44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כתיבה בע"מ

על קווידיץ' וסכסוכי אחים - חלק 1, וואנשוט, אווטאר/הארי פוטר - קרוסאובר, ג'ן, עלילתי, pg

לפני שאגיד כל דבר אחר - מזל טוב למיה, שחוגגת יום הולדת היום!!! שיהיה לך יום הולדת שמח 

קצת פרטים: מדובר בחלק הראשון של וואנשוט שאם היה לי זמן כנראה הייתי מפתחת לפאנפיק ארוך. אורכו של החלק הזה הוא בערך 2,500 מילים. מדובר בקרוסאובר בין הארי פוטר לאווטאר, אבל בעיקר סתם מיקמתי את הדמויות של אווטאר בהוגוורטס. אין ממש שיפ מרכזי או משפיע-עלילה בפאנפיק הזה, ולכן הגדרתי אותו כג'ן, אבל יש די הרבה רמיזות קטנות או אזכורים משניים לשיפים קאנוניים ולא קאנוניים. הגדרתי את הז'אנר כ"עלילתי", משום שבכנות לא היה לי מושג איך עוד אפשר להגדיר אותו. pg פחות או יותר רק בגלל המילה "מזמוזים", לול.

כמה הערות חשובות לגבי הפאנפיק הזה:

א. מדובר בחלק הראשון של הוואנשוט. לא חילקתי אותו לשניים כי הוא היה ארוך באופן נורא, אלא יותר כי הבנתי שאם אנסה לפרסם אותו במלואו, אתעכב עם הפרסום יותר מידי.
ב. כנאמר, מדובר בקרוסאובר די מינימלי, כלומר, רק לקחתי את הדמויות של אווטאר ומיקמתי אותן בעולם של הארי פוטר. לא הכנסתי לכאן דמויות של הארי פוטר בכלל, ובכללי, השתדלתי שכל השמות שיופיעו בפיק הזה יהיו של דמויות מוכרות מאווטאר, ולא של דמויות מקוריות למיניהן.
ג. קצת שיחקתי כאן עם משלבים לשוניים, לא יודעת עד כמה זה בולט, אבל ניסיתי כאן משהו. אשמח לשמוע את דעתכן/ם~
ד. היו לי התלבטויות רציניות אם לשלוח את הוואנשוט הזה לבטא או לא. בסוף החלטתי שלא, כי גם ככה הייתי לחוצה בזמן. בכל אופן, אם יש מישהו בקהל שקרא את הוואנשוט הקודם שפורסם כאן, שכן עבר בטא, ויכול להגיד לי אם לדעתו הכנה השיפור מאוד בולט בין פיק שעבר בטא ובין פיק שלא, אשמח לשמוע. אני עדיין בהתלבטויות בנוגע לזה.
ה. אני עדיין קצת חדשה בפאנדום. היו דמויות שלא הייתי לגמרי בטוחה אם הצלחתי להוציא אותן קאנוניות. ניסיתי להכניס הרבה רפרנסים, גם בשביל האפקט הקומי אבל גם נטו כי חששתי שיצא לי לא קאנוני. כך או כך, אשמח לחוות דעתכן/ם בנוגע לזה.

זה הכל, אני מניחה. הדבר הבא שאפרסם יהיה כנראה פרק נוסף של שניים בדירה אחת, למרות שאני עדיין לא בטוחה אם אני רוצה לנסות להאריך אותו קצת או לא. אם אראה שאני מתעכבת עם זה, אפרסם קודם פיקצר לפרויקט של טל, שנכתב בימים אלו ממש. אחרי הפרסום של שני אלו, אפרסם את החלק השני של הוואנשוט הזה.

אשמח להצבעות בסקר, ולתגובות בונות. ^^

~.~

סוקה ישב בחדר המועדון של רייבנקלו, ממולל בעצבנות את קצה הגלימה שלו. לא משנה כמה זמן בהה בשיעורי הבית של פרופסור בומי, הם עדיין לא החליטו לעשות את עצמם.

היה מדובר במקרה בעייתי במיוחד בהתחשב בכך שהפרופסור היה ידוע בנטייה שלו להכריח תלמידים לעבור לקח מעשי בכל פעם שלא הכינו את העבודות. הפעם הנושא הנלמד היה צמחים טורפים, וסוקה בהחלט לא התכוון להסתכן.

אבל העצבנות שלו לא נבעה אך ורק מהאפשרות שייאכל על ידי אחד מצמחי המחמד של פרופסור בומי. הדבר העיקרי שהדיר שינה מעיניו של סוקה בימים אלו היה, ובכן, אחותו.

נדמה היה שמאז שהוא קטרה הגיעו לבית הספר הזה, הם לא עשו דבר מלבד לריב.

המכתבים מהוגוורטס לא היוו הפתעה בעבור קטרה, שהצליחה כבר בגיל שבע לגרום לאגם שלם לקפוא בשעה שהתאבלה על אמם. אצל סוקה, לעומת זאת, היה מדובר בסוג של נס. פעם אחת הוא הצליח לגרום לבומרנג שלו לרחף לרגע באוויר, אבל גם אז הוא מיד נפל על ראשו.

לסוקה, בכל אופן, לא היה אכפת להיות קוסם פחות מוצלח מאחותו. טוב – פעם אולי היה לו אכפת, אבל מהר מאוד הוא הבין שיצטרך להתגבר לזה, ולהתרגל לכך שאחותו טובה ממנו יותר ב... ובכן, הכל.

אבל היה גבול, והוא היה הקווידיץ'.

אם היה דבר אחד שסוקה הרגיש שהוא טוב בו, זה קווידיץ'. כבר בשנתו הראשונה הצליח בשיעור התעופה הראשון בצורה שהפתיעה אפילו אותו, וככל שהתמיד כך השתפר. כשהצטרף לקבוצת הקווידיץ' של רייבנקלו בשנתו הרביעית, הוא היה בעננים – מילולית.

תפקיד הרודף היה כיפי ומספק, וחוץ מזה, מהר מאוד נחשף עוד כישרון שלו שהוכח כהרבה יותר פרודוקטיבי מהיכולת לעופף על מטאטא. סוקה, כך התברר, היה אסטרטג מעולה.

לפני כל משחק, הוא ושתי הרודפות הנוספות – סוקי ומיי – תכננו מה יהיה מבנה התקיפה ומה יהיה מבנה ההגנה שלהם. סוקה נהג לנתח שעות את החולשות והיתרונות של השחקנים של הקבוצה השנייה, להתפלסף בנוגע לנסיבות המשחק ואפילו לנסות לחזות את מזג האוויר (הוא תמיד טעה, אבל העיקר הניסיון, לא?).

סוקי ומיי היו שותפות מצוינות לתפקיד, כמובן. שתיהן היו יותר טובות ממנו במשחק עצמו, ותמיד הקפידו לעצור אותו מללכת רחוק מידי עם התכנונים האסטרטגיים ולנזוף בו כשזרק הערה מאצ'ואיסטית לאוויר.

הוא אהב קווידיץ' – היה מדובר באחד הדברים היחידים שגרמו לסוקה להרגיש... מוצלח.

אבל כמובן שקטרה הייתה צריכה לקחת ממנו גם את זה.

היא תמיד הייתה האחות המוצלחת, בכל דבר. הציונים שלה תמיד היו בשמיים, כולם רצו להיות חברים שלה, ושורת המחזרים שלה נדמתה להתארך משנה לשנה.

ולרוב, זה באמת היה בסדר מבחינת סוקה. לא היה אכפת לו להיות במקום השני, והוא כבר התרגל לתת לה את הבמה. הוא כבר לא היה אותו ילד בן אחת עשרה שניסה לחקות מודל בלתי אפשרי של גבריות בניסיון להדחיק את העובדה שאחותו ניצחה אותו בכל תחום בחיים.

אבל למה היא הייתה חייבת להצטרף לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור? ועוד דווקא השנה, כשהוא סוף סוף הפך לקפטן של קבוצת רייבנקלו? הוא היה בטוח שהיא ברצינות עושה את זה רק כדי לעצבן אותו.

הוא היה חייב לנצח אותה.

אבל לפני שהיה יכול בכלל להתחיל לפנטז על ניצחון, הוא היה צריך למצוא שומר לקבוצה שלו. הוא בחן כבר לא מעט אנשים, ובכל זאת התקשה למצוא מישהו שהשביע את רצונו – לא מבחינת התעופה או הטכניקה כמו שמבחינת ההתאמה לקבוצה.

לבנות קבוצת קווידיץ' כשכל מה שיש לך זה חבורה של רייבנקלואים זה לא סיפור פשוט. הרייבנקלואים היו ידועים בכך שנטו להיות דעתניים, אינדיבידואליסטים ווכחניים, או – במילים אחרות – הם היו חבורה של תינוקות מעצבנים.

סוקה אהב את הבית שלו, אבל בין הנאומים הפמיניסטיים של סוקי לגלגולי העיניים של מיי הוא פעמים רבות הרגיש כאילו הוא הולך להתחרפן. והוא היה מודע לכך שהוא עצמו לא היה טוב יותר, עם הנטייה לניתוח-יתר ועם בדיחות הקרש.

רייבנקלואים לא היו חומר טוב לקבוצה מגובשת. לגריפינדורים הייתה נטייה להפוך לקצת פאשיסטיים כשהציבו להם מטרה משותפת. הסלית'רנים היו מאוחדים ותחרותיים מטבעם, וההפלפאפים היו מעולים בשיתוף פעולה קבוצתי. אין ספק שמבחינת היכולת לפעול בקבוצה, רייבנקלו היו במקום האחרון.

לכן סוקה ידע שכשהוא בוחר שומר חדש, הוא חייב לבחור מישהו שלא יפר את הדינמיקה הקבוצתית. כישרון, במקרה הזה, היה דרישה משנית יותר.

הוא נאנח ונשען לאחור בכורסא שלו. לא היה לו ספק שהייתה בפניו עוד הרבה עבודה.

 

קטרה צעדה מצד לצד לאורך חדר המעונות שלה בעודה מקללת ללא הפסקה. "הכל בגללו..." מלמלה, זועמת. "אם הוא לא היה כזה שוביניסט, לא בוגר, מטורלל – "

"קטרה, בבקשה תירגעי – " ביקשה יואה בעודה מעסה את רקותיה.

"אני רגועה לגמרי!" צווחה קטרה בקול מאוד, מאוד לא רגוע, ואז קברה את פניה בידיה ונפלה לישיבה על מיטתה. "למה הוא לא יכול פשוט לקבל את זה שאני יכולה לעשות כל מה שהוא יכול לעשות?"

יואה התיישבה על מיטתה של קטרה שמה את ידה על ראשה. "אולי הוא פשוט מקנא, קטרה. סוקה תמיד – "

"במה הוא אמור לקנא?" גיחכה קטרה בכעס. "ביכולת המופלאה שלי ליפול מהמטאטא בכל הזדמנות אפשרית?"

"אל תהיי מגוחכת." כעת יואה קמה על רגליה, זועפת. "את חובטת מצוינת. יש לך כוח לא מבוטל בידיים ואת אף פעם לא מפספסת. וחוץ מזה, שיווי משקל על המטאטא זה עניין של הרגל. זה יבוא לך בהמשך."

קטרה הנידה את ראשה לשלילה. "אני אפילו לא נהנית מזה." הודתה באומללות. "כלומר, אני אוהבת את חברי הקבוצה, והתפקיד עצמו כיפי, אבל – אני לא ממש נהנית מהתעופה עצמה."

"אז למה את נשארת? את לא חייבת לאף אחד שום דבר. צוקו יסתדר, הוא ימצא חובט אחר."

"אני לא יכולה לפרוש עכשיו! כבר נתתי לצוקו את המילה שלי, והבטחתי לאח שלי שאכסח לו את התחת." קטרה זעפה במרמור בולט. "זה הכל בגללו."

"זה לא כאילו הוא הכריח אותך לעלות על מטאטא," אמרה יואה בשעשוע. "למעשה, הוא ניסה לעשות בדיוק ההפך."

"וזה בדיוק מה שדחף אותי להצטרף לקבוצה." אמרה קטרה, נאנחת. "את לא מבינה? מאז שאימא שלנו מתה, סוקה תמיד התייחס אליי בביטול. שום דבר שעשיתי אף פעם לא הספיק כדי להוכיח לו שאני טובה בדיוק כמוהו, למרות שלא נולדתי בן."

"אז כשהוא אמר לך שאת לא יכולה לשחק קווידיץ'..."

"הייתי חייבת להוכיח לו שאני כן יכולה." משכה קטרה בכתפיה במעין חוסר אונים. "בהתחלה סתם התעסקתי עם המטאטא כי קיוויתי שהעימות עם התעופה יצליח לגרום לי להתגבר על פחד הגבהים. אבל אז הוא התחיל להציק לי, והבנתי שלא תהיה לי ברירה."

יואה נראתה מהוססת, כאילו היא לא בטוחה אם לדבר. לבסוף אמרה, "את יודעת, אני לא חושבת שהוא באמת מאמין שאת לא יכולה לשחק קווידיץ'. אני חושבת שהוא פשוט... לא רוצה שתשחקי."

"כי הוא מפחד שאני אהיה טובה ממנו." אמרה קטרה במרירות. "הוא מפחד שאישה תגבור עליו – "

"לא, הוא מפחד שאת תגברי עליו." תיקנה אותה יואה. "לא כי את אישה – או, לא רק, לפחות – אלא כי את, ובכן, גוברת עליו בהכל."

קטרה בהתה בחברתה במשך המון זמן, ואז פלטה נחרת צחוק. "אני? גוברת עליו בהכל?! הוא תמיד היה הילד האהוב, האחד שאבא מספר לו הכל – וראית בכלל כמה חברים יש לו? הוא מסתדר עם כולם! וחוץ מזה, הוא האחד מבינינו שכבר התמזמז עם שתי בנות! הבחור האחרון שהתעניין בי היה יכול להיות האח הקטן שלי!"

"לא התמזמזנו." מיהרה יואה להגיד, סמוקה, ואז הוסיפה בהיסוס קל, "וחוץ מזה, אנג חמוד. אז מה אם הוא קצת קטן ממך."

קטרה גלגלה את עיניה. יואה, בהתגובה, תפסה את פניה של קטרה בסמכותיות, מכריחה אותה להביט בה. "תקשיבי, קטרה, את טובה פחות או יותר בכל תחום לימודי. את מיועדת לתפקיד המדריכה הראשית מאז שנתך השנייה, ואי אפשר להגיד שהקטעים שהיו לך עם ג'ט או עם הארו לא נחשבים בעבר הרומנטי שלך. אני יכולה להבין למה סוקה מפחד שגם במגרש הקווידיץ' תגברי עליו."

קטרה בהתה בחברתה. יואה הייתה היחידה שהעזה לעשות דברים מהסוג הזה – כל שאר חברי הבית שלהן פחדו להתעסק עם קטרה. לפעמים קטרה נטתה לשכוח למה הנערה מוינה לגריפינדור ולא להפלפאף, אבל אז יואה הייתה עושה משהו כזה – מעשים פזיזים או הרואיים בצורה מופרכת – שהבהירו לקטרה שמצנפת המיון יודעת מה היא עושה.

"אבל..." קטרה עדיין נראתה מדוכדכת. "זה לא הוגן שהוא אוסר עליי את זה. כאילו אין לי זכות לפעול על פי מה שאני רוצה. כאילו אני חייבת לחיות את חיי באופן שינעם לרגשות הנחיתות שלו."

"את צודקת." נאנחה יואה, עוזבת את פניה של קטרה בעדינות.

"אז מה את חושבת שאני צריכה לעשות?" שאלה קטרה בחשש.

יואה נאנחה שוב. "ובכן... במקרה כזה..." היא משכה בכתפיה, "אני מניחה שאין ברירה מלבד שתצאי לשם ותכסחי כמה ישבנים."

קטרה הרגישה איך חיוך נמתח על פניה. זה היה בדיוק מה שרצתה לשמוע.

 

סוקה הציץ בבחור שישב לצדו בשיעור התגוננות. פרופסור פאקו נאם כבר שעה על הקרב שניהל בצעירותו מול סוהרסן סורר – למורה הזה הייתה נטייה לקשקש על מעשי הגבורה שלו במקום  באמת ללמד אותם להתגונן מכוחות האופל.

ובלי קשר, סוקה לא אהב אותו. הוא עוד זכר את השנה השנייה, בה פאקו הכריז שבנות לא צריכות להתחרות מול בנים בדו-קרב. אחותו, כמובן, מיהרה לטעון ש – "בגלל שיש לקוסמים שרביט ואנחנו לא צריכים להילחם בידיים, אין סיבה שנבדוק מה יש ליריב שלנו בין הרגליים לפני שאנחנו מטילים עליו קללה". היא גם הוסיפה ואמרה שברגע האמת לא תהיה לנו הפריווילגיה לבחור את מין האויב.

פאקו לא הסכים לקבל את טענתה, כמובן, ולכן בשיעור הבא בו למדה איתו, קטרה הזמינה את הפרופסור שלה לדו-קרב.

קטרה ידעה שגאוותו של פאקו לא תאפשר לו לסרב לה, וכל העניין היה בעבורה עוד הזדמנות להוכיח את עצמה (או, לדעתו של סוקה, לנסות להתאבד. אבל הוא כמובן לא העז להגיד את זה לאחותו, שמא תחליט להזמין גם אותו לדו-קרב).

היא לא ניצחה, כמובן. אבל היא הייתה מספיק טובה בשביל לרכוש את חיבתו הנצחית של פאקו ולהפוך לחביבת המורה.

סוקה נאנח בעייפות. זה היה בדיוק מסוג הדברים שרק קטרה הייתה יכולה לצאת מהם נקי. היא הייתה פזיזה וחמומת מוח, ובכל זאת, בסופו של יום, כולם אהבו אותה.

סוקה סילק את המחשבות ושוב פנה להביט בבחור שישב לידו. השיער הארוך של הארו גלש על תלבושת בית הספר שלו, שסמל רייבנקלו היה טבוע עליה. "בבקשה תחשוב על זה," סינן סוקה בשקט, מנסה להעמיד פנים שהוא מקשיב לנאומו של פאקו תוך כדי.

"כבר אמרתי לך, סוקה. אני לא יכול." השיב הארו בלחישה. "אם אכנס לזה, בחיים לא תהיה לי הזדמנות שנייה עם קטרה."

סוקה חרק שיניים. "אתה יכול לפחות לנסות להעמיד פנים שאתה לא חולה לאחותי על התחת?!"

"כאילו שיש טעם להעמיד פנים." מלמל הארו באומללות.

"תקשיב לי רגע, בסדר? אם יש מישהו שמכיר את קטרה, זה אני, ואני יכול להגיד לך דבר אחד לגביה – קטרה אוהבת אתגר. היא לא אוהבת גברים מתרפסים וכנועים שימלאו את כל הפקודות שלה, כאלו יש לה כבר מספיק. היא אוהבת שקוראים עליה תיגר – ככה נותנים לה הזדמנות להוכיח את עצמה, ואין דבר שהיא נהנית ממנו יותר."

סוקה שמע את המרירות שהתגנבה לקולו, אבל נדמה היה שהארו לא היה מודע אליה. הוא נראה מרוכז, כאילו הוא ברצינות שוקל את הצעתו של סוקה.

"למה אתה צריך אותי בכלל? אף אחד מהנבחנים האחרים לא מצא חן בעיניך?"

סוקה חייך במרירות. "לא, פשוט אף אחד מהם הוא לא חביב ונייטרלי כמוך."

הארו חייך במבוכה. "הו, תודה, אני מניח."

סוקה נאנח ואמר, "אם אתה רוצה סיכוי עם אחותי, תצטרף לקבוצת הקווידיץ' שלי. אתה לא תתחרט." ואז קם על רגליו יחד עם הצלצול שסימל את סוף השיעור, ועזב את הכיתה.

 

קטרה הביטה מרחוק באנג, שטפח על כתפה של טאי לי לאחר אימון קווידיץ' של הקבוצה של הפלפאף. טאי לי, בתגובה, חייכה חיוך ענקי, רכנה כדי לנשק את אנג על לחיו, ואז קפצה על כפות ידיה והתקדמה בעמידת ידיים אל עבר המלתחות כשהמטאטא שלה מוחזק בין רגליה. אנג בהה בדמות המתרחקת שלה בלחיים סמוקות.

קטרה הרגישה כעס מסוים מתגנב לתוכה, אבל ניסתה להתעלם ממנו. טאי לי אומנם הייתה ידועה בפלרטטניות שלה, ופעמים רבות נתנה את הרושם הלא נכון לבחורים, אבל לקטרה לא הייתה הזכות להרגיש כפי שהרגישה. אחרי הכל, אנג לא היה שייך לה – היא הייתה האחת שסירבה כשהוא הציע לה לצאת איתו.

המצב ביניהם היה מביך כעת כתוצאה מכך. אבל אנג היה מתוק, ואחד החברים הטובים ביותר שלה. היא הניחה שגם ככה תהיה חייבת לדבר איתו, בסופו של דבר.

"היי, אנג," היא התקדמה לעברו, משתדלת לחייך ולא להיראות נבוכה מידי.

עיניו אורו כשהביט בה, והוא ניגש אליה. היא סקרה אותו קלות, לא יכולה שלא להיאנח אל מול הבגדים המוגלגיים והמאווררים שלבש בחוסר התאמה מוחלט. כשהוא התקרב אליה, היא שמה לב שהוא גבה בכמה סנטימטרים מאז הפעם האחרונה שראתה אותו.

"היי!" הוא חייך אליה חיוך רחב, שגרם למבוכה שלה להתפוגג מיד. היא כבר הספיקה לשכוח כמה הוא חביב. "מה קורה?"

לרגע שאלה את עצמה למה בעצם סירבה לו. אבל התשובה קפצה לתודעתה מאוד מהר – אנג היה, ובכן, חבר שלה. כל שאר הדייטים שלה עד עכשיו נגמרו בכך שהבחור מולה עצבן אותה בעזרת הרבה שוביניזם והתנשאות. קטרה לא רצתה שהחברות שלהם תיגמר באותו האופן.

אבל בעצם, היה קשה לה לדמיין את אנג אומר דבר שיעצבן אותה בצורה יוצאת דופן. זה לא שהיא חשבה שהוא מלאך טהור, אבל... ובכן, הייתה סיבה שאנשים מסוימים מוינו להפלפאף.

"בסדר גמור." היא חייכה שוב, ואז הניחה לחיוך להתפוגג מעט. "פשוט... קיוויתי – חשבתי שאולי תוכל... לעזור לי במשהו?"

העיניים שלו נצצו בשובבות. "בטח היית רוצה אימון לקראת המשחק, לא?"

היא הסמיקה. "אני עד כדי כך שקופה?" שאלה בעצבנות.

הוא צחק. "קשה שלא לשים לב למבטים שאת וסוקה מחליפים." הוא התקרב אליה קצת יותר. "האמת היא שאני כמעט מתפתה שלא לעזור לך, רק כי אם תנצחו, אהיה חייב לשחק נגדך."

קטרה הרימה גבה. "מפחד?"

"ברור." הוא ענה לה בלי היסוס, וכרגיל הצליח להפתיע אותה עם הכנות חסרת האגו שלו.

קטרה כמעט צחקה. "אתה לא באמת צריך לפחד." מלמלה. "אני ממש גרועה ברכיבה על מטאטא. אף פעם לא ממש הסדרתי עם, ובכן, להיות באוויר – "

"טוב, יאללה, בואי." הוא קטע אותה, קופץ על המטאטא שלו עם חיוך מרוצה. "את יודעת שאני לא יכול לעמוד בפנייך."

היא קפצה מרוב הקלה. "תודה, תודה, תודה – "

הוא צחק והתפתל קלות, מראה סימן ראשון למבוכה. לאחר מכן התיישב בתנוחת כוננות ועף באוויר.

קטרה בלעה רוק, מביטה בו מלמטה, מרגישה איך חיוכה גווע אל מול המראה. "א – אני באה." היא אמרה, מנסה להשתלט על עצמה. היא התיישבה על המטאטא שלה ועלתה כמה מטרים מעל פני הקרקע, עד שהגיעה לאותו גובה כמוהו.

אנג חייך אליה. "את מצוינת."

"אני מעוררת רחמים." היא אמרה באומללות.

"היית מתה." הוא הרים לעברה גבה. "מתי למדת לעוף?"

"בקיץ האחרון. רק רציתי להתגבר על פחד הגבהים, אבל אז אח שלי נכנס לתמונה..."

"סוקה יתגבר." משך אנג בכתפיו. "הוא בחור חכם. הוא יבין." הוא התיישר על המטאטא שלו, ואז אמר, "אני רוצה שתורידי את הידיים שלך מהמוט."

"השתגעת?!" התפלצה קטרה.

"קדימה." הוא עופף לעברה, מתייצב לצידה. "אני אשמור עלייך למקרה שתאבדי שיווי משקל. כך או כך אני בספק שמשהו יקרה. אני רק רוצה שתראי עד כמה המטאטא מחזיק אותך."

קטרה נרעדה, ואז נשכה את שפתיה והחלה להוריד יד אחת מהמטאטא. "איך זה אמור לגרום לי להיות רוכבת טובה יותר?"

אנג הביט בה בריכוז. "את מחזיקה נורא חזק במוט. את מבזבזת המון אנרגיות בלנעול את השרירים שלך, ואין בזה צורך. תרככי את הרגליים שלך מסביב למטאטא, ותרפי את הגוף. תתרכזי במוט ותעזבי את היד השנייה."

"אני לא יכולה." קולה היה צרוד.

"את תהיי בסדר. אני מבטיח."

"אני אשבור את הראש..."

"אני שומר עלייך. הוא עזב באחת את ידיו מהמטאטא, בכל כך הרבה ביטחון עד שזה כמעט נראה קל, ובמקום זאת החווה איתן סביבה. "הנה, לכל כיוון בו תיפלי אני אתפוס אותך."

"אני לא יכולה להפסיק להסתכל למטה..." קולה נרעד.

"אז תעצמי עיניים." היא רעדה אפילו יותר, אבל לאחר שחשבה על זה לרגע, מצאה את ההיגיון בדבריו. היא לכסנה עוד מבט אחרון אל ידיו, מוודאת שהן מפקחות עליה, ואז עצמה את עיניה.

כעת שתי הידיים שלה היו בגובה הכתפיים שלה, ועיניה היו עצומות. עם זאת, בצורה מוזרה, ככל שנשארה כך יותר זמן ככה הרגישה יותר רגועה בנוגע לזה. בעיקר כי, ובכן, גם אחרי זמן לא מבוטל באוויר היא לא החלה להרגיש בחילה – דבר שכבר היווה שיפור.

"תרפי את הרגליים," אמר אנג בקול מרגיע. "אין לך למה ללחוץ אותן. תרפי את השרירים."

קטרה עשתה כדבריו, והרעד שלה שכך לאיטו. היא לא האמינה שהיא באמת מצליחה לעשות את זה, אבל לא עצרה לחשוב על כך, משום שידעה שאז תאבד איזון.

 היא הניחה שהביטחון שלה נבע גם מהידיים שלו, שלא נגעו בה, אבל היא כמעט הייתה יכולה לחוש בנוכחות שלהן. היא סמכה עליו. הוא היה מחפש מצוין, והוא גם פשוט... עף טוב. נדמה היה שהאוויר הוא האזור הטבעי בעבורו.

"עכשיו תפקחי את העיניים."

היא הצטמררה בפתאומיות, אבל עשתה את מה שאמר. עיניה מיד התרוצצו כלפי מעלה, כדי לא להחליק למטה ולהתמלא בחרדה שוב. השמיים נראו אינסופיים מעליה. היא נשמה כמה נשימות עמוקות, ואז הורידה את עיניה אל אנג.

הוא חייך אליה. "בואי נרד."

למרות כל הרוגע היחסי שחשה שם למעלה, קטרה מצאה את עצמה פולטת אנחת הקלה כשרגליה נגעו בקרקע. אנג לא הפסיק להביט בה. "היית מדהימה!"

היא הסמיקה. "אפילו לא עשיתי כלום."

"הצלחת לתפוס את זה ממש מהר." הוא שם יד על כתפה ולחץ אותה בחום. "רוצה שנעשה את זה שוב גם מחר?"

קטרה לא חשבה פעמיים לפני שהנהנה במרץ.

~.~

מקווה שאהבתן/ם,

מייטי בי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mital0sanity אלא אם צויין אחרת