00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבות

בית קרנובסקי. - ביקורת

 

 

בית קרנובסקי: ישראל יהושע זינגר:  1943. ניו יורק. 376 עמודים. תרגום מ` ליפסון ואמציה פורת.

 

 

 

 

 דויד קרנובסקי, סוחר תלמיד-חכם צעיר,
עוזב בכעס עיירה יהודית בפולין, שהיא
קנאית וחשוכה בעיניו, והולך אל ברלין
המעטירה, בירתה של גרמניה הקיסרית,
שהיא בעיניו עיר האורה והתרבות, ושם
הוא שוקד להתערות בארץ החדשה
ולהיפטר מכל זכר וסימן למוצאו במזרח;
בנו, גיאורג, יליד גרמניה, גבר יפה-תואר,
גיניקולוג ומנתח נודע, נושא לו גויה
לאשה; ובנם יגיר, שעצם הדבר שהוא בן
תערובת עושה שמות בנפשו בימים של
השתוללות תורת-הגזע ועליית הנאצים
לשלטון, נעשה בן אובד. בכל דור
משלושת הדורות, בגרמניה ולאחר זמן
באמריקה, שהם אנוסים להגר אליה מפני
הרדיפות, מתגלם בעצמה רבה צד של
הגורל היהודי.
סאגה יהודית רחבת יריעה ומקיפה
יבשות, על רקע של חיים יהודיים
תוססים וססגוניים בכל יפים וכיעורם
והטרגיות שבהם, כתובה בכוח רב,
בחמלה ובהבנה עמוקה.          

                              

            [גב הספר הוצאת עם עובד / ספריה לעם.]

 

 

 

 

ראשית כמה מילים על רמת הכתיבה והתרגום;  נדיר לקרוא ספר שגם בסגנון הכתיבה והתרגום שלו ישקף את תוכנו. מן עברית שכזו, אשר עם היותה זורמת וקלה ומאד נוחה לקריאה, היא משרה מין רוח של הזמנים שבהם הייתה העברית עדיין בשלב המעבר שבין שפת קודש לשפת דיבור יומיומית. עברית שכבר אינה מליצית וארכאית, אבל עדיין איננה קצרה ישירה וסוערת, עברית שמכניסה אותך לרוח התקופה. תקופת בין השמשות של יהדות אירופה. תקופת התפתחות העם היהודי, מעם אשר דתו מלכדת אותו. לעם שאינו יודע האם הוא חפץ להשאר מלוכד. עם אשר בוודאי אינו חפץ ברובו להשאר לכוד בכבלי הדת, או לפחות לא רק בכבליה.  יזכרו לטוב המתרגם מ` ליפסון והמחדש אמציה פורת על שהשכילו לשמר את רוח הספר והכתיבה גם בתרגום לעברית.

 

 

 

תוכן הספר בכללותו מתואר במובאה מגב הספר המובאת לעיל. למעשה הספר מכנס ליריעה אחת שלשה דמויות, בני שלשה דורות, אשר יתכן היה לייחד עבור כל אחד בנפרד ספר נפרד. שלשה דורות המייצגים את שלבי התפתחותה והתפכחותה של יהדות אירופה של תחילת המאה העשרים. הסב, המורד בכבלי המסורת, החפץ להטמע בין הגרמנים בני דת משה. דהיינו לחיות כיהודי באהלו, וכגרמני בצאתו. ולעומתו הבן הנטמע בין הגרמנים שאינם מבני דת משה ההופך לגרמני גמור בביתו ובצאתו. והנכד, היהודי אך למחצה, אשר למרות חפצו העז להחשב כגרמני אמיתי, מוקא מתוך החברה הארית, ומוקע אל עמוד הקלון בשל מוצאו היהודי.

 

זהו סיפור אשר בנוסף להעברה בהירה וחדה של רוח הזמן בין אם מדובר בהווי החברה היהודית ברלינאית עצמה, על הבדלי ההשקפות והמעמדות, בין ה"גרמנים בני דת משה" לבין הזרים המבקשים להטמע בהם. ובינם לבין הזרים ה"אוסט יודען" הדבקים בלבוש ובאופי היהודי המסורתי. ובין אם מדובר בהווי הרחוב הגרמני בשנות השפל שבין שני המלחמות. מאיר גם סוגיות כבדות משקל יהודיות והיסטוריות.

 

הסב דויד אברך משי פולני השואף להשכלה ואשר קצה נפש בצרות המוחין של העיירה הפולנית האורתודוכסית, העוקר לברלין ערש ההשכלה. ומשתדל, לפעמים עד כדי פתטיות, ["באהבתו ... דבר אחד איננו שוכח, את הגרמנית שלו. באכסטזה יתירה הוא מדבר אל לאה דברי חיבוב בלשון הזאת. לאה רואה את עצמה נעלבת. דברי החיבוב בלשון הזרה אינם מתקבלים על לבה. אין היא טועמת בהם טעם גמור של אהבה". (עמ` 20)]  להתאים את אורח חייו לרוח העיר החדשה, המשכילה והתרבותית.  ואשר שוב ושוב טופחת לו זרותו על פניו.

 

הבן גיאורג – שאך במקרה מגלה את עובדת שונותו מילדי השכנים, הופך תוך כדי תהליך התבגרות מרתק, לרופא מיילד בעל שם. העונה לכל קריטריוני ה"איזידור" היהודי של גבלס. ואשר גם לו, המכיר ומקבל את דבר יהדותו ללא זעזועים מיוחדים, טופחת לבסוף יהדותו על פניו, וכל עוד נפשו בו נמלטים הוא, ואשתו ובנו הנוצריים, לניו יורק, לא לפני שמאבד הוא את מעמדו ונכסיו.  התיאורים על גיאורג, אשר להבדיל מאביו ובנו, לכאורה אינו חווה מהפכים מיוחדים באופיו ובדרך חייו. מאפשרים הצצה מעניינת לתוככי נפשם והלוך רוחם, של היהודים אשר דבר לא נותר מיהדותם. היהודים הגרמנים לכל דבר וענין. היהודים שהשלימו את תהליך ההטמעות בתוך הטמעות שחוו יהודי המזרח בבואם לברלין. הטמעות בין אחיהם, היהודים הגרמנים, היהודים של משה מנדלסון. ולבסוף. בדרך כלל בדור השני, הטמעות מוחלטת בסביבתם הגרמנית נוצרית.  הטמעות שהסתיימה בסופו של תהליך בדחייה מוחלטת מצד הגוף המארח, דחייה שהגיעה כמעט לידי כריתה מוחלטת.

 

תהליך הדחיה מתואר בספר במיוחד על גבו של הנכד – יגור. נער  מעורב, חצוי דם. ואשר הדם היהודי הזורם בו – גורם לו לדעתו רק צרות. נער שהצד הגרמני שבו שונא את הצד היהודי שבו, בכל עוצמת השנאה ששנאו הגרמנים את היהודים. מה שלא מועיל לו בעומדו מול החברה הגרמנית, ומנהיגי ה"סדר החדש" שאותם הוא כה מעריץ. התהליך העובר על יגור מייסר גם את הקורא אשר תודות לכתיבה הייחודית, מסיגל גם הוא להתחבר לדילמה העמוקה, המעיקה שיגור שרוי בה. ואשר אינו מצליח להחלץ ממנה עד הסוף. הסוף המר והאופטימי כאחד. 

 

כשאני כותב על יגור אני לא יכול להתאפק מלצטט קטע אחד ממסכת היסורים שעברה עליו בגין דמו היהודי. לדעתי הקטע הוא שיאו של הספר. כך שאני מתנצל מראש בפני כל קורא עתידי על הציטוט.

 

"הד"ר קירכנמאיר ציחצח את משקפיו יפה - יפה, שתה כוס מים, וקרא :
"
קרנובסקי אל הדוכן !"
מיד נפנו כל העיניים אל השורה האחרונה, וכאיש אחד התחילו התלמידים מריעים מלוא כל האולם : "קרנובסקי ! קרנובסקי ! קרנובסקי !"
יגור היה קרוב להלם ולא נע ולא זע. לבסוף עמד והתחיל פוסע ברגליים כושלות עד שנעמד לפני הדוכן. הד"ר קירכנמאיר הורה לו בתקיפות לעלות על הדוכן ולעמוד לפני הלוח המשורבט בכל מיני סימנים וסמלים.
ביד נוקשה אחז בראשו של הנער והפנה את פניו אל הקהל. "ככה !" אמר.
למגע ידו המגושמת של המנהל על לחיו הלוהטת החיש ליבו את פעימתו. הוא לא ידע מה יהיה עכשיו, אבל ליבו אמר לו שמזומן לו דבר מרושע וקשה מנשוא. ביחוד התקשה לעמוד ופניו אל הקהל. מעולם לא בהו אליו צופים כה רבים בעת אחת. ברכיו התחילו רועדות והוא חשש שמא יתעלף. איוושת לחישות עברה באולם והד"ר קירכנמאיר הרים את ידו להשליך הס. "רבותי, נדגים עתה את התורות שלנו בדוגמא חיה. אני מבקש שתשבו בשקט גמור ותקשיבו בתשומת-לב לנושא הרצאתנו."
תחילה מדד הד"ר קירכנמאיר את אורכה ורוחבה של גולגלתו של יגור קרנובסקי ורשם את המספרים על הלוח. בדייקנות מדעית מדד את המרחק מאוזן לאוזן, ומן הקודקוד אל הסנטר, ואת הרווח שבין העיניים ואת אורך האף, וכל משטח ומישור בפניו של הנער. ועם כל נגיעה של האצבעות הלחות והקרות הזדעזע יגור והתכווץ.
אחר כך נשא הד"ר קירכנמאיר מסה ארוכה ונלהבת. "מן המספרים שעל הלוח אתם רואים את ההבדל שבין מבנה הגולגולת הדוליכוצפלית - הנורדית - הראש הארוך הנאה המביע יופי ועליונות גזעית - ובין מבנה הגולגולת הנגרואידית - השמית, היא הגולגולת הברכיצפלית - הראש הקצר העגלגל הדומה לראש קוף והוא מן הסימנים של הניוון והנחיתות הגזעית. אבל במקרה שלפנינו מעניין לראות את פעולתו של הצד הנגרואידי - השמי על הצד הנורדי. אתם יכולים לראות ברור שהמיזוג הזה העמיד בריה משונה. במבט ראשון נדמה שהנושא העומד בפנינו דומה לטיפוס הנורדי, אבל אין כאן אלא אילוסיה, תעתוע של החושים. מן הבחינה האנתרופולוגית נראה עד מהרה, שהצד הנגרואידי - השמי, שהוא הדומיננטי תמיד במקרים של עירוב גזעים, הניח כאן לצד הנורדי, במין ערמומיות דקה מן הדקות, להשתלט על החזות החיצונית כדי להסוות את קינונו שלו בגוף ואת השפעותיו החשאיות. אבל על זה אפשר לעמוד ממראה עיניו של הנושא, שאף על פי שהן כחולות אין בהן הזוך והצלילות של העין הנורדית הקלאסית, אלא העכירות והאופל של היערות של אפריקה והמדבריות של אסיה. אתם יכולים לראות שהשיער הנראה חלק לכאורה, יש בו מן השחור הכושי ואבק של צמריות. בהתבלטות היתרה של האוזניים והאף והשפתיים נראית בעליל הנחיתות הגזעית."
וכדי להמחיש את מסקנותיו רשם הד"ר קירכנמאיר על הלוח כל מיני סימנים וקווים ונקודות והאיר את עיני השומעים במבחר גדול של מובאות מכתביהם של אנתרופולוגים וחוקרי גזעים, ובתוך כך השמיע ביטויים ברומית ובשאר לשונות זרות. האורחים הנכבדים והתלמידים התרשמו רושם גדול מידיעותיו, לבד מן הבידור שבהצגה. משכילה הד"ר קירכנמאיר את עיסוקו בראשו של יגור, אמר בצינה : "נושא ההמחשה שלנו היום יתפשט."
יגור קרנובסקי לא נע ולא זע. ד"ר קירכנמאיר התכעס כעס מבוקר. "הודעתי ברור שהנושא יפשוט את בגדיו כדי שיטיבו השומעים להבין את השיעור !"
ויגור עדיין לא נע ולא זע. איוושה עברה בקהל. הד"ר קירכנמאיר הרים את ידו להשליך הס וקרא לשרת בית הספר, שהיה עכשיו במדי פלוגות הסער. "חבר פלוגות הסער הרמן, תוציא את הנושא ותחזיר אותו עירום כולו."
"
יאוול, קאמרד דירקטור !" אמר הרמן וגרר את יגור לחדר צדדי קטן.
יגור נאבק בכל כוחו. "לא !" זעק בקול מתחלף מקול גברי של מתבגר לקול צרחני.
"
אל תהיה טיפש, ילד, ולא אצטרך להשתמש בכוח," אמר הרמן, שהיה מקבל מבית קרנובסקי תשרים גדולים.
יגור הוסיף להאבק. כדרכם של נערים בראשית התבגרותם בוש בגופו, והוא נמלא אימה מן המחשבה שיראוהו במערומיו. ולא עוד אלא שהתבייש בעצם הדבר שהוא מהול, והתקומם תמיד נגד סימן הנחיתות שכפה עליו אביו. כשהיה קטן ליגלגו עליו הילדים וקראו לו "חתוכי". מאז נמנע מלהתפשט לעיני אחרים.
"
לא !" צרח והרגיש שכוחו עוזב אותו. "לא ! לא !"
הרמן תלש בכעס את הבגדים מעל הנער המתפתל. אין הוא צריך עוד להתרפס לפני בנו של קרנובסקי היהודי. חבר פלוגות הסער הוא עכשיו, ואפילו המנהל קורא לו קאמרד. האבקותו של יגור העירה בו אכזריות וסאדיזם ואבק של תשוקה מינית. אחד לאחד הפשיט את הבגדים מעל הגוף הדומה לגוף נערה. כשהגיע אל הכסות האחרונה נעץ הנער הנואש את שיניו בפרק ידו המקועקע של הרמן.
למראה הדם אחזה פראות - עיועים את הרמן. "חזיר יהודי, אתה נושך פלוגות חבר סער ?" נהם וסטר לו על פניו בחמת רצח.
המכה - המכה הראשונה בחייו - היממה את יגור. לא היה בו כוח להתנגד עוד. הרמן הרים אותו בעורפו כמו חיה והוליך אותו ככה אל הדוכן.
"
עמוד ואל תזוז !" נהם עליו כשהתחילו ברכיו כושלות. רגע הידהד באולם צחוק פרוע ורחש דיבורים. הנערים והאורחים הנכבדים מצאו את סימנו של היהודי משעשע מאוד.  בגודל - נפש הניח הד"ר קירכנמאיר לצחוק להימשך מעט כדי להפיק רצון מן הקהל, אבל במהירה עשה סימן להפסיק את שימחת המשובה ולחזור לענין הנכבד והרציני.
מעתה הלך הכל למישרים. הד"ר קירכנמאיר הראה את סימני הגזע הנחות במבנה הצלעות ובמפרק המרפקים. והוא הסב את תשומת הלב אל איברי המין, שהתפתחותם המוקדמת היא מסימני הסקסואליות המנוונת של הגזע השמי. לדבר הזה התחילו הנערים צוחקים צחוק כבוש, אבל הד"ר קירכנמאיר מיהר להפסיק זאת. נושא מדעי רציני כנחיתות הגזעית ראוי לעיונם המבוגר והרציני של כל המשתתפים בבנינה של גרמניה החדשה.
הוא ביקש להוסיף ולדון עוד בכמה צדדים של הענין, אבל רגליו של יגור לא יכלו לתמוך אותו עוד והוא התמוטט ונפל. הד"ר קירכנמאיר הורה לחבר פלוגות הסער הרמן להוציא את הנושא אל החדר הצדדי ולתת לו להתלבש ולשלוח אותו לביתו.
בו ביום סופר באריכות במהדורה המאוחרת של ביטאון המפלגה על ההרצאה המופלאה של הד"ר קירכנמאיר בגימנסיה על שם גיתה, על ההשפעות המנוונות של הדם השמי על הדם הנורדי בנישואי תערובת. ולא על המסקנות המדעיות שלו בלבד הועלה הד"ר קירכנמאיר על נס, אלא אף על השימוש רב הדימיון בשיטות חינוך מתקדמות שראוי להן להיות דוגמא והשראה לכל מנהלי בתי הספר בארץ. על אף רתיעתו מפני הבזבוז קנה הד"ר קירכנמאיר כמה וכמה עותקים של העיתון וקרא כל אחד ואחד מהם בשקט ובקול רם." (עמ` 219- )

 

 

 

דומני שאין צורך להכביר במילים לאחר ציטוט זה. סוף סוף אין בביקורת זו משום התיימרות לעיין במשמעותן של סוגיות הסטוריות סוציולוגיות.

 

 

ישנן דמויות נוספות ססגוניות ומרתקות בספר, תרזה אשתו היפה והאוהבת של גיאורג. ר` אפרים ואלדר החכם היהודי הישיש. הוגו הולבק אחיה של תרזה ואיש פלוגות הסער הנאציות. סלומון בוראק מהגר יהודי ממזרח אירופה המרגיז את אחיו היהודים בהחצנתו את שונותו. הד"ר אלזה לנדוי שוויתרה על אהבתו של גיאורג , למען קידום ערכי המפלגה הקומונסטית. מגוון של דמויות שבצירופם יחד בסאגה העשירה והמרתקת הזו, מספרים את סיפורה של תרבות, של תקווה וכישלון, הווי של חלומות.

                  

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חסדאי אלא אם צויין אחרת