00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורים מן החיים

אדיוס מחלקה 24א`

 
השלט בכניסה למחלקה היה דהוי כמעט כמו הדיירים ששהו במבנה המכוער.
את פני קבל אח צעיר .הא פתח את הדלת האוטומטית ע"י לחיצה על כפתור. הזמזום היה מצמרר.
נכנסתי פנימה.
השעה 4 הורה שעון מחוגים גדול ועגול. חוץ ממנו היו הקירות חשופים וצבועים בקדרות חונקת.
על הרצפה סמוך לחדר הצוות עמד עציץ ,שעליו הנובלים השתלבו היטב בנוף האנושי.
שבוע אחר שבוע חלפו .הכל כאן נשאר אותו דבר.גם השעון -שמזמן עצר מלכת ,היה כמתריס בשוהים בין כתלי המקום.
חוץ מאנשי הצוות המתחלפים כאן כל שמונה שעות וחוץ מן המבקרים המגיעים הנה אחת לשבוע בין 16:00 ל 20:00 הכל כאן אותו דבר.
"הנוף האנושי" כפי כיניתי אותו ,היה מורכב מגברים בגילאי עשרים עד חמישים ושש.
ברגע הראשון הבחנתי בצעיר, שהסתובב במחלקה כשאוזניות על אוזניו. הוא רקד לקצב המוסיקה ששמע ולעניות דעתי היה מוכשר מאוד. חבל רק שקצה האוזניות לא היה מחובר לשום מכשיר אחר...לימים גיליתי ששמו ג`ון.
 
בחור אחר ניגש אליי וחייך."נעים מאוד.אורן" הושיט יד "ומי אתה?"
 
לחצתי את ידו וחייכתי. האם להוסיף את התואר "דר`" לפני שמי או לא-הססתי.
 
"נועם" עניתי לו."נעים מאוד".
 
אורן התנדב מייד לערוך עבורי סיור הכרות במקום.
במהלכו הצליח לצעוק לעברי:תתכופף" ,התכופף והניח את שתי ידיו על ראשו כמגן עליו מפני ...
"מה קרה?" שאלתי כשקם סוף סוף."מה מה קרה?" שאל."מחבלים.הם יורים עלינו. מחלקה 24 א` להתפקד" הרעים בקולו.
 
למחרת ובמשך שמונה עשר החודשים הבאים ניסיתי לשנות את האווירה המלנכולית. דבר ראשון החלפתי סוללה בשעון-הקיר וכיוונתי אותו. תקתוק השעון נשמע היטב רק בשעות הלילה המאוחרות וכלל לא הפריע.להיפך...
 
חבר טוב שלי צייר מוכשר ,צייר עבורי תמונות נוף מרהיבות על הקירות הדהויים ושיווה למקום מראה של שמחת חיים.
תמונות נוף מהודו,נפאל וסין.
 
בכל פינה הונח עציץ גדול ובו צמחייה עשויה פלסטיק.
 
נראה היה כי שינויים קלים וקוסמטיים אלו ישפיעו לטובה על הדיירים,אנשי הצוות והמבקרים.
 
שמונה עשר חודשים עברו עלי  בטיפוח המקום,בארגון מסיבות ובעבודת הדוקטוראט.
 
פעם אחת ג`ון הרשה לי להרכיב את האוזניות.מוסיקה שמיימית בקעה מהן ושיפרה את מצב רוחי.רקדתי לצלילי המוסיקה הערבים וטמעתי בתוכם.
 
כעבור שמונה עשר חודשים אורן, ג`ון והאחרים נותרו כשהיו.רק אני משום מה השתניתי.
השעון שעל הקיר עצר שוב במסיבת הפרידה שערכו לכבודי בשעה 4.
 את מקום העציצים,תמונות הנוף והמסיבות תפסה שוב האפרוריות ,ממלאת את תוכי ריקנות אדירה ומוחקת כל רגש וכל מחשבה...
 
יצאתי מהמחלקה.
שמש חורפית חמימה קבלה את פני.
אמא הגיעה רק כדי להטיף לי מוסר."נועם ,תפסיק עם הפנטזיות ותהיה בנאדם"...
 
חייכתי.
 
מעתה אלבש עלי תחפושת של "נורמאלי". זה יהיה קשה אבל חיוני ביותר. נראה לי שג`ון,אורן והאחרים נורמאליים יותר מכולם...
 
אדיוס מחלקה 24א`. רק כאן יכולתי להיות אני...
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל sovlanit אלא אם צויין אחרת