו אבל היה לו אחלה חוש הומור - ומי שלא ראה אותי צונחת ממנו ויורדת בשרשרת גילגולים מפוארים לאורך גבעה שלמה לא צחק מימיו - והיה גם את באדי הקאוואסאקי, ימח שמו, שהיה בכלל בקטע של BDSM - כל ערב הייתי יורדת ממנו בוכה מכאבים - אבל איזה איטליה ראיתי מעל גבו. אוח... כל אחד מהם, אפילו המכאיב, היו חוויות בלתי נשכחות.

 

             הבריטי                                  האיטלקי                             והצרפתי                                                   

איפשהו בתחילת שנות הארבעים לחיינו מצאנו את הפרטנר המושלם - סטורמי. הוא היה מפנק, רגוע, סבלני אבל ידע גם לתת בראש. קצת שבילים, הרבה כביש. אהבתי אותו עד אין קץ - אבל תשמעו - 12 שנים של ביצועים 200,000 ק"מ - התחיל להתעייף. במוסך כבר רמזו שהגיע הזמן להמשיך הלאה, פה ושם מערכות חשמליות התחילו לזייף - ומה יהיה כשזאת תהיה מערכת הידראולית?... הוחלט בצער שהגיע הזמן להפרד!



 

הפעם הפסקתי להיות פסיבית בקטע של בחירת הפרטנר - חרצתי שאם אנחנו מדברים על הגשמת פנטזיות, זאת תיהיה הפנטזייה האולטימטיבית בהתגלמותה. נכון, זה קצת עצוב שהפנטזייה מדברת במבטא גרמני - אבל אין מה לעשות, עברו 70 שנה, ואם BMW זה החלום שלו - זה מה שיהיה!!!

 

 

יום אחד התלבשנו במיטב מחלצותינו - בכל זאת, הולכים להכיר פרטנר חדש - נסענו לסוכנות BMW ויצאנו לנסיעת מבחן בהרי ירושלים. מה אומר ומה אגיד - למרות שהוא בעל אוריינטציה אחרת לגמרי מאופנוע ספורט, בדברים מסוימים הוא הזכיר לי בחיבה את המיתולגי - בתאוצות, באדרנלין, באושר שנמרח על פניו של האופנוען כשירד ממנו - ידעתי שאין מצב לאופנוע אחר, ובאותה הנשימה ידעתי שאני בצרות - יען הוא לא נוח לי. שלא תבינו לא נכון, הוא לגמרי עושה לי את זה - ברמת הריגוש, בדם הפורץ ופועם באזניים, בחיוניות - אממה, הישבן, הגב, הברכיים, הצוואר... כל חלק וחלק בגוף משתתף ברכיבה ולא מהצד הטוב של הסקאלה - ינעאל דין באבור אלי ג'אבאק - אופנוע מותרות, הון תועפות, כרגיל וויתרתי על ספה חדשה ונוחה כדי להגשים את החלום - לא יכולתם לדאוג לכסאות נורמאליים? ולא שאין - יש ג'ל חכם וזוכר, אפילו באוניברסיטה היה - רק מה... עוד 6000 ש"ח, ואיך נעשה ביטוח - ומה יאכלו הילדים... פינוקיו?

בקיצור כבר שנה אנחנו רוכבים עליו - הנסיעות הם תערובת של הנאה וכאב, מעין BDSM רך.
יש אנשים שזה הקטע שלהם - אבל מה לעשות ואני לא בקטע?

התחלנו לחפש מה עושים עם זה. בפרץ התלהבות האופנוען לקח את הכסא שלי לשכבת ריפוד נוספת מה שרק החמיר את הבעיה. 
ואז מצאנו את דף מועדון האופנועים הישראלי בפייסבוק ושם מצאנו את מריו באום - טוב, מריו, אני מתנצלת שאני מכניסה אותך לרשומה שכזאת - אבל בכל זאת אתה הסקסולוג בסיפור הזה.

מריו עולה חדש מאיטליה עם עבר "דרון" אמריקאי ואיש חמוד לאללה המתמחה באיבזור משלים לאופנועים. הוא עושה חליפות רכיבה מעוצבות על פי הגוף - לרייר עליהן, פתרון אפשרי לכל הנשים כמוני שמחפשות מעיל רכיבה בגזרה נשית, המתחשב בפרונט - שלא מוצאות בשוק כזה  שיעלה להן אפילו על האצבע - ושבפעם האחרונה שנתקלו בצירוף של מידה והמספר 38 היה ב- 3.800 ששקלו בלידה.
אבל מה שחשוב לענייננו - הוא משפץ מושבי אופנוע סוררים.
הבאנו אליו את הכסאות ואת ישבננו. הוא חפר, מילא ג'ל, תפר והחזיר לנו לביקורת. האופנוען מאושר, אני לצערי רחוק מזה - הרבה יותר טוב מהמקור אבל רחוק מלהיות פתרון. מריו המשיך לנג'ס לי לבוא ולדאוג לנוחותי - וכשראה שאני לא רצינית, הכין לי מעין תוספת וביקש שאסע איתה ואודיע לו מה המצב... אכן רואים שיפור - לא פתרון אבל רואים. הוא אמר לי בשמחה - אני יודע מה הבעיה - לא היה לי אומץ "ללכת עד הסוף". והוא הלך עד הסוף והביא לי כסא עם חור כמו בימי התפרים של אחרי הלידה - אם אתם גברים אל תנסו להבין אפילו - ולתחת סוף סוף שלום.

 


 

נכון, זה לא רוטרמן - ובוודאי שלא סטורמי,
אבל לסוג הכסא הזה עם גודל הישבן הנוכחי שלי - והוא גדול - דומני שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה - ושוב אפשר לרכב 550 ק"מ ביום אל סוף המדינה ובחזרה ולרדת ממנו ללא צורך במנוף חילוץ ובחיוך גדול.

תודה לך מריו שהחזרת לחיי את "חדוות הסקס המוטורי" - ושלא הייתי צריכה למכור כלייה עבור זה.

ותודה גדולה גם לפרטנר האחד והיחיד שלי שלא מסכים אף פעם לשמוע:  "תעזוב נו... נסתדר עם מה שיש..." אין עליך.
 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת