00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מוניטור 2.0

תגיות: מעל העננים

 
מקומות העבודה בהם עברת הם לעתים יותר מסתם שורות ברזומה. הם משאירים בך סימנים - ואתה, גם אם נדמה לך שלא, משאיר בהם. כך, למשל, שליחת אימייל לעורך וואלה (editor@walla.co.il) עדיין תגיע אלי (וזה הזמן לבקש מפעילי "גוש שלום" ו"נשים בירוק" להפסיק למלא את התיבה שם בהודעות לעיתונות ואז להסתובב - כבר שמונה שנים, איך הזמן טס כשנהנים - ולרטון מתחת לשפם שתקשורת האינטרנט מתעלמת מהם). או, במקרה של נענע, אחריות חלקית לקטע שהכי מרגיז עד היום את עובדיה מרוטי העצבים: החובה לסמן ולמלא מילות מפתח לפני שמעלים ידיעה לאתר.
 
אני באמת לא זוכר מה נפל עלי באותו בוקר בחיפה, כשעידן יובל תכנת את האדמין הראשון, אבל לבקשתי הוסף בכל כתבה שדה ל"מילות מפתח". מאוחר יותר דרש דבירסקי להוסיף פופ-אפ מעצבן שימנע ממך להעלות כתבה אם לא עשית את זה. לפני כמה חודשים לקחתי חלק בפרויקט Red של נטוויז`ן, ובפעם הראשונה שהכנסתי שם ידיעה לאדמין קיבלו את פני אותו שדה עדכון ואותו פופ-אפ חמוד, כבר בן ארבע ועדיין מנג`ס ודורש שאכניס מילות מפתח (הכנסתי לשם ג`יבריש. סליחה).
 
הכוונה המקורית היתה להקל על העורכים לקשר בין כתבות בנושאים דומים. למרות טענות אחרות של אנשים מצוות העריכה של נענע, אני מוכן להמר שבכל מאות ואלפי האייטמים שהועלו עד היום לנענע, יש רבים שהועלו ללא מילות מפתח הגיוניות אלא עם הקלדת שרבוט חסר משמעות, שנועד להעלות כבר את הכתבה ולהמשיך הלאה (הייתי מוסיף שמדובר בעיקר בכתבות שלי, אבל כנראה שלא סתם התווסף הפופ-אפ).
 
וכאן עולה השאלה, שאלמלא הייתי מודע לזמני הפיתוח המקובלים בנענע היה אפשר לראות בה סוג של גול עצמי: למה נענע לא הופכת את מילות המפתח שלה לענן תגיות (זה לא לינק, רק תעבירו את העכבר)? השדה הרי כבר קיים בכל רשומה של תוכן.
 
באמת דבר נחמד, תגיות. לכאורה, הן מכריחות אותך לעבוד כמו בירוקרט אומלל ונדכא ולסמן מטא קישורים ומשמעויות בכל טקסט שאתה מעלה לרשת. אבל השיטה הזו, כשהיא עשויה נכון, מקלה על המשתמשים, מגבירה תעבורה (אחוז קטן אבל נאה מהכניסות לבלוג הזה מגיעות מאנשים שהקליקו על תגית מתאימה) ובעיני הן כבר הרבה יותר מסממן עיצובי של עדות ה-web 2.0 (אם כי קטונתי מלהיכנס עכשיו לשאלה האם הן הדרך לווב הסמנטי).
 
 
להלן כמה תגיות בנושא תגיות:
 
 
תוכן
תראו איזה פוסט יפה העלה עמי בן-בסט. במקום טקסט יש רשימה של תגיות, ותמונות. לא צריך יותר מזה כדי לחוות את החוויה שעברה על עמי. וריאציה אחרת, מעט מפורטת יותר, תמצאו בפוסטים של אביבה משמרי שעוסקים במאמרים שהיא לא תכתוב (חשבתי להעלות את רשמי המובטחים והמתמהמהים מכינרנט כפוסט אה-לה-בן-בסט, אבל בשלב זה לפחות החלטתי לא לחפף, ואשתדל להעלותו בקרוב מאוד).
 
 
דרישה
אלירם חקלאי (למדנו יחד במרכז הבינתחומי. ראו כותרתגית "סיביות" בהמשך) ביקש מיריב להתקין תגיות גם בישראבלוג. אני בעד. אני גם בעד דרך שתאפשר לגורמים חיצוניים למשוך את נתוני התגיות הללו, ברוח web 2.0, ליצירת mashups בין ענני התגיות של האתרים השונים.
 
 
טכנורטי
(מה זה? הנה הסבר מצויין מתוך BeTa, הבלוג הגיקי של קובי אופק) היינו רוצים כזה בארץ. אתר שיאפשר לדעת מה באמת חם וקורה עכשיו בבלוגספירה ללא קשר לחברה שמחזיקה בלוגים ספציפיים. זה לא יקרה כל כך מהר, למרבה הצער. עניין של נפח משתמשים וכמה תנועה כבר יש בפלשתינה. מה שאפשר, בינתיים, זה להסתפק בגוגל. או להעלות תגיות טכנורטי בעברית לכל פוסט. אבל רבאק, למי יש כוח.
 
  
גביש של תשומת לב
ההגדרה היפה של סת` גולדשטיין לתגיות. והנה הציטוט שטים או`ריילי בחר לקחת מהמאמר, שפורסם ב-MIT technology review:
 
"I was working with Josh Schachter in 2004 and heard him summarize what a tag was," says Goldstein, refering to the human-applied word label used to sort Internet content on Schachter`s site, . "He said a tag is just crystallized attention, and it stuck with me."
 
פרסומת של טבסקו
איזה תגיות יתאימו לתמונה הזו?
 
פלשתינה
הרי אין מצב שהאתרים כאן ישתפו פעולה. כמו שהרעיון של מערך ריטינג אמיתי באינטרנט לא עובד, כי לאתרים נוח עם העמימות של סקר-הישבן המקובל לקביעת הריטינג באינטרנט הישראלי. גם אם יסכימו עקרונית, כולם יכעסו (ובצדק גמור!) על msn שדורשים להחשיב את הוטמייל כחלק מהריטינג שלהם, למשל, וייפרדו מייד. מאחר וחברות האינטראקטיב יודעות בדיוק מה הן מקבלות מכל אתר, כנראה שאין באמת צורך.
 
כל המאמר המוסגר והמעט יוצא מההקשר הזה הוא כדי להבהיר שזה יחייב שיתוף פעולה אמיתי בין האתרים הקהילתיים. לא שיש סיכוי אצלנו. אני מודה (למי שלא היה ברור), היה אלמנט שיווקי-תודעתי מתוכנן בהעלאת "תוכנת הגיבוי לבלוגים" של תפוז, שנחסמה מייד על ידי נענע/ישראבלוג. עם כל השמחה על כך שהספין הקטן אכן עבד, אני חייב לומר שהייתי מאושר באמת (סליחה על הסנטימנטליות ביחס לאינטרנט הישראלי. אני משוכנע שאני לא היחיד) לו בנענע היו מוותרים על ההודעה התמוהה לעיתונות, ובונים מנגנון אחזור לגיבוי בלוגים שינצל את התוכנה. קוראים לזה להפוך לימונים ללימונדה בתאגידית. מי יודע, אולי מישהו היה מחליט לעבור מתפוז אלהם (וזה המקום להזכיר את הגילוי הנאות בתחתית הפוסט)
 
רוצה לומר, הרי ברור שאם תימצא דרך לאחד את ענני התגיות של האתרים הקהילתיים העבריים, כולם רק ירוויחו מזה. אבל אין מצב, למרבה הצער, שכמו בדברים "החשובים" יותר, זה יקרה. אצלנו עסוקים בסוג המריבות המשעממות שצביקה בשור כינה "עקרון הזין הגדול".
 
בעסה.
 
 
הגדרות
יש עוד כמה בעיות פעוטות מעבר להשגת שלום של אמיצים באינטרנט העברי (ומימון, והקמה, והסבר לציבור, ולחכות שזה יעבוד), בדרך ליצירת מאגר תגיות ישראלי: ראשית, בכל אתר קהילתי בארצנו, יש שם אחר לתגיות. אז מילא שבשוקס קוראים לזה "סצינות", ב-Dex "תוויות" ובתפוז/גלובס "תגיות", עושה רושם גם שהשימוש שלהן בכל אתר הולך עם הטון הכללי שהאתר מכתיב (בשוקס, למשל, חלק גדול מהתגיות הן דאחקות חמודות למיניהן), וב-ilcu, התגיות משמשות בעצם אנשים לתיאור עצמי שייראה טוב ומזמין ומגניב.
 
רגע, זה לא מה שכולם עושים בסופו של דבר כשהם מוסיפים תגיות? טוב, אז נשארנו רק עם הבעיות הפעוטות של השגת שלום ברשת העברית, ומימון, והקמה, והסבר לציבור, ורק אז לחכות ולקוות שזה יעבוד בכלל.
 
 
שיר
עדיין לא הצלחנו להפנים את משמעות התגיות...
עושה רושם שכל אחד רואה אותן בצורה שונה...
אחד רואה אותן כנושאים...
שני רואה כמילות חיפוש לגוגל...
ושלישי...
לא רואה כלל...
 
אבל אני?
אני רואה אותן כחלונות...
חלונות לעולמות דומים...
אבל שונים.
 
 
עננים
לפעמים זה אלמנט גרפי נורא יפה, העננים האלה. אבל כדי שהם יהיו אפקטיביים צריך מסה מספיק גדולה - ולמרבה הצער, עושה רושם שאין עדיין דרך למכן את עצם התיוג עצמו. tagcloud מציע שירות שבו מזינים מספר ערוצי RSS (אם אתם לא יודעים מה זה, אני מניח שאתם מזמן לא פה. בכל מקרה יש הסבר למעלה מצד שמאל) והמערכת בוחנת אותם ומחלצת מהם מילות מפתח שישמשו כתגיות. להלן ענן התגיות שהופק מכל ערוצי ה-RSS שלי (המערכת לא מתמודדת עם עברית). המערכת מגלה בבחירת מילות המפתח אינטליגנציה של מהדק העזרה של אופיס. שימו לב, למשל, לתגית החשובה "york". ועוד לא נגענו (וגם לא ניגע עכשיו, לא לדאוג) בכך שלמכונות אין את היכולת האנושית להתבונן בכל מטא-משמעות שאולי קיימת בטקסט, משמעות מהסוג שתיוג שלה מהווה את מותר רעיון התגיות על פני חיפוש בגוגל.
 
 
סיביות
כשעבדתי על הפוסט הזה נזכרתי בעבודה שהגשתי ב-1997 בקורס מבוא למדיה דיגיטלית במרכז הבינתחומי בהרצליה, שכותרתה היתה "סיביות שמתארות סיביות שמתארות סיביות". נראה לי שתמצאו בה סיכום לא רע של התפיסות השולטות באשר למטה-דאטה באותם ימים: "קרוב לוודאי שלפני קריאת עבודה זו הקליק הקורא בעזרת כפתור העכבר על האייקון של תוכנת נטסקייפ".
 
 
הצעה
בזמן שאנו מחכים שמיקרוסופט תסיים להטמיע את רעיון ה-RSS במוצרים שלה (עניין חשוב למרות הרתיעה האינסטינקטיבית. מי שלא ראה פרצוף של אדם מהישוב שאינו איש מחשבים בעת שהוא לוחץ על הכפתור הכתום של RSS ומקבל לפנים את קוד ה-XML הניטראלי, יכול רק לדמיין) ואז תפנה לנושא התגיות, להלן הצעה שמעלה את הסעיף למפתחים אבל ראויה להשתלב (ואם טעיתי וזה כבר קיים איפשהו, עמכם הסליחה):
 
גודל התגיות בענן, כך למדנו, משתנים בהתאם למידת השכיחות שלהם. למה שהגודל שלהם לא ישתנה גם בהתאם למספר האנשים שהקליקו על התגית? ואולי שהצבע שלה ישתנה בהתאם - ככל שהצלחתי לראות, הצבעים השונים (לרוב פסטלים) של תגיות בענן נקבעים ברחבי הרשת משיקולים אסתטיים בלבד. יכול להיות נחמד שתגית שימושית במיוחד תצא קצת מהפסטלים, לא?
 
גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע. קורות חיים.
 
תגיות טכנורטי: עברית, בלוגים, web 2.0, תגיות
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גדי שמשון אלא אם צויין אחרת