00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

איך כמעט קניתי ירחון של מבוגרים.

אז אתמול הייתי באחד מסניפי הסטימצקי הרבים שפזורים באיזור הצפון, ליד בסיסי. קפצתי עם חבר לבסיס לאכול בקניון, ולאחר שהוא עזב, אני הלכתי, כהרגלי, להסתכל על ספרים וירחונים בסטימצקי.
 
בסניף זה רכשתי מבחר ספרים, `ויסקי זה בסדר` של סובול, ירחוני `military history` רבים, ולאחרונה את `בשבוע הבא - אמריקה` הנפלא של דיוויד סלע שסיימתי לקרוא אתמול, מומלץ בחום!
 
בכל מקרה, בעודי מעלעל בירחוני המחשבים והמוסיקה שהיו פזורים במדף התחתון, לפתע עיניי תפסו ירחון זימה, שהיה מונח שם באחד המדפים התחתונים, ולא בירחונים העליונים שם נמצאת כל הזהמה.
 
הגויה השופעת והמבורכת והבריאה שהתייצבה מולי על עטיפת הירחון גרמה לי לחשוב על כל השעות הבודדות האלו במגורי הבסיס, שהרחש היחיד מהמסדרון בחוץ הוא המשאיות והמכוניות שעוברות בכביש המהיר והרוח נושבת דרך החלון..
 
כתזוזה של סכין-גילוח חדה, עיניי נדדו מקרבות נפוליאון בוואטרלו ומשחקי המחשב הכי חדישים, למדף העליון, שם ניצבו בשורה גויות רבות כמו ההיא שהוזכרה מקודם, רובן ללא "טופ", וחלק מהן מציגות בגאווה רבה את חלקן האחורי.
 
קיבלתי את התחושה הזו של "לעשות את זה"? כמו שאני תמיד מקבל לפני דברים שאני לא יודע אם אני יכול לעשות, כמו נניח אז כשהנחתי להיא את הפתק ברכבת. זו מין הרגשה כזאת, שמרגישים אותה ברגליים. התרגשות כזו. זה נחמד, בכל מקרה.. חשבתי על הפלוסים של הימצאות כזה ירחון מטונף בארונית הנעולה היטב בחדרי.
 
שוב, השעות הבודדות, הקור, חוסר-הבנות, העצלנות לחשוב יותר מידי.
גם חשבתי על האפשרות להדביק תמונות של גויות בריאות מסביב למיטתי, כמו שתמיד עושים בסרטים, יש לי אפילו תמונה אחת של כוסית מודבקת ליד המיטה.
 
הסתכלתי אחורה, כולי מרוגש מהמחשבה של רכישת ירחון ספציפי, שכבש את עיניי, משהו כמו "you`ve never seen a girl f*** like this!" ועוד גויה מפתה על העטיפה. באותו רגע ניגש המוכר הנחמד והמזוקן שתמיד אני משוחח איתו על ספרים, למזלי לא החזקתי ירחון ביד, רק הבטתי מלמעלה, והמוכר שאל אותי על הספר האחרון, שיבחתי אותו בפניו ואז הוא יצא לכמה דקות והפקיד את הבחורה  שעובדת שם כאחראית.
 
ניגשתי אליה ואמרתי לה "היי, תגידי, אם אני רוצה לקנות ירחון מה.. מבוגרים, כן? אז אני צריך להציג תעודה?" (נידלס טו סיי כל הזמן הזה הייתי על מדים, מן הסתם.)
 
המבט שהבחורה נתנה לי באותם רגעים בחנות, אני לא יודע כיצד להגדירם, מצד אחד הרגשתי שזה היה מבט של "תמוה" אבל זה גם היה מבט של "קינקי" או משהו כזה. היא ציחקקה ואמרה שהיא לא חושבת, קצת גימגמה, אז אמרתי לה "אה בטח בגלל שאני חייל אז זה בסדר."
 
הרגעתי אותה ואמרתי לה "אני לא מתכוון לקנות מגזין כזה, סתם שאלתי, את יודעת, מתוך התעניינות." וחייכתי את החיוך הנבזי שאני אוהב לאמץ. באותם רגעים המוכר הנחמד חזר לחנות ואני אמרתי שלום והלכתי, בעודי מאחל להם בריאות. כשהלכתי ועברתי ליד חלון הראווה הבטתי לפנים החנות ושמתי לב כי הבחורה גם היא עוזבת את הקופה, והיא הביטה אליי במין חיוך/פרצוף כזה עד שהקיר שמפריד בין החנות לבלוק הבא הגיע.
 
בכל מקרה, יצאתי משם בידיים ריקות, ועם יותר ירוקים בארנק, אבל זה לא אומר שויתרתי. אולי יום אחד אני אצעד לשם בשמאל ימין שמאל, וארכוש ירחון זימה כשר למהדרין! אבל אני לא יודע. כי ירחונים כאלה זה כזה, מלוכלכך, סוטה כזה, למרות שכשהתייעצתי עם חברים לאחר מכן הם אמרו שלדעתם זה טבעי לחלוטין וזה אחלה וחבל שלא קניתי כי הם היו מתעניינים בגויות שופעות ועירומות, שרויות למחצה על הקירות בחדרינו. אבל המב"ס והרס"ר בטח לא היו חולים על זה..
 
בכל מקרה, יש עוד לספר, אבל זה לאחר-כך.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת