00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

שדה תלתן

ילד לא תופס את מימד הזמן, לפחות ילדה אחת כבת חמש, (אני), לא כל כך שמה לב לאיך וכמה זמן של מבוגרים עבר...
הימים, ימי תחילת ההתיישבות של משפחתי  במושב, ההורים ניצולי שואה, שאצה להם הדרך לבנות בית, להקים יש מאין. דירת סוכנות זעירה, חדר מגורים פלוס מטבחון. השירותים בחוץ. מין בודקה קטנה מקורות עץ וגג מפח, ובאמצע בור, לימים נודע לי שהוא נקרא בור בול קליעה...אבל את זה ידעתי, כאשר כבר זרמו מים רבים בניאגרה הפרטית שלנו...
קיץ לוהט, עם מכת נחשים ועקרבים, נדלים ומה לא, כל דבר שמונח על הקרקע, שימש להם מסתור. אבן, צינור חלול, בלוק קרש. הרמת, מצאת, אין, ולא היה אפס.
בגיל ההוא עדיין לא פחדתי מהזוחלים והרמשים הללו, הייתי מאוד סקרנית לגביהם, ואת נבלותיהם המרקיבות, והמצחינות, הייתי מפרקת עם קיסמי עץ וזרדים, בוחשת בקרביהם בטבעיות, ובשלבים מאוחרים יותר, אף איחסנתי אותם בצנצנות זכוכית, לתצוגה שמבחילה כל רואה, מלבדי.
הפחד והרתיעה באו בשלבים הרבה יותר מאוחרים, עם ההבנה את הסכנה, ועם אובדן התמימות...
אך לא בזה עסקינינו היום, לאחרונה איני יכולה שלא להיזכר בלהט שליווה את מעשיו של אבי בטיפוח חלקת השדה הקרוב לבית. היתה פשטות של אין כלום, דברים נעשו בשלבים, ובזמן הנכון. בעונתם.
שבת, אבא בבית, והוא חורש בעצמו את השדה עם המחרשה הרתומה לסוסה. זורע את השדה שמלפנים בזרעים קטנים.  קטנטנים, על כתפו האחת תלוי שק, שמונח באלכסון על חזהו, יורד מעט מתחת לחגורה, נשמט אל מתחת למותן, שק עם זרעים. מדי פעם טמן ידו בשק, הוציא חופן, הניף ידו בחוזקה קדימה והצידה, בתנועה  רחבה, תוך פישוק אצבעות, ופתיחת היד והזרעים נפוצו התפזרו על האדמה הטובה, החומה, הכמהה. כך צעד בתלמים הלוך ושוב, אינו חוזר בדרך בה הלך, עד שהתרוקן השק, ומלאכת הזריעה הושלמה.
 היתה התרגשות באוויר, ציפיה לתוצאות, בין שאר עיסוקי, עקבתי אחרי מעשיו, את הכל ראיתי לראשונה. לכל דבר ומעשה היתה סיבה,
מוזר שאיני מסוגלת להיזכר אם היו בשלב ההוא עוד בעלי חיים במשק מלבד שתי הסוסות, אני מניחה שהיה כלב אחד, לפחות, לעומת זאת אני זוכרת היטב אחר כך, את העז, הגדיים, הברווזים התרנגולות והפרות, אך זה היה אחר כך, אז עוד לא היה כמעט דבר.
ימים גשומים, חורף, אדמה רטובה, ריח משכר של אדמה לחה, רוויה. כמה זמן עבר?
בואי תסתכלי מה יצא מן האדמה,
 
, אמר לי אבא, תראי. האמת, שלא ראיתי כלום, לא היו פרחים, אבל משהו בקולו אמר לי שאני עדה לארוע מיוחד, את לא רואה שהכל ירוק?
 רק אז שמתי לב, השדה הוריק כולו כמו כוסה במטה קסמים, במרבד ירוק נבוט קטנטן, שעלה מן האדמה. תראי מה גדל לנו מהזרעים, התרגש אבי, וגם אני...
הבטנו יחדיו, על שדה התלתן הראשון שלנו. היה זה רגע נדיר של קירבה מזוקקת, של שיתוף, אחר כך, עם השנים, היתה זו "סתם" עבודה קשה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת