44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הגן המרחף בין העולמות...

המכשפות וצמח הכותנה

כנפיהן היו אפלות יותר משחור הלילה עצמו, הן עפו על פני אימן, הירח,  ונחתו על עץ האירוקו למפגש הלילי שלהן. נושא המפגש היה מרגיז במיוחד- צמח הכותנה. צמח הכותנה הגאוותני שפרחיו הצהובים מפיצים ריח עדין, שמשי זרעיו מלביש את האנשים ויוצר תרבויות ומסחר. אפילו בעודן עפות הצמח סונט בהן, זוקר פרחיו אליהן ומראה את תועלתו. המכשפות החליטו פה אחד: עלינו להשמיד את צמח הכותנה! לא רק עכשיו, אלא לנצח נצחים. הן עפו אל אימן הירח, וביקשו עזרה- הן תקבלנה אותה: סופות גשם עזות בלילה שיטביעו את שורשי הכותנה. הן פנו אל השמש, שהיה חייב להן טובות רבות, והוא יבשל באמצעות קרניו את שורשי הכותנה ביום. המכשפות לא היו מרוצות לחלוטין עדיין, הן פנו אל תולעי האדמה שיאכלו את השורשים המוצפים והנרקבים. המכשפות דמויות הציפור ירדו מן השמיים, עטו על הצמחים ואכלו את כל זרעי הכותנה- אלו שבצמחים ואלו שבאדמה כדי שכותנה לא תוכל להתרבות. כך, בעזרתם של ארבעת היסודות,  אש, אדמה, אוויר ומים התחילו לתקוף את כל צמחי הכותנה בעולם והקללת ההרס החלה לפעול פעולתה.

רוח צמח הכותנה חשה בזעזוע בכאב ילדיה והבינה כי היא מתקרבת לחידלון, מיד עזבה את צמחיה ורצה אצה בכאב רב לביתו של חוזה העתידות המוכשר מופה (Mofa). מופה ראה את מצבה העלוב של הכותנה ואמר לה "את במצב כזה בגלל שאת כזאת גאוותנית." אבל לאחר זמן מה בעוד הוא מביט בה, רוחה של הכותנה החלה להתפרק, הוסיף, "אבל אסור לך להיכחד, את חשובה מידי לעולם." רוח הכותנה ביקשה בתחינה שמופה יחזה את האופן שבו ניתן להציל אותה. מופה השליך את צדפי החיזוי על המגש מספר פעמים. פעמים אחדות הוא נראה עצבני, פעמים אחרות חייך ואמר: "עלייך להכין מנחה לאובטלה, מן החוטים שלך עלייך לארוג אריג, ומן האריג עלייך לתפור גלימה לבנה וחדשה." בכאב עצום כותנה החלה לעבוד, לטוות חוט כותנה, ולארוג אריג, וכמעט תש כוחה, אבל לבסוף הגלימה הושלמה. "הניחי אותה על הסלע שעל ראש ההר." אמר מופה. ורוחה של הכותנה בכוחות אחרונים עשתה את מסעה לפסגת ההר וחזרה לשדה ולילדיה הצמחים.

על ראש ההר, אובטלה ירד מן גני העדן של אולודומרה על גבי קשת בענן, ובו ברגע שרגליו נגעו באדמה, בוץ התיז על גלימתו הלבנה משלולית ובגדיו הוכתמו. הוא הביט קדימה וראה חבילה של בגדים לבנים ונקיים המחכים רק לו. "מי עשה זאת?" הוא שאל.  שום תשובה לא נשמעה. הוא לבש את הבגדים וירד מן ההר. בכפר הוא המשיך לשאול: "מי עשה זאת?" אבל הכפריים שפחדו מנקמת המכשפות פשוט לא אמרו דבר. לבסוף הגיע לבקתה של מופה. "מופה ידידי, האם אתה יודע מי עשה זאת עבורי?" מופה ענה בלי חשש, "זוהי מתנה מכותנה. היא צמח חשוב מאוד ואסור לו להיכחד, כי אם הוא יכחד אנחנו נחזור ללבוש עורות של חיות. כותנה עוררה את זעם המכשפות, אנא, עזור לה לשרוד." אובטלה פנה אל שדה הכותנה ושאל "האם את עשית זאת?" והכותנה ענתה. "כן, אני עשיתי זאת." אובטלה הרים את ידיו ואמר "בשם כל השמיים והאדמה, מעתה הכותנה שייכת לי, ואיש לא יפגע בה!" קללת המכשפות נשברה, הן איבדו את תמיכת השמש, הירח והתולעים בהרס הכותנה. מאז אותו יום כותנה חסינה לכוחות האופל והיא ממשיכה לשרת את האנושות עד עצם היום הזה.

 

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת